משנה יבמות טו ניקוד

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק טו, יבמות • הפרק הבא >>

פרק טו

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

עריכה

(א)

הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָלוֹם בָּעוֹלָם,

וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –

תּנָּשֵׂא.

מֵת בַּעְלִי –

תִּתְיַבֵּם.

שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּמִלְחָמָה בָּעוֹלָם,

קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָלוֹם בָּעוֹלָם,

וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –

אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

לְעוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, אֶלָאּ אִם כֵּן בָּאתָה בּוֹכָה וּבְגָדֶיהָ קְרוּעִין.

אָמְרוּ לוֹ:

אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, תִּנָּשֵׂא.

(ב)

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:

לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר,

וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה,

וְכַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:

אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר,

וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים,

וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר,

וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה.

לֹא דִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר,

אֶלָּא בַּהוֹוֶה.

חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי:

(ג)

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:

תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:

הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה, לֹא תַּתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקַּל?

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל:

מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִים לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:

וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כּוֹתֵב לָהּ,

שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶׁכָּתוּב לִיכִי.

וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי:

(ד)

הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהָעִידָהּ,

חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ,

וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ,

וּבַת בַּעְלָה.

מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה? שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ.

עֵד אוֹמֵר: מֵת, וְנִשֵּׂאת,

וּבָא אַחֵר וְאָמַר: לֹא מֵת,

הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא.

עֵד אוֹמֵר מֵת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת,

אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת, תֵּצֵא.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת, וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, תִּנָּשֵׂא:

(ה)

אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת, וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת,

זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ;

וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת,

לֹא תִּנָּשֵׂא, וְלֹא תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.

אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת, וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשְׂאוּ.

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:

הוֹאִיל וְזוֹ וָזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, יִנָּשְׂאוּ.

עֵד אוֹמֵר מֵת וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת,

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת,

הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא:

(ו)

הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי,

תִּנָּשֵא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ,

וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה.

הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,

תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה;

עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא,

וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה:

(ז)

אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי,

תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ,

וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה.

הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,

תֹּאכַל בִּתְרוּמָה,

דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה;

עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא,

וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.

קִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ,

כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת: אוֹתִי קִדֵּשׁ,

נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת,

וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,

דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,

עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת.

גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה גָּזַל,

כָּל אֶחָד אוֹמֵר: אוֹתִי גָּזַל,

מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,

דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,

עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

(ח)

הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָה לִמְדִינַת הַיָּם, וּבְנָהּ עִמָּהֶם,

וּבָאָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי,

נֶאֱמֶנֶת.

מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי,

אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת,

וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ,

וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

(ט)

נִתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם,

וְאָמְרָהּ: מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי,

נֶאֱמֶנֶת.

מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי,

אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת,

וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ,

וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

(י)

נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם,

אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי,

יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי,

נֶאֱמֶנֶת.

הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי,

יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי,

אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת;

שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא;

וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ.

וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר: מֵת אָחִי, שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ;

וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי, שֶׁיִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ:

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק טו, יבמות • הפרק הבא >>

משנה יבמות, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב