רמב"ם על גיטין א

רמב"ם · על גיטין · א · >>

גיטין פרק א

• ראו גם: נוסח המשנה גיטין א רמבם

משנה א

הגמוניא - פקידות.

ואומר, שאפילו הביא גט במדינה זאת בעצמה מאדנות זה לאדנות איש אחר, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

ופסק ההלכה, שכל המביא גט לחוצה לארץ ואפילו מארץ ישראל, או המביא גט מחוצה לארץ ואפילו לארץ ישראל, אם נתקיים אצלנו חתימת עדיו ונתקיים בבית דין כמו שנתבאר בפרק שני מכתובות (דף כא:), הרי זה גט כשר ויתנוהו בית דין, ולא נצטרך שנשמע מן המביא שום דבר אלא שהוא היה שליח בלבד. ואם אין מכירין חתימת העדים, על כל פנים צריך שיאמר המביא אותו בפני נכתב ובפני נחתם, ויתנהו לה בפני שנים ואז תתגרש. וחיוב על השנים שיקראו הגט, ואז ינתן לה:

משנה ב

זה הגבול שמגביל המקומות, לפי שנדע המקומות שאינו מחוייב לו לומר בהם בפני נכתב ובפני נחתם, ולכך זכר העיירות שהם בסוף ארץ ישראל ואינם מהם.

והלכה כרבי יהודה:

משנה ג

עוררין - רוצה לומר אם ערער הבעל ואומר אני לא גרשתיה, וזה הגט מזויף ואני לא כתבתיו, או שיפסול אותו בצד מצדדי הפסלנות.

ואי אפשר להעמידו אלא בעניין זה, לפי שהעיקר אצלנו אין ערער פחות משנים. לפיכך אם היו שנים אותם המערערין הגט ואומרים שהוא פסול, הרי זה לא יועיל בו הקיום, לפי שהם תרי ותרי, ותעמוד בחזקתה שהיא אשת איש.

ואמרו אינו יכול לומר - רוצה בו שנתחדש עליו חידוש שמונע ממנו הדבור:

משנה ד

אומר שכל מי שהביא גט שחרור בארץ ישראל, אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

ואם הביא אותו בחוצה לארץ או מחוצה לארץ לארץ, הרי זה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ואין צריך קיום, וישתחרר בו העבד כמו גיטי נשים.

וכמו כן כל מי שהוא כשר להולכת הגט ולהבאתו כשר לשחרור עבדים, גם כן שיביא שחרור העבד לידו או יזכה לו כמו שנתבאר:

משנה ה

תנא קמא אינו מכשיר אלא עד אחד כותי ועד אחד ישראל.

ורבן גמליאל אומר, אפילו שניהם כותים כשרים בגיטי נשים.

ועשה מעשה כמו שסיפר. וזה כולו על מה שהיה. וכבר הודעתיך שהם גזרו על הכותים שיהיו כגוים לכל דבריהם, כמו שיתבאר בברכות.

וערכאות של גוים - הם מעמדות דייניהם. רוצה לומר בזה שיהיה זה השטר כבר נתקיים במעמד השופט בהגדת העדים עדותם אצלו והכיר אותם, ועל מנת שיתפרסם אצל ישראל שאלו העדים וזה השופט לא מקבלים שוחדא, ושיהיה גם כן נכלל בגוף השטר שהעדים ראו נתינת המעות. וזה אמנם כשר בשטר מקח וממכר, אבל גיטי נשים וכיוצא בהן מכל דבר שהוא מעשה בית דין והודאה והכחשה, אין עדות לגוים בזה כלל באיזה פנים שיהיה.

ורבי שמעון מכשיר כל זה כשנעשה בערכאות של גוים, ועל התנאים שהקדמתי.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה ו

הלכה כחכמים.

אבל לא תשלם לו החירות עד שיגיע גט לידו. וכמו כן העיקר אצלנו יכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך.

ואמרו פוסל את עבדו מן התרומה - לא יתקיים זה אלא אם כשיהיה רבו כהן. וכן כשיהיה רבו גם כן ישראל, שהוא פוסל אותו משפחה כנענית לפי שאינה מותרת לו אם נשתחרר. ומן העיקר גם כן אצלנו, אין גט לאחר מיתה.

ומה שהשיבו חכמים לו מפני שהוא כקנינו - רוצה לומר שזה העבד באכילת התרומה או בהיותו בועל כנענית לא הוסיף בעצמו מעלה, עד שתאמר שחובה הוא לו כשיוצא לחירות, ואמנם זה כמו שתאכל בהמת כהן תרומה מפני שהיא קניין כספו, לפיכך אינו אצלו מעלה שיפסידנה.

ומה שאמר תנו מנה לפלוני, ומת, יתנו - ואפילו שאינו מייחד ואמר מנה זה, והרי זה הוא כשיהיה שכיב מרע בשעת הצוואה, לפי שמן העיקרים שבידינו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

משנה גיטין, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב