משנה שקלים ה א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ה · משנה א | >>

אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פנחס על החותמות, אחיה על הנסכים, מתתיה בן שמואל על הפייסות, פתחיה על הקינין.

פתחיה, זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשןג, ויודע שבעים לשון.

בן אחיה על חולי מעים, נחוניא חופר שיחין, גביני כרוז, בן גבר על נעילת שערים, בן בבי על הפקיע, בן ארזה על הצלצל, הוגרס בן לוי על השירו, בית גרמו על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס על מעשה הקטורת, אלעזר על הפרוכות, ופנחס על המלבוש.

משנה מנוקדת

אֵלּוּ הֵן הַמְּמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:

יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת,
אֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים,
מַתַּתְּיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת,
פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין.
פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי.
לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה?
שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן,
וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.
בֶּן אֲחִיָּה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם.
נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין,
גְּבִינִי כָּרוֹז,
בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים,
בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ,
בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצַל,
הֻגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר,
בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים,
בֵּית אַבְטִינַס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת,
אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת,
וּפִינְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ:

נוסח הרמב"ם

ואלו הם הממונים - שהיו במקדש:

יוחנן בן פינחס - על החותמות.
אחיה - על הסלתות.
מתיה בן שמואל - על הפייסות.
פתחיה - על הקינים;
ולמה נקרא שמו פתחיה?
שהוא פותח דברים, ודורשן,
ויודע שבעים לשון.
בן אחיה - על חולי מעיים.
נחוניה - חופר שיחים.
גביני - כרוז.
בן גבר - על נעילת שערים.
בן בבי - על הפקיע.
בן ארזה - על הצלצל.
הוגדס בן לוי - על השיר.
בית גרמו - על מעשה לחם הפנים.
בית אבטינס - על מעשה הקטורת.
אלעזר - על הפרוכות.
ופינחס - המלביש.

פירוש הרמב"ם

אלו החמשה עשר מעלות מנויים שזכר הם תמיד במקדש, וראוי למנות ממונה על כל מדרגה מהם, והיה עליהן בלי ספק מוקדמים בכל דור ודור. ומנה בכאן האנשים החסידים הידועים, וזכר אחד מכל מדרגה, וזכר החסיד יותר שהיה באותם הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד, והוא אמרם "כשרי כל דור ודור בא למנות".

ומה שאמר על החותמות - עוד יתבאר מה הן החותמות בזה הפרק.

ופייסות - גורלות היו שמפייסין הכהנים על העבודות, כאשר יתבאר במסכת יומא ובמסכת תמיד.

ופתחיה - הוא מרדכי בלשן שעלה מבבל, ששמעו ידוע.

ואמרם בן אחיה על חולי מעיים - כי הכהנים היו מהלכין על הרצפה כל היום והיו משתמשין במים, ולא היה עליהם אלא בגד אחד בכל הזמנים, כי אסור להם לעבוד אלא בארבעה בגדים, כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא פחות ולא יותר, ואוכלין הבשר, ומפני זאת ההנהגה היה מתרפה טבעם והיה כחות אבריהם הפנימים חלושים. ובן אחיה הנזכר היה ממונה על רפואתם, ולזה נתכוונו באמרם "על חולי מעים".

נחוניה חופר שיחים - כוונתו היתה להמציא מים לעם בישוב ובמדבר, והיה ממונה על חפירות הבורות והמעיינות והגבים וכנוסי המים.

גביני כרוז - תרגום "ויעבירו קול"(שמות לו, ו) "ועברו כרוז", והיה גביני כרוז, מכריז בשעת הקרבנות "עמדו כהנים לעבודה, לוים לדוכן, ישראל למעמד".

בן גבר - היה מכריז בבא השמש לנעילת שערים, והיו נועלין שערי המקדש.

בן בבי על הפקיע - כלומר על ההלקאה ברצועה. ועוד יתבאר לך במסכת מידות כי הכהנים והלוים היו שומרים סביבות המקדש ומקיפין אותו, והיא מצוה ואף על פי שאין שם פחד, והיה מחזיר עליהם כל הלילה, ומי שנמצא ישן היו מלקין אותו ושורפין את בגדיו, והיה בן בבי ממונה על זה המעשה.

על הצלצל - שהיה מכה בו, כי הצלצל צריך היה במקדש בהכרח, והיו מנגנין ומכין אותו בכל יום בשעת הקרבת התמידין כאשר יתבאר במסכת תמיד.

וכמו כן השיר - בכל יום בניגון בשעת הקרבת הקרבן, והיה זה האיש ממונה ושר על המשוררים בדור מן הדורות.

על הפרוכות - היה עושה הפרוכות הצריכות במקדש ומתעסק במלאכתן.

ופנחס המלביש - היה מלביש הכהנים בגדיהם, והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אלו הן הממונים - חמשה עשר מינים של פקידות ומינוי של שררה דחשיב במתניתין היו תמיד במקדש. מיהו הנך גברי דחשיב, לא בזמן אחד היו, אלא החסידים והכשרים שבכל דור ודור הוא מונה א. ורבותי פירשו, על שם שהממונים הראשונים שנתמנו על כך, כך היה שמם, לפיכך נקראו הבאים אחריהם על שמם ב:

על החותמות ועל הסלתות - מפרש לקמן במתניתין:

על הפייסות - להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו, כמפורש במסכת יומא:

על הקינים - מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאים קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה, נותנין מעותיהן לשופרות שבמקדש, והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים. והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי, כדאמרינן במסכת אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:

שהיה פותח דברים כו' - והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה. ונקרא כן, שהיה בולל לשונות הרבה ד:

על חולי מעים - לפי שהכהנים הולכים יחפים על הרצפה ואוכלין בשר הרבה ושותין מים היו מעיהן מתקלקלין וצריכין תמיד לרופא לומר להם זה הסם טוב למעים:

חופר שיחין - היה ממונה לחפור בורות שיחין ומערות כדי שיהיו מים מצויין לשתות לעולי רגלים:

גביני כרוז - כך שמו של האיש המכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם. ושומעים קולו מיריחו:

על נעילת שערים - לנעול השערים בערב ולפתחן בבוקר:

על הפקיע - להלקות הכהנים והלוים שנמצאו ישנים על משמרותיהם שהיו שומרים את המקדש בלילה, כדאמרן במסכת מדות מי שהיו מוצאים אותו ישן היו חובטים ה אותו ושורפים את כסותו. ובירושלמי מפרש, הפקיע, הפתילות של מנורה ושל בית השואבה, כדאמרינן בפרק החליל [נא] מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעים פתילות:

צלצל - כלי שיר שיש לו קול גדול, לשון תצילנה אזניו, צימבל"ו בלע"ז. וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר:

על השיר - להתחיל את השיר, וכשהיה מסיים היו כולן מסיימין:

בית גרמו - שם משפחה:

על לחם הפנים - שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש:

בית אבטינס - שם משפחה שהיו בקיאים לפטם הקטורת ומכירין בעשב ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבין אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל:

על הפרוכות - לעשות פרוכות חדשות כשהיו צריכים:

המלביש - היה ממונה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטם אחר עבודה, ולשמור בגדי כהונה בלשכות העשויות לכך:

פירוש תוספות יום טוב

אלו הן הממונים וכו'. פירש הר"ב [*דהנך גברי דחשיב לא בזמן אחד היו אלא] החסידים והכשרים שבכל דור הוא מונה שא"א שאלו הנזכרים שהיו ממונים בכל זמן הבית. דבכל דור ודור היו משתנים הממונים ועיין בספ"ג דיומא. [*אבל מ"ש הר"ב דלא בזמן אחד היו שכן לשון הירושלמי חד אמר כשירי דור ודור הוא מונה וסברא בעלמא הוא. שמכיון שמונה כל הכשרים שכמעט נמנע הוא לומר שכל היותר כשרים היו הכל בדור אחד] יכתב עוד ורבותי פירשו כו' [*אפשר שנתכוין לבעלי התוספות דמסכתא מנחות פרק רבי ישמעאל סוף דף ס"ד אדת"ר כשצרו מלכות בית חשמונאי זה על זה כו' א"ל מרדכי כו' דפירש רש"י מרדכי שהיה בימי אחשורוש. וכתבו התוספות דתימה הוא לומר שהאריך ימים כל כך ונראה על שם מרדכי הראשון היו נקראים הממונים על שמו לפי שאינם [ממנים] אלא בקיאים בעלי שכל ומדע עכ"ל ולמד הרב לומר כן על כולם. ויש לתמוה שאף שכתב פירוש הירושלמי תפס ג"כ פירוש רבותיו. ולמה לא תפס ג"כ לאידך פירוש דבירושלמי דחד אמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו. ועוד הסברא הפשוטה היא נוטה כך יותר משני הפירושים האלו דמסתמא המונה מונה אותם שבדורו]:

על הנסכים. הר"ב כתב הסלתות והיינו הך כמ"ש בס"פ דלעיל. וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות כלי המקדש דזה שעל הנסכים היינו על היין והסולת. וזה שלא כתב שמן לפי שהשמן נבלל בסלת כמ"ש בלול בשמן. וכך עשה ברפ"ב מהלכות מעשה הקרבנות שכתב היין והסלת שמביאין עם הקרבן הם הנקראים נסכים והסלת לבדה נקראת מנחת נסכים ולא הזכיר שמן וז"ל בהקדמתו למסכת מנחות והדבר הנקרא מנחת נסכים הוא סולת בלול בשמן זית. והנסכים הוא היין שמקריבין עם העולה אי השלמים ג"כ והוא מה שנאמר ויין לנסך ולפעמים קוראין לכל ר"ל הסולת בלול והיין נסכים דרך העברה בשמות לפי שאין היין בלא סלת ולא סלת בלא יין. וכולן תכסיסי קרבן ר"ל העולה והשלמים ע"כ ועיין [*משנה ה' פ"ז דלקמן וכן] משנה ד' פ"ט דמנחות:

[*שהיה פותח בדברים ודורשן. כדמפרש בגמרא פרק ר' ישמעאל דמסכת מנחות דף ס"ד דהוה עובדא בתלת נשים דאייתו ג' קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי סבור מינה זיבתה זיבה ממש וכו' וכלומר דכולהו חדא חטאת וחדא עולה. א"ל מרדכי שמא בזוב סיכנה*) [שהיתה שופע' דם יותר ונסתכנה למות ונדבה להביא עולת נדבה] שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה בדוק ואשכח. ומ"ש הר"ב שהיה בולל כו' מפרש התם כאותו ששנינו שם שהביאו מעין סוכר ומגנות [צ"ל ומגגות] צריפין דאילו דידע ע' לשון כולהו סנהדרין נמי ידעי ע' לשון]:

בן בבי על הפקיע. פי' הר"ב להלקות הכהנים והלוים כו' והרצועה שמלקין בה נקראת פקיעה. ולכך נקראת פקיעה שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה יותר. ופקיעה לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי מכנסי הכהנים [היו] מפקיעין לשון קריעה. כ"פ רש"י בפ"ב דיומא דף כ"ג. ואיתא התם אמר אביי מריש ה"א הא דתנן בן ביבאי ממונה על הפקיע אמינא פתילתא כדתנן מבלאי וכו' כיון דשמענא ולא עוד אלא שלוקה וכו' אמינא מאי פקיע נגדא. וכיון דבגמרא דידן דחי לה לפירוש דבירושלמי יש לתמוה על הר"ב שהביאו אחר שפירש פרושא דגמ' דידן. ואולי מפני שראה שהשיג הראב"ד בפ"ז מהלכות כלי המקדש והקשה על שלא מנה הרמב"ם הממונה על הפתילות ס"ל הר"ב דקסבר הראב"ד דאביי ה"ק מריש ה"א כהירושלמי כיון דשמענא אמינא וכו' כלומר ואיכא למימר הכי וכמסתפק בפי' הוא אומר כן וזוהי השגתו של הראב"ד דכיון דאביי לא הכריע בפי' פקיע מאי היא. ה"ל להרמב"ם לכתוב ב' הפירושים. [ומ"ש הר"ב להלקות הכהנים והלוים לא דק דלא מצינו להא אלא גבי לוים במשנה ב' פ"ק דמדות]:

על הצלצל. פי' הר"ב כלי שיר [*כו' צימבל"ו בלע"ז וכן כתב במשנה ג' פרק ו' דתמיד וע"ש גם] עיין במשנה ה' פ"ב דערכין:

הוגרס בן לוי על השיר. פי' השיר שבפה רמב"ם פ"ז מהלכות כלי המקדש. וביומא, סוף פרק ג' קורהו הגרוס ושם פירש"י בן לוי כלומר מן הלוים:

[*ופנחס על המלבוש. והר"ב העתיק המלביש. וכן בסדר המשנה שבירושלמי ופנחס המלביש]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) שא"א שאלו הנזכרים שהיו ממונים בכל זמן הבית. דבכל דור ודור היו משתנים הממונין. ומ"ש שלא בזמן אחד היו. הוא מהירושלמי. וסברא הוא שכיון שמונה כל הכשרים שכמעט נמנע הוא לומר שכל היותר כשרים היו הכל בדור אחד:

(ב) (על הברטנורא) הוא דעת התוספ'. דעל שם מרדכי הראשון נקראו הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) ודורשן. כדמפרש במנחות דף ס"ד דהוה עובדא בתלת נשים דאייתי ג' קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי. סבור מינה זיבתה זיבה ממש כו' וכלומר דכולהו חדא חטאת וחדא עולה. א"ל מרדכי שמא בזוב סיכנה שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה. בדק ואשכח:

(ד) (על הברטנורא) כאותו ששנינו שם שהביאו מעין סוכר ומגנות צריפין דאלו דידע ע' לשון כולהו סנהדרין נמי ידעו ע' לשון:

(ה) (על הברטנורא) והרצועה שמלקין בה נקראת פקיעה. שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה יותר. ופקיעי לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי כו' היו מפקיעין לשון קריעה. רש"י. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) השיר. פירוש השיר שבפה. ופירש"י בן לוי כלומר מן הלוים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואלו הן הממונים וכו':    עד סוף סי' ה' פ"ז דהלכות כלי המקדש והעובדים בו ופי' הר"ש שיריליו ז"ל משום דתנא בפירקין דלעיל המקבל עליו לספק מד' קאמר הכא מי היה ממונה לשער אותו שער ואגב הך מני כולהו:

ה"ג אחיה על הנסכים:    והיו בידו סלתות ושמנים ויינות שכל אלו קרויין נסכים והא דנקט שמות הממונים ולא תני על אלו היו ממונים במקדש על החותמות ועל הנסכים ועל הפייסות איכא מאן דמפ' בירוש' דתני להו בשמייהו כי היכי דליברכינהו דעל כולן נאמר זכר צדיק לברכה ואע"ג דהוגדס בן לוי ובית גרמו ובית אבטינס תנינן להו ביומא ס"פ א"ל הממונה לגנאי האי תנא סבר כר"ג דאמרי' בירוש' כתיבת יד דזלגו עיניו דרעות ואמר מעתה אסור לספר בגנותם של אלו ואיכא מאן דמפ' בירושלמי דמי שהיה באותו הדור מונה מי שבדורו ורשעים היו ותני להו לקללן ולא מסקי בשמייהו ולדידיה מאי דתני ואלו ס"פ א"ל הממונה לאו דוקא דתני ושייר כל הני ולא מורא קמא אפכא דואלו לגנאי דוקא ומאי דתני התם על אלו נאמר זכר צדיק לברכה דהיינו בן קטין ומונבז המלך והילני המלכה אמו וניקנור לאו דוקא דהא איכא כל הני ע"כ: וי"ס דגרסי על הסלתות ועל הנסכים ואית דל"ג רק על הסלתות וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. וכך נראה קצת דהוה גריס רעז"ל והכל אחד דזה שעל הנסכים היינו על כל מנחת יין וסלת ושמן:

פתחיה על הקנים:    מצאתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות פתחיה זה מרדכי. ואיתא במנחו' פ' ר' ישמעאל (מנחות דף ס"ה) ותוס' ס"פ מרובה ומפ' רש"י ז"ל התם במנחות פותח דברים ודורשן כגון הנהו תלת נשים דאייתו שלש קנים חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי ופי' להן מרדכי שזו אומרת לזיבתי בזוב סִכִנַה שהיתה שופעת דם ביותר ונסתכנה למות ונדבה להביא לקנה דהוו תרוייהו עולות נדבה וזו שאמרה לימתי בים סכנה וזו שאמרה לעונתי בעיניה סִכְנה שהיה לה כאב בעיניה ונדרה להביא קנין לעולה אם תתרפא שאלום ואמרו כן הוא וכן נמי בההוא עובדא דגגות צריפין ודבקעת עין סוכר והתם פרכי' כולהו סנהדרין נמי בעו למינדע שבעים לשון או לכל הפחות שנים יודעים לדבר ואחד לשמוע ומאי רבותיה דמרדכי ומשני אלא שהיה בולל ומערבב הלשונות ודורשן כגין גגות צריפין ובקעת עין סוכר והיינו דקרו ליה למרדכי בלשן ע"כ. ולפי זה נראה שעה שכתב בפי' רעז"ל כולל לשונות הרבה צריך להיות בולל בבית אע"פ שהמכוון אחד. אח"כ מצאתי בפי' הרב מורנו גרשון מאור הגולה שכתב שם דאיכא דגרסי כולל בכאף והכל עולה לטעם אחד. ובירוש' קאמר דאותה שאמרה לזיבתי אמר להם זאב בא ליטול את בנה. וכתבו תוס' ז"ל במרובה ובפ' ר' ישמעאל על הא דגרסי' התם דבימי הורקנוס ואריסתובלוס היה מעשה של גגות צריפין ובשתי הלחם מבקעת עין סוכר וקשיא להו ז"ל תימה גדול הוא דחיה מרדכי כ"כ דבית חשמונאי לא היו כי אם ר"פ שנה קודם החרבן כדאמרי' בפ"ק דע"ז ונראה לר"י דכל אותם שהיו בקיאין ברמזים ובלשונות היו נקראין בשם מרדכי לפי שהוא היה ראש וחכם להם ע"כ ובזה ניחא למ"ד בירוש' דמתני' רשעים קא מני דאפשר שאותו מרדכי שהיה בזמן הורקנוס היה רשע:

בן אחיה על חולי מיעים:    שהיה במקדש מי שהיה משתלשל ויש מי שהיה נסתם והן היו בקיאין איזה משקה טוב לשלשל מעט הסתום ואיזה טוב לסתום ולרפאות המשולשל:

נחוניא חופר שיחין:    תני שהיה חופר בורות שיחין ומערות והיה יודע איזה סלע נקב המקור שם ואיזה סלע מימיו מרובין אבל מקורו פתוח למקום אחר ומחמת רוב המים נתפשטו ע"כ ובזמן בצורת הוא יבש והוא היה יודע עד היכן צריך לחפור עד שימצאו המקור:

גביני כרוז:    ירושלמי אגריפס המלך שמע קולו ברחוק שמנה פרסאות ונתן לו מתנות הרבה אבל בבבלי ספ"ק דיומא תניא דשלש פרסאות לבד שמע קולו:

בן ביבאי על הפקיע:    ביומא פ' בראשונה (יומא דף כ"ג) מפ' רב פפא מטרקא דטייעי פי' רש"י ז"ל רצועות ישמעאל העשויה שוט לסוסים דפסיק רישיה לרצועות ולכך קרויה פקיע כו' וכתב ה"ר שלמה שיריליו ז"ל ונראה לפ' שהוא מקל וראשו עב ומופסק ראשו לחתיכות וקורין למקל שראשו עב בלשון פרס מטרקא וא"כ היינו דתנן במדות פ"ק חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו ע"כ ובירוש' מפ' שהיה מזווג הפתילות והיה יודע אימתי צריך להקפותם ולהעבותם ואימתי צריך לעשותם דקים ובשביל שתהא שוה ההטבה בין בלילי ימות החמה בין בלילי טבת הארוכים שלא יחסר ולא יותיר היה מזווג הפתילות. וכן ג"כ מפ' לה בירוש' דיומא פ' בראשונה:

בפי' ר"ע ז"ל כדאמרן במסכת תמיד מי שהיו מוצאין אותו וכו' אמר המלקט בפ"ק דמדות היא שנויה אלא דמייתי לה בגמ' דתמיד פ"ק:

בן ארזא על הצלצל:    וכן תנן בפ' בתרא דתמיד הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל. ולאו דוקא שהיה ממונה על הצלצל אלא על כל כלי שיר:

הוגדס בן לוי על השיר:    שבפה וגירסת הערוך הגדוס [עי' מ"ש בערוך השלם ערך הגדום דף קע"ח.] ירושלמי אמרו עליו על הוגדס בן לוי שהיה מנעים קולו בזמר וכשהוא נועץ גודלו בתוך פיו היה מוציא כמה מיני זמר והיו כל אחיו הלוים נזקרין בבת ראש פי' נרתעין מכח הרמת הקול וביומא גרסי' וכשהיא נועץ אצבעו בין הנימין וכו':

אלעזר על הפרוכות:    על תיקון כל הפרוכות דשלש עשרה פרוכות היו שם. ובמכלול עלה נ"ב וגם בשרש פרך כתב ורז"ל אמרו קבוץ פרכת ותלה בחופת בנו פרכיות שחורות ע"כ:

פנחס המלביש:    ערוך ירושלמי שהיה מלביש בגדי כהונה פי' לכהן גדול. אבל שם ספ"ז דהלכות כלי המקדש כתוב שהיה ממונה על מעשה בגדי כהונה עוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטין ובגדי כהן גדול ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל. ע"כ ולשכה היתה לו במקדש כדתנן בפ"ק דמסכת מדות סי' ד':

תפארת ישראל

יכין

אלו הן הממונין שהיו במקדש:    על ט"ו מיני פקידה ושררה:

יוחנן בן פינחס:    דרך הראשונים לקרוא כל המלכים על שם מלך הראשון, ככל מלכי מצרים פרעה, וכל מלכי פלשתים אבימלך, וכן כל מלכי ישראל דוד [יחזקאל ל"ד כ"ד]. כמו כן כל הפקידים הללו נקראו על שם הראשונים שנתמנו כשעלו מהגולה, אשר מסתמא מדנתמנו מכנסת הגדולה, ודאי גם כשירי הדור היו:

על החותמות:    מפורש במ"ד:

מתתיה בן שמואל על הפייסות:    הוא היה שר המשגיח על הגורלות שעשו בכל יום מי יזכה בעבודה זו ומי בזו:

פתחיה על הקינין:    דיני קנין שרגילין להתערב בהעזרה מדרבו מביאיהן, ודין התערובת עמוקים מאוד, והיה צריך חכם גדול להורות הדינין בכל מה שיארע בהן:

שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון:    להבין דברי השואל עצמו על בוריין, בכל לשון שישאל, דכמה פעמים משתנה הענין ע"י סדור המלות, [קאנשטרוקציאן בל"א] וזה אינו נעתק מלשון אל לשון ואמר ע' לשון, אף שיש לשונות רבות מזה בעולם, אבל לשונת הראשיות ע' היו מע' אומות שנמנו בבראשית פ"י, ואח"כ בדור הפלגה נתבלבל מלשון א' כמה לשונות:

בן אחיה על חולי מעיים:    הרופא, לרפואת הכהנים שעלולים בחולי מעים, מדהלכו יחף על הרצפה:

נחוניא חופר שיחין:    הוא היה מורה איזה מקום ראוי לחפור בארות ומערות ושיחין לעולי רגלים:

גביני כרוז:    הוא היה ממונה להכריז הוא או משרתיו על פיו, בכל בוקר בעזרה לפני בית המוקד, עמדו כהנים לעבודתכם:

בן גבר על נעילת שערים:    לתקן, ולנעול שערי המקדש בערב, ולחזור ולפתחן בבוקר על פיו:

בן בבי על הפקיע:    דבג' מקומות הכהנים שומרים בביהמ"ק, והלוויים בכ"ד מקומות, והיה הוא או אנשיו חוזרים על המשמורת בלילה, וכשמנאו להשומר ישן, הי' מלקהו בפקיע [קאנשוק בל"א]. ונ"ל דהא דנדחהבש"ס [יומא כ"ג] מלפרש דפקיע היינו פתילות משום דא"צ בכל לילה רק ז' פתילות וכל הדיוט יכול לתקנן, לא מצאו הדבר שקול כל כך בכדי למנות עליו ממונה לבד:

בן ארזה על הצלצל:    [צימבעל], שהיה לו קול גדול, וכשהקיש עליה היה סימן ללויים לפתוח בשיר, והוא היה השר הממונה על המזמרים:

הוגרס בן לוי על השיר:    הוא הי'. השר המנצח בשיר על המשוררים להתחיל או לסיים, ועל פיו נתבררו כל יום המשוררים לעמוד על הדוכן וגם הוא היה המלמדן השיר:

בית גרמו על מעשה לחם הפנים:    אומנות גדולה הי' באפייתה, שלא תשבר בשעת אפייתה, ושלא תתעפש. ונ"ל דמשום דלא רצו ללמדה לשום אדם [כיומא ל"ח א'], להכי היה נשאר מנוי זה במשפחתם תמיד, לפיכך קאמר התנא בית גרמו וכן קאמר מה"ט בית אבטינוס:

בית אבטינס על מעשה הקטורת:    שהיו יודעין מין עשב שנותנין בקטורת, שעל ידו העשן מתמר מהקטורת כמקל, ומתקפל מהתקרה על הכתלים [כיומא דנ"ג א']:

אלעזר על הפרוכת:    די"ג פרוכת היו במקדש לי"ג שערים [כיומא דנ"ד] והי' הוא המכניס ומוציא צרכי הנשים האורגות הפרוכות, ומלמדן עשייתן, ומשגיח אם עשוהם יפה [ככתובות דק"ו א']:

ופנחס על המלבוש:    על פיו נעשו בגדי כהונה, וברשותו נמסרים לכהן העובד וברשותו מחזירין אותן אח"כ:

בועז

פירושים נוספים