משנה יומא ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה ב | >>
ולמה הוצרכו לכך? שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח, ושחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה.
הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
זה הכלל היה במקדש, כל המסיך את רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קידוש ג ידים ורגלים.
משנה מנוקדת
וְלָמָּה הֻצְרְכוּ לְכָךְ?
- שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה,
- וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח,
- וְשָחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד,
- וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
הוֹרִידוּ כֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה.
- זֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ:
- כָּל הַמֵּסֵיךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה,
- וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם:
נוסח הרמב"ם
ולמה צרכו לכך?
- פעם אחת,
- עלה מאור הלבנה,
- ודימו שהאיר המזרח.
- פעם אחת,
- שחטו את התמיד,
- והוציאוהו לבית השריפה.
- והורידו כוהן גדול - לבית הטבילה.
- זה הכלל היה במקדש -
- כל המסך את רגליו - טעון טבילה.
- וכל המטיל מים - טעון קידוש ידים, ורגלים.
פירוש הרמב"ם
ידוע, כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש.
ואמרו עלה מאור הלבנה - ואירע בסוף חדש משאר חדשי השנה. ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת, ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד. והוא כלל בכאן שתי המעשים, ואמר פעם אחת, כלומר זולת ליל צום כפור, עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור.
ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט התמיד בצום כפור, וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה, יצטרך טבילה אחרת אחר כך שחט את התמיד.
ומסיך את רגליו - כינוי לנקבים גדולים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שפעם אחת עלה מאור הלבנה - לאו ביוה"כ קאמר, דא"א לעלות מאור הלבנה סמוך לשחר ביוה"כ שהוא בשליש החודש אלא בסוף אחד מן החדשים כשהלבנה עולה סמוך לעלות השחר אירע זה הטעות וחששו שמא ביה"כ יארע טעות אחר כיוצא בו לכך הוצרכו לכל זה:
הורידו כהן גדול - מלתא באנפי נפשה היא. והשתא מהדר להא דתנינן לעיל עד חברון והוא אומר הן. ולאחר שהשיב הרואה הן היו מורידין כהן גדול לבית הטבילה שהיה טעון טבילה קודם שישחט התמיד:
המיסך רגליו - כנוי לנקבים גדולים:
פירוש תוספות יום טוב
כל המיסך את רגליו. פי' הר"ב כנוי לנקבים גדולים. ומסיים רש"י. ולשון מיסך כמו אילן המיסך על הארץ לפי שהצורך בנקבים גדולים כורע על ברכיו ומכסה גופו את רגליו. וכן בשאול כתיב (שמואל א כד ג) ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו:
קדוש ידים ורגלים. מן הכיור. רש"י. ובגמרא בשלמא רגלים משום ניצוצות. אלא ידים מ"ט. אמר רבי אבא זאת אומרת מצוה לשפשף בידו הנצוצות הנתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ ונראה ככרות שפכה שאין מי רגליו מקלחין אלא שותתין. ויוציא לעז על בניו שאינם שלו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על המשנה) קדוש כו'. מן הכיור. רש"י. ובגמרא בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט זאת אומרת מצוה לשפשף בידו הנצוצות הנתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ דנראה ככרות שפכה ויוציא לעז על בניו שאינן שלו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ולמה הוּצְרְכוּ וכו': כך נקד החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל: וה"ר יהוסף כתב נ"א צרכו נ"א נצטרכו: ובגמ' פריך ומי מיחלף צמוח תימור חמה בצמוח תימור לבנה והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפצע לכאן ולכאן ומשני תנא דבי ר' ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן שהרקיע קשור בעבים ואין התימור נראה בעד ערפל אלא במקום הפזור במקומות הרבה בין עב לעב:
הורידו: בירוש' ורש"י ז"ל והורידו וכתב הר"מ הנז' ז"ל דכן בגמ' סכ"י. וכל הַמֵטִיל מים כך נקד הר"מ הנז' ז"ל המם בצירי ודגושה וביד פ"ה דהל' באת מקדש סי' ג' ה' ואיתא בבית יוסף א"ח סי' ז':
תפארת ישראל
יכין
ולמה הוצרכו לכך: לעלות לגג לראות, ולא הסתפקו בראי' פשוטה למזרח [רש"י] ולולא מסתפינא הי' נ"ל דרק טעמא דמתיא בן שמואל אתא לאשמעינן. דאי כרש"י הרי לא הזכיר במשנה שעלה לגג רק דבגמ' קאמר הכי. רק קאי אמתיא בן שמואל דמצריך שיאיר פני כל המזרח. וזה מוכרח, דהרי חברון בדרומית מזרחית מירושלים הוא, ואמרינן [בעירובין דנ"ו א'] דביום ארוך חמה יוצאה בקרן מזרחית צפונית, א"כ אם האירו פני המזרח עד חברון כבר האירו פני כל המזרח, ועל זה שואל למה לן, והרי זריזין מקדימין וכבר כשר מעה"ש:
שפעם אחת עלה מאור הלבנה: יום המעונן הי', שאז אור הלבנה מפציע בעלייתו כחמה. ולאו ביו"כ הי' מעשה דאז ליכא לבנה בשחר:
והוציאוהו לבית השריפה: וחששו שמא יארע ביו"כ טעות אחר:
הורידו כהן גדול לבית הטבילה: מהדר אדלעיל, דלאחר שאמר הרואה הן, הורידו וכו':
זה הכלל היה במקדש: ר"ל אפי' הי' כבר במקדש, שכבר טבל קודם שנכנס, כי כך דינו, אפ"ה כל וכו':
כל המיסך את רגליו: כך נקרא העושה צרכיו, מדכורע ומסכך גופו על רגליו:
וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים: עומד ומניח כל יד על רגל הסמוך לה, ורוחצם מהכיור. מיהו בבוקר בלא"ה ג"כ טובל ומקדש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי