משנה גיטין ב א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ב · משנה א | >>

המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם, בפני נחתם אבל לא בפני נכתב, בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו, בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו, פסול.

אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם, פסול.

שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד ד אומר בפני נחתם, פסול.

ורבי יהודה מכשירו.

אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשרז.

משנה מנוקדת

הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם,

וְאָמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתַּם,
בְּפָנַי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתַּב,
בְּפָנַי נִכְתַּב כֻּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ,
בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כֻּלּוֹ,
פָּסוּל.
אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתַּם,
פָּסוּל.
שְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב,
וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּפָנַי נֶחְתַּם,
פָּסוּל;
וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
אֶחָד אוֹמֵר: בְּפָנַי נִכְתַּב,
וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּפָנֵינוּ נֶחְתַּם,
כָּשֵׁר:

נוסח הרמב"ם

המביא גט ממדינת הים, ואמר:

בפני נכתב - אבל לא בפני נחתם,
בפני נחתם - אבל לא בפני נכתב,
בפני נכתב כולו - בפני נחתם חציו,
בפני נכתב חציו - בפני נחתם כולו,
פסול.
אחד אומר - בפני נכתב,
ואחד אומר - בפני נחתם,
פסול.
שנים אומרין - בפנינו נכתב,
ואחד אומר - בפני נחתם,
פסול.
ורבי יהודה - מכשיר.
אחד אומר - בפני נכתב,
ושנים אומרין - בפנינו נחתם,
כשר.

פירוש הרמב"ם

מה שאמר בזאת המשנה שהוא כשאמר בפני נכתב חציו פסול, אינו רוצה לומר חציו ממש, ואמנם רוצה לומר קצתו, ובתנאי שלא יהיה זה הקצת תחילת הגט. אבל אם נכתב תחילת הגט לפניו, ואפילו שלא היה מצוי בכתיבת סופו אלא שכתב השלמתו והוא לא היה מצוי, והעיד בו שהוא [לא] היה נמצא כשר, לפי שהעיקר אצלנו אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה, שוב אינו צריך. ואינו צריך גם כן שיראה כתיבת הקולמוס על הקלף, לפי שהעיקר אצלנו שאפילו לא שמע אלא קול הקולמוס כשעובר על הקלף, וכל שכן אם ראה יותר.

וזה שאמר כשאמר אחד בפני נכתב ואמר אחד בפני נחתם פסול, אמנם זה אם הגט יוצא מתחת יד אחד מהם. אבל אם היה הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר, לפי שהעיקר אצלנו שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם, לפי שהם אפילו שלא נתנו גט אלא שאמרו בפנינו נתגרשה היו נאמנין.

וכמו כן מה שאמר שנים אומרים בפנינו נכתב, ואחד אומר בפני נחתם, פסול, זה הוא אם יצא מתחת יד אחד מהם, אבל אם יצא מתחת יד שניהם שהעידו בפנינו נכתב כשר.

ורבי יהודה מכשיר ואפילו היה יוצא מתחת יד אחד שהעיד בפניו נחתם.

ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המביא - נחתם חציו. אחד מן העדים חתם בפני:

בפני נכתב חציו וכו' פסול - ודוקא חציו האחרון. אבל בפני נכתב חציו הראשון שהוא שם האיש והאשה והזמן, כשר א. וחציו הראשון נמי לא צריך שיראה הכתיבה עצמה, אלא אם שמע קול הקולמוס בלבד עובר על הנייר בשעת כתיבה, תו לא צריך:

אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול - בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם, דאצרכוהו רבנן לשליח המביא גט למימר תרווייהו. אבל אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם, כשר ב. ששנים שהביאו גט אין צריך שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם ג:

שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול - בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם ה. אבל אם יוצא מתחת יד שניהם, כשר:

ורבי יהודה מכשיר - ואפילו יוצא מתחת ידו של אחד מהם. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

בפני נכתב חציו כו'. כתב הר"ב ודוקא חציו האחרון אבל בפ"נ חציו הראשון כו' [כשר]. דקי"ל אפי' לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך. ופירש"י שיטה ראשונה שבה שם האיש ושם האשה והזמן. והקשו בתוס' פ"ק דף ג' דלמ"ד משום קיום הא דמצרכינן לומר בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי כמ"ש בפ"ק אמאי פסול בפני נכתב חציו האחרון טפי מחציו ראשון ותירץ די"ל דבחציו ראשון יש בו שם האיש והאשה והזמן שהוא עיקר הגט מינכר מילתא ולא אתי לאחלופי:

אחד אומר בפ"נ כו'. פי' הר"ב בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד כו' אבל אם הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר. מסקי התוס' שא"צ שיהיו שניהם אדוקים ואחוזים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהם שלוחים על כך [ואמר] להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חברו כדאמרינן בסוף התקבל [סז:]. הוליכו כלכם אחד מוליך במעמד כולם ע"כ. ומ"ש ששנים שהביאו גט א"צ שיאמרו בפ"נ ובפ"נ. למ"ד משום קיום. האיכא שנים המצויים לקיימו. ואי משום דלא בקיאי לשמה. דלאחר שלמדו מיירי כמ"ש פ"ק מ"ג. ובתרי לא שכיחי. הלכך לא גזרינן שמא יחזור לקלקולו. כ"כ התוס':

שנים אומרים בפנינו נכתב. ואחד אמר בפני נחתם. פירש"י וא' ג'. ומ"ש הר"ב בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם כו'. מפרש בגמ'. דכיון דהאי דאמר בפני נחתם לא אמר בפ"נ. אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דמ"ד נמי משום לשמה. הא ס"ל נמי טעמא דקיום כמ"ש בסוף משנה א' דפ"ק:

ורבי יהודה מכשיר. כיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה. תו לא אתי לאחלופי. גמ':

אחר אומר בפ"נ ושנים אומרים בפ"נ כשר. למאן דס"ל לפי שאין עדים מצוים לקיימו אפילו אין שם עד מעיד על הכתיבה כשר. שהרי נתקיים ע"פ שנים. ולא נקט אחד אומר בפני נכתב. אלא אגב רישא דתנא אחד אומר כו'. תוס'. ואפילו יוצא מתחת יד אחד נמי כשר. כיון דנתקיים. והיינו דאשמועינן בהך סיפא. דהא כולה מתני' ביוצא מתחת יד אחד. וקאמר' בסיפא דאם יש שנים על החתימה כשר. אפי' יוצא מתחת יד אחד הואיל ונתקיים כ"כ הר"ן. אבל למ"ד דמשום דלא בקיאי לשמה. צ"ל דמיירי כשיוצא מתחת ידי שנים המעידים על החתימה. שכיון שיש שנים א"צ שיאמר כו'. ואין לומר דמיירי כשיוצא מתחת ידי המעיד על הכתיבה. וכיון שהוא שליח נאמן כתרי על הכתיבה ועל החתימה הרי הם שנים. שכל שלא העיד כתקון חז"ל אין עדותו כלום. וכן ברישא דוקא ביוצא מתחת ידי השנים אבל יוצא מתחת יד האומר בפני נחתם. לא אמרי' דהוה כתרי על החתימה. והרי על הכתיבה יש ג"כ שנים. וקשה לי דא"כ אין בין רישא לסיפא. אלא בתרווייהו כשיוצא מתחת יד האחד פסול. וכשיוצא מתחת ידי השנים כשר. וא"כ מאי טעמא אסברה לה מתני' ביוצא מתחת יד א'. בשנים אומרים בפנינו נכתב. וביוצא מתחת ידי שניהם. אסברה לה בשנים אומרים בפנינו נחתם. ונ"ל משום דמסתמא השליח הוא אותו שהיה אצל גמר הגט. והיינו החתימה. ולפיכך ברישא דא' אומר בפני נחתם. ומסתמא הוא השליח. והרי יוצא מתחת יד אחד. ובסיפא דשנים אומרים בפנינו נחתם. ומסתמא הן הן שלוחיו. והרי הן שנים.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואפילו למ"ד משום קיום וצ"ל בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי, בחציו ראשון שיש בו שם כו' שהוא עיקר הגט מינכר מלתא ולא אתי לאחלופי. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) וא"צ שיהיו שניהם אדוקים וחתומים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהם שלוהים על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כו'. תוספ':

(ג) (על הברטנורא) למ"ד משום קיום האיכא שנים שמצוין לקיימו, ולמ"ד משום לשמה, מיירי לאחר שלמדו, ובתרי לא שכיחי הלכך לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו:

(ד) (על המשנה) . אחד. שלישי. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) דכיון דההוא דאמר בפני נחתם לא אמר בפ"נ אתי לאחל. פי בקיום כו'. ומ"ד לשמה, הא ס"ל נמי טעמא דקיום. גמרא:

(ו) (על המשנה) מכשיר. כיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה, תו לא אתי לאחלופי. גמרא:

(ז) (על המשנה) כשר. למאן דס"ל טעמא דקיום, אפילו אין שם עד מעיד על הכתיבה כשר שהרי נתקיים ע"פ שנים. ולא נקט אחד אומר בפ"נ אלא אגב רישא דתנא אחד אומר כו'. תוספ'. ואפילו יוצא מתחת ידו אחד נמי כשר. ולטעמא דלשמה דוקא ביוצא מת"י שניהם. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המביא גט:    בגמרא פריך הא תו למה לי הא תני ליה חדא זימנא ומשני אי מההיא הוה אמינא צריך ואי לא אמר כשר קמ"ל. ובגמרא משמע דגרסי' ברישא בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו כו'. והקשו תוס' ז"ל ותימא למ"ד לפי שאין עדים מצויין לקיימו כיון דתנא בפני נכתב חציו ונחתם כולו כ"ש בפני נחתם חציו ואומר ר"י דאיצטריך דסד"א ליתכשר דחשיב טפי מכתב סופר ועד דאיכא שני עדים חתומין אלא דליכא קיום אלא אכתיבה וחתימת עד אחד ועדיף מבפני נחתם כולו ונכתב חציו דבעינן שיעיד על עיקר הכתיבה כדאמרינן בגמרא בריש מכלתין דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא עכ"ל ז"ל:

בפני נכתב חציו ונחתם כולו:    ביד פ"ז דהל' גירושין סי' י"ב וכולה מתניתין שם סי' י"ג י"ד ט"ו ט"ז. ובטור א"ה סי' קמ"ב ובנוסח הגמרא קתני בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו ותימא דאמאי הדר תני ובפני דה"ל למיתני ונחתם חציו וכן נמי קשה בסיפא דקתני התם בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול דה"ל למיתני ונחתם כולו עיין עליו:

בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו פסול:    אמר רב אשי אפילו אמר אני הוא עד שני פסול מ"ט או כולו בקיום הגט כגון זה שאומר זו חתימת ידי או כולו בתקנת חכמים שהאמינו השליח כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם העידו שנים על חתימת ידי עד שני א"נ העיד הוא ואחר על חתימת ידי עד שני כשר דליכא מידי דכי אמר עד אחד כשר וכי אמרי תרי פסול וליכא נמי מידי דאילו אסיק איהו לכולה מילתא כשר וכי איכא חד בהדיה פסול ואמרינן בגמרא דמשנה יתירא דקתני מתני' בפני נחתם חציו פסול אע"ג דהא קתני אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול דהשתא אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם דהאי קא מסהיד אכולה כתיבה והאי קא מסהיד אכולה חתימה פסול חציו מיבעיא אלא ע"כ משנה יתירא רבותא דרב אשי אתא לאשמועינן דאפילו אמר אני הוא עד שני פסול ולאינך אמוראי דבגמרא לא זו אף זו קתני דבין כך ובין כך לשאר באבי בעי' למימר דלא זו אף זו קתני:

שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד:    שלישי אומר בפני נחתם רש"י ז"ל:

ור' יהודה מכשיר:    אפילו הגט יוצא מתחת יד אחד מהם ובהא פליגי ת"ק סבר גזרינן דילמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד דהא מ"ד משום לשמה מודה נמי בטעמא דקיום ור' יהודה סבר דלא גזרינן דכיון דאצרכוה תרי אחריני במקומו לאסהודי אכתיבה תו לא אתי לאחלופי. ואיכא בגמרא לישנא אחרינא אפכא ממש דפסיל ת"ק אפילו גט יוצא מתחת יד שניהם ולההוא לישנא חלוק היה ר"י אף בראשונה גבי אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ כיון דיוצא מתחת יד שניהם:

ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר:    גמ' א"ר אמי א"ר יוחנן אפי גט יוצא מתחת ידי חתימה כשר פי' ואפי' מתחת יד אחד מהם והרבותא היא דאע"ג דעל הכתיבה ליכא אלא חד וכיון דלאו שליח לא מהימן אפ"ה כשר דשנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ כרבא דאמר דטעמא לפי שאין עדים מצויין לקיימו וכיון שאנו יודעין על פי אלו השנים שהבעל מסרו להם תו ליכא למיחש לזיוף ואהאי לישנא קאמר ליה ר' אמי לר' אסי דיתד הוא שלא תמוט: וכתבו תוס' ז"ל אחד אומר בפ"נ ושנים אומרים בפ"נ כשר לרבא דמפ' טעמא משום שאין עדים מצויין לקיימו אפילו ליכא שום עד שמעיד על הכתיבה כשר ולא נקט אחד אומר בפני נכתב אלא אגב רישא דתני ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו:    שרק עד אחד חתם לפני.

בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול:    ודוקא בפני נכתב חציו האחרון מדנקט חציו סמוך לבפ"נ, ודו"ק. אבל בפני נכתב חציו הראשון, שיש שם שם האיש והאשה והזמן, כשר. ואפילו לטעמא דאמרינן לעיל [פ"א סימן ב'] דלהכי צריך לומר בפני נכתב, דלא לחלף בשאר שטרות לקיים גם אותן בע"א. אפ"ה יש חלוק בין חציו הראשון לאחרון, דשם האיש והאשה וזמן הוא עיקר הגט, ורק אם זה הוה בפניו, לא אתי לאחלופי בשאר שטרות:

אחד אומר בפני נכתב ואחר אומר בפני נחתם פסול:    בזמן שא' מהן שליח. אבל בשניהן שלוחין, ונתנו הא' במעמד חבירו, א"צ כלל לומר בפ"נ ובפנ"ח, דלמ"ד משום קיום הרי שניהם בפנינו שיקיימוהו, ולמ"ד משום דלא בקיאי לשמה, עכ"פ השתא שכבר למדו כשר, דבב' שלוחים דלא שכיחי, לא חיישינן שיחזור הדבר לקלקולו [עי' פ"א סי' ט"ו]:

שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם:    ר"ל א' שלישי. דאי"ל א' מהשנים, דא"כ יש א' שאומר בפני נכתב ובפנ"ח.

ור' יהודה מכשיר:    דמדאיכא ב' סהדי אכתיבה, תו לא מחלף בשאר שטרות:

אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר:    למ"ד משום קיום, זה כבר מקויים הוא וא"צ כלל בפ"נ ובפנ"ח, ואפילו בלא היה רק א' מהן שליח, ולמ"ד משום לשמה, מיירי שאותן שנים שמעידין בפנ"ח, שניהן שלוחין, ובכה"ג לא חיישינן שיחזור לקלקולו [כלעיל סימן ג']:

בועז

פירושים נוספים