משנה חולין ט ח

כבר נתבאר בששי מעדיות שאבר מן החי, כזית בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו, טהור ואמנם מטמא כולו, ושאבר מן הנבלה, כזית בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו, טמא.

ורבי שמעון אומר, שבשר הפורש מאבר מן המת גם כן טהור, וכן עצם כשעורה הפורש ממנו.

ואין הלכה כרבי שמעון

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המדולדלים באדם טהורים - דאדם כי ימות כתיב (במדבר יט):

מת האדם הבשר טהור - דמיתה עושה ניפול ובשר שפירש מן האדם החי טהור:

האבר מטמא משום אבר מן החי - ודין האבר שפירש מן האדם החי שהוא מטמא, כל זמן שהוא אבר שלם מטמא במגע ובמשא ובאוהל. אבל כזית בשר שפירש ממנו, או עצם כשעורה שפירש ממנו, טהור. ואבר שפירש מן המת וחזר ופירש מאותו אבר כזית בשר או עצם כשעורה, טמא:

ור' שמעון מטהר - באבר מן המת נמי כמו באבר מן החי. דסבר כשם שאבר מן החי בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו טהור, הכי נמי באבר מן המת ^לז. ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

האבר והבשר המדולדלים באדם. ואע"פ שאין יכולים לחזור ולחיות. הרמב"ם בפ"ב מה' טומאת מת:

טהורים. כתב הר"ב דאדם כי ימות כתיב. וכ"כ רש"י ותמיהא לי דכיון דבסמוך מפרשים דמת האדם הבשר טהור דמיתה עושה ניפול. א"כ ממילא שמעינן דאבר ובשר המדולדלים טהורים כדכתבתי לעיל בשם התוספו' וי"ל דאי לאו כי ימות לית לן דמיתה עושה ניפול באדם:

טהור. כתב הר"ב דמיתה עושה ניפול ובשר הפורש מן האדם החי טהור. וכן לשון רש"י ומחקתי מן הספר מה שהיה כתוב עוד בפירש הר"ב. והא דבשר הפורש מהאדם החי טהור תנן בהדיא בספ"ו דעדיות:

מטמא משום אבר מן החי. כתב הר"ב אבל כזית בשר שפירש ממנו כו' תנן לה בספ"ו דעדיות:

ורבי שמעון מטהר. כתב הר"ב באבר מן המת נמי כו'. וכ"כ הרמב"ם. ואל תתמה דגדולה מזו מצינו לר"א שאמר שלא אמרו על אבר דמטמא. אלא אבר מן החי כדתנן בפ"ו דעדיות מ"ב. ומ"מ רש"י ותוספות לא פירשו כן אלא דלת"ק באבר מן החי ס"ל דחדא הפורש ממנו טהור. או עצם טהור אבל בשר הפורש טמא וכר"א. או בשר הפורש טהור. ועצם טמא. כר' נחוניא במתניתין ג' פ"ו דעדיות. ור"ש מטהר בין בעצם בין בבשר הפורש ממנו. דסבר כרבי יהושע דהתם דמטהר בשניהם. ואולי דעת הרמב"ם והר"ב ניחא להו לפרושי ר' מאיר אליבא דהלכתא. משום דר"מ מרא דמתניתין טפי מר"ש דהא כולהו סתמי אליביה. מיהו בפ"ד דעירובין [דף מ"ו] איבעי' להו ר"מ ור"ש מאי [כלומר הלכה כמאן] תיקו. והלכך מסתבר כפירש"י והתוספות דלא להפליג במחלוקת. ואתיא ר"ש אליבא דהלכתא דהא לא מכרעה ההלכה בין ר"מ לר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לז) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. ואל תתמה, דגדולה מזו מצינו לר"א שאמר שלא אמרו על אבר דמטמא אלא אבר מן החי. כדתנן בפ"ו דעדיות מ"ב. ומכל מקום רש"י ותוס' לא פירשו כן. אלא דתנא קמא סבירא ליה או כר' אליעזר או כר' נחוניא דהתם משנה ג', ור' שמעון סבירא ליה כר' יהושע דהתם. והכי מסתבר דלא להפליג במחלוקת. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המדולדלין באדם טהורין: דאדם כי ימות כתיב וכל זמן שהוא חי מציל עליהם מלטמא. בפי' רעז"ל נראה שצ"ל מת האדם הבשר טהור דמיתה עושה ניפול וכאלו נפל ופירש הבשר מן האדם קודם שמת ובשר שפירש מן האדם החי טהור ע"כ ואע"פ כן יש יתור לשון וליתיה בפי' רש"י ז"ל. אמר המלקט ופי' רש"י ז"ל וכר' יהושע ור' נחוניא בן הקנה מיתוקמא מתני' דאינהו מטהרי בשר הפורש מאדם חי במסכת עדויות בפ' ששי. וביד בפ' שני דהלכות טומאת מת סימן ו'. ושם כתב האבר והבשר המדולדלין באדם אע"פ שאין יכולין לחזור ולחיות טהורין ע"כ:

ור"ש מטהר: גמ' ור' שמעון מה נפשך אי מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן החי ואי אין מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן המת ומשני ר"ש בעלמא קאי דקאמר ת"ק האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת אלמא אבר מן המת בעלמא מטמא וא"ל ר"ש אבר מן המת דעלמא לא מטמא אא"כ יש עליו כזית בשר דמטמא משום בשר וכר' אליעזר דאמר הכי בפ' ששי דעדויות סימן ב' דתנן העיד ר' יהושע ור' נחוניא בן אלינתן על אבר מן המת שהוא טמא שר' אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי. ובעי בגמ' מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן המת ומשני כזית בשר או עצם כשעורה הפורשין מאבר מן החי איכא בינייהו דאם פורשין מאבר מן החי טהורין כר' יהושע דמטהר בשניהם שם בעדויות דהא מתני' ר' יהושע היא דמטמא באבר מן המת הלכך בבשר מן החי ובעצם מן החי שאינו אבר נמי כר' יהושע ס"ל אבל בשר או עצם כשעורה הפורשין מאבר מן המת טמא. ומסיק בגמ' השתא דאתית להכי דאדכרתן עצם כשעורה ובשר הפורש מהשתא אימא לך דר"ש לאו אאבר מן המת פליג אלא בין ת"ק לר"ש דמתני' נמי כזית בשר ועצם כשעורה איכא בינייהו ובהא פליגי אם אבר מן החי חלוק מאבר מן המת בשתיהן או באחת מהן דלת"ק אינו חלוק אלא באחת מהן דת"ק סבר לי כר' אליעזר דמטמא התם בעדויות בבשר הפורש מאבר מן החי ובעצם כשעורה הפורש ממנו מטהר אי כר' נחוניא דאמר איפכא וה"ק האבר מטמא משום אבר מן החי ובשר הפורש ממנו טמא והעצם טהור כר' אליעזר או העצם טמא והבשר טהור כר' נחוניא ולאו משום אבר מן המת דשניהם טמאים בו ור"ש מטהר בין בעצם בין בבשר הפורש ממנו דסבר כר' יהושע דמטהר בשניהם אבל אבר עצמו ה"נ דמטמא לר"ש זו היא שיטת רש"י ז"ל על סוגיית הגמ' וזה ג"כ לשון התוס' ז"ל בין ת"ק לר"ש נמי כזית בשר ועצם כשעורה איכא בינייהו פי' או עצם כשעורה דהא תרוויהו ליכא למימר לת"ק טמא דא"כ מאי איכא בין אבר מן המת לאבר מן החי ע"כ. אבל רעז"ל העתיק מפי' הרמב"ם ז"ל. וזה לשון החכם הר"ס ז"ל פי' רעז"ל דסבר ר"ש כשם שאבר מן החי בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו טהור ה"נ באבר מן המת כל זה שבוש דבגמ' מסיק דר"ש מטהר בין בעצם בין בבשר הפורש מאבר מן החי אבל בפורש מאבר מן המת לית תנא דמטהר ואם הוא כפי האוקמתא הראשונה של הגמ' דר"ש מטהר קאי אאבר מן המת כבר פי' רש"י ז"ל דלא מטמא אא"כ יש בו כזית בשר דמטמא משום בשר אבל בשר ועצם הפורש מאבר מן המת מי עלה על לבו לומר שיהיה טהור ומה שנמצא כתוב בפי' הרמב"ם ז"ל צ"ע שמא טעות סופרים נפל בספרים עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

טהורין: אף שאין יכולין לחזור להדבק ולהתרפא:

הבשר: שפירש אח"כ מאבר המדולדל:

טהור: דמיתה עושה ניפול. וכאילו פירש מחיים דמי. והרי בשר הפורש מחי טהור:

ואינו מטמא משום אבר מן המת: אף דמיתה עושה ניפול. ולא פי' ת"ק בדבריו מאי נ"מ אי נחשב להאי אבר כאמה"ח או כאבר ממת. די"ל דהנ"מ לעניין בשר כזית הפורש מהאבר. וס"ל כמ"ד בש"ס דהבשר הפורש מאמה"ח טהור. והפורש מאבר המת טמא. או דהנ"מ הוא לעניין עצם כשעורה הפורש מהאבר. וס"ל כאידך מ"ד בש"ס דעצם כשעורה הפורש מאמה"ח טהור. והפורש מאבר ממת טמא. אבל בשר הפורש מאמה"ח ס"ל דטמא רק בבשר הפורש מהחי ס"ל ברישא דטהור. ולא בפירש מאמה"ח:

ורבי שמעון מטהר: בכל גוונא. בין בבשר ובין בעצם הפורש מהחי. בשניהן מטהר ר"ש. [כך מסקנת הש"ס. ודלא כר"ב. וכך פירשתי לפי' רש"י ותוס' שם. אמנם ל"מ הא דקאמר בש"ס במסקנא כזית בשר ועצם כשעורה איכא בינייהו. ר"ל דלת"ק רק בשר הפורש מאמה"ח טהור כמו בשר הפורש מהחי ברישא. אבל עצם כשעורה הפורש מאמה"ח טמא. כר' נחוניא בש"ס. ור"ש ס"ל דבין בבשר ובין בעצם הפורש מאמה"ח טהור:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי