משנה בכורות ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ב · משנה א | >>
הלוקח עובר פרתו של נכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, המשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה, שנאמר (במדבר ג), בישראל, אבל לא באחרים.
כהנים ולוים חייביןא.
לא נפטרו מבכור בהמה טהורה, [ ולא נפטרו ] אלא מפדיון הבן ומפטר חמור.
משנה מנוקדת
הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי,
- וְהַמּוֹכֵר לוֹ,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי;
- הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ,
- וְהַמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ,
- וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה,
- פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, יג): "בְּיִשְׂרָאֵל",
- אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים.
- וְהַמּוֹכֵר לוֹ,
- כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִין.
- לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
- וְלֹא נִפְטְרוּ אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר:
נוסח הרמב"ם
הלוקח עובר פרתו של נוכרי,
- והמוכר לו - אף על פי שאינו רשאי,
- והמשתתף לו, והמקבל ממנו,
- והנותן לו בקבלה - פטור מן הבכורה,
- שנאמר: "בישראל" (במדבר ג יג) - אבל לא באחרים.
- הכהנים, והלויים - חייבין,
- לא נפטרו מבכור בהמה טהורה,
- לא נפטרו - אלא מפדיון הבן, ומפטר חמור.
פירוש הרמב"ם
ההלכה הזאת כולה מבוארת מהעיקרים שהקדמנו בפרק הראשון. ואף על פי שהכהן הוא שיאכל הבכור, חייב הוא להקריבו ולאכול אותו בקדושה כפי התנאים שזכרנו ביאורם בחמישי מזבחים.
ולפי שהמשא והמתן בביאור עניין פטר חמור הוא מעט הקדים אותו לפטר בהמה טהורה, ואחר כך חזר לעניין המסכת הראשון כדי לגמור אותה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הלוקח עובר פרתו - אע"פ שאינו רשאי. למכור לו בהמה גסה:
פירוש תוספות יום טוב
הלוקח עובר פרתו כו'. כולה מתניתין מפורש רפ"ק:
כהנים כו' חייבים. ואע"פ שהכהן הוא שיאכל הבכור חייב הוא להקריב ולאכול אותו בקדושה כפי התנאים שזכרנו ביאורם בה' מזבחים. הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) כהנים כו'. ואע"פ שהכהן הוא שיאכל הבכור, חייב הוא להקריב ולאכול אותו בקדושה. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הלוקח עובר פרתו וכו': ביד פי"ב דהלכות בכורים סי' ט' ובפ"א דהלכות בכורות סי' ז' ובפ"ד סי' ב' ובטור יו"ד סי' שט"ו שי"ח ש"ך כוליה פירקין:
לא נפטרו מבכור וכו': בפ"ד דמכלתין ד' ד'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א ל"ג לא נפטרו מבכור בהמה טהורה ע"כ. וכתוב בספר הלבוש יו"ד סי' ש"ך וז"ל ואין להקשות נילף מההוא ק"ו גופא שיפטרו מבכור בהמה טהורה כמו שהם פטורין מפדיון הבן ונאמר דהא גם בהמת הלוים הפקיעו קדושת בכורי בהמה טהורה של ישראל במדבר ק"ו שבהמתן עצמן תפקע מהן קדושת הבכור שבהם והרי היו פטורין מבכורי בהמות טהורות שהיו להם במדבר ה"ה גם עכשיו יהיו בהמותיהן פטורין דל"ד דהתם הלוים הוקדשו משם והלאה קדושת הגוף ואתיא קדושת הגוף של הלויות ופקעה קדושת הבכורה מישראל ומבכוריהם עצמם וקדושתם שנשארה עליהם ועל זרעם מאותה הפעם עדיין היא פוקעת הבכורה מבניהם הנולדים להם אבל הבהמות שלהם שהפקיעו קדושת בהמת בכורי ישראל לא משום שהיה שום קדושה בבהמת הלוים יותר מבהמת ישראל אלא שלקחם השי"ת לפדיון תחת בכורי בהמות בכורי ישראל וגם תחת בהמת הלוים עצמן כלומר אמר הש"י שתלה קדושת כל הבכורים שהיו בעולם באותו זמן על הבהמה של הלוים שהיו שם אבל כל בכורי בהמה טהורה שנולדו משם ואילך אמר הש"י שיהיו קדושים קדושת הגוף ע"י פטר רחם ולא יפדו דכתיב אך בכור שור וגו' לא תפדה בין נולדו מבהמות ישראל בין נולדו מבהמות כהנים ולוים וא"כ מי יפקיע קדושתן מהם קדושת הלוים לא תפקיע קדושת בהמתן ולפיכך הכהן צריך לקיים מצות הפרשה ויעכבנו לעצמו והלוי לא עדיף בזה מישראל וצריך ליתנו לכהן נ"ל עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
הלוקח עובר פרתו של נכרי: שלקח העובר במעי אמו. [והא דלא נקט עובר בהמתו. כדי למכלל נמי עז ורחל. ה"ט מדבעי למתני אע"ג שאינו רשאי. דלא שייך רק בגסה ]:
והמוכר לו: עובר במעי פרה:
אף על פי שאינו רשאי: למכור גסה לנכרי [כפ"א סי' ג']:
המשתתף לו: שמשתתף עם הנכרי בבהמה [כפ"א סי' ד']:
והמקבל ממנו: שקבלה ישראל להטפל בה ולחלוק בוולדות:
והנותן לו בקבלה: שקבלה הנכרי מישראל באופן הנ"ל:
כהנים ולוים חייבים: אף שהכהן יאכל בשר הבכור. אפ"ה חייב להקריבו ולהקטיר האימורין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת