משנה כתובות ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ח · משנה ג | >>
נפלו לה כספים, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
פירות התלושין מן הקרקע, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
והמחוברין בקרקע, אמר רבי מאיר: שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות, והמותר, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
וחכמים אומרים: המחוברין לקרקע, שלו. והתלושין מן הקרקע, שלה, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
משנה מנוקדת
נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת;
- וְהַמְּחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע,
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת,
- וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַמְּחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ;
- וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁלָּהּ,
- וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
נוסח הרמב"ם
נפלו לה כספים -
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- פירות תלושין מן הקרקע -
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- פירות מחוברין לקרקע -
- אמר רבי מאיר:
- שמין אותן - כמה הן יפים בפירות, וכמה הן יפים בלא פירות,
- והמותר - ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.
- וחכמים אומרין:
- פירות מחוברין לקרקע - שלו,
- ותלושין מן הקרקע - שלה,
- וילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- אמר רבי מאיר:
פירוש הרמב"ם
כל זמן שנפל מחלוקת בין הבעל ובין האשה בקרקע שלוקחין מאלו הדמים, ילקח בהן קרקע שנותן פירות יותר.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שמין אותן - דקסבר מה שגדל ברשותו הוו פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן. ולפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו, הוי קרן, וצריך ליתן לה דמים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירותיה:
וחכמים אומרים - אף אלו שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהם, הואיל והקרקע קיימא לה. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
והתלושין וכו'. היינו ת"ק ור' מאיר נמי לא פליג בהו. אלא נראה לי משום דבמשנה ז' צריכא להו לרבנן למתני והתלושין דכל הקודם זכה הלכך תני להו ה"נ והתלושין וכו' ומשום הכי לא תני בקצרה. וחכמים אומרים שלו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נפלו לה נכסים וכו': ביד שם פכ"ב סי' כ"א כ"ד ל"ג. ובטור א"ה סי' פ"ה: ויש נוסחאות דגרסי נפלו לה כספים והיא גרסא נכונה דנכסים סתם כולל קרקע ומטלטלין וכן היא הגרסא ג"כ בירושלמי במשנה אנל לא בפסקא וכן הוא ג"כ בהרא"ש ז"ל אבל בגמרא וברב אלפס וכן בפסקא שעל פי' הרמב"ם ז"ל כתוב נכסים אבל מפכ"ב דהלכות אישות משמע דגריס כספים וכן מוכח דגריס רד"ק ז"ל במכלול בחלק הדקדוק עלה מ"ו בתחלת שער השמות שכתב שלא ימצא במקרא כסף לשון רבים דקרא דכתיב צרורות כספיהם הקבוץ לענין הצורות ע"כ בקיצור. ומ"מ קשה לע"ד דאמאי שינה התנא לשונו דהכא גבי אשתו נקט לשון כספים ולקמן גבי יבמתו נקט לשון מעות דקתני הניח אחיו מעות דהא בין הכא ובין התם כספים ומעות לאו דוקא אלא ה"ה מטלטלין וכדאיתא התם בחבור הרמב"ם ז"ל ואפילו נפרש דכספים היינו דינרין ומעות היינו מעות כסף כדתנן לעיל ס"פ אע"פ נותן לה מעה כסף לצרכה לא תרצנו בזה מאומה כל שכן דליתא אלא שכספים הוא לשון כולל כמו מעות וכדמוכח ממתני' דלעיל פ' מציאת האשה דקתני פסקה להכניס לו כספים סלעה נעשה ששה דינרין וכן בכמה דוכתא בתלמוד והדבר תמיה בעיני מאד וגם הרמב"ם ז"ל שם בחבור ביד גבי יבמתו נקט הניח אחיו מעות וגבי אשתו נקט לשון כספים:
פירות התלושין וכו': נראה דהא דלא ערבינהו ותננהו אפשר לומר דחדא חדא שמעינהו וגרסינהו א"נ תנייה לבבא דכספים באפי נפשה לרמוז לנו דאפילו נפלו לה כספים מפני שחבלו בה אחרים בחלק שלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וסתמא כרי"ב בתירא דלעיל ר"פ מציאת האשה ואה"נ דאם נתנו לה בחבלתה פירות תלושין שהחלק שלה ג"כ ילקח בו קרקע והבעל אוכל פירות אלא שאין רגילות לשלם רק כספים שאין צריכין שומא ועוד דאי הוה ערבינהוו לא הוה ידענא האי סתמא דבעא תנא למיסתם לן כריב"ב דהלכתא כותיה אי לאו משום משנה יתירה ועוד דכיון דאפשר ג"כ שלפעמים ישלמו לה בחבלתה פירות המחוברין לקרקע דלר' מאיר אי ס"ל כריב"ב צריכין שומא אגב קרקע ולרבנן אי ס"ל כריב"ב מודו דצריכי שומא מטעמא אחרינא לדעת חלקו וחלקה משום הכי לא פסיקא לה ועוד דאיצטריך למיתני תלושים בהדי מחוברים לאשמועינן שאפילו קרקע שפירותיה מקצתן תלושים ומקצתם מחוברין לא אמרינן ניזיל בתר רובא ומודו רבנן ור"מ כשרובן תלושין דגם למיעוט המחובר יהיה לו ג"כ דין תלושין וילקח בהן קרקע לכ"ע ואין כאן לא שומא לדעת ר"מ ולא הכל שלו לדעת חכמים קמ"ל דבהא נמי פליגי וכ"ש לפי מה שאכתוב בסמוך דאפילו בפירות גמורים העומדים ליתלש פליגי דאתי שפיר טפי ובמה שאכתוב בסמוך סי' ה' יתורץ עוד יותר טוב:
א"ר מאיר: יש ספרים דגרסי ר"מ אומר:
שמין אותן: פי' שמין אותן בשעת נפילה כמה הן יפין האילנות בפירות שעל הקרקע שעדיין לא נגמרו וכמה הן יפין פי' האילנות בלא פירות כלל והמותר פי' מה שהאילנות שוין יותר בשביל הפירות אשר עליהן אע"פ שעדיין לא נגמרו יקראו קרן לדעת ר"מ כיון שלא גדלו ברשותו ואי גרסי' כמה היא יפה בפירות וכמה היא יפה בלא פירות ניחא טפי וקאי אשדה בין שדה לבן בין שדה אילן:
והתלושין מן הקרקע שלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות: קשה דאמאי איצטריכו להו לרבנן למיתני האי בבא דהא תנא ליה רישא סתמא בלי פלוגתא ובשלמא אי הוה תני ברישא והמחוברין לקרקע שמין אותן וכו' דברי ר' מאיר וחכמים אומרים וכו' הוה שייך קצת למיתני במילתייהו תלושין מן הקרקע כי היכי דלא ניטעי דכולהו באבי דרישא ר"מ קתני להו וחכמים פליגי עליה בכולהו אבל השתא דקתני והמחוברין לקרקע א"ר מאיר וכו' שפיר ידעינן דבמחוברין בלחוד פליגי. ונלע"ד דאפשר דמשנה יתירה אתא לאשמועינן דאפילו פירות גמורים העומדים להתלש הם שלו שנקראין לדין זה מחוברין לקרקע אא"כ נתלשו ממש אז הם שלה אח"כ מצאתי סמך לדברי בפסקי הרא"ש ז"ל שכתב בשם ה"ר יונה דאפילו בפירות גמורים שהגיעו להתלש קאמר ר"ש בכניסתה שלו וביציאתה שלה ושכן מוכח בירושלמי דגרסינן התם כי קאמר ר' מאיר אפילו בכרם העומד ליבצר וקמה העומדת להקצר וכיון דר"מ ורבנן איירו בהכי ר"ש ורבנן נמי בהכי איירו ע"כ. ובהכי נמי נלע"ד דמיתרצא קושיא דתנא והדר מפרש דבמילתיה דר' שמעון דברישא אמר מקום שיפה כחו וכו' ובתר הכי תנא כיצד פירות המחוברים וכו' שבא להשמיענו ממש דברי הרא"ש שכתב שתקנת חכמים היא שכל הפירות הנלקטים תחתיו יהיו שלו אפילו שכבר נגמרו ברשות האשה קודם שנשאה כך נלע"ד:
תפארת ישראל
יכין
והמחוברין בקרקע: ומשביחין עדיין בקרקע:
שמין אותן: שמין הקרקעות כמה הן יפין עם הגדולין שבהן, בשעת הנפילה:
והוא אוכל פירות: דס"ל מה שלא גדל ברשותו ה"ל כקרקע, ומה שגדל ברשותו ה"ל פירות ושלו הן:
וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו: אף שלא גדל ברשותו, ואפילו עומדין ליקצור שנגמרו, דאע"ג דקיי"ל כל העומד לקצור כקצור דמי, הכא כך תקנו חז"ל שיהיו שלו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת