משנה ברכות ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ה | >>
בית שמאי אומרים, נר ומזון יג ובשמים והבדלה.
ובית הלל אומרים, נר ובשמים ומזון והבדלה.
בית שמאי אומרים, שברא מאור האש.
ובית הלל אומרים, בורא מאורי האש.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֵר וּמָזוֹן וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:
בית שמאי אומרין: נר, ומזון, ובשמים, והבדלה.
- ובית הלל אומרין: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.
- בית שמאי אומרין: "שברא מאור האש".
- ובית הלל אומרין: "בורא מאורי האש".
כבר התבאר בתלמוד, שהכל מסכימים שברכת מזון ראשונה והבדלה אחרונה.
אבל נחלקו בית שמאי ובית הלל בהקדמת הנר על הבשמים, שבית שמאי יקדימו הנר, ובית הלל יקדימו הבשמים.
ומה שצריך לכלול המזון עם ההבדלה, כדי ללמדך מתוך דבריו היאך יהיה הסדר אם התחיל לאכול בשבת ולא השלים עד מוצאי שבת. ועוד, שהוא כלל בראש הפרק הדברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה, לפיכך לא זכר מחלקותם בהבדלה עד שכָלל הסעודה עם ההבדלה:
נר ומזון - מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא שיעור [כוס] אחד. בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה. דכולי עלמא הבדלה בסוף, דאפוקי יומא מאחרינן ליה כי היכי דלא ליהוי עליה כמשאוי. לא נחלקו אלא על הנר ועל הבשמים, דבית שמאי אומרים נר ומזון ואח"כ בשמים, ובית הלל אומרים נר ובשמים כי הדדי, דברכות שאנו יכולים לעשותם דלא מיחזי כמשאוי כגון נר ובשמים מקדמינן להו לברכת המזון:
בית שמאי אומרים שברא מאור האש - שברא דמשמע לשעבר ולא בורא דמשמע להבא. מאור האש ולא מאורי האש, דחדא נהורא איכא בנורא:
ובית הלל אומרים בורא - נמי משמע לשעבר יד:
מאורי האש - שהרבה גוונים יש בשלהבת, אדומה לבנה וירקרוקת:
נר ומזון וכו'. כתב הרר"י הנר שמביאין ונהנה ממנה מיד יש לו להקדים ואחר כך המזון שכבר אכל ובית הלל סברי דיש לו להסמיך בשמים לנר שהוא גם כן מענין שבת שמראה הצער שהיה לו בנפש יתירה שהלכה לה ולכך מריח לישב נשמתו ע"כ. ול' הר"ב לא נחלקו כו' לכאורה לישנא אריכא הוא. אבל בגמרא אמרינן אמתניתין זו דברי רבי מאיר אבל רבי יהודה אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהוא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים על המאור ואחר כך על הבשמים. ובית הלל אומרים בשמים ואח"כ מאור. והרמב"ם כתבו לזה בפירושו. ולכן נראה בעיני שגם הר"ב כך כתב דכ"ע מזון בתחילה והבדלה בסוף וכו' לא נחלקו אלא על הנר ועל הבשמים וכו'. ותלמיד טועה שלא ידע או לא זכר הגמ' הגיה הלשון כמו שהוא לפנינו:
בורא. כתב הר"ב משמע נמי לשעבר וכתבו התוספות ונימא ברא דלא פליגי דלשעבר משמע וי"ל דלשון קרא עדיף ע"כ. דכתיב בורא חשך בורא רוח בורא השמים כדמייתי להו בגמרא:
(יג) (על המשנה) נר ומזון כו'. הנר שמביאין ונהנה ממנו מיד יש לו להקדים ואח"כ המזון שכבר אכל. וב"ה סברי דיש לו להסמיך בשמים לנר שהוא ג"כ מעין שבת שמראה הצער שהיה לו בנפש יתירה שהלכה לה ולכך מריח לישב נשמתו. הר"י:
(יד) (על הברטנורא) וכתבו התוספ' ונימא הא דלא פליגי דלשעבר משמע. וי"ל דלשון דקרא עדיף דכתיב בורא חושך בורא השמים:
בש"א נר כו': ויש לשאול האיך יכול לומר שמברך ואח"כ מבדיל דמשמע שמותר לאכול קודם הבדלה ובהדיא אמרי' אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל. וי"ל דמ"ש אסור לאדם שיטעום כו' זהו כשי"ל יין לשתי כוסות להבדלה ולבהמ"ז. שמאחר שיכול לברך בהמ"ז על הכוס ביין הנשאר לו. טוב הוא שיבדיל קודם האכילה. וכי אמרי' הכא שאוכל קודם הבדלה מיירי במי שא"ל אלא כוס א' בלבד ואם יבדיל עליו לא יהי' לו יין לברך בהמ"ז. ומתוך כך התירו לו שיאכל בלא הבדלה כדי שיברך בהמ"ז על היין. ה"ר יונה ז"ל. ובירושל' מפרש ונותן טעם למה הקדימו בין ב"ש ובין ב"ה נר קודם הכל מפני שהיו עניים ורוב הלילות היו בלא נר ועתה נשאר מעט שמן ממה שטרח לשבת ואולי תכבה מיד אם יאמר הבדלה תחלה ולא יוכל לברך בורא מאורי האש לכך הקדימוה ששאר הבדלה יכול לומר בלא נר. והרמב"ם ז"ל כתב ומה שהיצרך לכלול המזון עם ההבדלה. כדי ללמדך מתוך דבריו האיך יהיה הסדר אם התחיל לאכול בשבת ולא השלים עד מו"ש ועוד שהוא כלל בראש הדברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה לפיכך לא זכר מחלקותם בהבדלה עד שכלל הסעודה עם ההבדלה עכ"ל ז"ל. וה"ר יונה ז"ל דחה מאן דמפרש מתני' במי שאכל בשבת וחשכה לו. ואיכא מרבוותא שנדחקו לפרש האי מזון דמתני' בברכת המוציא ושמיעא להו מהאי מתניתין דמבדילינן אריפתא וקא מוקמי לה למתני' במו"ש ליו"ט דכיון דבעי למימר קידושא אריפתא משלשל לה להבדלה אבתרה והאריך הרי"ף ז"ל לדחות פי' זה ע"ש. ובגמ' אמרי' זו דברי ר"מ אבל רי"א לא נחלקו כו'. וכתב תוס' ז"ל בפ' ע"פ (דף ק"ג) דאיכא למימר דר"י (דס"ל הלכה כסתם משנה וס"ל כב"ה אליבא דר"י) היה שונה אותה בלשון יחיד והיה שונה בה דברי ר"מ בהדיא. ור"ע ז"ל הרכיב מעט סתם מתני' אליבא דר"י כי היכי דתיקום אליבא דהלכתא. והירושל' חולק על התלמוד שלנו דהתם פסקו הלכה לדעת ב"ה דנר תחלה דהתם קתני בברייתא לדר"י הכי על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבש"א בשמים ואח"כ מאור ובה"א מאור ואח"כ בשמים וקיי"ל כתלמודא דידן:
שברא מאור האש: גרסי' המ"ם בנקוד שו"א. ובירושל' בעי על דעתהון דב"ש מי נימא נמי אשר ברא פרי הגפן ומשני יין מתחדש בכל שנה ושנה האש אינו מתחדש בכל שנה. ובגמ' אמר רב יוסף דבברא ובורא נמי כ"ע ל"פ דלשעבר משמע דהא כתיב יוצר אור ובורא חשך יוצר הרים ובורא רוח בורא השמים ונוטיהם. כי פליגי במאור ומאורי בלבד וכדפי' ר"ע ז"ל:
יכין
בית שמאי אומרים נר ומזון ובשמים והבדלה: האוכל במנחה בשבת וחשכה לו ואין לו רק כוס א'. דכ"ע ס"ל דעל הנר מברך תחלה מדנהנה מיד כשהביאוהו והבדלה לבסוף. דאפוקי יומא מאחרינן. רק לב"ש נר תחלה שמביאין לו ונהנה ממנו מיד. ואח"כ בהמ"ז שנתחייב מקודם. וב"ה ס"ל דבשמי' יש להסמיך לנר דשניהן מענין שבת. לחזק כחו משום נפש היתירה דאזל מני'. וזה כבוד שבת כברכת הנר. מיהו אנן קיי"ל כב"ה אליבא דרבי יהודה דמייתי הש"ס דלב"ה בשמי' קודם לנר. ומזון בתחלה לשניהן. והבדלה מברך לבסוף:
בית שמאי אומרים שברא מאור האש: דמברך על כח האש שניתן בטבע. והוא רק חדא ניהו:
ובה"א בורא מאורי האש: דהרבה גוונים יש באור. וקי"ל דא"צ לחזור אחר נר במצ"ש מדאינו אלא לזכר. שאז נברא. משא"כ במוצאי יו"כ הוא סימן דשאני משאר יו"ט צריך לחזור אחריו [ סי' תצ"ר ] וכ"כ בשמים לא מעכבי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת