משנה חולין ט ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ט · משנה ו | >>
ביצת השרץ המרוקמת -- טהורה. נקובה כל שהוא, טמאה.
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה -- הנוגע בבשר, טמא; באדמה, טהור. רבי יהודה אומר, אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר, טמא.
משנה מנוקדת
בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְּרֻקֶּמֶת,
- טְהוֹרָה;
- נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא,
- טְמֵאָה.
- עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה,
- הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר, טָמֵא;
- בָּאֲדָמָה, טָהוֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר,
- טָמֵא:
- אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר,
נוסח הרמב"ם
ביצת השרץ -
- המרוקמת - טהורה.
- אם ניקבה כל שהוא - טמאה.
- שרץ שחציו בשר וחציו אדמה -
- הנוגע בבשר - טמא,
- ובאדמה - טהור.
- רבי עקיבה אומר: הנוגע באדמה שכנגד הבשר - טמא.
פירוש הרמב"ם
עניין מרוקמת - שיש בו כבר שרטוט תואר בעלי חיים ואבריו בתוך הביצה, כדכתיב "אשר עשיתי בסתר, רוקמתי בתחתיות ארץ"(תהלים קלט, טו).
והויית העכבר בלבד מן האדמה, עד שימצא קצתו בשר וקצתו עפר וטיט. והוא עניין מפורסם מאד אין מספר לרוב המגידין לי שראו זה, אף על פי שמציאות בעל חיים כזה דבר מתמיה ולא נודעת בו טענה בשום פנים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ביצת השרץ - יש בשמונה שרצים שמטילים ביצים, כגון הצב והלטאה והחומט:
המרוקמת - שנוצר בה אפרוח כח:
טהורה - לפי שאי אפשר ליגע באפרוח שבפנים:
ניקבה כל שהוא טמאה - ואע"פ שלא נגע. שהשומר מכניס ומוציא טומאה בדבר שאפשר ליגע:
עכבר שחציו בשר - יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מן האדמה, כאשפה המשרצת תולעים. ואם עדיין לא נשלמה בריאת העכבר אלא מצדו אחד הימני או השמאלי. הנוגע בבשר, טמא. באדמה שכנגדו, טהור:
רבי יהודה אומר כו' - ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
המרוקמת. לשון הר"ב שנוצר בה אפרוח וז"ל הרמב"ם ענין מרוקמת שיש בו כבר שרטוט תואר בעלי חיים ואיבריו בתוך הביצה. כדכתיב (תהלים קלב) אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. ע"כ. ובגמרא מרבינן לה מהטמאים:
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה. כתב הר"ב יש מין עכבר שאינה פרה ורבה כו'. ל' הרמב"ם והוא ענין מפורסם מאד [אין] מספר לרוב המגידים לי שראו זה. אע"פ שמציאת ב"ח כזה דבר מתמיה ולא נודע בו טענה בשום פנים. ע"כ. [וזה לדעתי טענה גדולה על מאמיני הקדמות] [*ועי' עוד מזה במשנה ב' פ"ג דנדה] ובגמרא מרבי לה מדכתיב בשר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כח) (על הברטנורא) ז"ל הר"מ, ענין מרוקמת, שיש בה כבר שרטוט תואר בעלי חיים ואבריו בתוך הביצה. כדכתיב אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. ע"כ. ובגמרא. מרבינן לה מהטמאים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ביצת השרץ וכו': תוס' פ' ואלו טרפות דף ס"ד. ובגמ' ת"ר הטמאים הא יתירה לרבות ביצת השרץ יכול אפי' לא רקמה ת"ל הטמאים לכם בכל השרץ לומר מה שרץ שריקם אף ביצה שרקמה יכול אפי' לא ניקבו ת"ל הנוגע יטמא את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור וכמה נקיבתם כחוט השערה שאפשר ליגע בחוט השערה ונדרשת האי ה"א דהטמאים בברייתא אחרת ג"כ לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ולעורותיהן כבשרן. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת שמיגי פ"ז:
עכבר שחציו בשר וכו': מין אדמה יש המשריץ עכברים ויש גורסים שרץ שחציו בשר וכו' אכן מן הברייתא דמייתי בגמ' משמע דגרסינן עכבר ומרבי ליה מדכתיב בשרץ ופי' רש"י ז"ל דקרא יתירא הוא דהא כתיב בתריה אלה הטמאים לכם בכל השרץ ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל והויית העכבר בלבד מן האדמה עד שימצא קצתו בשר וקצתו עפר וטיט והוא ענין מפורסם מאד אין מספר [כו' עיין בתוס' יום טוב]. ובגמ' אמר ריב"ל והוא שהשריץ על פני כל ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו כלומר שמצד אחד הוא נעשה בשר ולהכי טמא אם נגע בבשר דחשוב שרץ הוא ואיכא דמתני לה אסיפא ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא א"ר יהושע בן לוי והוא שהשריץ על פני כולו מאן דמתני לה ארישא דמיירי בנוגע בבשר ואפ"ה מטהר ליה ריב"ל אם לא השריץ על פני כולו כ"ש אסיפא אדר' יהודה דמיירי בנוגע באדמה דאשמועינן דלא טימא ר' יהודה בעפר אא"כ השריץ על פני כולו דהכי מסתבר שפיר ומאן דמתני לה אסיפא אבל רישא אע"ג דלא השריץ טמא:
ר' יהודה אומר אף הנוגע וכו': ס"א ר' עקיבא אומר וכו' אבל בת"כ פרשת שמיני פרשה ה' גרסי' ג"כ ר' יהודה. וביד שם בהלכות שאר אבות הטומאות פ"ד סימן י' י"א:
תפארת ישראל
יכין
ביצת השרץ: בח' שרצים שמטמאין במותם כלעיל. יש בהם שלשה שמטילין ביצים. צב. לטאה. וחומט:
המרוקמת: שנגע בה כשהיא שלימה. ואח"כ כששברה ראה שכבר יש בה שרטוטי תואר אברי שרץ:
טהורה: דבסתומה אי אפשר ליגע באפרוח שבפנים:
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה: מין עכבר שאינו פרה ורבה. רק גדל מהארץ:
טמא: ואילה"ק מ"ש מאזוב מדברי שאינו בכלל סתם אזוב שכתבה תורה. [בחולין פ"ב ב'] ה"נ האי עכבר וודאי אינו בכלל עכבר סתם שכתבה תורה. י"ל שאני הכא דרביא קרא במלת בשרץ יתירה [כש"ס]:
טמא: נ"ל דה"ק. לא מבעיי' בנגע בחציו אדמה דטמא. מדסופו להיות בשר. אלא אפילו נגע בהאדמה שכנגד הבשר. ר"ל סמוך להאדמה שסופו להתהפך לבשר. אפ"ה טמא. מדהוא עם השרץ גוש א' יסמוך לו. א"נ ה"ק. לא מבעייא בנגע בהאדמה שמשוקע תוך השרץ בין ב' דפנותיו דטמא אלא אפילו נגע בהאדמה שכנגד הבשר מבחוץ נמי טמא. מדעכ"פ סופו להיות בשר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת