פני יהושע/ברכות/פרק ח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נא עמוד ב עריכה

אלו דברים פרק שמיני

במשנה אלו דברים שבין ב"ש ובין ב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום וכו' ומסיקנא בגמרא דעיקר טעמא דב"ה משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואע"ג דקידוש היום מדאורייתא כדאיתא לעיל בפ' מי שמתו ובפרק ע"פ וכתבו התוס' שם ובריש נזיר דאפ"ה מה שמקדשין על היין הוא מדרבנן ובכל דוכתא משמע בפשיטות דלעולם יש להקדים דאורייתא לדרבנן ואין משגיחין במידי דתדיר ועוד דאף לפי מה שנסתפקו התוס' בפ' ע"פ דאפשר דקידוש על היין נמי מדאורייתא אפ"ה לכ"ע ברכת היין שלפניו הוי מדרבנן אלא דנראה דהא דקידוש היום דאורייתא לאו בסדר קידוש על השלחן דוקא יוצא י"ח אלא דאפילו בקידוש בתוך התפילה נמי יוצא אלא דמדרבנן תיקנו שיחזור ויקדש על הכוס לשיטת הסוברים דעל היין לאו דאורייתא. מיהו למאי שרוצין התוספות לומר דקידוש על היין נמי דאורייתא וכתבו שם דמ"מ מדאורייתא אין צריך שיטעום צריך לומר דמשמע להו דאפ"ה מברך בפה"ג אף ע"ג דלאו ברכת הנהנה הוא כדאשכחן נמי בכוס של אירוסין ובכוס של מילה ועמ"ש בק"א בפ"ק דכתובות. ובלא"ה נראה דמאן דסובר דקידוש על היין הוי מדאורייתא היינו משום דסובר כמ"ד דמפרי הילולים קדש לה' ילפינן וכמ"ד כרם רבעי ואם כן ממילא משמע דבכה"ג טעון ברכה לפניו ולאחריו כן נ"ל לפי אותה השיטה. אלא דיותר נראה להכריע מסוגיא דמתניתין גופא דקידוש על היין לאו דאורייתא וכדפרישית ודו"ק:

שם ב"ש אומרים נר ומזון בשמים והבדלה. ופירש"י מי שאין לו אלא כוס א' במ"ש מניחו עד לאחר המזון וסודר עליו נר ומזון בשמים והבדלה עכ"ל. נראה דרש"י מוכרח לפרש כן דאם לא כן מה ענין בה"מ לסדר הבדלה והיכא משכחת לה שהרי במ"ש אסור לו לאכול קודם שיבדיל וע"כ דהאי בה"מ היינו על הסעודה שאכל סמוך למ"ש וא"כ היה לו לברך בה"מ ולהתפלל ערבית ואח"כ יבדיל על הכוס שכך הוא סדר הבדלה אע"כ דהך פלוגתא דב"ש וב"ה איירי במי שאין לו אלא כוס אחד וא"כ אם יברך בה"מ מיד צריך לברך על הכוס ולשתותו וא"כ לא יהיה לו כוס להבדלה. ומה שהקשה מהרש"א ז"ל על זה דלב"ש בה"מ אין טעונה כוס נראה דלק"מ דהתם איירי לענין שאם רוצה לשתות אותו כוס קודם בה"מ לאחר הסעודה כדאיתא לעיל בפ' כ"מ שהיו מביאין להם יין אחר המזון מש"ה רשאי אף שלא יהיה לו כוס לבה"מ דכדיעבד דמי ואין היין מעכב הברכה משא"כ הכא במתני' דלא איירי בענין זה אלא בכוס של בה"מ לחוד איירי שאין לו אלא כוס אחד ואם כן בכה"ג כ"ע מודו שצריך לברך על הכוס של יין למצוה מן המובחר כן נ"ל בכוונת רש"י. ולפ"ז נתגלה לנו היטב טעמו של ר"מ שמקדים נר למזון ולב"ה בשמים נמי קודם למזון ולא מצאתי שום מפרש שיפרש טעמא של ר"מ בזה דלמה יפסיק במזון באמצע סדר הברכות השייכים להבדלה וכדקאמר רבי יהודה בברייתא בסמוך ולמאי דפרישית א"ש דכיון דעיקר סדר הבדלה מברך על היין ברישא ואם כן סובר ר"מ דלא שייך לברך בפה"ג קודם בה"מ דהוי כחוכא וטלולא (ואם יברך בפה"ג לאחר בה"מ א"כ מיחזי שכוס זה של בה"מ הוא ולא להבדלה כיון שעושה כדרך שארי ברכת המזון) ומש"ה מצריך ב"ש שיברך על הנר לאחר היין כדרך כל סדר הבדלה כדי שיהא ניכר דברכת היין שייך להבדלה ואח"כ מברך בה"מ שיהא ניכר ג"כ שמברך על הכוס ובהכי ניחא ליה טפי ממה שיאמר בשמים אחר נר ויסמוך בה"מ להבדלה אי משום דהוי הפסק טובא בין הסעודה לנטילה שלאחריה לבה"מ או משום שאין להסמיך בה"מ להבדלה דא"כ נראה בעליל שהכוס עולה לו לבה"מ ולהבדלה שניהם כאחד וקי"ל דאין אומרים שתי קדושות על כוס א' וב"ה סברי דאפ"ה טוב יותר להסמיך נר לבשמים כסדר הבדלה כל זה אליבא דר"מ משא"כ לר"י לעולם צריך לברך על המזון תחילה שלא להפסיק ולשנות מסדר הבדלה כ"נ לי נכון ודו"ק:


דף נב עמוד א עריכה

בגמרא וסברי ב"ש דברכת היום עדיפא והתניא הנכנס לביתו במ"ש וכו' ויש לדקדק אמאי איצטריך לאקשוי מהך ברייתא דלא פסיקא לן דב"ש היא אלא דאיצטריך לאוכוחי מדקתני מאור ואח"כ בשמים טפי הו"ל לאקשויי בפשיטות ממתניתין גופא דב"ש אדב"ש מדקתני סיפא ב"ש אומרים נר ומזון בשמים והבדלה אלמא דהבדלה מאוחר לכולן והיינו משום דאפוקי יומא מאחרינן לה. ועוד דממילא משמע מהך מילתא גופא דברכת היין קודמת אפי' לנר ומזון ובשמים מדלא הזכיר במתניתין ברכת היין כלל דליכא למימר דלא איצטריך דכיון דשמעינן לב"ש דקידוש קודם לברכת היין ה"ה הבדלה הא ליתא דאכתי אליבא דב"ה הו"ל לאשמעינן סדר ברכת היין אע"כ דבלא"ה מילתא דפשיטא היא דבהבדלה ברכת היין קודמת לכולן. אלא דאפשר דאפ"ה ניחא ליה לאקשויי מברייתא דאיירי בהדיא מברכת היין משא"כ ממתניתין דלא שמעינן לה אלא מדיוקא דלא קתני לה. ועוד נראה דלאלומי הקושיא מייתי מברייתא שהותר לו לאכול קודם שיבדיל כדי שיברך על הכוס ואע"ג דבענין זה משני מסדר הבדלה של כל מ"ש שמקדים היין לכולן והשתא מאחר לה טובא וא"כ נראה שכוס זה לא שייך להבדלה אלא לבה"מ אע"כ דקושטא דמילתא הכי הוא דכוס של בה"מ עדיף לן מכוס של הבדלה והיינו משום דכוס של בה"מ תדיר ושל הבדלה אינו תדיר אלמא דלב"ש גופא אלים ליה טובא האי טעמא דתדיר ושאינו תדיר ואם כן מקשה שפיר בקידוש היום נמי הו"ל לאקדומי ברכת היין מה"ט גופא דתדיר ושאינו תדיר כנ"ל ודו"ק:

בתוס' בד"ה ומניחו עד לאחר המזון הכא משמע שמותר לטעום וכו' תימא הא אמימר בת טוות וכו' או מחמיר על עצמו היה וכו' עס"ה. ולכאורה יש לדקדק דאפילו בלא הסוגיא דהכא נמי משמע דאמימר מחמיר על עצמו היה דהא בכל דוכתא שאסרו חכמים לאכול כשיש לו לעשות המצוה כגון לענין תפלה בפ"ק דשבת ולענין בדיקת חמץ בפ"ק דפסחים ולענין לולב בפרק לולב הגזול משמע דלא אסרו אלא כשאפשר לעשות המצוה מיד וכמו שאבאר בפ' לולב הגזול משא"כ היכא דאי אפשר לעשות מצוה לא אשכחן דאסור לאכול. ועוד דאפילו בדמטא זמן המצוה משמע בפ"ק דשבת דלא קי"ל כריב"ל שאוסר לטעום אלא טעימה שרי ואם כן קשיא לאמימר אמאי בת טוות אע"כ דמחמיר על עצמו היה מיהא אפשר דבהבדלה החמירו חכמים טפי דהא איכא למ"ד התם דטעם אינו מבדיל וכמו שאבאר שם במקומו אי"ה:

פיסקא ב"ש אומרים וכו' גזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזור ויטמאו את הכוס וכו'. מה שמקשים מסוגיא זו על שיטת הרמב"ם שסובר דאין משקין מטמאין כלי אלא כשנטמאו באב הטומאה נראה לי ליישב דנהי דלפי האמת סובר הרמב"ם כן היינו למאי דקיי"ל שאין משקין מטמאין כלי מן התורה אלא מד"ס משא"כ ב"ש דהכא שפיר מצי סברי כר"י מקמי דהדר ביה דהוי סבר דמשקין מטמאין כלי מן התורה כדאיתא בפסחים בשיטת רבי חנינא סגה"כ א"כ לפ"ז ע"כ דעיקר גזירה די"ח דבר בכלים שנטמאו במשקין היינו במשקין הבאין מחמת ידים דומיא דאוכלין כדאיתא בשבת בסוגיא די"ח דבר ע"ש בגמרא ובל' התוס' ובחידושינו ובשיטת ר' חנינא סגה"כ הארכתי יותר ודו"ק:


דף נב עמוד ב עריכה

בגמרא ב"ה סברי אסור להשתמש בשמש ע"ה. והקשה מהרש"א ז"ל דאכתי אמאי לא מכבדין ואחר כך נוטלין כב"ש ומאי איכפת ליה ליטול קודם כיבוד וכו' עכ"ל. ולענ"ד לא קשה מידי דלדבריו טפי הו"ל לאקשויי שלא היה לו להפסיק בכיבוד הבית לנטילה דבה"מ דבעינן תיכף לנ"י ברכה וכ"ש היכא שאין צורך כיבוד כלל כיון שאסור להשתמש בשמש ע"ה אע"כ דאה"נ דלב"ה הוא דקאמר ואח"כ מכבדין היינו לאחר בה"מ שהיו צריכין לכבד בשביל פירורים שאין בהם כזית משום דקשה לעניותא וכמ"ש התוס' כאן מגמ' דחולין כן נ"ל ודו"ק:


דף נג עמוד א עריכה

בגמרא ת"ר היו יושבין בבה"מ והביאו אור לפניהם וכו' וב"ה אומרים א' מברך לכולן משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך. כבר הארכתי בזה לעיל בסוגיא דהסבה דלא תיקשי מהכא למאי דקי"ל דחילוק ברכות עדיף לעיל בר"פ ג' שאכלו ובפ' כל הבשר ולקמן נמי מסקינן דמברך עדיף יותר מן העונה אמן מדאמר רב לחייא בריה חטוף ובריך וכתבתי ליישב בכמה גווני והעיקר נראה לי דדוקא הכא בברכת המאור שאינו לא ברכת הנהנה ולא ברכת המצות אלא ברכת הודאה מש"ה שייך בה טפי האי טעמא דברב עם הדרת מלך כדכתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו וכתיב נמי אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו כדמייתי הש"ס בר"פ הרואה כנ"ל ועיין בחידושי הרשב"א: