פתיחת התפריט הראשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טז · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי, אמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא רבי יהודה בן בבא.

ונומיתי כב לו, כן הדברים.

אמר לי, אמור להם משמי: אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות; מקובלני מרבן גמליאל הזקן, שמשיאין את האשה על פי עד אחד.

וכשבאתי והרציתי כג הדברים לפני רבן גמליאל, שמח לדברי, ואמר: מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא.

מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל, שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא רבן גמליאל [הזקן] נשותיהם על פי עד אחד [והוחזקו להיות משיאין על פי עד אחד].

והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי עבד, מפי אשה, מפי שפחה.

רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים: אין משאין את האשה על פי עד אחד.

רבי עקיבא אומר: לא על פי אשה [ולא על פי עבד ולא על פי שפחה] ולא על פי קרובים.

אמרו לו: מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם בדרך, והביאוהו בפונדק, ובחזרתם אמרו לפונדקית: איה חברנו? אמרה להם: מת וקברתיו; והשיאו את אשתו.

אמרו לו: ולא תהא כהנת כפונדקית?

אמר להם: לכשתהא פונדקית נאמנת; הפונדקית הוציאה כה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו.

משנה מנוקדת

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְנוּמֵתִי לוֹ, כֵּן הַדְּבָרִים. אָמַר לִי, אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת, מְקֻבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַּשִּׂאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי וְאָמַר: מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים, נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הַזָּקֵן) נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד (וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד) וְחֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים, אֵין מַשִּׂאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא עַל פִּי אִשָּׁה (וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה) וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים. אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וֶהֱבִיאוּהוּ בַפֻּנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, אָמְרָה לָהֶם: מֵת, וּקְבַרְתִּיו, וְהִשִּׂאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. אָמַר לָהֶם, לִכְשֶׁתְּהֵא פֻנְדָּקִית - נֶאֱמֶנֶת! הַפֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ:

נוסח הרמב"ם

אמר רבי עקיבה כשירדתי לנהרדעא לעבר את השנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האישה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן אוא ונמתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האישה על פי עד אחד וכשבאתי והרצתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדבריי ואמר מצינו חבר ליהודה בן אוא מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל הזקן את נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אישה ואישה מפי אישה מפי עבד מפי שפחה רבי אליעזר ורבי יהושע אומרין אין משיאין את האישה על פי עד אחד רבי עקיבה אומר לא על פי אישה ולא על פי קרובים אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק ובחזירתן אמרו לפונדקית איה חברנו ונמת להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו אמרו לו לא תהא כוהנת כפונדקית אמר להם ובשתהא הפונדקית נאמנת והפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו ומנעלו ואפונדתו וספר תורה שהיה בידו.

פירוש הרמב"ם

א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה כו': אמרו שהמדינה הזאת משובשת בגייסות הוא התנצלות שלא יכול להגיע שיגיד העדות אצלם וא"ל מסיבת שיבוש הדרכים לרבוי הגייסות לא הייתי יכול להגיע להם אבל הגד להם בשמי זה העדות. ואין הלכה לא כר"א ולא כרבי יהושע ולא כר"ע אלא הדין אצלנו משיאים ע"פ אשה וע"פ קרובים חוץ מן הנשים המנויות ועד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות אשה. וזאת הפונדקית היתה עובדת כוכבים ומסיחה לפי תומה ולכך אמרו לא תהא כהנת כפונדקית שאנו מקבלים עדותה לפי מה שבארנו שהעובד כוכבים המסיח לפי תומו כשר:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת יבמות


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ונומיתי לו - אמרתי לו:

כן הדברים - שכל חביריו חולקים עליו:

משובשת בגייסות - ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות בשמי:

ר' אליעזר ור' יהושע אומרים כו' ור"ע אומר כו' - ולית הלכתא כחד מינייהו. אלא הלכה משיאים על פי אשה ועל פי קרובים חוץ מחמש נשים דתנן במתניתין, ועד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות אשה:

לא תהא כהנת כפונדקית - כלומר מיוחסת לא תהא נאמנת כפונדקית גויה, בתמיה, ואם האמינו הפונדקית גויה מסיחה לפי תומה, כד כל שכן שיאמינו באשה ישראלית:

לכשתהא פונדקית נאמנת - כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת:

פירוש תוספות יום טוב

מצאתי נחמיה. בס"א וכן ברי"ף ורא"ש מצאני וזה לפי שנחמיה חזר אחר ר"ע כששמע שבא לו מארץ ישראל כדי להגיד לו העדות. ולפיכך שייך לומר שנחמיה מצאו לר"ע כיון שהוא היה מבקשו לר"ע:

ונומתי. פירש הר"ב אמרתי ונ"ל שהוא מלשון נאום כמו ונאומתי והאל"ף נבלע כדין אותיות יהו"א:

והרצתי הדברים. וכן בסוף פרק ז' דנזיר וכן נמצא בגמרא פ"ב דחגיגה ד' י"ד ע"ב רבי יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי וכו' ונראה לי שהמלה ארמית שכן תרגום יונתן משלי ו' והקיצות היא תשיחך היא תהוי רציך. הרי ששיחה מתורגם בלשון רצוי אלא שזה מן הקל וזה מן הכבד הנוסף. [ויונתן זה אינו בן עוזיאל ועיין תוספות דמגילה דף כ"א ד"ה ובמגילה]:

מפי עבד. עיין בפירוש הר"ב דפ"ק דר"ה במ"ח:

מפי עבד מפי אשה מפי שפחה. בכולי דוכתי תני נשים ברישא והדר עבדים וטעמא רבה איכא דהא עבד מאשה ילפינן בג"ש כמו שכתבתי בפ"ג דברכות. והכא דתני שפחה סמך אשה לשפחה דכוותה אלא דקשיא שפחה גופה למאי איצטריך וי"ל דכיון דאיכא תרתי לגריעותא שאינה בכל המצות והיא נקבה ה"א דלא הקילו בה להכשיר עדותה מידי דהוי אשאר פסולי דאורייתא דלא מכשרינן כמ"ש הר"ב בפרק קמא דר"ה אף על גב דעבד שהוא פסול דאורייתא וכשר לעדות אשה. ומ"ש הר"ב חוץ מחמש נשים דתנן בפרק דלעיל משנה ד' וע"ש משנה ז':

אמרו לו. לרבי עקיבא מעשה כו' רש"י:

כפונדקית. פירש הר"ב מסיחה לפי תומה דגויה היתה כדמוקמינן בגמרא ושהיתה בוכה כשראתה אותם קודם שאמרו לה איה חברינו דאל"ה לא הוה לפי תומה:

הוציאה להם מקלו וכו'. הרי שלא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו. רש"י:

סליק מסכת יבמות

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כב) (על המשנה) ונ"ל שהיא מלשון נאום כמו ונאומתי והאל"ף נבלע כדין אותיות יהו"א:

(כג) (על המשנה) והרצתי. לשון הרצה דברים לפני ריב"ז. ונ"ל שהמלה ארמית. מלשון והקיצות היא תשיחך תרגום תהוי רציך:

(כד) (על הברטנורא) דעו"ג היתה ושהיתה בוכה כשראתה אותם קודם שאמרו לה איה חבירנו דאל"ה לא הוה לפי תומה. גמרא:

(כה) (על המשנה) מקלו כו'. הרי שלא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

א"ר עקיבא וכו':    ר"פ האשה שלום:

לנהרדעא לעבר השנה:    אע"ג דאין מעברין את השנים בח"ל דכתיב לשכנו תדרשו כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא לשכנו של מקום אמרי' בס"פ הרואה הנח ר' עקיבא שלא הניח כמותו בא"י: מצאתי אית דגרסי מצאני דמשמע שנחמיה היה מבקש לר' עקיבא. ומצאתי מוגה אלא יהודה בן אבא בלבד וגם בסיפא מצאנו חבר ליהודה בן אבא: ונראה דה"פ דמתניתין שמעתי שכל חכמי ארץ ישראל ס"ל שאין משיאין אשה ע"פ עד א' חוץ מר' יהודה בן בבא אמת הדבר:

ונמתי לו:    כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת וכו' כך צ"ל: ואית דגרסי ונומתי ויס"א ונמיתי וכל הגרסאות הללו הוו כמו נומי ר"ש דבספ"ד דמסכת זבחים וכן ונמתי דבסמוך והוא מלשון נאם ה' אלהים והוי כמו ונאמתי באל"ף: ופי' משובשת בגייסות דעתם מחמת הלסטים שיצאו לשלול הדרך ואיני יכול לילך ולהעיד זה ששמעתי: אמנם ה"ר יהוסף ז"ל כתב פי' זה רחוק ויותר היה נראה נכון לפ' המדינה הזאת משובשת בגייסות ואי אפשר למצוא בכל פעם שני עדים עכ"ל ז"ל:

והשיא ר"ג הזקן את נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו וכו':    ר"פ האשה רבה ור"פ יש בכור וראיתי מוגה בשם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל והוחזקו להיות משיאין ע"פ עד א' והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד וכו' ע"כ ומצאתי כתוב בתשובות שאלות רבינו יצחק בר מרדכי דינרבונא וז"ל שמשיאין את האשה על פי עד א' כן הוא הלשון בכל המקומות ובשום מקום לא נמצא שאשה נשאת על פי עד א' אלא אמרו משיאין כלומר ב"ד והיינו שצריכה היתר ב"ד ואמרו עד אחד כלומר שיקרא עד והיינו כשיעיד בב"ד ע"כ:

עד מפי עד:    מפי אשה ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כך צ"ל: ותוספת יו"ט קיים הגרסא וז"ל בכולהו דוכתי כו'. וכשר לעדות אשה ע"כ: ומצינן לפרש ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה שר"ל שהאשה שמעה מפי אשה והאשה שמעה מפי עבד והעבד שמע מפי שפחה אך יותר נכון לפרש דה"פ שהאשה שמעה מפי אשה אחרת או לא שמעה מפי אשה אלא מפי עבד או מפי שפחה ועיין במהר"י קולון ז"ל שרש קכ"א: וי"ס דגרסי נמי מפי שפחה מפי קרובים וכתב הר"ן ז"ל בפ' שבועות העדות דף שי"ו ע"ב שהדין בכל עד מפי עד אם הראשון כפר אין השני האומר בשמו עוד נאמן ע"כ וכן כתוב ג"כ הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל שם דף נ"ה: וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל דה"ה לכל הפסולין בעבירה מן התורה דאם מסיחין לפי תומן כשרים לעדות דלא גריעי מגוי מסיח לפי תומו ע"כ: וביד פ' י"ב דהלכות גירושין סי' ט"ו ובפ"ה דהלכות עדות סי' ב' ג':

ר' עקיבא אומר לא על פי אשה ולא על פי קרובים:    כך היא הגרסא בהרא"ש ז"ל וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל: ובגמ' פריך וסבר ר' עקיבא על פי אשה לא והתניא וכו' ומשני כאן קודם שהחזיקו להיות משיאין כאן לאחר שהחזיקו:

א"ל מעשה בבני לוי:    לר' עקיבא אמרו וקשה לע"ד אי אמרו לו קאי אר' אליעזר ור' יהושע היכי מצינן למימר דלדעתם עדיפא אשה אחת יותר מאיש אחד:

בבני לוי:    בהרא"ש ז"ל כתוב בבני לוד ונראה ששם נפל טעות: והניחוהו בפונדק כך צ"ל: איו חברנו גרסי' רש"י ז"ל: ונמת להם מת וקברתיו גרסי': בפי' ר"ע ז"ל הפונדקית גויה מסיחה לפי תומה אמר המלקט בגמרא מפרש דמיירי דקודם ששאלו לה איו חברנו ראוה שהיתה בוכה והיינו מסיחה לפי תומה: ביד פי"ג דהלכות גירושין סימן י"ד:

א"ל ולא תהא כהנת:    משום שהאריך בספור חזר ושנה אמרו לו: ה"ג לכשתהא הפונדקית נאמנת והפונדקית הוציאה להם מקלו ומנעלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו אמנם ברש"י ז"ל הלשון כך הוציאה להם מקלו וכו' הרי שלא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו ע"כ: ובתשובות מהר"י קולון ז"ל בשרש קכ"א משמע שהיה גורס הראתה להם מקלו ותרמילו וקברו ע"ש:

סליק פרקא וסליקא לה מסכת יבמות בעזר אל אשר כבודו מלא תחתיות עליות ורומות: בעה"י שוכן ערבות זוכר ברית אבות נתחיל מסכת כתובות.


פירושים נוספים