משנה כריתות א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק א · משנה ג | >>
יש מביאות קרבן יט ונאכל, ויש מביאות ואינו נאכל, ויש שאינן מביאות.
אלו מביאות קרבן ונאכל:
המפלת כ כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, עד שיהא בו מצורת האדם.
המפלת סנדל, או שליא, ושפיר מרוקם, והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה, מביאה קרבן ונאכל.
משנה מנוקדת
יֵשׁ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל,
- וְיֵשׁ מְבִיאוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,
- וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת.
- אֵלּוּ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל,
- הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם.
- הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף,
- הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וְשָׁפִיר מְרֻקָּם,
- וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ,
- וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה,
- מְבִיאָה קָרְבָּן, וְנֶאֱכָל:
נוסח הרמב"ם
יש מביאות קרבן ונאכל, מביאות ואינו נאכל, ויש שאינן מביאות.
- אלו מביאות קרבן ונאכל -
- המפלת כמין בהמה, חיה, ועוף - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: עד שיהא בו מצורת האדם.
- המפלת סנדל, או שליה, ושפיר מרוקם,
- והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה - מביאה קרבן ונאכל.
- המפלת כמין בהמה, חיה, ועוף - דברי רבי מאיר.
פירוש הרמב"ם
הודיענו שקרבן יולדת גם כן חייבים בו עבדים.
וכבר פירשנו בבכורות מה הוא שליא.
ושפיר - הקרום שעל השליא.
ועניין מרוקם - שיהיו בו גידים וחתיכות דם כמו שדרכה להיות.
וסנדל - הוא דמות סנדל, רוצה לומר שהעובר תוך הקרומים שלו קודם שיתפרדו הקרומים ממנו, רק שיהא הכל מחובר בחתיכה אחת של עור.
ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כמין בהמה חיה ועוף - הואיל ונאמרה בהן יצירה כאדם. ואין הלכה כר' מאיר:
סנדל - ולד הוא, אלא שנפחתה צורתו. ולשון סנדל, שנאוי ודל. כך מצאתי. ורבותי פירשו שהיא חתיכת בשר עשויה כצורות סנדל ורגילה לבוא עם ולד כא:
שליא - שאין שליא בלא ולד:
שפיר מרוקם - עור שהולד מרוקם בו שיש בתוכו צורת אברים קטנים. ולפי שעשוי כשפופרת של ביצה קרוי שפיר:
וכן שפחה שהפילה - דסלקא דעתך אמינא כי קאמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, הני מילי מצוות השוות באיש ובאשה, אבל יולדת דבנשים איתא ובאנשים ליתא אימר לא תחייב שפחה, להכי תני וכן שפחה שהפילה:
פירוש תוספות יום טוב
יש מביאות כו'. התחיל לפרש קרבן חטאת שלא ע"י חטא:
המפלת כמין בהמה חיה ועוף כו'. מתני' מתפרשת יפה בדברי הר"ב בפ"ג דנדה מ"ד. ששם היא שנויה לענין טומאת לידה. ומה שראוי להוסיף בה הנני יוסיף שמה שכל הטמאה לידה הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת. כמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות מחוסרי כפרה:
סנדל. מ"ש הר"ב ורבותי פירשו שהיא חתיכת בשר כו'. לא דק. דדתנאי נינהו לשני הפירושים הללו בברייתא פ"ג דנדה דף כ"ה. ואולי [משום] דהתם נקט תנא בלישניה. לשון של שור קאמר דרבותי פירשוהו יותר. דהיינו שעשוי בצורת סנדל. ומ"מ היינו כלשון של שור. וכ"כ בהדיא בפירוש מ"ד פ"ג דנדה. וכן נמי מ"ש בפי' הראשון. כך מצאתי. לא קאי אלא על מ"ש ולשון סנדל וכו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) יש כו'. התחיל לפ' קרבן חטאת שלא ע"י חטא:
(כ) (על המשנה) המפלת כו'. מתני' מתפרשת יפה בדברי הר"ב בפ"ג דנדה מ"ד. ששם היא שנויה לענין טומאת לידה. וכ יל הטמאה לידה הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת:
(כא) (על הברטנורא) לא דק דתנאי נינהו לשני הפירושים הללו במסכת נדה דף כ"ה. עתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כמין בהמה חיה ועוף: עיין במ"ש בר"פ יש בכור ובנדה פ' המפלת סימן ב':
המפלת סנדל: עיין במ"ש שם פ' המפלת סי' ד':
וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל: מפיק לה בברייתא בגמרא דכתיב בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה אפילו שאינה משוחררת מנין ת"ל אשה כי תזריע אשה רבוייא הוא:
תפארת ישראל
יכין
יש: ומהשתא מפרש תנא כל דיני חטאת. ומתחיל לפרש דיני חטאת שחייב אדם שלא ע"י חטא [ומפ"ב ולהלן מפרש דיני חטאת שבא על חטא]. וקאמר, יש יולדות מביאות חטאת ונאכל, ויש וכו':
המפלת כמין בהמה חיה ועוף: מדנאמר בהן לשון יצירה כבאדם. ואף דבבהמה לא נאמר יצירה. עכ"פ בהמה בכלל חיה שנכתב בה לשון יצירה [כחולין דע"א]:
וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם: שיהיה כל פניו כאדם, חוץ מפה, ואזנים, ואף, ושאר הגוף, שאע"פ שהן כבהמה, וחיה, ועוף, אפ"ה אמו טמאה לידה וחייבת קרבן. וי"א דגם בצד א' מהפנים סגי. וי"א דבזה"ז בכל גוונא טמאה לידה [מ"מ פ"י ה"ט מאסו"ב]. [ואילה"ק, לרבנן מי גרע מסנדל ושליא וכדומה דבכולהו אמו טמאה לידה, וכלקמן, אף שאין בו צורת אדם כלל. י"ל התם וולד היה ונשחת, ואזלינן בתר רובא. אבל הכא הרי קצת תוארו כבהמה לפנינו]:
המפלת סנדל: הוא כעין חתיכת בשר ארוך, וכרוך לפעמים סביב להולד, וגם החתיכה ההיא ולד היה, רק שנתמעך בבטן אמו מדדחקו אחיו, או ע"י שהכה דבר על בטן אמו [רש"י נדה מ"ה א' ורמב"ם פ"י מאסו"ב]. ואע"ג דבל"ז חייבת קרבן וודאי משום ולד האחר שעמו, והרי על כל הולדות שילדה תוך מלאות נפטרת בקרבן א'. י"ל דמיירי שהולד הנולד עמו זכר היה, שאין לו רק ז' ימי טומאה, ומדמספקינן שהוא נקיבה תשב י"ד ימי טומאה. ועוד מייתי כמה נ"מ בש"ס [כנדה כ"ה ב']:
או שליא: הוא כעין כיס מעור, שהולד במעי אמו מונח בתוכו, וכשנולד, הולד קורע אותו כיס ויוצא מבטן אמו, ומיירי הכא שילדה השליא ואין בו ולד:
ושפיר מרוקם: הוא כעין שפופרת מעור שמרוקם ומצוייר בלוחה שבתוכו תמונת אדם. דהיינו שהתמונה ארוכה כגודל עדשה, וב' עיניו בראשו, כעין ב' טיפי זבוב, מרוחקות זו מזו, וב' נקבי חוטמו כב' טיפי זבוב מקורבות זל"ז, ופיו מתוח תחת החוטם כחוט הכער, וחיתוך ידים ורגלים אין לו:
והיוצא מחותך: שחתכוהו אברים אברים והוציאוהו מבטן אמו:
וכן שפחה שהפילה: קמ"ל שפחה, דאף במצוה שאין שוין בה אשה ואיש, אפ"ה כל מצוה שאשה חייבת בה, שפחה ועבד חייבין בה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת