מלאכת שלמה על כתובות ח
<< · מלאכת שלמה · על כתובות · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
האשה שנפלו לה נכסים וכו': ביד פכ"ב דהלכות אישות סי' ז': ונלע"ד דהאי מתני' קאי אמאי דתנא לעיל פ' נערה שנתפתתה דבעל אוכל פירות בחיי אשתו וגם אמאי דתנא בר"פ מליאת האשה והוא אוכל פירות בחייה ועוד דקתני התם בסיפא דההיא בבא בושתה ופגמה שלה ר' יהודה בן בתירא אומר בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו חלק א' ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה חלק אחד שלו ינתן לו מיד ושלה ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות וכדתנן נמי הכי לקמן הכא בפירקין אלא משום דאפסיק בכל הני פרקי מטעמי דכתיבנא לעיל בכל בבא ובבא וכיון דסיימינהו הדר למילתיה קמייתא כך נלע"ד. ועוד אפשר לומר בדרך פלפול דמשום דקתני בפירקין דלעיל היו בה מומין ועודה בבית אביה דהאב צריך להביא ראיה ואם נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה תנא השתא האי דינא ואשמועינן בסמיכותו דין מחודש שלא נזכר במשנה והוא שאם נפלו לה נכסים והיא אומרת עד שלא נתארסתי נפלו ויכולה אני למכור לכתחלה והוא אמר לא כי אלא משנתארסת ואינך יכולה למכור לכתחלה או שהיא טוענת בעודי ארוסה נפלו ודיעבד מכרי קיים אפילו אחר שנשאתני והוא אומר לא כי אלא אחר שנשאתיך נפלו ומקחיך בטל אשמעינן תנא דמתני' השתא בסמיכות זה שאם מחלוקתן בעודה ארוסה על הבעל להביא ראיה ואם לא הביא היא נאמנת ואם מחלוקתן אחר נשואין עליה להביא ראיה ואם לא הביאה הבעל מהימן ומכרה בטל ולדעת חכמים שחלקו לעיל בין מומין שבסתר למומין שבגלוי והלכתא כותייהו הכא נמי יש לחלק בין נכסים ידועין לנכסים שאינם ידועין כדעת ר"ש דהלכתא נמי כותיה כמו שנכתוב בסמוך בס"ד גם זה: נלע"ד דרש"י ז"ל דגריס פ' מציאת כאשה סמוך להאי פירקא בתר המדיר כמו שכתבתי לעיל בר"פ מציאת האשה נלע"ד דניחא טפי דוק:
עד שלא תתארס מודים וכו': והיינו דברישא לא פליגי דקודם שנתארסה עדיין לא זכה לא בה ולא בשלה ובזכותה היא שנפלו אבל נפלו אחר שנתארסה אימור בזכותו נפלו דשמא תבוא לידי נשואין אימור בזכותה דשמא לא תבוא ולכך לכתחלה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים והקשו תוס' ז"ל אי בסיפא אימור בזכותו נפלו א"כ לב"ה נמי תמכור לכתחלה דכיון שהיא מוחזקת הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאשכחן גבי שומרת יבם שנפלו לה נכסים דתנן עלה מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים ומפ' בגמרא דנפלו כשהיא ארוסה וזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה והואיל והיא מוחזקת הויא איהי ודאי ויבם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וי"ל דהכא בודאי לינשא דכל המארס דעתו לינשא הלכך לכתחלה לא תמכור אע"פ שהיא ודאי אבל התם כך עומדת לחליצה כמו ליבום והואיל והיא ודאי אמרו חכמים דתמכור לכתחלה ע"כ. עוד כתבו ז"ל בקונטרס פי' עד שלא תתארס פי' ונתארסה אבל נשאת לא והביא ראיה מדתנן עד שלא נשאת ונשאת ר' גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחלה משמע דלא תמכור ומשמע לרש"י ז"ל דעד שלא נשאת משמע אפילו קודם אירוסין וקשה לר"י דאמרינן בגמ' וכו' עד אלא ודאי משמע ליה לתלמודא דעד שלא נשאת לא מיירי בנפלו לה קודם אירוסין והיינו טעמא דעד שלא נשאת משמע שנפלו לפני נשואין דאין דבר מפסיק בין נפילת נכסים לנשואין ומכל מקוס יכול רש"י ז"ל לפרש כן בלא ראיה דהא דנקט עד שלא נשאת דמשמע דמשנתארסה לאשמועינן דאפילו אם מכרה ונתנה קיים עכ"ל ז"ל בשם רשב"א ז"ל:
נפלו לה משנתארסה בש"א תמכור: בירושלמי דפאה פ' ב"ש ודפירקין בעי ר' פנחס קומי ר' יוסי אמאי לא תני לה גבי דברים שהם מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה [כו' עי' תוי"ט] וכתב ר"ש לוריא ז"ל וז"ל וי"ל שאין זו קולא אלא חומרא וכו' פי' לב"ה וא"כ ממילא לב"ש לא הוי חומרא ומה שמקשין העולם אמאי לא קאמר שאין זו חומרא וכו' משום דלא פסיקא להו לתוספות לומר שאין זו חומרא אלא קולא לפי שאינה קולא אלא מצד אחד שמא תחזור בה ומצד השני שאינה נוטלת כתובה בלא חרטה היא חומרא אלא ה"ק אין זו קולא לב"ה שיהא בודאי חומרא לב"ש אלא אף לב"ה איכא חומרא כמו לב"ש א"כ הוי שפיר מקולי ב"ש מה שהוא קולא לגבי איש ודוק ע"כ: ואיתה להאי בבא בפי החולץ דף ל"ח ובפירקין דף פ"א:
לא יזכה בנכסים: פירוש ויהא מכרה בטל:
על החדשים אנו בושים: שנפלו לה משנשאת כדתנן בסמוך:
נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות: גמ' לימא תנינא במתני' לתקנת אושא דא"ר יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכר' בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחו' ומשני מתניתין בחייה קאמר דהבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה אבל לאחר מותה יחזור הקרקע ללוקח ואפי' מתה בחייו לא יירשנה הבעל ואתו באושא ותקון דאפילו גופה של קרקע יירש הבעל:
עד שלא נשאת ונשאת: בגמ' תניא א"ר חנניא בן עקביא לא כך הוצרך להשיבם ר"ג לחכמים כשדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה שהרי תשובה נצחת יש כאן שיש לחלק בין ארוסה לנשואה אלא כך השיבם לא אם אמרתם בנשואה שכן בעלה זכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפרת נדריה לבדו תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשי ידיה ולא בהפרת נדריה לבדו א"ל רבי נראין דבריך במוכרת בעודה ארוסה נשאת ואח"כ מכרה נכסים שנפלו לה קודם נשואין מהו אמר להם אף זו מוכרת ונותנת וקיים א"ל הואיל וזוכה באשה למציאתה ולמעשי ידיה ולהפרת נדריה לא יזכה בנכסים שתקנו לו לאכול פירותיהן בחייה והיאך מכרה קיים א"ל על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים ופרכינן היכי תניא בברייתא דאמר להם אף זו מוכרת ונותנת וקיים והא אנן במתני' תנן עד שלא נשאת ונשאת רג"א אם מכרה ונתנה קיים דוקא בדיעבד ומשני אמר רב זביד תני במתני' נמי מוכרת ונותנת וקיים רב פפא אמר כולה מתני' ר' יהודה היא דאיהו מסיק ואמר לה ואע"ג דאיירי ר' חנינא בסיפא לאו דמודה לר' יהודה דר"ג אם מכרה אית ליה אלא מוכרת לכתחלה ומאי דלא פריש ר' חנינא במתני' פריש בבריתא ופרכינן ור' חנינא דאמר כב"ש בתמיה דהא ב"ה אפילו במוכרת באירוסין אמרי לכתחלה לא ואם בא לוקח לבית דין לימלך אמרינן ליה לא תיזבון וכ"ש משנשאת ומשני דאיהו ס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה: ור"ח מכח קושיות שהקשו תוס' ז"ל גריס במתני' ר"ג אומר מוכרת ונותנת וקיים ובברייתא אם מכרה ונתנה קיים ומשני רב תֵני אם מכרה ומגיה מתני' מקמי ברייתא כדי שלא להעמיד ר"ג כב"ש ובתר הכי פריך לרב פפא דלא מגיה מתני' ור' יהודה כב"ש ול"ג ור"ח כב"ש וכו' ע"כ ובגמרא רב ושמואל דאמרי תרווייהו בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה ובין שנפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות דלא כר' יהודה ודלא כר' חנניא בן עקביא אלא כרבותינו שחזרו ונמנו בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא פירות מיד לקוחות בחייה והקרקע אחר מותה. ונלע"ד דאפשר דר' יהודה ס"ל דל"פ רבן גמליאל וחכמים דאמרו לו אלא דוקא במכרה בעודה ארוסה אבל אם מכרה משנשאת מה שנפל לה בעודה ארוסה מודה ר"ג לחכמים דמכרה בטל ור"ח בן עקביא ס"ל דאף במכרה משנשאת מה שנפל לה בעודה ארוסה פליגי ר"ג וחכמים דאמרו לו ובה הוא שהוצרך להשיבן על החדשים וכו' כך נלע"ד. בטור א"ה סי' צ'. וראיתי להעתיק הנה כל הפירוש שפירש הרי"ף ז"ל בסוף פירקין אמתני' ואסוגיא שעליה מפני שמועיל לגרסת לשון המשנה וגם להבנתה וז"ל האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס הדא מתני' וגמרא דילה חזינא ביה פירוש מסותם הרבה והריני מפרש בדרך קצרה כדי לברר מקום הספק. האשה שנפלו לה נכסים בירושה או במתנה עד שלא תתארס מודים ב"ש וב"ה בנכסים הללו הואיל ובזכותה נפלו אע"פ שעכשיו היא ארוסה מוכרת ונותנת כשהיא ארוסה לכתחלה והאי דקתני שאם מוכרת לאו דיעבד הוא אלא לכתחלה יש לה למכור וליתן במתנה וכל מה שהיא מוכרת בנכסים הללו שנפלו בזכותה הרי הוא קיים דהא כל היכא דלית לה למכור לכתחלה קתני לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים דיעבד וכל היכא דלא קתני לא תמכור אע"ג דקתני' באם מוכרת ונותנת קיים לכתחלה הוא (והאי) [ובהאי] פירושה ריהטא הלכתא כולה ומיבררה כהוגן בלא קושיא. ובבא תניינא שאם נפלו לה לאחר שנתארסה דמספקא מילתא דהיא אמרה בזכותה דידה נפלו והוא אמר בזכותיה דידיה נפלו לכתחלה לא תמכור כשהיא ארוסה ואם מכרה ונתנה קיים. בבא תליתאה שאם נפלו לה משנשאת הכל מודים שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות. בבא רביעאה שאם נפלו לה נכסים כשהיא ארוסה ואח"כ נשאת קאמר רבן גמליאל שאם מכרה ונתנה קיים לפי מה שפירשתי שיש לה למכור לכתחלה. ובבא חמישאה אמר ר' יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואמרינן בגמרא איבעיא להו ר' יהודה אלכתחלה קאי או אדיעבד קאי פירוש ארישא קאי דקתני מוכרת לכתחלה או על בבא תניינא קאי דקתני לא תמכור לכתחלה ואם מכרה ונתנה קיים דיעבד ת"ש דתניא אמר ר' יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל והארוסה אשתו והנשואה אשתו מה הנשואה שנפלו לה משנשאת ומכרה מכרה בטל אף הארוסה נמי שנפלו לה משנתארסה אם מכרה כשהיא ארוסה יהא מכרה בטל ואמר להן אף זו שנפלו לה משנתארסה לכתחלה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ויהא מכרה בטל אפי' דיעבד אמר להם על החדשים אנו בושים פי' שנפלו לה משנשאת אנו בושים שבטלנו את מכירתה אלא שאתם רוצים לגלגל עלינו את הישנים שנפלו לה עד שלא נשאת ומכרה עד שלא נשאת ש"מ אדיעבד קאי ש"מ. ר' חנניא בן עקביא אומר לא כך השיבן ר"ג אלא כך השיבן היאך אתם מדמין ארוסה לנשואה לא אם אמרתם בנשואה שבעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ולפיכך דין הוא שיזכה נמי בנכסיה ומכרה בטלה תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשי ידיה ולא בהפרת נדריה ולפיכך מכירתה קיימת אמרו לו רבי עד שלא נשאת ונשאת מהו אמר להם אף זו לא תמכור לכתחלה ואם מכרה ונתנה קיים אמרו לו הואיל ונשאת וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואיך יהא מכרה קיים בדיעבד אפי' בדיעבד נמי יהא מכרה בטל שהרי זכה בה ויזכה נמי בנכסים אמר להם על החדשים אנו בושים שנפלו לה משנשאת אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים שנפלו לה מקודם שנשאת ואקשינן על ר' חנניא בן עקביא היאך אתה אומר שר"ג אומר להם על (מה) [מי] שנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת שאינה מוכרת לכתחלה והאנן תנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה קיים לכתחלה ותירץ רב זביד הברייתא ואמר לא תשנה בברייתא אף זו לא תמכור אלא כך שְׁנֵה אם מכרה ונתנה קיים לכתחלה וקיימא בברייתא כמתני' שמוכרת לכתחלה ואתא רב פפא ופריק פירוקא אחרינא ואמר הא דתנן במתני' מוכרת לכתחלה ר' יהודה אמרה אליבא דר' גמליאל והא דתניא בברייתא לא תמכור לכתחלה ר' חנניא בן עקביא אמרה אליבא דר"ג ודייקי' מינה לר"ח בן עקביא אם עד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחלה אלמא עד שלא תנשא מוכרת לכתחלה נכסים שנפלו לה כשהיא ארוסה האי סברא דב"ש היא דאי ב"ה הא תנא לא תמכור לכתחלה והיכי קאי ר"ח בן עקביא כב"ש אפשר דשביק ר"ג ב"ה ומורי כב"ש וב"ש במקום ב"ה אינה משנה ופרקינן הכי קאמר ר' חנניא בן עקביא לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה כלל אלא כולן מודים שאם נפלו לה נכסים משנתארסה נמי מוכרת לכתחלה ופליג אתנא דמתני' דקסבר פליגי ב"ש וב"ה בדבר זה וקאמר ליה לא נחלקו בדבר זה זהו הפירוש הנכון. ובגמרא דבני מערבא גרסינן ר' פנחס בעי קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה א"ל לא אתינן מיתנא אלא דבר החמור משני צדדין וקל משני צדדין אבל הכא חמור מצד אחר פי' חמור מצד אחד וקל מצד אחד דתנן בה"א לא תמכור וקל מצד אחד דתנן אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ואיתיה נמי בגמ' בפאה פ' בית שמאי עכ"ל הרב אלפסי ז"ל בסוף פירקין אלא שאינו כתוב בדפוס שאלוניקי [ צ"ל קושטאנטינא ומה שהשיב הרב אלפסי ז"ל על דברי החכם הנזכר שפ עיין בתמים דעים להראב"ד ז"ל בסי' רי"ח-ר"כ ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' שנ"ז שנדפסו שם העתקת פירוש הרי"ף מלשון ערבי ונדפסו באלפסו החדשים בדפוס ראם ג"כ.]:
ר"ש חולק: קשה קצת אמאי לא תנא רש"א נכסים הידועים לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה בטל ושאינם ידועים וכו' כדקתני בכולהו מתנייתא ואמאי שינה למיתני הכא ר"ש חולק. ומכח קושיא זו נדחקתי לומר שאפשר לומר שבא לרמוז בשנוי זה דעיקר מילתיה דר' שמעון קאי ארבותינו שחזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות ורב ושמואל נמי דאמרי תרויהו הכי כרבותינן והלכתא כותייהו וקאמר רבינו הקדוש מסדר המשניות דר"ש חולק בין נכסים לנכסים ומשום דסברת רבותינו לא נזכרה במשנה שינה לשונו רבינו הקדוש למיתני ר"ש חולק לרמוז לנו דעיקר מילתיה דר"ש קאי ארבותינו דהלכתא כותיה וכותייהו ואפשר דאע"ג דרבנן פליגי עליה דר"ש רבותינו מודו ליה ואע"פ שהתוספות ז"ל כתבו כאן דאין סברא לומר דמתני' דר"פ הכותב דאתיא כרבותינו דחזרו ונמנו אפשר דר"ש קאי נמי ארבותינו כיון דהלכתא כותייהו וכותיה במה שחלק בין נכסים לנכסים וכן מצאתי אח"כ בתוספתא רמז וסמך לדברי שהביאה התוספתא דברי ר' שמעון בתר דקתני התם רבותינו חזרו ונמנו וכו'. אבל הפשט לא יופשט דודאי דקאי אכולהו דיעבד דקתני במתני' ואם מכרה ונתנה קיים ואנן הוא דנקטינן מילתיה דר' שמעון דקיימא לן כותיה במאי דאמרי רב ושמואל דקיימא לן כותייהו. וביד שם סימן ח' ובטור א"ה סי' צ'. וכתוב שם בבית יוסף בשם הר"ן מיגאש והרשב"א ז"ל נכסים הידועים לאו דוקא שנפלו לה במדינת הים אלא הה"נ אם נפלו לה במקום שהיא ובעלה שם כל זמן שלא הספיק בעלה לידע עד שמכרה או נתנה ע"כ בקיצור:
נפלו לה נכסים וכו': ביד שם פכ"ב סי' כ"א כ"ד ל"ג. ובטור א"ה סי' פ"ה: ויש נוסחאות דגרסי נפלו לה כספים והיא גרסא נכונה דנכסים סתם כולל קרקע ומטלטלין וכן היא הגרסא ג"כ בירושלמי במשנה אנל לא בפסקא וכן הוא ג"כ בהרא"ש ז"ל אבל בגמרא וברב אלפס וכן בפסקא שעל פי' הרמב"ם ז"ל כתוב נכסים אבל מפכ"ב דהלכות אישות משמע דגריס כספים וכן מוכח דגריס רד"ק ז"ל במכלול בחלק הדקדוק עלה מ"ו בתחלת שער השמות שכתב שלא ימצא במקרא כסף לשון רבים דקרא דכתיב צרורות כספיהם הקבוץ לענין הצורות ע"כ בקיצור. ומ"מ קשה לע"ד דאמאי שינה התנא לשונו דהכא גבי אשתו נקט לשון כספים ולקמן גבי יבמתו נקט לשון מעות דקתני הניח אחיו מעות דהא בין הכא ובין התם כספים ומעות לאו דוקא אלא ה"ה מטלטלין וכדאיתא התם בחבור הרמב"ם ז"ל ואפילו נפרש דכספים היינו דינרין ומעות היינו מעות כסף כדתנן לעיל ס"פ אע"פ נותן לה מעה כסף לצרכה לא תרצנו בזה מאומה כל שכן דליתא אלא שכספים הוא לשון כולל כמו מעות וכדמוכח ממתני' דלעיל פ' מציאת האשה דקתני פסקה להכניס לו כספים סלעה נעשה ששה דינרין וכן בכמה דוכתא בתלמוד והדבר תמיה בעיני מאד וגם הרמב"ם ז"ל שם בחבור ביד גבי יבמתו נקט הניח אחיו מעות וגבי אשתו נקט לשון כספים:
פירות התלושין וכו': נראה דהא דלא ערבינהו ותננהו אפשר לומר דחדא חדא שמעינהו וגרסינהו א"נ תנייה לבבא דכספים באפי נפשה לרמוז לנו דאפילו נפלו לה כספים מפני שחבלו בה אחרים בחלק שלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וסתמא כרי"ב בתירא דלעיל ר"פ מציאת האשה ואה"נ דאם נתנו לה בחבלתה פירות תלושין שהחלק שלה ג"כ ילקח בו קרקע והבעל אוכל פירות אלא שאין רגילות לשלם רק כספים שאין צריכין שומא ועוד דאי הוה ערבינהוו לא הוה ידענא האי סתמא דבעא תנא למיסתם לן כריב"ב דהלכתא כותיה אי לאו משום משנה יתירה ועוד דכיון דאפשר ג"כ שלפעמים ישלמו לה בחבלתה פירות המחוברין לקרקע דלר' מאיר אי ס"ל כריב"ב צריכין שומא אגב קרקע ולרבנן אי ס"ל כריב"ב מודו דצריכי שומא מטעמא אחרינא לדעת חלקו וחלקה משום הכי לא פסיקא לה ועוד דאיצטריך למיתני תלושים בהדי מחוברים לאשמועינן שאפילו קרקע שפירותיה מקצתן תלושים ומקצתם מחוברין לא אמרינן ניזיל בתר רובא ומודו רבנן ור"מ כשרובן תלושין דגם למיעוט המחובר יהיה לו ג"כ דין תלושין וילקח בהן קרקע לכ"ע ואין כאן לא שומא לדעת ר"מ ולא הכל שלו לדעת חכמים קמ"ל דבהא נמי פליגי וכ"ש לפי מה שאכתוב בסמוך דאפילו בפירות גמורים העומדים ליתלש פליגי דאתי שפיר טפי ובמה שאכתוב בסמוך סי' ה' יתורץ עוד יותר טוב:
א"ר מאיר: יש ספרים דגרסי ר"מ אומר:
שמין אותן: פי' שמין אותן בשעת נפילה כמה הן יפין האילנות בפירות שעל הקרקע שעדיין לא נגמרו וכמה הן יפין פי' האילנות בלא פירות כלל והמותר פי' מה שהאילנות שוין יותר בשביל הפירות אשר עליהן אע"פ שעדיין לא נגמרו יקראו קרן לדעת ר"מ כיון שלא גדלו ברשותו ואי גרסי' כמה היא יפה בפירות וכמה היא יפה בלא פירות ניחא טפי וקאי אשדה בין שדה לבן בין שדה אילן:
והתלושין מן הקרקע שלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות: קשה דאמאי איצטריכו להו לרבנן למיתני האי בבא דהא תנא ליה רישא סתמא בלי פלוגתא ובשלמא אי הוה תני ברישא והמחוברין לקרקע שמין אותן וכו' דברי ר' מאיר וחכמים אומרים וכו' הוה שייך קצת למיתני במילתייהו תלושין מן הקרקע כי היכי דלא ניטעי דכולהו באבי דרישא ר"מ קתני להו וחכמים פליגי עליה בכולהו אבל השתא דקתני והמחוברין לקרקע א"ר מאיר וכו' שפיר ידעינן דבמחוברין בלחוד פליגי. ונלע"ד דאפשר דמשנה יתירה אתא לאשמועינן דאפילו פירות גמורים העומדים להתלש הם שלו שנקראין לדין זה מחוברין לקרקע אא"כ נתלשו ממש אז הם שלה אח"כ מצאתי סמך לדברי בפסקי הרא"ש ז"ל שכתב בשם ה"ר יונה דאפילו בפירות גמורים שהגיעו להתלש קאמר ר"ש בכניסתה שלו וביציאתה שלה ושכן מוכח בירושלמי דגרסינן התם כי קאמר ר' מאיר אפילו בכרם העומד ליבצר וקמה העומדת להקצר וכיון דר"מ ורבנן איירו בהכי ר"ש ורבנן נמי בהכי איירו ע"כ. ובהכי נמי נלע"ד דמיתרצא קושיא דתנא והדר מפרש דבמילתיה דר' שמעון דברישא אמר מקום שיפה כחו וכו' ובתר הכי תנא כיצד פירות המחוברים וכו' שבא להשמיענו ממש דברי הרא"ש שכתב שתקנת חכמים היא שכל הפירות הנלקטים תחתיו יהיו שלו אפילו שכבר נגמרו ברשות האשה קודם שנשאה כך נלע"ד:
ר"ש אומר וכו': ביד שם סי' כ"ד. ובטור א"ה סימן פ"ח. וכתב הר"ן ז"ל ומגיד משנה ז"ל דלבעל הלכות גדולות דגריס בגמרא ר"ש פירות מחוברין בשעה יציאה אתא לאשמועינן משמע דלא פליגי רבנן עליה וכן עיקר ע"כ. וכן הוא ג"כ בפסקי הרא"ש ז"ל אכן ר"ע ז"ל תפס הגירסא האחרת דבגמרא דפליג ר"ש ואפ"ה הלכה כמותו משום דמסתבר טעמיה ועוד דבתוספתא שנויים דבריו סתמא גבי הלכות פסוקות. כיצד המחוברין לקרקע וכו' כך הוגה בר"ש לוריא ז"ל:
וביציאתה שלו: דמה שקדם ותלש בעודה תחתיו זכה בהן מדין. נכסי מלוג אפי' לחכמים רש"י ז"ל:
נפלו לה עבדים וכו' רשבג"א וכו' נפלו לה זיתים וגפנים זקנים וכו' ר' יהודה אומר וכו': ה"ג לה נמי בירושלמי אבל הרי"ף והרא"ש ז"ל גרסי בתרתי באבי רשבג"א וכו' וכתב הר"ן ז"ל דהרמב"ם ז"ל פסק בפכ"ב מהלכות אישות כרשב"ג בעבדים וכת"ק בזיתים ונראה שהוא היה גורס ברישא דעבדים רשב"ג אומר לא תמכור וכו' ובסיפא דזיתים ר' יהודה אומר לא תמכור וכו' וכך נמצאת במקצת נוסחאות ולפיכך פסק כר' שמעון בן גמליאל בעבדים דכל מקום ששינה ר' שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו ובזיתים וגפנים פסק כסתם משנה ודלא כר' יהודה עכ"ל ז"ל. וכן כתב המגיד משנה שם פכ"ב סי' כ"ג ובטור א"ה סי' פ"ה אבל בפי' המשנה כתב הרמב"ם ז"ל והלכה כר' יהודה ומצאתי מוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כאן ברישא בבבא דעבדים לא תמכור מפני שהן כבוד בית אביה ואינו כן אפילו במשנה בירושלמי רק בתלמוד אשר עליה שם: ובבא דזיתים איתא בפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ט:)
לא תמכור: פי' רש"י ז"ל יכולה היא לעכב ע"כ: ונראין דבריו פשוטין שלא היה הוא צריך לפירוש זה כי אין הבנה למשנה אם לא נפרש כך ונלע"ד שאפשר שהוקשה לו ז"ל דה"ל לתנא למיתני לא ימכור או לא ימכרו לזה אמר שלא תמכור הם דברי האשה לבעל לא תמכור מפני שבח בית אבי' אבל אה"נ שאם היא לא טענה אנו אין אנו מלמדין אותה כך נלע"ד יותר נכון אע"פ שהיה אפשר לומר בהפך. או שמא דרש"י ז"ל ס"ל דפירוש רישא דקתני ימכרו וילקח בהן קרקע כדעת הרא"ש ז"ל ומש"ה פי' הכא במילתיה דרשב"ג או דר' יהודה גבי לא תמכור שר"ל שהיא יכולה לעכב כלומר ומשם תבין דת"ק ס"ל דאין האשה יכולה לעכב דוקא אבל מ"מ אין לה כח לכוף את בעלה למכור אם אין בעלה מרוצה דוק:
שבח בית אביה: ונלע"ד דמש"ה הכא גבי עבדים ושפחות זקנים וזתים וגפנים זקנים קתני ימכרו וילקח בהן קרקע וכו' אבל לעיל גבי פירות תלושין לא קתני ימכרו אלא ילקח בהן קרקע וכו' משום דהכא גבי עבדים ושפחות או זיתים וגפנים זקנים אין מכירתן מצויה כ"כ ומש"ה קתני ימכרו כלומר אפי' שמכירתן בטורח ואפשר שימכרם בפחות מכדי שוויין אפ"ה ס"ל לת"ק דימכור אבל לעיל הדבר ידוע שהפירות תלושין מצויין להמכר והרי הוא כאילו כבר הן עשויין כספים ושייך למיתני בהו מיד ילקח בהן קרקע כמו ששנינו גבי כספים ומ"מ כיון דהפירות אינם חריפים לקנות בהן כ"כ ככספים פלגינהו לעיל לתרי באבי. עוד נלע"ד דלגרסת דלמאן דגריס בתרתי במתני' רשב"ג אומר והיא גרסת הרי"ף והרא"ש ז"ל כדכתיבנא הא דלא ערבינהו ותננהו משום דסיפא דזיתים וגפנים זקנים מיירי בשאין עושין כדי טפולם כדכתיבנא בשם הירושלמי וגם הרמב"ם ז"ל פסקו להאי ירושלמי שם ביד: ולמאן דגריס בסיפא ר' יהודה אייתי פלוגתא דרשב"ג ברישא משום דקדים ליה לר' יהודה ועוד דר' יהודה מודה לר' שמעון בן גמליאל ור' שמעון בן גמליאל אינו מודה לר' יהודה כך נלע"ד: וכזה מצאתי שתירץ בתוספת יום טוב בסוף דבריו אלא שהאריך:
זיתים וגפנים זקנים ימכרו לעצים: אית דלא גרסי מלת לעצים אבל בירשלמי ובהרי"ף והרא"ש ז"ל איתיה וכן משמע קצת מהרמב"ם ז"ל שם ביד:
המוציא הוצאות על נכסי אשתו: ביד שם פכ"ג סי' ח' ט' ובפ"ג דהל' שכירות סי' ז': ואיתא פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ט) ותוס' פ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ו:) ובטור א"ה סי' פ"ח:
קמעא: דבר מועט ומפר' בירושלמי ואפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד כדרך איש בביתו או אכל דינר אפילו שלא דרך כבוד: ישבע כמה הוציא ויטול כתב ר"ח ז"ל ואי קשיא לך אמאי לא תני לה בכל הנשבעים גבי הנהו דנשבעים ונוטלין וי"ל דהנהו כולהו הנתבע מכחיש התובע והאי הנתבע לא ידע והוי ברי ושמא וכל ברי ושמא ברי עדיף ומשום דלא דמי להו לפיכך לא שנאה בכללן ומהא שמעינן דכל היכא דאיהו ידע ואיהי לא ידעה נשבע איהו דידע ושקיל וה"מ בעושה ברשות עכ"ל תוס' והר"ן ושם בשבועות פ"ז הארכתי וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פכ"ג הוציא ולא אכל או שאכל פחות מכשיעור שמין כמה שהשביחו ושואלין אותו כמה הוציא אם השבח יתר על ההוצאה ישבע בנקיטת חפץ כמה הוציא ונוטל ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו מן ההוצאה אלא כשיעור השבח ובשבועה בד"א במגרש אבל האשה שמרדה על בעלה אפילו אכל הרבה שמין לו כמה אכל ופוחת אותו ממה שראוי ליתן לו מן ההוצאה אחר שישבע ונוטלו שלא הקנה לה כדי שתטול ותצא מעצמה ע"כ והרי שלא נזכר בדבריו שום שבועת התורה א"כ צריך לומר שגם שבועת התורה שנזכרה בפירושו ז"ל שמשם נראה שהעתיק רע"ב ז"ל צריך לומר דלאו דוקא אלא בין בראש דבריו בין בסוף דבריו שבועה כעין של תורה קאמר וכמו שכתוב בתוספות יום טוב:
בש"א יחלוקו: בפ' החולץ מפר' דוקא נקט יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב בנכסי מלוג אבל יורשי האב לא יחלוקו בכתובה עם יורשי הבעל ואע"ג דנקט רישא מה יעשה בכתובתה תנייה ושבקה פי' לא פירש בה התנא דבר מה יהא דינה אע"פ ששאל ג"כ עליה מה יעשה בכתיבתה עד שפירש דינה כדברי ב"ה כתובה בחזקת יורשי הבעל וה"ה לב"ש דל"פ ב"ש וב"ה אלא בנכסי מלוג בלחוד אבל בכתובה מודים ב"ש דבחזקת הבעל היא ואינם נוטלין בה חלק יורשי האב אלא הכל ליורשי הבעל כדקיימא לן הבעל יורש את אשתו:
נכסים בחזקתם: הנכסים הכתובי' בכתובה שהם נכסי צ"ב בחזקתם הראשונה הם עומדין. וכתובה בחזקת יורשי הבעל ה"ג רש"י ז"ל וכתובה בויו כלומר וכתובה שהיא שאר הכתובה דהיינו מנה מאתים ותוספת בחזקת יורשי הבעל זו היא דרך רש"י ז"ל. ואחרים אינם גורסין וכתובה בויו אלא מתני' תנא והדר מפרש וה"ק כל הנכסים בחזקתן כיצד הכתובה בחזקת יורשי הבעל ומנה מאתים ונכסי צאן ברזל הכל בכלל לשון כתובה והכל ליורשי הבעל לפי שאף נכסי צ"ב בחזקתם הראשונה עומדים כשם שאם מתה תחת בעלה בעלה יורשה כך כשמתה תחת יבם יבם יורשה והיינו דלא בעי הכא בחזקת מי כדבעי ליה בפ' מי שמת והיא דעת הרי"ף ז"ל אלא שיש לו פירוש אחר בסוגיא דהחולץ כמו שכתוב בארך בהר"ן ז"ל ע"ש. ועיין ג"כ בהרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ס"פ מי שמת שנתן טעם שם למה לא נחלקו כאן בחזקת מי כמו שנחלקו שם. והרמב"ם ז"ל יש לו דעת אחרת קרובה לפי' רש"י ז"ל כמו שמפורש שם וגם במגיד משנה ע"ש וגם תוספות ז"ל כתבו פי' רש"י ז"ל שכתב דכי היכי דפליגי אמוראי בפ' מי שמת בנפל הבית עליו ועל אשתו דקתני נמי התם נכסים בחזקתם ואיכא למ"ד בחזקת יורשי הבעל לפי שהיו באחריותו ואיכא למ"ד בחזקת יורשי האב לפי ששלה היו ואיכא למ"ד בחזקת שניהם ויחלוקו ה"נ פליגי הכא ואין נראה לר"ת אלא הכא מודו כ"ע שהם בחזקת יורשי הבעל דהיבם כבר היה מוחזק בנכסים קודם מיתתה משעת מיתת אחיו שהיה יורש דאין לה ליקח כתובה כלל עד שתחלוץ וב"ש נמי מודו לב"ה בהא כדאמרינן בהחולץ אבל בנפל הבית עליו ועל אשתו מוחזקים יורשי האב בנכסים כמו יורשי הבעל דהללו באים ליירש והללו באים ליירש שעדיין לא הוחזקו בנכסים לא זה ולא זה ולהכי פליגי התם בחזקת מי ולב"ש יחלוקו בכל הנכסים אף בנכסי צ"ב דהתם קתני יחלוקו סתמא ולא קתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב כדקתני הכא דמשמע דוקא בנ"מ שבהם יורשי האב עיקר כמו שמדקדק בהחולץ ועוד דאי פליגי נמי הכא א"כ תיקשי למ"ד וכו' אלא ודאי וכו' והא דלא עריב ותני נכסים עם הכתובה כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיה עד עתה דהיינו הבעל אבל על הכתובה לא הוצרך לתת טעם שדבר פשוט הוא דהוי בחזקת הבעל טפי מנכסי צ"ב וטעם זה אנו צריכין כמו כן לומר התם בחזקת יורשי הבעל ע"כ. ונכסים בחזקתם דקאמרי ב"ה לא נתפרש בדבריהם בחזקת מי ובגמ' דבפ' מי שמת מפרש לה ואי אמרינן בחזקת יורשי אשה ליכא לאקשויי א"כ ליתני להו בהדי נכסי מלוג דהא לא שוו להו ממש דנצ"ב אחריותן על הבעל ונ"מ אין אחריותן עליו וגם ליכא לאקשויי אי אמרינן דבחזקת יורשי הבעל קאמרי דליתנייה בהדי כתובה דהא לא שוו לכתובה דנצ"ב היא הביאתם מביתה אבל מנה ומאתים הוא הנותנם מהתוספות דשם פ' מי שמת. והתבונן בפי' משנה זו במ"ש בשם נ"י בפ"ד דיבמות סי' ג' גם בפ' מי שמת סוף סי' ט'. וביד פ' כ"ב דהלכות אישות סי' י' ובספ"ג דהלכות נחלות. ודבר הנראה לעינים הוא שיש במשנה לשון כפול וצריך להעביר עליו הקולמוס:
הניח אחיו מעות וכו': ביד פכ"ב דהל' אישות סי' י"ב י"ג י"ד: וכולה מתני' בין בבא דמעות בין בבא דפירות תלושין ר"מ קאמר לה דס"ל מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה וכדפי' ר"ע ז"ל:
אר"מ: יש גורסין ר"מ אומר וכן הוא בפסקי הרא"ש ז"ל בין הכא בין במתני' דלעיל גבי פלוגתא דנ"מ דאשה. וקשה לע"ד דברישא ה"ל לתנא לאשמועינן דאין היבם יכול למכור בנכסי אחיו שהוא שרש הדין ובתר הכי לישמעינן סעיפי הדין שאם הניח מעות או פירות תלושין פלוגתא דר"מ ורבנן אם יכול למכור אם לאו דלר' מאיר אינו יכול דמטלטלי משתעבדי לכתובה ולרבנן יכול למכור דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה דהאי בבא דהניח אחיו מעות ודאי אפילו אחר שכנסה מיירי וא"כ ליתני בבא דכנסה ברישא לאשמועינן דכל נכסי בעלה הראשון משועבדים לכתובתה ואינו יכול למכרם ובתר הכי ליתני דמ"מ יאכל פירותיהם או שהקודם זכה בהן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ונלע"ד דמשנת שומרת יבם שנפלו לה נכסים גופה כבר היא שנוייה שם ביבמות פ' החולץ ואע"ג דלענ"ד נראה דהכא בפירקין עיקר דמיירי בנפילת נכסי מלוג וגם דמודים ב"ש וב"ה אריש פירקין דהכא קאי וכדכתיבנא מכל מקום הא תנא לה התם או אגב גררא כדכתיבנא או דהתם עיקר דין יבמה איך שיהיה הא תנא לה ותנא נמי התם באבא דכנסה הרי היא וכו' דשמעינן מינה דאין היבס יכול למכור בנכסי אחיו דהא כולהו משועבדין לכתובת אלמנתו כמו שכתבתי שם סי' ד' ומסכת יבמות נשנית קודם כתובות לכל המפרשים כמו שכתבתי בראש סדר זה ולהכי לא איצטריך תנא הכי למיתני ברישא שרש הדין שכבר אשמועינן לה מהתם ומ"מ הדר תנא להאי בבא דכנסה הכא בסיפא כדי לסמוך לה בבא דלא יאמר לה הרי כתובתיך וכי' דהוי כמו מילתא בטעמא. והאי דלא ערבינהו לבבא דמעות ובבא דפירות תלושין בהדי הדדי דליתנו הכי הניח אחיו מעות או פירות תלושין ילקח בהו קרקע והוא אוכל פירות נלע"ד דמשום דכולהו הני תרי באבי ר"מ קאמר להו ואתרויהו פליגי רבנן עליה כדכתיבנא מש"ה פלגינהו לתרי באבי לרמוז לנו דרישא דקתני הניח אחיו לאו דוקא הניח ממש מעות בעין אלא אפילו הלוה לאחיו בחייו ומת והניח לאחיו הלוה שומרת יבם לא יאמר היבם הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם וגם בהם ילקח קרקע והיבם אוכל פירות כדתניא בברייתא בגמרא וההיא ברייתא ר' מאיר ודאי היא דס"ל דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ואע"ג דלית הלכתא כותיה פי' קודם תקנת הגאונים מכל מקום תנא תנא בבא דהניח אחיו מעות באפי נפשה לאשמועינן דסברתו דר' מאיר הכי דבכל גוונא שהניח מעות ילקח בהן פירות ואפילו היה מלוה ביד היבם ואי לאו דפלגינהו לתרי באבי לא הוה ידענא שר' מאיר ורבנן פליגי מן הקצה אל הקצה דר' מאיר ס"ל דאפילו שהניח מעות מלוה ביד אחיו שהן משועבדין לכתובת אשת אחיו המת ורבנן ס"ל דאפילו מעות בעין אינן משועבדין כלל לכתובת האשה אלא הכל ליבם אם לא תפסה מחיים. ועיין על זה בפסקי הרא"ש ז"ל שהליץ בעד רב אלפס ז"ל שהביא ברייתא זו לפסק הלכה:
וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו: בגמרא פריך אמאי והא תנן כל נכסיו של מת אחראין לכתובתה והמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע [כו' עי' תיו"ט] דלא משעבדי מטלטלי לכתובתה כך פי' רש"י ז"ל וק"ק לע"ד דגם במחוברין פליגי דלרבנן הכל משועבד לה ולר"מ שמין והמותר בלבד הוא דמשועבד לה ונלע"ד דכי דייקת בה שפיר הטעה בעלמא היא דגם לרבנן לא הוי משועבד לכתובת היבמה רק מה שגדל בחיי הבעל ולפי זה נצטרך לפרש דכולה מתני' דמחוברין לקרקע דמתנייא הכא גבי יבמה דשמעת מינה לכאורה דאיכא פלוגתא בין ר"מ לרבנן אגב נכסי מליג תנייה אבל איברא דמילתא דליכא פלוגתא ביניהו כלל ועיקר במחוברין דגם לרבנן המותר לבד משועבד דהיינו מה שגדל בחיי הבעל דוק ועיין בה שפיר ותשכח דקישטא קאמינא:
התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה: וא"ת בשלמא קדם הוא זכה דקסברי דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא קדמה איהי אמאי זכתה לר' עקיבא דאמר בפירקין דלקמן אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין ואית ליה דאפילו קדמה היא לא זכתה כדמוכח התם בגמרא וי"ל דהתם דלגבות אפילו קדמה איהי לא זכתה אבל הכא שאין לה אלא שעבוד בעלמא לא חשו תוס' ז"ל. ועיין במה שכתבתי בשמם בפירקין דלקמן סי' ג':
הרי היא כאשתו לכל דבר: בגמרא מפ' למאי הלכתא ומפ' לומר שמגרשה בגט אם רצה ואינה צריכה עוד חליצה ומחזירה אם רצה ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין הראשונים עליה ולא תיסגי לה בגט וה"נ כשגרשה לא אמרינן מצוה דרמא וכו' וכך צ"ל בפי ר"ע ז"ל. עוד בפי' ר"ע ז"ל קמ"ל דאמר רחמנא ולקחה לי לאשה לאשה יתרה קדריש והאי ויבמה דרשינן ליה ביבמות לבעל כרחה רש"י ז"ל. וקשה לע"ד דמאי בעי בגמ' למאי הלכתא והא פשטא דמתני' אתא לאשמועינן דאע"ג דאם מתה קודם שכנסה איכא פלוגתא דב"ש וב"ה מי יורש אותם או אם יחלוקו קאמר דבתר שכנסה לכ"ע הרי היא כאשתו והוא יורש הכל בין נצ"ב בין נ"מ. ונלע"ד דעיקר השאלה היא דאמאי קתני לכל דבר אי לענין ירושה דקתני ברישא בלחוד קאי ומשני לומר שמגרשה וכו':
ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון: מ"ט אשה הקנו לו מן השמים ליבם זה אין עליו לכתוב לה שטר נשואין ומ"מ אי לית לה מראשון כגון שהיה עני אית לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ופי' הר"ן ז"ל מ"ט אשה הקנו לו מן השמים כלומר מ"ט אין לה שתי כתובות אחת מראשון ואחת משני ומפרקי' דאשה הקנו לו מן השמים ולפיכך אינו חייב ליתן לה כלום משלו ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני וא"ת א"כ מאי נפקא מינה במאי דאמרינן שאין שעבודה על נכסי שני דסוף סוף אית לה כתובה מיניה דנכסי ראשון דידיה נינהו וי"ל דנ"מ אם מכר נכסיו ואח"כ אשתדוף נכסי יבם שאינה יכולה להוציא מן הלקוחות אי נמי נ"מ לענין נדוניא דאפילו ליכא נכסים מראשון אין לה על השני אלא עיקר כתובה אע"פ שהוציא משל אחיו נכסים שהיו מספיקין לנדונייתה עכ"ל ז"ל: ואי לית לה כתובה מנכסי בעלה הראשון כותב לה היבם כתובה מנה אם היא אלמנה מן הנשואין ואם היא מן האירוסין כותב לה מאתים מנכסיו:
ה"ג לא יאמר לה הרי כתובתיך וכו': וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה גרשה וכו': ופי' רש"י ז"ל על השלחן הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שלחני. וקשה לע"ד דמשמע דקשה דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דמרישא דקאמר לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן משמע הא כתובתיך שדה פלונית יכול לייחד כיון שהוא קרקע שאי אפשר לו להתאבד או להתגנב והדר קתני אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה דמשמע דאפילו ייחד לה קרקע לא מהני דחיישינן שמא ישתדף אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה ולא מהני כח יחוד קרקע רק שיהא מקחו בטל שאם ימכור קרקע המיוחד לה מקחו בטל אבל שאר קרקעות שאינם מיוחדות לכתיבתה אע"פ שהן משועבדות לכתובתה יכול למכרם ולא מצאתי בפוסקים זכר לדבר דבר מבורר ועיין במה שכתבתי לעיל פ"ד סוף סי' ז'. ובגמ' פריך מאי וכן לא יאמר פשיטא מי גריעא אשתו מיבמתו ומשני מ"ד התם גבי יבמתו הוא דקאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שלחני משום דלא כתב לה האי יבם כתובה דליכתוב בה נכסים דקנאי ודקנינא אבל הכא גבי בעל דכתב לה דקנאי ודקנינא אימא סמכה דעתה קמ"ל דלא סמכה. ופי' ר"י ז"ל אלא כל נכסיו אחראין פי' אין מכרו בטל אלא אם ימות או יגרש יכולה האשה לטרוף אבל כל זמן שאינו בא לידי גבוי מכרו קיים ע"כ. ירושלמי בראשונה היתה מונחת כתובתה אצל אבותיה והיתה קלה בעיניו לגרשה וחזרו והתקינו שיהא אדם לוקח בכתובת אשתו כוסות וקערות ותמחויין הדא דתנינן לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה חזרו והתקינו שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו שמתוך שאדם נושא ונותן בכתובת אשתו והוא מאבדה הוא קשה בעיניו לגרשה ע"כ. ובגמרא דילן מייתי לה להאי ברייתא בשנוי קצת. ושמעון בן שטח התקין שלשה דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו ושיהו התינוקות הולכין לביה"ס והוא התקין טומאה לכלי זכוכית ע"כ מן הירוש' וה"נ אמרי' בפ"ק דשבת דף ח"י שהוא תקן שיהו כל נכסי האיש אחראין לכתיבת אשתו ועיין במ"ש ר"פ שני דמסכת כלים. ובערוך בלשון ראשון פי' לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן פי' המעות שעל השלחן שמתעסק בהם השלחני ועצה טובה קמ"ל דלא לימא לה הכי שמא יגנבו או יאבדו ע"כ. והכי מפרש לה בגמרא ואמרינן עלה דאי לא תימא הכי סיפא דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה ה"נ דאי בעי לזבוני לא מצי לזבוני ואמאי הא אוקימנא לההיא מתני' דפ' הניזקין דקתני לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל דוקא באותן שלש שדות אחת שכתבה לה בכתובתה ואחת שייחדה לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה [הגהה. כן פי' רש"י ז"ל כאן וכבר הקשו עליו תוס' ז"ל בשם רשב"ם ז"ל דכ"ש בשאר נכסים כדאמרינן בפ' חזקת הבתים וישבו דבריו עיין שם אבל בפ' הניזקין הוא עצמו כתב דכל שכן בשאר נכסים כמו שהעתקתי דבריו ז"ל שם סי' ו'] אבל מי שלא כתב ולא ייחד מוכר הכל וטעמא משום דכתב לה דקנאו ודקנינא אלא מאי אית לך למימר דעצה טובה קמ"ל ה"נ גבי יבמתו עצה טובה קמ"ל וכתבו תוס' ז"ל דלמסקנא דבגמרא טעמא דמתני' הוי משום איבה בין ביבמתו בין באשתו פי' שהמייחד לאשתי או ליבמתי בכתובתה קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם דסברה עימו נתן בגירושין:
גרשה אין לה אלא כתובתה: פי' גרשה ליבמתו לאחד שכנסה אין לה אלא כתובתיה בלבד ובגמרא דייקי גרשה אין פי' דאז הוא דקאמר דאין לה אלא כתובתה בלבד ואם בא למכור מן השאר ימכור אבל לא גרשה לא ימכור כלום וקמ"ל תנא כר' אבא דאמר שאינו יכול למכור בנכסי אחיו כלל והקשה רש"י ז"ל והא מרישא שמעינן לה דקתני כל נכסיו אחראין לכתובתה ותירץ דהתם עצה טובה היא דהא גבי אישתו נמי תנן הכי אבל מהן משנה יתירא שמעינן דדוקא גרשה דאי לא למאי קתני לה אי משום היא גופה פשיטא דאין לה אלא כתובתה אלא ודאי לדוקיא דילה תנייה למידק הא לא גרשה לא וקשה לע"ד דא"כ כי פריך תלמודא לעיל לאביי מדר' אבא ומשני ליה ולטעמיך ולותבה ממתני' דקתני לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה דשמעית מינה שאינו יכול למכור כלל מנכסי אחיו שהכל משועבד לכתובת אשתו ומהדר ליה דמתני' עצה טובה קמ"ל דאי לא תימא הכי סיפא דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו וכו' ה"נ וכו' קשה דמאי קמהדר ליה הא על כרחך האי סיפא דגרשה וכו' דינא אשמועינן כדאמר בגמרא וכדכתיבנא ושמא די"ל דבשלמא כי תנינן בהדיא במתני' מאי דתני בברייתא בהדיא שייך למפרך אדמותבת מברייתא איתביה ממתני' ולפיכך אקשי ולטעמיך אדמותבת ליה מברייתא אותביה ממתני' דסבר דרישא דתני בהדיא לא יאמר הוי דינא וכיון דשני ליה דרישא עצה טובה קמ"ל לא אקשי ליה מהאי סיפא כיון דבהדיא לא קתני אלא מדיוקא וממשנה יתירה ובברייתא קתני ליה בהדיא דאין לו למכור בנכסי אחיו אא"כ נשא את יבמתו והדר גרשה מש"ה פריך ליה מברייתא ולא מהאי סיפא כך נלע"ד. הרי היא ככל הנשים וכו'. ואיתא להאי בבא בירוש' פרק ששי דדמאי. ובטור אה"ע סי' ט"ו וסי' קס"ח. ומלת בלבד מצאתי שמחקה ה"ר יהוסף ז"ל: