משנה ברכות ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

בית שמאי אומרים, מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים.

ובית הלל אומרים, נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.

משנה מנוקדת

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַים וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת:

נוסח הרמב"ם

בית שמאי אומרין: מכבדין את הבית, ואחר כך נוטלין לידיים.

ובית הלל אומרין: נוטלין לידיים, ואחר כך מכבדין את הבית.


(ג) בית שמאי אומרין: מקנח ידו במפה, ומניחה על השולחן.

ובית הלל אומרין: על הכסת.


(ה) בית שמאי אומרין: נר ומזון ובשמים והבדלה.

ובית הלל אומרין: נר ובשמים ומזון והבדלה.
בית שמאי אומרין: "שברא מאור האש".
ובית הלל אומרין: "בורא מאורי האש".


(ו) אין מברכין, לא על הנר ולא על הבשמים של גוים, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודה זרה.

אין מברכין על הנר, עד שייאותו לאורו.


(ז) מי שאכל ושכח ולא בירך, בית שמאי אומרין: יחזור למקומו ויברך. ובית הלל אומרין: יברך במקום שנזכר.

עד אימתי הוא מברך? עד כדי שיתאכל המזון במעיו.


(ח) בא להם יין לאחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס -

בית שמאי אומרין: מברך על היין, ואחר כך מברך על המזון.
בית הלל אומרין: מברך על המזון, ואחר כך מברך על היין.
עונין אמן אחר ישראל המברך. ואין עונין אמן אחר הכותי המברך, עד שישמע כל הברכה.



פירוש הרמב"ם

מקנח - מנגב.

ופירוש מפה - היא היריעה הפרוסה על השולחן.

וכסת - הוא המכבר שישב אדם עליו, מצמר או ממשי או מפשתים.

ובית שמאי אומרים, שמא תהיה הכסת טמאה ונטמאו המשקין אשר במפה, וכל מי שיקנח במפה ההיא יטמאו ידיו.

ובית הלל אומרים, שמא יהיה השולחן טמא, ונטמאו המשקין אשר במפה וִיטַמאו [את] האוכלין.

ובית שמאי אומרים, שכל שולחן שעניינו כך, אסור להשתמש בו.

וכל זה נוהג על העיקרים שיתבארו במסכתות שזכרתי לך:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בית שמאי אומרים מכבדין את הבית - מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואח"כ נוטלים לידים מים אחרונים. דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפירורים שיש בהם כזית, ואם אתה אומר נוטלים לידים תחלה נמצא אתה מפסיד את האוכלים שמים אחרונים נתזים עליהם ונמאסים. ובית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ, ושמש תלמיד חכם אינו מניח פירורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם, ואם נתזים המים על גבי פירורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דפירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד. והלכה כבית שמאי בזה יא שמותר להשתמש בשמש עם הארץ יב:

פירוש תוספות יום טוב

נוטלין לידים ואחר כך מכבדין. ופי' הר"ב והכי איתא בגמרא דפלוגתייהו אי מותר להשתמש בשמש עם הארץ. ולא נשנית בעדיות גבי מקולי ב"ש וחומרי בית הלל. דכי אתשל בבית המדרש לענין נ"י אתשיל ולא לענין שמש עם הארץ. וכה"ג משנינן בגמ' בפ' ג' דחולין (דף נב) על משנת פ"ב דאהלות. וכה"ג צריכין לתרץ ג"כ בסוף פרקין וכן משנה ה' פרק ד' דכלאים וכיוצא בזה כתבו התוספות במסכת נדה דף לה [ד"ה בשופעת]. וכ"כ בריש קדושין בד"ה ב"ש וכו'. ומ"ש הר"ב דהלכה כב"ש בזה שמותר להשתמש וכו' כלומר לאפוקי בכולי פרקין דלית הלכתא כוותייהו. והא דקאמר שמותר וכו' נ"ל דה"ק דלהכי הלכה כמותם בזה משום דמסתבר שמותר להשתמש בע"ה כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם וכמ"ש הר"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) כלומר לאפוקי בכולהו פרקן דלית הלכתא כותיה:

(יב) (על הברטנורא) נ"ל דהכי קאמר דלהכי הלכה כמותם בזה. משום דמסתבר שמותר להשתמש בעם הארץ כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בש"א מכבדין כו':    פי' רש"י מכבדין את הבית מקום שאכלו שם אם הסבו ע"ג קרקע מכבדין את הקרקע או אם הסבו ע"ג שלחן מכבדין את השלחן ואח"כ נוטלין מים אחרונים לידים ע"כ. וכתבו התוס' ז"ל בפ"ק דסוכה (דף ג') דבסדר רב עמרם פסק בששה מקומות הלכה כב"ש וד' מינייהו תנן להו במתני' חדא הא. ואידך בסוף פרקין מי שאכל ושכח ולא ברך בש"א יחזור כו' ואידך דסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו דבפ"ב דמס' סוכה (ואע"ג דקיי"ל דלית הלכתא כשיטה ובפ"ק דסוכה אמר אביי רבי ור' יאשיה וכו' כמ"ש ברפ"ק דסוכה שאני הכא דאשכחן לרב הונא דקאמר הלכה צריכה שתהא מחזקת וכו' כדעת ב"ש. ולא תזוז מנה) ואידך בספ"ד דעדיות סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין. ואידך תרי איתנהו במנחות פרק התכלת (מנחות דף מ') כמה חוטין הוא נותן בש"א ד' ובה"א ג' וכמה תהא משולשלת בש"א ד' ובה"א ג' ע"כ. ובגמ' דר' אושעיא מפיך בהך בבא דב"ש לדב"ה ודב"ה לדב"ש וקבע בהא נמי הלכה כב"ה:

בפי' ר"ע ז"ל. דפירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד. אמר המלקט. ומ"מ קשה לעניות כדמוכח בפ' כל הבשר:

תפארת ישראל

יכין

בית שמאי אומרים מכבדין את הבית:    אחר סעודה:

ואחר כך נוטלין לידים:    מי' אחרונים. דס"ל מותר להשתמש בשמש ע"ה. והוא מניח פרורי כזית שתחת השולחן. וכשיטלו הידים קודם כיבוד יתבזו האוכלין:

ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית:    ס"ל אסור להשתמש רק בחבר. וכשיראה חבר כזית שנפל מגביהו מיד. וזה אחד מו' מקומות דהלכה כב"ש [כתוס' סוכה ד"ג א'] והא דלא נמנה בעדיות (משנה, עדיות ה, א) תי' רתוי"ט. דכד אתשיל ביה מדרשא לענין נט"י אתשיל. ור"ל דאין כאן קולא או חומרא. ואדרבה ב"ה מקילו טפי דרשאין ליטל ידים אף קודם כיבוד הבית. ולא לענין שמש ע"ה אתשיל. וזה כעין תי' הש"ס חולין [נ"ב]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים