מהרש"א על הש"ס/ברכות/פרק ח


דף נ"א ע"בעריכה

פירש"י בד"ה נר ומזון מי שאין לו אלא כוס אחד במו"ש מניחו עד לאחר המזון כו' עכ"ל. מפי' נראה דמתני' ס"ל לב"ש ברכת המזון טעונה כוס ולקמן בשמעתין לא מוכיח הכי מסיפא דמתני' וה"נ מסיק דתנא דמתני' כתנא דר' חייא דאינה טעונה כוס ורש"י גופיה פירש לקמן בס"פ לב"ש דאין בה"מ טעונה כוס וצריך עיון:

דף נ"ב ע"אעריכה

תוס' בד"ה ור"י הוא כו' וא"ת מ"ש בקידוש והבדלה דמברכין קודם על היין ובבה"מ אין מברכין כו' עכ"ל. אע"ג דהני טעמי דב"ה שהיין גורם והני תדירן לא שייך לגבי בה"מ מ"מ הני טעמי דב"ש שהיום גורם ליין וכבר קדש כו' לא שייכי נמי כ"כ גבי בה"מ ודו"ק:
בד"ה מניחו כו' וי"ל דשאני אמימר שהיה סבר כו' עכ"ל. מבואר ברא"ש ע"ש:
פירש"י בד"ה ה"ג דלא כו' תנא דמתני' ותנא דר' חייא אליבא דב"ש אמרו אין כו' ותנא דמתניתא דלעיל דר"י אליבא דב"ש סבר ברכה כו'. כצ"ל דלמאי דקאמר אלא תרי תנאי כו' לא קאי הנך שינויא דחיקי דלעיל ומתני' דהכא סבר לבית שמאי דברכה אין טעונה כוס כתנא דר' חייא וק"ל:

דף נ"ב ע"בעריכה

בד"ה תוכו כו' כגון מחבת. הס"ד ואח"כ מ"ה גזירה משום כו' ובד"ה משום אוכלין כו' התרומה. הס"ד ואחר כך מ"ה אפילו הכי הוא כו'. כצ"ל:
גמ' ב"ה סברי אסור להשתמש בשמש ע"ה כו'. ק"ק דאכתי אמאי לא מכבדים ואח"כ נוטלין כב"ש ומאי איכפת ליה ליטול קודם כיבוד דכה"ג פריך לעיל לב"ה מ"ש גבי מפה וק"ל:
פירש"י בד"ה בורא דבר שהוא בורא תמיד והא לא שייכא הכא שהרי כבר נברא עכ"ל. נראה שהוצרך לזה דבאיזו סברא פליגי השתא דודאי לשון בורא הוא הוה שהוא בורא תמיד אלא דמעיקרא ס"ל לב"ש דאין לאומרו הכא בלשון הוה דבורא דעתיד משמע היינו לאומרו במקום עתיד דמצינו הוה במקום עתיד והא לא שייך הכא אלא שכבר נברא וב"ה סברי דבורא נמי ברא משמע דמצינו גם ההוה במקום עבר וכדמסיק דכתיב בורא חושך וגו' ודו"ק:
תוס' בד"ה בברא כ"ע ל"פ וא"ת כו' וי"ל דלשון קרא עדיף עכ"ל. ק"ק דהא אכתי לא אסיק אדעתיה דהא לישנא דקרא דא"כ תקשי לב"ש כדפריך רב יוסף וק"ל:

דף נ"ג ע"אעריכה

בד"ה הא דאיכא כו' ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בעה"ב עכ"ל. לפי זה גרסינן ואיבעית אימא הא והא דליכא אדם חשוב וכ"ה ברא"ש:

דף נ"ג ע"בעריכה

בד"ה באכילה מרובה ד' מילין כך פירש"י ול"ג דזה מועט יותר מאכילה כו' עכ"ל. נראה כוונתם דשיעור ד' מילין הוא מועט והוא יותר שייך לעיכול מאכילה מועטת ודו"ק:
בד"ה והייתם קדושים כו' אבל אנו שאין מלח סדומית כו' אין הנטילה מעכבת כו' עכ"ל. וקרא אסמכתא בעלמא הוא וע"ש ברא"ש וק"ל:

חידושי אגדות נ"ג ע"בעריכה

חד עביד כב"ש ואשכח ארנקא כו'. לקיים דברי ב"ש מי ששכח ארנקא בראש כו' וע"ד ותגזר אומר ויקם לך וגו' וק"ל:
דכתיב כנפי יונה וגו'.' הכא לא איצטריך ליה לאתויי אלא דמתילא ליונה בכמה קראי וע"ש שהיונה אינה מזדקקת אלא לבן זוגה כן כנ"י אינן מזדווגין אלא לאביהם שבשמים אלא דאגב דמייתי לה בפ' במה טומנין (מ"ט ע"א) אעובדא דאלישע בעל הכנפים דאמר התם ומ"ש כנפי יונה כו' מייתי ליה נמי הכא וע"ש גם בתוספות וק"ל:
גדול העונה אמן כו'. דבא מצד הקדושה והטהרה משום סרך תרומה:
והתקדשתם אלו מים ראשונים. דבא מצד הקדושה והטהרה משום סרך תרומה:
והייתם קדושים אלו מים אחרונים. גם הם באו מצד הקדושה כדאמר לעיל דכשם שמזוהם פסול לעבודה כך מזוהם פסול לברכה והא דאמרינן בפ' כל הבשר (ק"ה ע"א) מים אחרונים משום סכנה היינו לאחרים אבל למברך פסול נמי איכא כמ"ש המפרשים:
כי קדוש זה שמן ערב. גם זה מצד הקדושה להעביר הזוהמה קודם ברכה כפירש"י:
אני ה' אלקיכם זו ברכה. דכל ברכה שאין בה שם אינה ברכה ולכאורה זה המקרא הוא דפרשת שמיני דנאמר גבי איסורי מאכלות וטומאתם ושפיר נדרש האי קרא לענין קדושה וטהרה התלוי בסעודה אבל סיפא דקרא אני ה' אלקיכם לאו היינו קרא דפרשת שמיני אלא דהוא קרא דפרשת קדושים דכתיב גבי עונש דאוב וידעוני וי"ל דאזהרה דידהו משום קדושה וטהרה נמי נגעו בה ודו"ק:

סליק פרק אלו דברים