עיקר תוי"ט על יומא ג
משנה יומא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) הרואה כו'. ועד אחד נאמן במלתא דעבידי לגלויי. ירושלמי:
(ב) (על המשנה) מתתיה כו'. זהו הממונה על הפייסות דתנן ליה ברפ"ה דשקלים. תוספ':
(ג) (על המשנה) קדוש כו'. מן הכיור. רש"י. ובגמרא בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט זאת אומרת מצוה לשפשף בידו הנצוצות הנתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ דנראה ככרות שפכה ויוציא לעז על בניו שאינן שלו:
(ד) (על הברטנורא) אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) אע"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואף על פי שהוא כה"ג דקדוש טפי ואע"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזהיר וזריז טפי כו' אפ"ה צריך טבילה. כל אלו חומרות צריך להכניס בק"ו דאלת"ה איכא למפרך. תוספ':
(ו) (על המשנה) חמש טבילות כו'. דכתיב בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומנין שכל טבילה צריכה ב' קידושים ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש כו' ושדינן ורחץ אופשט ואולבש כאלו כתיב ורחץ תרי זימני. גמרא:
(ז) (על הברטנורא) סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש שיטבול בחול. תוספ':
(ח) (על הברטנורא) ואקשינן בגמרא דתשעה היו ולעיל תנן עשרה ומשני קדושא בתרא כי פשיט בגדי קדש ולבש בגדי חול עביד ליה התם:
(ט) (על המשנה) קרצו. קרץ מצפון בא בא (ירמיהו מו) מתרגם עממין קטלין מצפון ייתון עלה. גמרא:
(י) (על המשנה) ומרק. מלשון ומרק ושטף (ויקרא ו) ומרקו הרמחים (ירמיהו מו) שענינם צחצוח וגמר כלי על שלימות צחצוחו:
(יא) (על המשנה) בין דם לאברים. משום דבקטורת כתיב בבקר בבקר ובתמיד חד בבקר. גמרא:
(יב) (על המשנה) בין אברים לנסכים. דכתיב כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן כו' ומדלא כתיב כאברי הבקר אלא כמנחת הלכך למנחה קדים ולא לאברים. גמרא:
(יג) (על המשנה) פשט קדש. דס"ל דתרי קדושי שהצריך הכתוב בין בגד לבגד תרוייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונים הוא. ולדידיה במשנה ד' פשט וקדש וירד וטבל כו' ולבש וקדש אלא ההיא מתניתין כרבנן דהכא. גמרא:
(יד) (על המשנה) לבש וקדש. הכל מודים בקדוש שני שלובש ואח"כ מקדש. מ"ט דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. גמרא:
(טו) (על המשנה) בשחר כו'. דכ"ע מיהת דשחר עדיפי דאמר קרא ד' זימני בד בלבישת בגדי שחר. חד לגופיה וחד לומר לבד שאין לובש עמהן בגדי זהב כמו בשאר ימות השנה. וחד לומר שהוא מובחר מבד של שאר הימים. וחד לומר שטוב משל ערבית. גמרא:
(טז) (על המשנה) פרו. שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ומשלו היה כדכתיב אשר לו:
(יז) (על המשנה) ומתודה. דכתיב וכפר בעדו ואי אפשר לומר כפרת דמים שעדיין לא נשחט הפר אלא כפרת דברים דומיא דשעיר המשתלח דכתיב גביה לכפר עליו גמרא:
(יח) (על המשנה) אנא. כתיב הכא כפרה וכתיב בחורב אולי אכפרה. ונאמר שם אנא חטא העם הזה. אף כאן באנא. גמרא:
(יט) (על המשנה) השם. דילפינן מכפרה דעגלה ערופה דכתיב ביה כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' אף כאן בה'. ולפי שהוא אמר השם ככתבו לפיכך לא הזכירו התנא אלא תני השם. תוי"ט:
(כ) (על המשנה) ברוך כו'. תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. א"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל. גמרא:
(כא) (על המשנה) לצפון מקשינן בגמרא מקדאמר לצפון. כו' דמשמע שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב"י היא דס"ל הכי. ו 'הא מתניתין דלעיל דתנן בין האולם ולמזבח מדמכשר בין האולם ולמזבח ש"מ דס"ל דמקצת מזבח בצפון קאי וראב"ש הוא. ומשנינן תני כבין האולם ולמזבח כלומר סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של המזבח ולא כנגד המזבח ולבין האולם דלאו בצפון הוא. ועתוי"ט:
(כב) (על הברטנורא) ואע"פ שאפשר לשלשלו לבור והוא נופל מאליו, אולי יראים שמא יתקלקל או ישבר א"נ דרך כבוד הוא שלא לשלשלו ושיפול מאליו אלא יגלגלוהו כאדם החס על כליו כ"ש כלי קדש:
(כג) (על המשנה) נפסלין. לפי שקדשו בכלי ולא כבוד קדשים הוא לפסול מים קדושים. רש"י:
(כד) (על המשנה) ידות הכלים. באותן שאי אפשר לעשות עצמן של זהב כגון סכינים או קרדומים הלכך עביד הידות דזהב. גמרא:
(כה) (על הברטנורא) ודומה לו בדניאל ח' לקבל נברשתא דדהבא. רש"י:
(כו) (על המשנה) זהב. ותנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע. גמרא:
(כז) (על הברטנורא) ואית מפרשי דלא נאמר ושם כו' אלא על בן קמצר וחביריו וטעמא דאותן שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. ותשובת בן קמצר לא נתקבל. עתוי"ט: