משנה יומא ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה א | >>
אמר להם הממונה:
אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה:
- צְאוּ וּרְאוּ, אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה.
- אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַּרְקַאי.
- מַתַּתְּיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר:
- הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח, עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן?
- וְהוּא אוֹמֵר: הֵן:
אמר להם הממונה:
- "צאו וראו - אם הגיע זמן השחיטה".
- אם הגיע -
- הרואה אומר: "בורקי".
- מתיה בן שמואל אומר:
- "האיר פני כל המזרח,
- עד שהוא בחברון?"
- והוא אומר: "הין".
- "האיר פני כל המזרח,
- אם הגיע -
מקום גבוה היה להם במקדש שבו היה עולה הצופה, וכשהיה רואה פני המזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם בורקי, עניינו כמו התחיל האור להבריק.
והיו אומרים לו אותן שהיו בעזרה עד שהוא בחברון - כלומר הגיע האור כפי ראות עיניך לחברון. והיה אומר להן הין, ומיד היו שוחטין.
וממה שאתה חייב לדעת, כי הזמן שזכר מתתיה בן שמואל באומרו האיר פני המזרח, הוא אחר הזמן שזכר התנא קמא.
והלכה כמתתיה בן שמואל:
אמר להם הממונה - הוא הסגן:
צאו וראו - על מקום גבוה שהיה להם במקדש:
זמן השחיטה - שהשחיטה פסולה בלילה. שנאמר (ויקרא יט) ביום זבחכם:
ברקאי - האיר והבריק השחר:
האיר פני המזרח - זמן זה אחר ברקאי דאמר ת"ק. והלכה כמתתיה בן שמואל:
עד שבחברון - אותן העומדין למטה שואלין לו הגיע האור לחברון, והוא משיב הן. וכדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון:
הממונה. פירש הר"ב הוא הסגן. וכפירש"י. והטעם שנקרא ממונה פירש הר"ב ברפ"ב דסנהדרין. והתוספת בפי"א דמנחות דף ק' דחו זה הפירוש. וכתבו ממונה אחר היה ושמא היה זה שהוא ממונה על הפייסות. דמקרי ממונה סתם. ע"כ:
[הרואה אומר כו'. ועד אחד נאמן במלתא דעבידי לגלויי. ירושלמי]:
מתתיה בן שמואל. כתבו התוספות דמנחות שם שזהו שעל הפייסות דתנן ליה ברפ"ה דשקלים. [ואולי דמשום הכי פסקו כמותו הר"ב והרמב"ם שם]:
(א) (על המשנה) הרואה כו'. ועד אחד נאמן במלתא דעבידי לגלויי. ירושלמי:
(ב) (על המשנה) מתתיה כו'. זהו הממונה על הפייסות דתנן ליה ברפ"ה דשקלים. תוספ':
אמר להם הממונה וכו': עד סוף סי' ב' בפ' שתי הלחם (מנחות דף ק'.) וכתבו שם תוס' ז"ל אומר ה"ר מאיר דה"ג מתיא בן שמואל ממונה על הפייסות אומר וכו' שהוא עצמו היה ממונה על כך ע"כ. ואיתה למתני' בגמ' ס"פ דלעיל ובעי לאתויי מינה סייעתא לר' יוחנן דאמר זר שסידר שני גזירי עצים חייב מיתה הואיל ועבודת יום היא מדקתני צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה ואילו זמן שני גזירי עצים לא קתני ודחי הך דלית לה תקנתא אם נשחט בלילה קתני אבל שני גזירי עצים דאית להו תקנתא אם סדרן לפרקן ולחזור ולסודרן ביום לכך לא הטריחו לעלות לגג ולראות אם הגיע שאותו הטורח לא הטריחו אלא שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד אבל סדור שני גזירין סודרן משרואין בקרקע העזרה שהאיר המזרח ואם טעו במאור הלבנה לא איכפת להו שהרי יש תקנה בדבר ואיתא נמי בירושלמי פ' שני דר"ה:
ברקאי: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ונקד בוּרְקִי:
ומתיא: בתיו אחת גרסי' וכן מצאתי מוגה גם ע"י ה"ר יהוסף ז"ל וכתב פי' מתיא בן שמואל כשהיה הוא הממונה היה אומר בלשון זה וכן מצינו במסכתא שקלים שהיה הוא הממונה ע"כ:
בפ' ר"ע ז"ל אמר להם הממונה הוא הסגן. וכן פי' ג"כ במסכת תמיד פ"ג והוא פי' רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל בפ"ק דמכלתין דף ט"ו דחו זה הפירוש מכח הירוש' והעלו דממונה לאו היינו סגן אלא ממונה אחר היה ושמא היה ממונה על הפייסות דמיקרי ממונה סתם כדתנן בפירקין דלעיל הממונה אומר להם הצביעו וכן כתבו ג"כ שם ס"פ שתי הלחם:
עד שבחברון: פי' הרגמ"ה ז"ל מתיא בן שמואל אומר כך היה אומר הרואה האיר פני כל המזרח וקאמ' ליה האי דקאי אארעא עד שאתה יכול לראות חברון מאור היום ע"כ. נרא' שהסכים לתירוץ ראשון דבגמ' בעי מאן אמר הן ומשני איבעי' אימ' הך דקאי אאגרא אמ' איהו האיר פני כל המזרח וא"ל האי דקאי אארעא עד שבחברון וא"ל איהו הן ואב"א האי דקאי אארעא אמר הן כיצד אמ' האי דקאי אארעא האיר פני כל המזרח בלשון שאלה וזה אומר לו עד שבחברון האיר וא"ל האי דקאי אארעא הן כך אני שואל. עוד גרסי' בגמ' תניא ר' ישמעאל אומר ברק ברקאי ר' עקיבא אומ' עלה ברקאי נחומא בן אפקשיון אומ' אף ברקאי בחברון מתיא בן שמואל הממונה על הפייסות אומ' האיר פני כל המזרח עד שבחברון ר' יהודה בן בתירא אומר האיר פני כל המזרח עד בחברון: ועיין בתשובו' הרשב"א ז"ל סימן תכ"ג. ועיין תו במ"ש בפ"ג דתמיד סי' ב'. וביד פ"א דהלכות תמידין ומוספין סי' ב' ובספ"א דהלכות עבודת יום הכפורים:
יכין
אמר להם הממונה: ר"ל ביו"כ כבשאר ימים, אחר שהפיסו אומר הממונה על הפייס והוא הסגן [כסנהדרין י"ט א', וסוטה מ"ב א'] צאו וכו':
צאו וראו: ממקום גבוה שבעזרה:
אם הגיע זמן השחיטה: של תמיד שפסול בלילה:
הרואה אומר ברקאי: הבריק השחר:
מתתיא בן שמואל אומר: הוא הממונה על פייס (משנה, שקלים ה, א):
האיר פני כל המזרח: כך הי' אומר הרואה, וזה מאוחר יותר מברקאי:
עד שבחברון: ר"ל שחוזרין ושואלין אותו, האם הגיע כנפי האור עד שבחברון. ולא אמרו עד חברון. אלא להזכיר זכות אברהם הטמון בחברון, שהשכים ג"כ להקריב בנו, והוא תקן תפלת שחרית שכנגד תמיד של שחר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי