פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות טו ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טו · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, זו שאומרת מת תינשא ותיטול כתובתה.

וזו שאומרת לא מת, לא תינשא יד ולא תיטול כתובתה.

אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג, רבי מאיר אומרטו, הואיל ומכחישות זו את זו, הרי אלו לא ינשאו.

רבי יהודה ורבי שמעון אומרים, הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים, ינשאו.

עד אומר מת ועד אומר לא מת, אשה טז אומרת מת ואשה אומרת יז לא מת, הרי זו לא תינשאיח.

משנה מנוקדת

נוסח הרמב"ם

אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאמרה מת תינשא ותיטול כתובה וזו שאמרה לא מת לא תינשא ולא תיטול כתובה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הואיל והן מכחישות זו את זו הרי אלו לא יינשאו רבי יהודה ורבי שמעון אומרין הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו יינשאו עד אומר מת ועד אומר לא מת אישה אומרת מת ואישה אומרת לא מת הרי זו לא תינשא.


פירוש הרמב"ם

אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת כו': ואין הלכה כר"מ:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אחת אומרת מת - שתי צרות הבאות ממדינת הים, אחת אומרת מת בעלי ואחת אומרת לא מת:

ר"מ אומר הואיל ומכחישות כו' - ולית הלכתא כוותיה:

פירוש תוספות יום טוב

וזו שאומרת לא מת לא תנשא. ופשיטא דהיא לא תנשא דהא שויתה נפשה חתיכה דאיסורא ולא איצטריך למיהדר ולמתני וזו שאומרת לא מת אלא הא קמ"ל דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערה גליא דעתה דלצעורי לצרה קא אתיא. ולעגנה שלא תנשא. ותמות נפשה עם פלשתים קא עבדה. הלכך אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה אפילו היא תשתרי ולא אמרינן לעיל דאין צרה מעידה לחברתה אלא כי שתקה השניה. קמ"ל. גמרא ותוספות:

רבי מאיר אומר הואיל ומכחישות כו'. וקאמרינן בגמרא דרבי מאיר פליג נמי ברישא. והא דלא נקט פלוגתייהו ברישא משום דה"א דבסיפא מודה הואיל וזו וזו מודות שאין קיים. תוספות:

עד אומר מת וכו'. אשה אומרת מת כו' לא תנשא אבל עד פסול ועד כשר אף על גב דבבת אחת. כי היכי דהורע כח שתי נשים לגבי עד כשר כדלעיל הכי נמי הורע כח אשה אחת לגבי עד כשר. דאי לא תימא הכי ליתני רבותא עד אומר מת. ואשה אומרת לא מת. וזוהי דעת הרמב"ם אבל בירושלמי אמרו תני דבי רבי כן ויש פוסקים כותיה ועיין מ"ש עוד בזה במשנה ח' פרק בתרא דסוטה בס"ד אם באו הנשים זו אחר זו:

אשה אומרת מת ואשה אומרת כו'. ואפילו צרתה במשמע [ואף על גב דבסוף פרק ו' דסוטה אשה אומרת נטמאת כו' ולא קאי אצרות אלא אנשים דעלמא ואפילו הכי קתני אשה. התם ליכא דמטעי דבצרות איירי. תוספות. וכן במשנה ח' פרק בתרא דסוטה] וסתמא כר"מ. גמרא:

לא תנשא. ומדלא קתני ואם נשאת תצא. כדתני לעיל אע"פ שנשאת תצא. דקדק הרמב"ם [פי"ב מהל' גירושין הי"ט] שאם נשאת לאותו שאמר מת לא תצא. וכ"כ הר"ב בסוף פ"ב בעד אומר מת לא תנשא כדתנן התם. שאם כנס לא יוציא ועיין מ"ש שם בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) לא תנשא. פשיטא כו' הא קמ"ל דמהו דתימא כיון דאתאי ומערערת גליא דעתה דלצעורי לצרה קא עבדה ותמות נפשה עם פלשתים כו' הלכך אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה אפי' היא תשתרי ולא אמרינן לעיל דאין צרה מעידה לחברתה אלא כי שתקה השני' קמ"ל. גמרא:

(טו) (על המשנה) רמ"א כו'. וקאמרינן בגמרא דר"מ פליג נמי ברישא ומשום דה"א דבסיפא מודה נקט פלוגתייהו בסיפא. תוספ':

(טז) (על המשנה) ואשה. ואפילו צרתה במשמע, וסתמא כר"מ. גמרא:

(יז) (על המשנה) ואשה. אבל עד פסול ועד כשר אע"ג דבבת אחת כי היכי דהורע כח ב' נשים לגבי עד כשר כדלעיל ה"נ הורע כח אשה אחת לגבי עד כשר דאלת"ה לתני רבותא עד אומר מת ואשה אומרת לא מת. הר"מ. אבל בירושלמי אמרו תני דבי רבי כן ויש פוסקים כוותיה:

(יח) (על המשנה) לא תנשא. ומדלא קתני ואם נשאת תצא כדקתני לעיל אע"פ שנשאת תצא דקדק הר"מ שאם נשאת לאותו שאמר מת לא תצא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואחת אומרת לא מת וכו':    וזו שאומרת לא מת לא תנשא בגמ' פריך הא אשתו תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה וכתבו תוס' ז"ל ואומר ר"י דדייק מדקתני וזו שאומרת לא מת לא תנשא דלא ה"ל למיתני אלא אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת תנשא ואנא ידענא דאאומרת מת קאי דההיא דלא מת שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ע"כ ומשני לא מת איצטריכא ליה דאע"ג דאי שתקה פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה איצטריך לאשמועי' היכא דמכחשא ליה נמי לא תנשא דמהו דתימא כיון דאתי מערערא גליא דעתה דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשה עם פלשתים קעבדא הלכך אפי' היא תשתרי קמ"ל:

אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג וכו':    בגמ' פריך וליפלוג ר"מ ברישא ומשני ר' אלעזר במחלוקת שנייה ולא תימא סתמא דברי הכל היא אלא ר' יהודה ור' שמעון היא דאמרי צרה לא מכחשא פי' אין הכחשתה הכחשה וסיפא דמתניתין ר"מ היא דמדקאמר אשה אומרת לו מת סתם משמע אפי' צרתה יש לה כח להכחיש ור' יוחנן אמר אפי' תימא ר"מ מודה ר"מ דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא דמקלקלה שלא תנשא קמכוונא ורבנן סברי כבר הימנוה לקמייתא. וכתב הרא"ש ז"ל והלכה כר' יוחנן משום דר' אלעזר הוא תלמידו ואע"ג דר' יוחנן נשאר מוקשה בגמ' לפי סברת המקשה הוא דנשאר מוקשה אבל ר' יוחנן לא חש לאותה קושיא ומוקי מתני' דקתני ואשה אומרת לא מת ה"ז לא תנשא דוקא באשה דעלמא ולא בצרה אבל אם היה הלכה כר' אלעזר משום דר' יוחנן נשאר מוקשה אז הויא הלכה כסתמא בתראה דהכחשת צרה נמי הויא הכחשה ע"כ:

ר' יהורה ור' שמעון וכו':    ירושלמי פ' היו בודקין:

הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים:    הרי אלו ינשאו. הא אחת מודה והאחת אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת רש"י ז"ל:

עד אומר מת ועד אומר וכו':    תוס' פ' שני דכתובות דף כ"ב פירשו דהכא מיירי בבאו בבת אחת ואפי' אם נשאת תצא אבל אם באו בזה אחר זה ס"ל לעולא התם דאם נשאת לא תצא דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ע"כ:

אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת:    אי אמרינן דאשה אחת מכחשת את העד היכא שבאין יחד אם אמת הוא כן ה"ל למיתני הכי דה"ל רביתא טפי ובירוש' מצא רבינו יצחק דאה"נ ומייתי ברייתא הכי תוס' ז"ל: [הג"ה מכחשת פי' יכולה להכחיש:] וז"ל נמוקי יוסף ויש מי שאומר דאשה לגבי עד כשר אע"פ שהתירוה על פיה או אפי' נשאת תצא כיון שעד כשר מכחישה וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב אשה אומרת מת או שהיא אומרת מת בעלי ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא והרמב"ן ז"ל מודה כשהתירוה על פי אשה מן הטעם שאמרנו הרשב"א ז"ל. ובסיפא דמתני' דתנן עד אומר מת ועד אומר לא מת ה"ז לא תנשא ולא קתני ואם נשאת תצא דקדק הרמב"ם ז"ל שאם נשאת לאותו שאומר מת לא תצא עשאה הרב כשנים אמרי' מת ושנים אומרים לא מת שאם נשאת לאחד מעדיה שלא תצא ואף בזו נחלק עליו הרמב"ן ז"ל ואמר דעד א' בהכחשה לאו כלים הוא כיון שבאו בבת אחת וראיה וכו' עד אלא ודאי ליתא והא דלא קתני הכא אם נשאת תצא משום דמתני' בנשואין דהיתר מיירי ולא בנשואין דאיסורא ומיהו בירוש' גרסי' וכו' ע"ש:


פירושים נוספים