משנה כתובות יג ד

ואם כפר הכל ואינו מודה בשום דבר, או הודה במין אחר שאינו ממין הטענה, כגון שיטעון ראובן על שמעון עשר מידות של חטין, ושמעון אומר לו אין לך אצלי כי אם בגדים, או כך וכך מידות שעורים או פולין, הרי זה פטור. ורוצה לומר פטור משבועת התורה וישבע שבועת היסת.

ואלו הם עיקרים שאין בהם ספק ויתבארו כל דינם ותולדותם במקומם.

ולפי אלו העיקרים, אם טוען ראובן על שמעון ואמר לו "יש לי אצלך עשר חביות מלאות שמן", ואמר לו שמעון "אין לך אצלי אלא עשר חביות בלא שמן", הרי זה פטור ואפילו לאדמון, לפי שהוא טוען בשמן והודה לו בקנקנים, מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו.

אבל הם חולקים אם היה לשון טענת ראובן "עשרה כדי שמן יש לי אצלך". אדמון אומר, משמעות הטענה השמן והכלים, והודאתו בכלים הודאתו במקצתו. וחכמים אומרים, אין משמעות זה אלא שמן בלבד.

והלכה כאדמון:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

והודה בקנקנים - ריקים בלא שמן. וכגון שטענו חבירו עשרה כדי שמן יש לי אצלך: ^י

אדמון אומר - יש במשמעות טענה זו שמן וכדים, וכשהודה לו בכדים ריקים הוי הודאה במקצת וחייב שבועה:

וחכמים אומרים - אין במשמעות טענה זו אלא שמן בלבד שיעור עשרה כדים, וכשהודה לו בכדים ריקים, מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו, ואין כאן הודאה במקצת ממין הטענה ואינו חייב שבועה. והלכה כאדמון:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

והודה בקנקנים. אין לפרש דלהכי נקט קנקנים דמשמע דוקא ריקן כמו שהוא משיב בריקנים דהא תנן התם באבות [פרק ד' משנה כ'] יש קנקן מלא כו' ונ"ל לפרש דכד וקנקן שני מינים הם ולא שטענות שניהם היה. זה טוען כד וזה משיב קנקן דאם כן פשיטא דלא הוי ממין הטענה דהכי קיימא לן במנורה גדולה ומנורה קטנה כמ"ש בטור ח"מ סימן פ"ח. אלא שניהם טוענים או כד או קנקן. ומתניתין קמ"ל לענין מקח וממכר כדמשנינן ברפ"ג דבבא קמא כמו שאעתיק שם בס"ד. ול"ק דקמ"ל חדא זימנא. שהרי בכד וחבית כי התם אשמעינן נמי בסוף מסכת דמאי כמ"ש שם בשם הר"ש וע"ש:

אדמון אומר הואיל וכו'. פירש הר"ב כגון שטענו עשרה כדי שמן. כלומר לאפוקי אם אמר עשרה כדים מלאים דלכולי עלמא טוענו שמן וכדים. והכי איתא בגמרא. ובפרק ו' דשבועות משנה ג' מפרש לפלוגתייהו בעשרה כדים מלאים ושם אפרש בס"ד. גם באותו פ' מפורש דין הודאת מקצת ממין הטענה. [*ומ"ש הר"ב בכאן ובמתניתין דלקמן דהלכה כאדמון. גמרא אמתניתין דלקמן]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על המשנה) בקנקנים. נראה לי לפרש, דכד וקנקן שני מינים הם, ולא שטענות שניהם היה זה טוען כד וזה משיב קנקן, דאם כן פשיטא דלא הוי ממין הטענה, [אלא שניהם טוענים או כד או קנקן], תוי"ט. ועיין עוד:

(י) (על הברטנורא) כלומר, לאפוקי אם אמר עשרה כדים מלאים, דלכולי עלמא טוענו שמן וכדים. בגמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הטוען את חברו כדי שמן. וכו': ביד פי"א דהלכות שבועות סי' ה' ובפ"ג דהלכות טוען סי' י"ג וז"ל מלא עשר כדים שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשר כדים בלא שמן פטור שהרי טענו שמן והודה לו בחרסים עשר כדים שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשר כדים ריקנין חייב שבועה שהרי טענו הכדים והשמן והודה לו בכדין ע"כ. ואיתה בירוש' פ' שבועת הדיינים. ובטור ח"מ סי' פ"ח. וכתב שם בית יוסף דהרמב"ם ז"ל פ"ג מטוען נראה שגורס כהרי"ף והטור גריס כהרא"ש ז"ל שהחלוק הוא בין אומר כדי שמן לאומר חביות שמן או כדים שמן שכשאומר כדי שמן כיון שהוא סמוך שמן קטעין ליה קנקנים לא קטעין ליה שכל גזרת הלשון הוא שמן וכדי הוא המדה אבל כשאומר כדים שמן שכדים הוא מוכרת משמע שטוענו הכדים וגם השמן עכ"ל ז"ל. ויש לתמוה אמאי לא דקדק תלמודא פתח בכד וסיים בקנקנים כמו שמדקדק בר"פ המניח וכמו שכתבתיו שם וגם הרא"ש ז"ל דקדקו במתני'. דבס"פ בתרא דדמאי פתח בכד וסיים בחבית או בהפך ושמא דה"נ דיירו' הכי ונ"מ למקח וממכר ולא אמרינן דקנקן הוי זוטר מכד א"נ משום דסתם קנקן הוי משמעו ריקן טפי מכד נקט הכי אבל ליכא למימר דלעולם קנקן זוטר מכד ונקט הכי לאשמועי' דאפילו שלא הודה לו אפילו בכדים עצמן ס"ל לאדמון דהוי מודה מקצת ממין הטענה מדלא קאמר הכי בגמרא כך נלע"ד אע"פ שאני כתבתי בהפך בספ"ג דמעשר שני ע"ש. וכשא"ל עשרה כדי שמן מלאים אליבא דכ"ע שמן וכדים קטעין אלא כי פליגי היכא דא"ל עשרה כדי שמן ולא אמר מלאים וכדמ"פ רעז"ל. וכתב הר"ן ז"ל דהך סוגיא דהכא דבגמ' מחלפא בסוגיא דשבועת הדיינים דהתם משמע דאפילו רבנן ס"ל דיש בלשון הזה של עשרה כדי שמן לשון קנקנים אלא דפליגו בטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן דאדמון מחייב ורבנן פטרי ע"כ. יעיין בתוספות פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מ' ע"א) וע"ב שהכריחו מלשון המשנה דבתרת פליגי. ובגמ' א"ר זירא אמר רבה ב"ר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו ויש מהן שאין הלכה כמותו ולא כיוצא בו (הגהה כך הוא יותר נכון אע"פ שלשון הגמ' אלא כיוצא בו עיין גם כן בר"ש לוריא ז"ל) כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו בר מי שמת והניח בנים ובנות וכו' ופי' רב אלפס ז"ל כיוצא בו דחנן ההיא דתנן בפ' אין בין המודר המודר הנאה מחברו שוקל את שקלו דאוקימנא לה כתנן כיוצא בו דאדמון הא דאמרינן בשבועות טענו שור ושה וחמור והודה לו באחד מהן דא"ר יוחנן הא מני אדמון. וכתב הר"ן ז"ל שרש"י ז"ל פי' דכיוצא בו דחנן היינו ריב"ז דאמר יפה אמר חנן וכיוצא בו דאדמון ר"ג דאמר רואה אני את דברי אדמון וה"ק שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו דהיינו ריב"ז שהכריע כמותו ונקט בחנן כיוצא בו משום אדמון ושבעה דברים שאמר אדמון יש מהן הלכה כמותו וכיוצא בו כלומר וכר"ג שהכריע כמותו ויש מהן שאין הלכה כמותו ולא כיוצא בו כלומר שאם יש מכריע אחר כמותו במה שלא הכריע רבן גמליאל כדבריו לא סמכינן עליה עכ"ל ז"ל. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל מין הטענה מן בלא יוד:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

והודה בקנקנים: כדים רקים [וקושית התוי"ט מיש קנקן חדש מלא ישן. י"ל דר"ל דנראה כריקן]:

הואיל והודה במקצת הטענה ישבע: דהו"ל כטוען חטין ושעורין והודה באחד מהן, דחייב [(שו"ע חו"מ, פח)]:

אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: וקיי"ל כן. ודוקא בהזכיר התובע מלאים, אבל באמר י' כדי שמן לי בידך, אינו תובע רק שמן והוא מודה קנקנים ופטור [(שו"ע חו"מ פח, יח)]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי