משנה יומא ג רמבם
נוסח הרמב"ם עריכה
(א) אמר להם הממונה:
- "צאו וראו - אם הגיע זמן השחיטה".
- אם הגיע -
- הרואה אומר: "בורקי".
- מתיה בן שמואל אומר:
- "האיר פני כל המזרח,
- עד שהוא בחברון?"
- והוא אומר: "הין".
- "האיר פני כל המזרח,
- אם הגיע -
(ב) ולמה צרכו לכך?
- פעם אחת,
- עלה מאור הלבנה,
- ודימו שהאיר המזרח.
- פעם אחת,
- שחטו את התמיד,
- והוציאוהו לבית השריפה.
- והורידו כוהן גדול - לבית הטבילה.
- זה הכלל היה במקדש -
- כל המסך את רגליו - טעון טבילה.
- וכל המטיל מים - טעון קידוש ידים, ורגלים.
(ג) אין אדם נכנס לעזרה לעבודה,
- אפילו טהור - עד שהוא טובל.
- חמש טבילות,
- ועשרה קידושין,
- טובל כוהן גדול,
- ומקדש בו ביום.
- וכולם - בקודש, בבית הפרווה,
- חוץ מזו בלבד.
(ד) פרסו סדין של בוץ - בינו לבין העם.
- קידש ידיו ורגליו,
- ופשט - וירד, וטבל,
- ועלה - ונסתפג.
- הביאו לו בגדי זהב - ולבש,
- וקידש ידיו ורגליו.
- קידש ידיו ורגליו,
- הביאו לו את התמיד - קרצו,
- ומירק - אחר שחיטה על ידו,
- וקיבל את הדם - וזרקו.
- נכנס -
- להקטיר את הקטורת,
- ולהטיב את הנרות.
- ומקריב -
- את הראש, ואת האיברים,
- ואת החביתים, ואת היין.
(ה) קטורת של שחר -
- היתה קריבה - בין דם לאיברים.
- ושל בין הערבים -
- היתה קריבה - בין איברים לנסכים.
- ואם היה כוהן גדול,
- זקן, או אסתניס -
- מחמין לו חמין,
- ומטילין לתוך צונין,
- כדי שתפוג צינתן.
- זקן, או אסתניס -
(ו) הביאוהו - לבית הפרווה,
- ובקודש היתה.
- פרסו סדין של בוץ - בינו לבין העם.
- קידש ידיו ורגליו - ופשט.
- רבי מאיר אומר:
- פשט - וקידש ידיו ורגליו.
- ירד, וטבל - עלה, ונסתפג.
- הביאו לו בגדי לבן - ולבש,
- וקידש ידיו ורגליו.
(ז) בשחר -
- היה לבוש פילוסין - של שנים עשר מנה.
- ובין הערבים -
- הנדוים - של שמונה מאות.
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים:
- בשחר - היה לבוש, של שמונה עשר מנה.
- ובין הערבים - של שנים עשר מנה.
- הכל - שלשים מנה.
- אלו - נוטל מן ההקדש.
- ואם רצה להוסיף - מוסיף משלו.
- אלו - נוטל מן ההקדש.
(ח) בא לו - אצל פרו.
- ופרו היה עומד - בין האולם ולמזבח,
- ראשו לדרום, ופניו למערב.
- והכוהן עומד - במזרח,
- ופניו - למערב.
- ופרו היה עומד - בין האולם ולמזבח,
- וסמך שתי ידיו עליו - והתוודה.
- וכך היה אומר:
- "אנא ה' -
- עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך - אני וביתי,
- אנא ה' -
- כפר נא - לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,
- שעוויתי, ושפשעתי, ושחטאתי לפניך - אני וביתי,
- ככתוב בתורת משה עבדך לאמור:
- "כי ביום הזה יכפר עליכם,
- לטהר אתכם מכל חטאותיכם,
- לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)".
- כפר נא - לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,
- "אנא ה' -
- וכך היה אומר:
[ט] *הערה 1: והכהנים, והעם - העומדים בעזרה,
- כשהיו שומעין - את שם המפורש,
- יוצא מפי כוהן גדול - בקדושה, ובטהרה,
- היו כורעין, ומשתחווים - ונופלים על פניהם,
- ואומרין: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
- כשהיו שומעין - את שם המפורש,
(ט) [י] בא לו - למזרח העזרה, לצפון המזבח.
- הסגן - מימינו,
- וראש בית אב - משמאלו.
- ושם - שני שעירים.
- וקלפי היתה שם -
- ובה שני גורלות - של אשכרוע היו.
- ועשאן בן גמלא - של זהב,
- ומזכירין אותו - לשבח.
(י) [יא] בן קטין -
- עשה שנים עשר דד - לכיור,
- שלא היו בו - אלא שנים.
- אף הוא, עשה מוכני - לכיור,
- שלא יהו מימיו נפסלין - בלינה.
- עשה שנים עשר דד - לכיור,
- מונבז המלך -
- עשה כל ידות הכלים,
- של יום הכיפורים - של זהב.
- עשה כל ידות הכלים,
- הילני אימו -
- עשתה נברשת של זהב,
- על פתחו של היכל.
- אף היא,
- עשתה טבלה של זהב,
- שפרשת סוטה - כתובה עליה.
- עשתה נברשת של זהב,
- ניקנור -
- נעשו ניסים - לדלתותיו,
- ומזכירין אותו - לשבח.
- נעשו ניסים - לדלתותיו,
(יא) [יב] ואלו לגנאי:
- בית גרמו -
- לא רצו ללמד - על מעשה לחם הפנים.
- בית אבטינס -
- לא רצו ללמד - על מעשה הקטורת.
- הוגדס בן לוי -
- היה יודע פרק בשיר - ולא רצה ללמד.
- בן קמצר -
- לא רצה ללמד - על מעשה הכתב.
- על הראשונים נאמר:
- "זכר צדיק לברכה" (משלי י ז);
- ועל אלו נאמר:
- "ושם רשעים ירקב" (שם).
- בית גרמו -
הערות עריכה
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה יומא ג
משנה יומא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב