רמב"ם על כתובות ח

<< · רמב"ם · על כתובות · ח · >>

כתובות פרק ח

• ראו גם: נוסח המשנה כתובות ח רמבם

משנה א

אמרו שמוכרת ונותנת וקיים - רוצה לומר ואפילו אחר שנתארסה.

ואמרו הואיל וזכה באשה - רוצה לומר בארוסה, הואיל וזכה בה יזכה בנכסים, ויהיה מכרה בטל כאילו נפלו לה והיא נשואה.

ואמר להם רבן גמליאל על החדשים אנו בושים - והם נכסים שנפלו לה והיא נשואה, לפי שאני גם כן דעתי באלו הנכסים שאם מכרה קיים, אלא שאתם מגלגלין עלינו נכסים שנפלו לה והיא ארוסה, ותאמרו הואיל וזכה באשה זכה בנכסים ויהיה מכרה בטל.

ופסק ההלכה, בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה, ומכרה אחר שנשאת, מוציא הבעל הפירות מיד הלקוחות בחייה ומוציא הקרקע אחר מיתתה:

משנה ב [נוסח הרמבם]

פסק ההלכה כבר נקדם לך.

ונכסים הידועים לבעל - הוא מה שיש לה מן הנכסים באותה המדינה שהיא יושבת שם, או במקומות הקרובים מזאת המדינה המיוחסת אליה.

ונכסים שאינם ידועים לבעל - הוא מה שראוי לה מן הנכסים במדינה אחרת.

והלכה כרבי שמעון:

משנה ב

( ראו משנה א )

משנה ג

כל זמן שנפל מחלוקת בין הבעל ובין האשה בקרקע שלוקחין מאלו הדמים, ילקח בהן קרקע שנותן פירות יותר.

והלכה כחכמים:

משנה ד

רבי שמעון חולק עם חכמים בפירות מחוברין בשעת יציאה, רוצה לומר כשמגרשה ויש לה פירות מחוברין לקרקע שצמחו בעודה תחתיו. רבי שמעון אומר של אשה. וחכמים אומרים במה שקדם, מחוברין לקרקע שלו לעולם, בין בכניסתה בין ביציאתה.

והלכה כרבי שמעון:

משנה ה

והלכה כרבן שמעון בן גמליאל, וכרבי יהודה:

משנה ו [נוסח הרמבם]

קמעא - דבר מועט, ואפילו כל שהוא.

ואמרו ישבע כמה יוציא ויטול - רוצה לומר שבועה כעין תורה.

ובתנאי שיהיה שבח כנגד הוצאה או יותר, אבל אם היתה הוצאה יתירה על השבח, ישבע שבועת התורה שהוציא כנגד השבח ונוטל כנגד השבח בלבד ויפסיד השאר. וזה כולו בנכסי מלוג. והוא כשגרשה הבעל. אבל כשמרדה, בין אכל בין לא אכל ישבע כמה הוציא ויטול כנגד השבח כמו שבארנו. אבל בנכסי צאן ברזל כל השבח לו כמו שבארנו, אם הוסיפו הוסיפו לו:

משנה ו

כבר נקדם לך פירוש זאת ההלכה אות באות בפרק הרביעי ממסכת יבמות (הלכה ג), ועיין אותה לשם:

משנה ז

אלו הפירות והמעות מנכסי אחיו, לפי שכל מה שהניח מנכסים אם הותירו ואם פחתו הם תחת שעבוד הכתובה. וזה כולו דעת מי שסובר מטלטלי משתעבדי לכתובה, ואינה הלכה. ואף על גב דרבנן בתראי כבר תקנו לגבות כתובה מן המטלטלין, תכלית כח האחרונים לגבות, אבל שיהיו המטלטלין מונחין ולא יהיה כח לאח שהוא היבם להשתמש בהן אחר היבום זהו אצלי בלתי אמת, ואין דעתי בזה, ואינו נוטה לזה דעת התלמוד בשום פנים.

ואמרו פירות המחוברין לקרקע שלו - פירשו ואמרו תני שלה.

ועניין אמרו כאשתו לכל דבר - שהוא כשגרשה מותר לו להחזירה אחר כן, כמו שבארנו בפרק הרביעי מיבמות (הלכה ד).

ואין הלכה כרבי מאיר:

משנה ח

זה כולו מבואר:

משנה כתובות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב