משנה גיטין א ג

ואי אפשר להעמידו אלא בעניין זה, לפי שהעיקר אצלנו אין ערער פחות משנים. לפיכך אם היו שנים אותם המערערין הגט ואומרים שהוא פסול, הרי זה לא יועיל בו הקיום, לפי שהם תרי ותרי, ותעמוד בחזקתה שהיא אשת איש.

ואמרו אינו יכול לומר - רוצה בו שנתחדש עליו חידוש שמונע ממנו הדבור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ואם יש עליו עוררים - שהבעל מערער שהוא מזויף ^טז:

יתקיים בחותמיו - אם יעידו העדים על חתימת ידיהם, או עדים אחרים יכירו חתימתם, כשר. ובזמן הזה, המביא גט בין בא"י בין בחו"ל צריך ליתנו לה בפני שנים וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ^יז. ואם חתימת העדים ניכרת במקום נתינת הגט ונתקיים הגט בחותמיו, אין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ^יח:

ואינו יכול לומר - כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש ^יט:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המביא גט בא"י א"נ שיאמר וכו'. דמשום עגונא הקילו ולא הצריכו קיום כל שלא ערער. תוס'. וכן מסיק הר"ן כמ"ש לקמן:

אם יש עליו עוררים. פירש הר"ב שהבעל מערער. גמרא. דאלת"ה הא קי"ל דאין ערעור פחות משנים [כמ"ש הר"ב במשנה ח' פ"ב דכתובות] ואלא תרי. תרי ותרי נינהו. מאי חזית דסמיך אהני סמיך אהני. ואוקמה בחזקת א"א. ומיהו לישנא דעוררים קשיא. דליתני עורר. ולדברי התוספות שהביאו בשם ירושלמי דה"ה ערעור דלקוחות שבאה לטרוף כתובה מהם. יש לומר דלהכי תנן עוררים אע"ג דלענין להנשא אין ערעורם מעכבתה כמ"ש הרא"ש. אבל הר"ן מסיק דלענין לקוחות א"צ ערעור דאנן טענינן מזוייף כל שאינו מקוים. ונ"ל דכיון דערעור דאחד לא הוי ערעור. וערעור דבעל ערעור הוא. ממילא ערעורו כערעור דשנים דהא ערעור דחד לאו ערעור הוא ולהכי שפיר קרי ערעורו דבעל. עוררים:

יתקיים בחותמיו. כתב הר"ב ובזמן הזה המביא גט בין בא"י בין בח"ל כו'. וצ"ל בפ"נ ובפ"נ. משום דלא קביעי ב"ד ולא שכיחי שיירות. ואם חתימת העדים כו' ונתקיים כו' משום דקיי"ל כמ"ד דטעמא משום קיום הוא וכן משמע עוד מפירושו למשנה ה' ומשנה ו' פ"ב:

ואינו יכול לומר כו'. פי' הר"ב כגון שנתנו כו' ולא הספיק כו'. גמ'. דלאחר נתינה תוך כדי דבור מצי למימר בפ"נ ובפ"נ. הר"ן:

אם יש עליו עדים. דקי"ל עדי מסירה כרתי כדפי' הר"ב במשנה ד' פ' דלקמן. וכדתנן במשנה ג' פ"ד ובמשנה ד' פ' בתרא [ועיין לקמן].

יתקיים בחותמיו. מפרש בגמ' דף ה' למ"ד משום דלא בקיאי לשמה דהכא לאחר שלמדו. כלומר לאחר שקבלוה לדרשא דלשמה. ואפ"ה ביכול הצריכו לומר בפ"נ ובפ"נ דלא עקרו לתקנתייהו גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו וישכחו. אבל הפקח ונתחרש מלתא דלא שכיח ומלתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן. ובאשה המביאה גט דספ"ב אע"ג דלא שכיח. כיון שיכולה לומר. לא חלקו בשליחות וצריכה לומר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טו) (על המשנה) א"צ כו'. דמשום עגונא הקילו ולא הצריכו קיום כל שלא ערער. תוספ':

(טז) (על הברטנורא) דאלת"ה הא קיי"ל (פ"ב דכתובות מ"ח) דאין ערעור פחות משנים. ואלא תרי ותרי נינהו מה חזית דסמוך אהני סמוך אהני ואוקמה בחזקת אשת איש. ועתוי"ט:

(יז) (על הברטנורא) משום דלא קביעי ב"ד ולא שכיחי שיירות:

(יח) (על הברטנורא) משום דקיי"ל כמ"ד דטעמא משום קיום הוא:

(יט) (על הברטנורא) דלאחר נתינה תוך כדי דיבור מצי למימר בפ"נ ובפ"נ. הר"נ:

(כ) (על המשנה) עדים. דקיי"ל עדי מסירה כרתי:

(כא) (על המשנה) יתקיים. מפרש בגמרא למ"ד דלא בקיאי כו' דהכא לאחר שלמדו. כלומר לאחר שקבלוה הדרשה דלשמה. ואפ"ה ביכול צ"ל בפ"נ ובפ"נ דלא עקרו לתקנתייהו כו'. אבל פקח ונתחרש מלתא דלא שכיח היא ולא גזרו בה רבנן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המביא גט בא"י: וכו'. תוס' פרק חזקת (בבא בתרא דף ל"ח) וביד רכ"ז דהלכות גירושין וסי' ב' י"ח. ובטור א"ה סי' קמ"א וקמ"ב:

אם יש עליו עוררין: אי אפשר לומר שאחר דעלמא מערער דהא קי"ל דאין ערער פחות משנים גם אין לומר ששנים מערערים דא"כ מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא שהבעל מערער וכו' כדפי' רע"ב ז"ל וה"ה ערער לקוחות שבאה האשה לטרוף מהם תוס' ז"ל. אבל הר"ן ז"ל העלה והכריח דאע"ג דבירושלמי מוכח שהלקוחות יכולין לעכב שלא תטרוף דאנן טענינן מזוייף כל שאינו מקויים מ"מ מתניתין ליכא לאוקמה בערער דלקוחות:

המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר: וכו'. בפירקין דף ד' מוקי לה למ"ד דבעינן נמי טעמא דלשמה דהכא לאחר שלמדו כלומר שקבלוה לדרשא דלשמה ואפילו הכי ביכול לומר הצריכו לומר בפ"נ ובפ"נ דלא עקרו לתקנתייהו גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו וישכח אבל בפקח ונתחרש מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ובאישה המביאה גט דבספ"ב אע"ג דלא שכיחא כיון שיכולה לומר לא חלקו בשליחות וצריכה לומר:

ואם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו: אבל כל זמן דלא אתי בעל ומערער נשאת על פי הגט ולא טענינן מזוייף דמשום עגונא אקילו בה רבנן אבל בממון טענינן מזויף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחות תוס' ז"ל אמתניתין דריש פירקין ועיין בהר"ן ז"ל. ודקדוק הוא ז"ל דהיינו דלא קתני גבי מביא גט בח"ל אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו משום ערער דלקוחות משום דכיון שאמר השליח בפ"נ ובפ"נ שאין לחוש עוד לערעורו של בעל קרינן ביה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וטורפת מן הלקוחות ואין חוששין ג"כ לערעורם וה"ה המביא בא"י אם אמר בפ"נ ובפ"נ שאין עוד חשש לערעורו של בעל שטורפת ג"כ מן הלקוחות ע"כ. והא דקתני אם יש עליו עדים אע"ג דנראה שהן מלות יתירות אפשר לומר דמשום דהא קי"ל כר' אלעזר דאמר דעדי מסירה כרתי תנא האי לישנא כלומר אם באולי לא רצו לסמוך על עדי מסירה בלחוד אלא ג"כ נחתמו העדים בגט יש תקנה שיתקיים הגט בחותמיו ואם לאו אין לו תקנה או אפשר דאיידי דתנא ברישא אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו תנא הכא אם יש עליו עדים כיון דלא מצי למיתני אם יש עליו עוררין כנלע"ד בדוחק:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם: אפילו ממדינה למדינה שם אין צריך בפ"נ, מדשכיחי שם שיירות כלעיל סי' ז':

אם יש עליו עוררים: שהבעל מערער לפסלו ואע"ג דאין ערעור פחות מב', ערעור דבעל חשוב כב':

יתקיים בחותמיו: שיעידו שחתימת העדים הוא וזה דוקא בא"י ולא אמר בפ"נ, אבל באמר בפ"נ, בין בא"י ובין בח"ל לא מהני תו ערעור דבעל רק כשיביא עדים [(שו"ע אה"ע, קמב)]:

המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם: שנתן הגט כשהיה פקח, ואח"כ נשתתק והוא הדין כשלא ראה הכתיבה והחתימה [קמ"ב ס"א]:

אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו: למ"ד דלא בקיאי לשמה, מיירי הכא אחר שלמדו בני ח"ל שצריך לשמה. ואפ"ה ביכול לדבר צ"ל בפ"נ, שמא יחזרו לקלקולם. ואפ"ה בנשתתק, מלתא דלא שכיחי היא ול"ג בה רבנן [כש"ס ד"ה א', וביצה די"ח א']:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי