משנה יבמות טו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טו · משנה ד | >>
הכל נאמנים להעידה, חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה.
מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח.
עד אומר: מת, ונישאת, ובא אחר ואמר: לא מת, הרי זו לא תצא.
עד אומר: מת, ושנים אומרים: לא מת, אף על פי שנישאתיב, תצא.
שנים אומרים מת, ועד אומר לא מת, אף על פי שלא נישאת, תינשא.
משנה מנוקדת
הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהָעִידָהּ,
- חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ,
- וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ,
- וּבַת בַּעְלָה.
- מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה? שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ.
- עֵד אוֹמֵר: מֵת, וְנִשֵּׂאת,
- וּבָא אַחֵר וְאָמַר: לֹא מֵת,
- הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא.
- עֵד אוֹמֵר מֵת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת,
- אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת, תֵּצֵא.
- שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת, וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, תִּנָּשֵׂא:
נוסח הרמב"ם
הכל - נאמנין להעידה,
- חוץ מחמותה, ובת חמותה,
- וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה.
- חוץ מחמותה, ובת חמותה,
- מה בין גט - למיתה?
- אלא שהכתב מוכיח.
- עד אומר מת - ונישאת,
- ובא אחר ואמר - לא מת,
- הרי זו - לא תצא.
- ובא אחר ואמר - לא מת,
- עד אומר - מת,
- ושנים אומרין - לא מת,
- אף על פי שנישאת - תצא.
- ושנים אומרין - לא מת,
- שנים אומרין - מת,
- ועד אומר להם - לא מת,
- אף על פי שלא נישאת - תינשא.
- ועד אומר להם - לא מת,
פירוש הרמב"ם
אלו הנזכרות, חשודות משום איבה שמא יפתוה עד שתנשא ותצא מזה ומזה ויצאו בניה ממזרים. אבל כשהביאה לה אחת מאלו הנזכרות גיטה ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם הרי היא נאמנת, ולא נחשוד אותה שהיא משקרת מפני שהכתב מוכיח, ואף על פי שהגט אינו ממתקיים אלא על פיה, מכל מקום לא נמנע אותה להנשא עד שתזייף כתב פעם אחת.
ואמרו עד אחד אומר מת, ושנים אומרים לא מת - ואפילו היה העד הראשון פסול או אשה, והיו השניפ פסולים או שתי נשים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חוץ מחמותה - טעמא דכולהו, מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה. חמותה שונאתה, שאומרת בלבה זאת תאכל כל עמלי. בת חמותה אומרת זאת תירש כל עמל ז אבי ואמי. יבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה. ח בת בעלה אומרת זאת באה במקום אמי ותאכל כל עמלה:
מה בין גט למיתה - דאמרינן אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא גיטה:
שהכתב מוכיח - דסמכינן עיקרא על הגט. ואע"ג דעלייהו נמי סמכינן שצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם:
עד אחד אומר מת ונישאת - לאו דוקא נישאת, אלא התירוה להנשא ט אע"פ שלא נישאת, ואחר כך בא עד אחד ואומר לא מת, לא תצא מהתירה הראשון:
עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת - כגון שהם פסולי עדות. י ואשמועינן הואיל והאמינה תורה עד אחד אין כאן תורת עדות, וכי היכי דחד חשיב, פסולי עדות נמי חשיבי, הלכך הלך אחר רוב דעות, בין כשרים יא בין פסולים:
שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת וכו' - הא קמשמע לן, דאזלינן אחר רוב דעות בפסולי עדות, בין לקולא יג בין לחומרא:
פירוש תוספות יום טוב
חמותה. עיין במשנה ז':
ובת חמותה. פי' הר"ב אומרת זאת תירש כל עמל אבי ואמי וכן לשון רש"י ונמוקי יוסף אפשר דדקדקו לכתוב עמל אבי. לומר דלאו דוקא בת חמותה. אלא הוא הדין בת חמיה שאינה בת חמותה. והיא בעיא בגמרא דלא אפשיטא ונקטוה לחומרא אף על פי שהפוסקים השמיטוה:
ויבמתה. [* כתב הר"ב וכן] פירש"י יראה שמא סופה להיות צרתה. וכתבו התוספות ואם תאמר והלא כשמעידה על יבמה שמת שמא ייבמנה בעלה ותהא צרתה לאלתר. ויש לומר שאינה חוששת בכך כיון שיודעת שבעלה חי ויחזור ולבסוף יקלקלנה:
מה בין גט למיתה. מ"ש הר"ב דאמרינן. הוא במשנה סוף פ"ב דגיטין. עד אומר מת ונשאת. פי' הר"ב לאו דוקא נשאת אלא התירו כו' דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים כדאיתא בגמרא. ומכל מקום התירוה בעינן דאי לאו הכי כיון שעדיין לא סמכינן עליה לא חשבינן ליה כתרי. וכפירש"י ועיין בסוף פ"ו דסוטה:
עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אף ע"פ שנשאת תצא. פי' הר"ב כגון שהם פסולי עדות וכו' דאי לאו הכי פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים. ועוד דאוקי תרי לבהדי תרי ועיין מ"ש בסוף פ"ו דסוטה אלא מיירי בפסולי עדות. ובין העד הבא ראשון. ובין השנים הבאים אחר שהתירוה כולם פסולים. ואשמועינן הואיל והאמינה תורה כו' ומ"ש הר"ב בין כשרים. בחנם נקטיה. אבל עד כשר הבא בתחילה והתירוה ואח"כ באו הפסולים לא תצא דשתי נשים באיש א' כפלגא ופלגא דמי כדמסיק בגמרא:
אף ע"פ שנשאת תצא. כתב כסף משנה בשם ריב"ש כיון שנשאת ועבדה איסורא אע"פ שלא נבעלה תצא עכ"ל הכסף משנה. וראיה לדבריו ממה שכתבתי במשנה ג' פ"י:
שנים אומרים כו'. ל' הר"ב הא קמ"לן וכו' בין לקולא ובין לחומרא וכן לשונו בסוף פ' ו' דסוטה. וכן ל' הרמב"ם שם ובפי"ב מהלכות גרושין. ובגמרא מהו דתימא לחומרא אבל לקולא לא קמ"ל וכתב הרא"ש קמ"ל דאפילו לקולא ואע"פ שלא התירוה עדיין לינשא תנשא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) לומר דלאו דוקא בת חמותה אלא ה"ה בת חמיה שאינה בת חמותה:
(ח) (על הברטנורא) וא"ת והלא כשמעידה על יבמה שמת שמא ייבמנה בעלה ותהא צרתה לאלתר י"ל שאינה חוששת בכך כיון שיודעת שבעלה חי ויחזור ולבסוף יקלקלנה. תוספ':
(ט) (על הברטנורא) דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. גמרא. ומ"מ התירוה בעינן, דאי לאו הכי כיון שעדיין לא סמיכנא עליה לא חשבינן ליה כתרי, וכפירוש רש"י:
(י) (על הברטנורא) דאל"ה פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים ועוד דאוקי תרי לבהדי תרי אלא מיירי בפסולי עדות ובין העד הבא ראשון ובין השנים הבאים אחר שהתירוה כולם פסולים, ואשמועינן הואיל והאמינה תורה כו':
(יא) (על הברטנורא) בחנם נקטיה. אבל עד כשר הבא בתחלה והתירוה ואח"כ באו הפסולים, לא תצא דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי כדאיתא בגמרא. תוי"ט:
(יב) (על המשנה) שנשאת. כיון שנשאת ועבדא אסורא אע"פ שלא נבעלה תצא. כ"מ:
(יג) (על הברטנורא) גמרא. וכתב הרא"ש דאפילו שלא התירוה עדיין לינשא תנשא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה וכו': בין אעדות דמת בעלה בין אעדות דמת יבמה. חמותה ואפי' אינה חמותה עתה רק מצפה להיות חמותה כגון שהיא אם יבמה ולא אם בעלה ומעידה שמת אינה נאמנת מספר הלבוש. ובתשובת שאלות כתיבת יד להחכם הר' יצחק בר מרדכי ז"ל מצאתי כתוב ואילו בת יבמתה לא קתני דא"כ שית הויין דליכא לשנויי עלה כדמשני בגמ' גבי בעיין דבת חמיה ע"כ בקיצור עוד כתוב שם שאין חילוק בחמש נשים הללו בין מעידות למסיחות לפי תומן כיון דחשודות לקלקל לא חלקו בהן חכמים ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל ויבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה ע"כ. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל. אבל בירוש' קאמר יבמתה ואפי' היתה אחותה וכן כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז דהלכות גירושין סי' ג'. והדין מייתי לה נמי שם פי"ב סי' ט"ז וכולה מתני' עד סוף סי' ה' שם סי' י"ח י"ט כ' כ"ב ב"ד ובטור א"ה סי' קנ"ח:
ובת בעלה: ובברייתא ר' יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל כלה הרי היא בכלל חמות ובגמ' מפרש טעמיה דר' יהודה דחמות סניא לכלה דאמרה קא אכלה לגירסני וכלה סניא לה לחמות מטעם דמגלה לברה כל מאי דעבדא ובת הבעל סניא לאשת אב דאמרה קא אכלה לגירסניה דאם ואשת אב סניא לבת הבעל מטעם אחר דמגלה לאביה כל דעבדא ורבנן ס"ל כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם האחר אם הוא שונא את זה גם זה שונאו ואם הוא אוהבו גם זהו אוהבו הלכך לא בעינן לאיסיפינהו דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות דכיון דחמות סניא לכלה משום דקא אכלה לגירסנא כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב אשת אב נמי סניא לה לדידה ור' יהודה ההוא בדברי תורה כתי' שאם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו:
מה בין גט למיתה: פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף כ"ה:)
עד אומר מת ונשאת: לאו דוקא נשאת אלא התירו וכו'. והתוס' פ' שני דכתובות דף כ"ב פירשו דהכא מיירי שבאו בזה אחר זה כדמשמע מפי' הגמ' דקאמר דונשאת לאו דוקא ומאי לא תצא לא תצא מהתירה הראשון שהותרה קודם שבא העד השני וכאן כתבו וז"ל עד אומר מת ושנים אומרים לא מת תצא אבל אחד ואחד בזה אחר זה לא תצא אבל לא תנשא:
שנים אומרים מת וכו': אע"פ שלא נשאת תנשא אחד וא' בבת אחת לא תנשא ובזה אחר זה מותר להנשא מן התורה אי לאו משום לזות שפתים עכ"ל התוס' ז"ל: בפי' ר"ע ז"ל הלך אחר רוב דעות וכו' אמר המלקט ומתני ר' נתמיה היא דסבר הכי בין לקולא בין לחומרא וביד פ"ה דהל' עדות סי' ב':
תפארת ישראל
יכין
הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה: ואפילו שאינה אם המת רק אם היבם, אבל אם מת הבן ונשאת לאחר נאמנת לומר שמת האחר ואינה נפסלת להעיד מדהיתה פ"א חמותה:
ובת חמותה: ה"ה בת חמיה:
וצרתה ויבמתה ובת בעלה: וכן היא אינה נאמנת להן, דמדשונאות זא"ז מתכוונת לקלקלה:
מה בין גט למיתה: דאעפ"כ נאמנות להביא גטה:
שהכתב מוכיח: דסמיכתינו אגט, רק שצריכה לומר בפני נכתב וכו':
עד אומר מת ונשאת: לאו דוקא, דאפילו רק התרנוה להנשא קודם שהוכחש העד:
ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא: מדכבר האמינו לקמא כב', אין דבריו של א' כנגד ב'. מיהו לכתחילה לא תנשא. משום לזות שפתים. ובבא האוסר מקודם, אפילו נשאת תצא [שם סל"ז]:
עד אומר מת ושנים אומרי' לא מת: אפילו הב' פסולי עדות, וי"א דבכה"ג ובא עד הכשר המתיר תחלה והתירוה, לא תצא [שם]:
שנים אומרים מת ועד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא: ואפילו בא הע"א האוסר קודם להב' המתירין ובהיו הב' הראשונים נשים והתירוה, ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת, שריא [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת