רמב"ם על בכורות ב
ראו גם נוסח המשנה בכורות ב רמבם
בכורות פרק ב
עריכהההלכה הזאת כולה מבוארת מהעיקרים שהקדמנו בפרק הראשון. ואף על פי שהכהן הוא שיאכל הבכור, חייב הוא להקריבו ולאכול אותו בקדושה כפי התנאים שזכרנו ביאורם בחמישי מזבחים.
ולפי שהמשא והמתן בביאור עניין פטר חמור הוא מעט הקדים אותו לפטר בהמה טהורה, ואחר כך חזר לעניין המסכת הראשון כדי לגמור אותה:
מום קבוע - כגון חתיכת אבר והפרשתו מן הגוף.
ומום עובר - כגון החזזית והגרב והשמטת הפרק, והשבירה שאפשר להרפא. ועוד יתבארו המומין כולן במסכת הזאת.
ומה שאמר לאחר פדיונן - אבל לפני פדיונן הרי הן אסורין בגיזה ועבודה, וולדן וחלבן אסור. ואותו הוולד שנולד קודם הפדיון, יפדה ויצא לחולין.
והשוחטן בחוץ פטור - ואפילו קודם שיפדו, לפי שאין ראוין לבא בפנים כמו שהקדמנו ביאורו בסוף זבחים.
וכן מה שאמר אינן ראוין, ואינן עושין תמורה - ואפילו קודם שיפדו, לפי שקדושתן אינה אלא קדושת דמים לא קדושת הגוף מחמת המום הנקדם להקדש. לפיכך עצמן אינן ראוין לגבי המזבח, אבל דמיהם לוקחין בהם תמימים ומקריבין אותן, ולפיכך אם מתו יפדו אחר מיתה, לפי שהן קדושת דמים ודומה לקדושת בדק הבית. אבל קדשי מזבח שהיו ראויין לקרבן אחר ההקדש אם מתו יקברו כמו שיתבאר.
ומה שאמר חוץ מן הבכור והמעשר - לפי ששנים אלו אף על פי שקדם מום קבוע להקדשן, כגון שנולד הבכור בעל מום, קדושה חלה עליהן ואין יוצאין לחולין (כיון שנולד) להגזז ולהעבד:
נאמר בפסולי המוקדשין "וכי יהיה בו מום" וגו' "בשעריך תאכלנו" וגו' "כצבי וכאיל"(דברים טו, כב), מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה ומן המתנות, אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן המתנות. וכן פסולי המוקדשין, רוצה לומר קדשי המזבח, אסורין בגיזה ועבודה אפילו לאחר פדיונן, ואין מותר ליהנות מהן אלא אחר שחיטה.
ומה שאמר וולדן אסור - על מנת שתתעבר קודם פדייה ותלד אחר פדייה, אבל אם נתעברה אחר פדייה הולד חולין.
והשוחט בחוץ פטור - לפני פדיונן לפי שאינן ראוין לפנים.
ומה שאמר ועושין תמורה - ואפילו לאחר שיפדו. ואותה תמורה אין מקריבין אותה אבל דינה שתמות, רוצה לומר שמניחין אותה בלא אכילה עד שתמות, כמו החטאות שימותו כמו שיתבאר, אבל תמורה שקדם פדיונה הרי היא נקרבת כמו שיתבאר במסכת תמורה:
כבר ידעת שעניין צאן ברזל - הקיום, רוצה לומר שלא יפסיד הגוי כלום ויש לו הריוח, ותובע הקרן שלו שלם ושלא יפחת ממנו לעולם, וזה מותר עם הגוי כמו שנתבאר במציעאה.
וכשיתבע ממנו הגוי ולא ימצא בידו ממון נוטל הבהמה שנתן לו מכלל ממונו, לפי שמעיקרא היא שלו, והרי יד גוי באמצע, וכל יד גוי באמצע פטור מן הבכורה. ולפיכך בולדי הבהמה הזאת יש לגוי שייכות ופטורין מן הבכורה, וולדי וולדות חייבין בבכורה.
וכן אפילו העמידו וולדות תחת אמותיהן, והיו הולדות כאילו הן צאן ברזל כבתחילה, הרי וולדי וולדותיהן חייבין בבכורה. ורבי שמעון אומר שהוא פטור על הולדות וולדי הוולדות, מפני שאחריותן עליהן ועל כל היוצא מהן.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
אף על פי שכל אחד משני אלו המינין חייב בבכורה, כשתלד מין דומה למין אחר פטור, שנאמר "אך בכור שור"(במדבר יח, יז), עד שיהא הוא ובכורו שור.
ומקצת סימנין - רוצה לומר קצת הדמיון, עד שיראה להן שהוא ממין פלוני:
אי אפשר - רוצה לומר שאי אפשר לצאת שני ראשים כאחת, אלא האחד קודם.
ומה שאמר רבי עקיבא משמנין ביניהן, אינו מעניין השיעור עד שיהא נגזר משומא ושמין, אבל הוא מן "שמן" רוצה לומר מעניין השומן, והוא שהכהן נוטל כחוש וישראל נוטל השמן. ואין הפרש ביניהן אלא הטוב, שישראל נוטל הטוב לפי שהמוציא מחבירו עליו הראיה. והוא מה שאמרו "כהן נוטל כחוש, והא משמנים ביניהן תנן, מאי משמנין ביניהן, שמן יהיה ביניהן".
ויתחייב השני במתנות ממה נפשך, אם בכור הוא כולו לכהן, ואם אינו בכור המתנות לכהן.
ולרבי יוסי, הואיל ונסתאב כאילו הגיע ליד כהן ונתן אותו לישראל שאינו חייב במתנות, כמו שנתבאר בעשירי מחולין.
והלכה כרבי עקיבא בכל (וכרבי יוסי):
הפירוש על זה כמו שהפירוש במה שלפניו.
והוא ידוע שמאחר שאמר עד שתביא שתי נקבות, אנו אומרים כל אחת ילדה נקבה בתחילה, ולפיכך אין לכהן כלום.
והלכה כרבי עקיבא:
השמיענו מחלוקת רבי עקיבא ורבי טרפון בהלכה הראשונה והיא שני זכרים מרחל אחת.
אבל בהלכה השניה שנתן להוולדות שלושה אחדים משתי רחלות, היה עולה בדעתינו שהטוב והגדול הוא שנולד לבדו ויטלנו הכהן ואין רבי עקיבא חולק על זה, הודיענו שאפילו על זה גם כן הוא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה, ואין לכהן אלא הכחוש שבהם.
אחר כך השמיענו ההלכה השלישית שאמר אחת בכרה ואחת שלא בכרה, שמא יעלה על הדעת שאותה שלא בכרה היא שילדה הקטן הכחוש שכן הוא ידוע, ושרבי טרפון אינו חולק על זה, הודיענו שאפילו בזה אומר רבי טרפון כהן בורר לו את היפה.
ומה שאמר רבי מאיר מחייב - רוצה לומר שאפילו רבי מאיר אינו מחייב המתנות אלא לספק בכור על הסדר הזה, אבל ספק מעשר פטור מן המתנות ואפילו לרבי מאיר. וכן הלכה.
וכבר אמרנו שהלכה כרבי עקיבא בכל, וכרבי יוסי:
יוצא דופן - הוא שיקרע כסל הבהמה ויצא הוולד משם. ועושים זה כמו כן באשה שתקשה ללדת והגיעה לשערי מות.
והלכה כרבי עקיבא:
משנה בכורות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב