תפארת ישראל על גיטין ב

משנה גיטין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו: שרק עד אחד חתם לפני.

בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול: ודוקא בפני נכתב חציו האחרון מדנקט חציו סמוך לבפ"נ, ודו"ק. אבל בפני נכתב חציו הראשון, שיש שם שם האיש והאשה והזמן, כשר. ואפילו לטעמא דאמרינן לעיל [פ"א סימן ב'] דלהכי צריך לומר בפני נכתב, דלא לחלף בשאר שטרות לקיים גם אותן בע"א. אפ"ה יש חלוק בין חציו הראשון לאחרון, דשם האיש והאשה וזמן הוא עיקר הגט, ורק אם זה הוה בפניו, לא אתי לאחלופי בשאר שטרות:

אחד אומר בפני נכתב ואחר אומר בפני נחתם פסול: בזמן שא' מהן שליח. אבל בשניהן שלוחין, ונתנו הא' במעמד חבירו, א"צ כלל לומר בפ"נ ובפנ"ח, דלמ"ד משום קיום הרי שניהם בפנינו שיקיימוהו, ולמ"ד משום דלא בקיאי לשמה, עכ"פ השתא שכבר למדו כשר, דבב' שלוחים דלא שכיחי, לא חיישינן שיחזור הדבר לקלקולו [עי' פ"א סי' ט"ו]:

שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם: ר"ל א' שלישי. דאי"ל א' מהשנים, דא"כ יש א' שאומר בפני נכתב ובפנ"ח.

ור' יהודה מכשיר: דמדאיכא ב' סהדי אכתיבה, תו לא מחלף בשאר שטרות:

אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר: למ"ד משום קיום, זה כבר מקויים הוא וא"צ כלל בפ"נ ובפנ"ח, ואפילו בלא היה רק א' מהן שליח, ולמ"ד משום לשמה, מיירי שאותן שנים שמעידין בפנ"ח, שניהן שלוחין, ובכה"ג לא חיישינן שיחזור לקלקולו [כלעיל סימן ג']:

משנה ב

נכתב ביום ונחתם ביום: באותו יום:

בלילה ונחתם בלילה: באותה לילה:

בלילה ונחתם ביום: שלאחריו.

כשר: דאינו מוקדם, דהלילה הולך אחר יום שלאחריה.

ביום ונחתם בלילה פסול: דמוקדם הוא. וס"ל דלהכי צריך זמן בגט, כדי שלא יהא יכול לחפות על אשתו שזנתה, וירחם עליה שלא תהרג או שלא תאסר עליו, ויתן לה גט בלי זמן, ויאמר שזנתה אחר גירושין.

פסולין: מדהן מוקדמין:

חוץ מגיטי נשים: דס"ל דזמן שתקנו בגט לאו משום זנות, דהא לא שכיח. רק לר"ש תקנו זמן בגט, דבלא זמן היה אוכל ומוכר פירות של נכסי מלוג שלה אחר גירושין, וכשתתבענו יאמר קודם גירושין מכרתי. והרי ס"ל לר"ש דמשעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. וא"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה, משעה שנכתב אין לו פירות, ולפיכך כשר. ואנן קיי"ל דבאין בו זמן כלל אם נשאת לא תצא, ובנכתב ביום ונחתם בלילה, או שנתאחר אחר כתיבה וחתימה כמה ימים קודם שניתן, אז באי אפשר ליתן גט אחר מותרת להנשא אפילו לכתחילה. אמנם גט מוקדם להדיא אף דפסול הוא, קדושין תופסין בה, וגם לאחר קדושין מאחר אסורה לראשון [קכ"ז א' וב']. מיהו אף דנכתב ביום ונחתם בלילה, וכ"ש בנכתב ונחתם בלילה כשר, עכ"פ אין ליתן לכתחילה גט בלילה, מדהו"ל כמו דין. ורק בשעת הדחק כשר [ססקכ"ג]. אבל בניתן ע"י שליח, כיון דצריך ב"ד, רק דסגי בב' דשליח מצטרף [כגיטין ד"ה ב', ולדידן אמ"צ], לפיכך י"ל דאפילו בשעת הדחק פסול בנתנו לה השליח בלילה:

משנה ג

בדיו: [קיענרוס]:

בסם: מין אדמה שבאי זאמום בים איקארי בארץ יון:

בסיקרא: רעטהעל. וי"א [מענניע]:

ובקומוס: [גוממי]:

ובקנקנתום: [קופפער וואססער]:

ובכל דבר שהוא של קיימא: שכשיתיבשו יהיה רשומן ניכר:

אין כותבין לא במשקים: הנכבשין מפירות העשויין לסחטן, כתותים וענבים ורמונים:

ולא במי פירות: מי פירות שאינן עשויין לסחטן:

על העלה של זית: תלוש. וה"ה עלה אחר תלוש רק נקט עלה זית דמדהוא עב קצת נוח לכתוב עליו. מיהו עלה ירקות שאינה מתקיים וכדומה פסול:

ועל הקרן של פרה: "קרן פרה", היינו קרן תלוש מהפרה. משא"כ "קרן של פרה" ר"ל מחובר בפרה [וכן כל לשון "של" בלה"ק, היינו במקורב המיוחס להדבר שנתיחס אליו. בין שנתיחס בגוף יחד, או במחשבה. וברישא גרסינן "עלה זית"].

ונותן לה את הפרה: אבל לא יקצצו לאחר כתיבה, דכתיב וכתב ונתן, שלא יחסר בין הכתיבה לנתינה שום מעשה בגוף הגט. ואפילו חתמו העדים בתלוש, פסול. וה"ה בכתבו על נייר גדול, וחתכו לאחר כתיבה פסול. רק בקצץ מעט לאחר כתיבה לייפותו, כשר [קכ"ד]. ואם היה בדעתו בשעת כתיבה לחתוך אחר כך קצת ממנו לייפותו, פסול [גט פשוט]. מיהו בכתבו על עלה שבעציץ, אפילו נתן לה כל העציץ פסול, דגזרינן שמא יקצוץ העלה בין כתיבה לנתינה [ואע"ג דבפרה לא חיישינן כה"ג. נ"ל דכמו שאסור להשתמש בשבת באילן גזירה שמא יקצוץ, ולא חיישינן שלא יאחז בקרן הפרה מה"ט ע"כ דקציצת העלה שכיח בקל טפי מקציצת קרן הפרה [ועי' תוס' דכ"א ב' ד"ה יצא]:

אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים: כגון פרה:

ולא על האוכלים: כגון עלה, דכתיב ספר, שיהיה כספר שאינו בעל חי או מאכל. ולחכמים, ספר לספירת דברים של גירושין הוא דאתי:

משנה ד

אין כותבין במחובר לקרקע: מטעם דלעיל סי' כ"ד. ואע"ג דכבר שמעינן לה מקרן פרה דמשמע דוקא פרה. קא משמע לן הכא דלכתחילה אפילו טופס לא יכתוב קודם קציצה [טופס הוא מלשון לאטיין טיפוס [ענטוואורף]. והוא הדבר ששוין בו כל הגיטין. משא"כ תורף ר"ל גלוי, והיינו גלוייו של גט, שמגלה של מי הוא. והוא שם האיש והאשה והמקום והזמן דאף דזמן בגט מד"ס אלמוהו כדאורייתא [ב"ש קכ"ג סק"ו]. וי"א דאף מלות הרי את מותרת לכל אדם הוא תורף. ולבני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הגאבד"ק לאנדסבערג מלת תורף נגזר מלשון יון שבו נקרא טראָפאָס תואר ותכונה עצמית של כל דבר. ובל"א [דאם אייגענטהימליכע וועזען. אונד דיא קאראקטעריסטישע פערפאססונג אונד איינריכטונג איינער זאכע]. אמנם לרש"י כאן שפירש תורף לשון גלוי, קשה דאמרינן בתרומות ובפסחים אם מונחת במקום התורפה, וגם שם פירש רש"י לשון גלוי. והוא תמוה, דהרי גם זה נזכר מיד במשנה אם היה מגולה וכו'. [ולפי דעתי אין זו קושיא דהתם בשהחבית מגולה פיה והכא בשמונחת בשוק קאמר] אלא מלת תורפה התם, וכ"כ בנדה כנגד בית התורפה טמאה, וכ"כ בע"ז [דכ"ט] ההולכין לתרפות, כולן נגזרין מלשון רומי בושה ובזיון טורפיטודא. עד כאן לשון בני הנ"ל ודוגמא לזה מצאתי בערוך]:

תלשו וחתמו ונתנו לה כשר: ה"ק כתב טופס במחובר ותלשו. וכתב התורף וחתמו בתלוש כשר:

רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר: פאפיער. בלשון יון נקרא ניירא, [פאזערן], והם חוטין של עשבין שעושין מהן [פאפיער] במצרים:

המחוק: מדיכול לחזור ולמחקו ולכתוב למעלה מהעדים מה שירצה, ולא יהא ניכר שזייף דהרי העדים ג"כ על המחק חתומים:

ולא על הדיפתרא: עור דמליח וקמיח ולא עפיץ [ועמ"ש מגילה פ"ב מ"ב. ולבני הרב מהו' ברוך יצחק שליט"א הוא לשון יון ממש, שכך נקרא בל"י עור אחר שנמשך מגוף בהמה. וסיים עוד ומדברי רבינו רש"י בש"ס [די"א א'] ד"ה שאינו יכול לזייף, מוכח דלהכי פסול, דדוקא בעפוץ, שנוטה מראה הקלף לשחרות, אינו יכול לזייף כתב שעליו. שכשיגרר על גביו יתלבן העור, ויוכר זיופו, משא"כ דפתרא שאינו עפוץ. כולו הפך לבן ולא יוכר כשיזדייף]:

וחכמים מכשירין: בגט, מדקיי"ל עדי מסירה כרתי, ולהכי מותר לכתבו על דבר שיכול להזדייף, והכי קיי"ל [קכ"ד]. ולשיזייף ויכתוב ממעל לעדים שט"ח אחר, לא חיישינן, דירא שיכחישוהו העדים לומר לא חתמנו על דבר זה מעולם. רק כל חששתינו שיזייף לכתוב שום ריעותא לשטר זה, דאפשר שישכחו העדים המלה שמרעה כח השטר:

משנה ה

אפילו חרש שוטה וקטן: אבל דוקא רק טופס, וגדול עומד על גביו ואומר כתוב לשמה, אז כותבין לכתחילה, דחש"ו שיכתבו מלתא דל"ש ולא גזרו בהו רבנן בטופס אטו תורף, כלעיל סי' כ"ז. מיהו כותי, או מחלל שבתות בפרהסיא לפני יו"ד ישראלים בני דעת [אפילו חלל שבת באיסור דרבנן, כטלטול מוקצה, או מוציא חוץ לעירוב בשבת וכדומה, הו"ל מומר לחלל שבתות, כא"ח שפ"ה ותוס' עירובין ס"ט א'], אפילו כשר עומד ע"ג אסור לכתחילה. אמנם לכתוב תורף, אפילו חש"ו אפילו בדיעבד פסול [קכ"ג].

האשה כותבת את גיטה: בצוה לה הבעל. ואם לא הקנתה לו תחילה הקלף, תקנהו לו לאחר כתיבה, ולא מחשב מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה, מדאין נעשה בגוף הגט כלום, דהקנין הוא דבר שחוץ מגוף הגט:

והאיש כותב את שוברו: [קוויטטונג] שקבלה הכתובה, שמהראוי שהאשה תכתבו:

שאין קיום הגט אלא בחותמיו: ר"ל עדי מסירה שרגילין ג"כ לחתום בגט. מיהו לכתחילה לא יכתוב הבעל בעצמו, גם לא יצוה לסופר כתוב כך, רק יאמר לו סתם לכתוב. ואפילו קרוב הבעל לא יכתוב היכא דאפשר [שם]:

הכל כשרין להביא את הגט: בין להולכה או להבאה:

חוץ מחרש שוטה וקטן: דלאו בני דעה ושליחות נינהו:

וסומא: דוקא בח"ל, מדאינו יכול לומר בפ"נ. ואף דפקח סגי בשמע רק קל קולמס וקל מגילתא [כסי' קמ"ב ט"ו]. בסומא כשיאמר בפ"נ מדשמע הנך, מחזי כשקרא. ואת"ל יאמר שמעתי קול קולמסא. הרי משנה תקנת חכמים בגט, מיהו במקויים ע"י ב' עדים. או בא"י, דא"צ לומר בפ"נ, או בהוא שליח לקבלה כשר [שם]:

ונכרי: דאינו בתורת שליחות. מיהו בנתנו לעכו"ם שיתננו לישראל שיתננו לאשתו, וכתב לאותו ישראל שיהיה שלוחו, אם נתקיים הגט בחותמיו במקום הנתינה, שאז א"צ לומר בפ"נ, הגט כשר. ואין נוהגין כן למנות שליח בכתב [(שו"ע אה"ע קמא, לג)] ועי' ברא"ש פ"ב דגיטין סי' כ"ז דכך נוהגין באשכנז וצרפת לשלוח גט ע"י עכו"ם וממנה ישראל במקום האשה להיות שליח ע"י מכתבו ועי' שם בהג"ה מעשה דקלוניא שכך עשו מעשה. אמנם מפני שצריך השליח לומר בפ"נ או שיכול לקיים חתימת עדי הגט במקום הנתינה, לפיכך גט שנשלח על ידי הפאסט מעבר לים באופן זה קשה הוא לגרש בו, דמי יכיר חתימת העדים ובפרט בכתב אשורית שאין אדם רגיל בו. להכי יש תקנה אחרת שימנה הבעל שליח, ושליח זה יסע עם גט למקום אחר שאין הבעל שם, דלכתחילה אין לגרש על ידי שליח במקום שהבעל שם [קמ"א סק"ה] ושליח זה יאמר במקום השני בפני ב"ד בפ"נ ובפנ"ח וימנה שליח ע"פ בית דין במקום ההוא בכתב להשליח שבמקום האשה והשליח השני יאמר בפני הב"ד השני שבמקום האשה שליח ב"ד אני. ונ"ל דבאפשר לגרשה ע"י שליח לקבלה יותר טוב היה [ועי' ב(שו"ע אה"ע קמא, כט)]. וכן רשע פסול לשליחות, דאינו נאמן לומר בפ"נ [ב"ש שם]. ולכתחילה לא יהא שליח קרוב לאיש, לאשה, ולדיינים [(שו"ע אה"ע קמא, לה)]:

משנה ו

קבל הקטן: הגט מהבעל:

והגדיל: קודם שנתנו לה:

שוטה ונשתפה: נתיישב [ונ"ל דשוטה הוא לשון משוט בארץ [אונרוהיג], שמחשבותיו אינן שוהין בהתבוננת על כל דבר, רק משוטטים ועפים הנה והנה. ונגד זה כשנתיישב, נקרא נשתפה, שהוא לשון מנוחה, כמו שפה מהצער [נדה ל"ז]:

נכרי ונתגייר: בתוי"ט כ' דלהכי נקט להו הכא שלא כסדר המורגל, חשו"ק יחד. משום דכל דבר שמורגל תקנתו טפי מהקודם. טפי נקט ליה ברישא. ואחמ"כ רבינו מכחיש המפורסם, דטפי מורגל שישתפה השוטה משיתפתח הסומא, וכ"כ תקנת הסומא מצוי יותר מתקנת החרש. רק נ"ל דמתחיל בקטן. דהוא היותר פשוט שיפסל. מדבשעת קלקולו א"א שיתוקן. והדר נקט חרש דדמי לקטן, שעכ"פ שניהן יכולין לומר אחר שנתקנו בפ"נ מקודם, משא"כ סומא הרי לא ראה מקודם. והדר נקט סומא, שעכ"פ יכול להעיד ששמע בסמיותו קול קולמסא, משא"כ שוטה אינו בר דעת כלל. מיהו כולהו בכלל ישראל הם, ולולא קלקולם היו בני עדות, משא"כ עכו"ם אפילו מל וטבל ולא נתכוון לשם גירות, לאו בכלל עדות הוא]:

פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח: אפילו לא חזר ונתפתח נמי כשר, מדמצי שפיר לומר בפ"נ. מיהו צריך אז לומר בפ"נ, בפני ג', דהוא אינו מצטרף, דסומא אינו נעשה דיין. וגם צריך שיכיר האשה בטביעת עינא דקלא, ולא מהני שיעידו לפניו שזו היא אשת פלוני, אע"ג דבפתוח ואינה מכירה מהני כה"ג [קמ"ב י"א]. והא דנקט מתניתין חזר ונתפתח, היינו איידי דאינך:

זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת: נקט זה הכלל, לאשמעינן דבדעת תליא מלתא ולא בכשרות, ולאפוקי סומא דא"צ סופו בכשרות:

משנה ז

אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה: בח"ל דליכא למימר לקלקולא מכוונא, דכיון דצריכות לומר בפ"נ אי אתי ובעל ומערער לא משגחינן ביה, ובמה תתקלקל. אבל בא"י שא"צ לומר בפ"נ, ואי יערער הבעל מהני לאסרה, באמת א"נ:

ובת בעלה: כולן שונאות אותה, וחשודים לקלקלה:

האשה עצמה מביאה את גיטה: כשנכתב הגט לפניה ואמר לה הרי את שלוחי להולכה עד שתביא הגט לבית דין פלוני, והם ימנו שליח ליתנו לך לגירושין:

ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם: בפני הב"ד קודם שתתנו לשליח: