תפארת ישראל על כתובות ח

משנה כתובות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

האשה שנפלו לה נכסים: בירושה, מתנה או מציאה, דבכה"ג ה"ל נכסי מלוג:

עד שלא תתארס: ונתארסה:

בית שמאי אומרים תמכור: בעודה ארוסה אבל משנשאת לא:

הואיל וזכה באשה: משנתארשה:

לא יזכה בנכסים: בתמיה. ולמה מכרה קיים:

אמר להם על החדשים: שנפלו לה משנשאת. דאמרינן בסיפא דמכרה בטל:

אנו בושין: מה ראו חכמים לומר שיהיו לו פירות תחת פרקונה, ולהכי מוציא מלקוחות הרי כיון דרק לטובתה תקנו כך הול"ל שתוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים ויהיו הפירות שלה ותפרוק את עצמה:

אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים: שנפלו לה קודם שנשאת:

רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים: וכ"ש קודם שנתארסה ונשאת, דמכרה קיים.

הואיל וזכה באשה: שנשאה:

משנה ב

נכסים הידועים לבעל: שידע שנפלו לה, ולרא"ש במצפה עליהן סגי:

לא תמכור: משנשאת, אפילו נפלו קודם אירוסין:

ואם מכרה ונתנה: להרא"ש אפילו קודם שידע בהן:

ואם מכרה ונתנה: קודם שידע בהן:

קיים: אפילו נפלו משנשאת. מיהו משנתארסה בידועים לא תמכר, ואם מכרה קיים. וקיי"ל כר"ש [צ' סי"א]:

משנה ג

והמחוברין בקרקע: ומשביחין עדיין בקרקע:

שמין אותן: שמין הקרקעות כמה הן יפין עם הגדולין שבהן, בשעת הנפילה:

והוא אוכל פירות: דס"ל מה שלא גדל ברשותו ה"ל כקרקע, ומה שגדל ברשותו ה"ל פירות ושלו הן:

וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו: אף שלא גדל ברשותו, ואפילו עומדין ליקצור שנגמרו, דאע"ג דקיי"ל כל העומד לקצור כקצור דמי, הכא כך תקנו חז"ל שיהיו שלו:

משנה ד

רבי שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה: כשנשאת:

הורע כחו ביציאתה: כשמגרשה:

יפה כחו ביציאתה: כיצד. פירות וכו':

פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו: כחכמים לעיל:

וביציאתה שלו: ולחכמים המחוברים ביציאתה שלו [ועי' פ"ט מ"ג]. וקיי"ל כר"ש [פ"ה]:

משנה ה

רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור: רק כשתרצה:

מפני שהן שבח בית אביה: ר"ל כבוד בית אביה:

נפלו לה זיתים וגפנים זקנים: דומיא דעבדים קתני שעושין רק מעט כדי טיפולן:

והוא אוכל פירות: אבל בנתיבשו לגמרי, לכ"ע ימכרו:

רבי יהודה: [נ"ל כגי' הרא"ש דגריס בסיפא נמי רשב"ג, מדמקשי הש"ס לס"ד דבשדה שלה דוקא פליגי, ומקשה והרי עבדים דכשדה שאינה שלה דמי ופליגי. ואם איתא דגרים בסיפא ר"י, גברא אגברא קרמית. ועי' תוי"ט]:

המוציא הוצאות על נכסי אשתו: על נכסי מלוג:

ואכל קימעא: מעט:

ומה שאכל אכל: ואין לו או לה תביעה זע"ז (אלא) מה שאחד הוא יותר מחבירו:

ישבע כמה הוציא ויטול: מה שהוציא נגד השבח ולא מה שהוציא יותר:

משנה ו

שומרת יבם: הממתנת להתיבם:

שנפלו לה נכסים: מבית אביה בעודה שומרת יבם:

וקיים: דדוקא בארוסה פליגי בריש פרקן, דקנוייה גמורה דהבא עליה בסקילה, משא"כ יבמה לשוק רק בלאו, וגם קדושין תופסין בה, ותו דארוסה וודאי להנשא קיימה, מה שאין כן זאת שמא תחלוץ:

מה יעשו בכתובתה: ק' ור' ותוס', ונדוניה שהכניסה שאחריותן אבעל, וקרויין כולן כתובתה, מדנכתבין בכתובתה:

ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה: נכסי מלוג כמלבושיה ומה שירשה, שאינן באחריות הבעל:

יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב: רק נכסי מלוג. ומיירי בעשה בה מאמר, דלב"ש ספק נשואה היא אז:

נכסים: נכסי צאן ברזל:

בחזקתן: בחזקת ב' היורשים, וזה לכ"ע, דלא פליגי רק בנכסי עלוג:

וכתובה: ק' ור' ותוס' [עיי' פ"ד דיבמות]:

משנה ז

הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע: דכתובת' רק על נכסי המת, וסבירא לי' מטלטלי משתעבדי לכתובה:

וחכמים אומרים פירות המחוברים בקרקע שלו: בש"ס מקשי, והרי משועבדים לכתובתה, ומשני תני שלה וילקח בהן וקרקע ויאכל פירות:

קדם הוא זכה: דס"ל מטלטלי לא משתעבדי לכתובתה רק בתפס מחיים דבעל. וה"ה דפליגי בכספים:

כנסה: שבעלה:

הרי היא כאשתו לכל דבר: שמגרשה ומחזירה:

ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון: ר"ל רק לדבר זה אינו כאשתו, שאין נכסים משועבדים לכתובתה, רק בלא הניח המת כלים, אז כתובתה ק' מהשני [עי' יבמות פ"ד סי' י"ט]:

משנה ח

לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן: והשאר שירשתי מאחי אמכר:

אלא כל נכסיו: שירש מאחיו:

גירשה: לאחר שיבמה:

אין לה אלא כתובתה החזירה הרי היא כל הנשים: אף שלא נתן לה כתובתה עדיין, כל נכסיו משועבדים לכתובתה:

ואין לה אלא כתובתה בלבד: דסד"א שיהיה לה ב' כתובות מבעל הראשון ומהשני: