משנה בכורות ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ב · משנה ז | >>
שתי רחלות שלא בכרו, וילדו שני זכרים, נותן שניהם לכהן.
זכר ונקבה, הזכר לכהן.
שני זכרים ונקבה, אחד לו ואחד לכהן.
רבי טרפון אומר, הכהן בורר יב לו את היפה.
רבי עקיבא אומר, משמנים ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב.
וחייב במתנות.
רבי יוסי פוטר.
מת אחד מהן, רבי טרפון אומר, יחלוקו.
רבי עקיבא אומר, המוציא מחברו עליו הראיה.
שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.
משנה מנוקדת
שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ,
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן.
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- הַזָּכָר לַכֹּהֵן.
- שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה,
- אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן,
- וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.
- וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת;
- רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
- מֵת אֶחָד מֵהֶן,
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- יַחֲלֹקוּ;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
נוסח הרמב"ם
שתי רחליו שלא ביכרו,
- וילדו שני זכרים - שניהם לכוהן.
- זכר ונקבה - הזכר לכוהן.
- שני זכרים, ונקבה - אחד לו, ואחד לכוהן.
- רבי טרפון אומר: כוהן בורר לו את היפה.
- רבי עקיבה אומר: משמנין ביניהן,
- והשני ירעה עד שיסתאב - וחייב במתנות.
- רבי יוסי - פוטר.
- מת אחד מהן -
- רבי טרפון אומר: יחלוקו.
- רבי עקיבה אומר: המוציא מחברו עליו הראיה.
- שתי נקבות וזכר,
- או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.
פירוש הרמב"ם
הפירוש על זה כמו שהפירוש במה שלפניו.
והוא ידוע שמאחר שאמר עד שתביא שתי נקבות, אנו אומרים כל אחת ילדה נקבה בתחילה, ולפיכך אין לכהן כלום.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
' -אין פירוש למשנה זו
פירוש תוספות יום טוב
וילדו שני זכרים שניהן לכהן. עיין מ"ש בשם התוס' בפ"ק משנה ג':
רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה. דמסתמא דילידא חדא שביח טפי. ובהכי עביד צריכותא בגמרא, דקמ"ל דאף בזו פליג ר"ע:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על המשנה) בורר. דמסתמא דילדה חדא שביח טפי. ובהכי עביד צריכותא בגמרא, דקמ"ל דאף בזו פליג ר"ע:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שתי רחלות שלא בכרו וכו': גמרא וצריכא דאי אשמעינן קמייתא רחל שילדה שני זכרים ה"א בההיא קאמר ר"ע כהן נוטל כחוש משום דשני זכרים מחדא רחל נפיק ומספקא מילתא והמע"ה אבל שתי רחלות שילדו שני זכרים ונקבה דתרין נפקי מחדא וחדא מחדא אימא מודי ליה לר' טרפון דכהן בורר לו את היפה דלפיכך הוא יפה שיצא יחיד ולא היתה נקבה עמו וזהו ודאי בכור גמור ואי אשמועינן בהא בהא קאמר ר' עקיבא דתרויהו לא בכרו אבל א' בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים אימא מודי ליה לר"ט דהך דלא בכרה שביח ושמין טפי וכדאמרינן בפ"ק דתמורה מר זוטרא איקלע בי רב אשי אייתי לקמיה בשרא אמרו ליה ליכול מר דמברי משום דבוכרא הוא וה"א כיון דחזינן דהאי שביח טפי ודאי שהוא הבכור ומודה ר' עקיבא שהכהן נוטלו צריכא. ועיין במ"ש לקמן פ' יש בכור סימן ג':
שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן: שהרי היתה נקבה עמו ואיכא למימר נקבה יצאה תחלה:
משמנין בניהם: כהן נוטל כחוש:
השני ירעה: בעין צ"ל:
יחלוקו: דחזר בו ר"ט מקמייתא:
שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום: דאיכא למימר כל חדא וחדא ילדה זכר ונקבה ויצאת נקבה תחלה:
תפארת ישראל
יכין
נותן שניהם לכהן: ואילה"ק דנימא ספק הוא. שמא אחת נימח ונימק הולד שבמעיה וטנפה. או שמא שניהן טינפו ואח"כ ילדו הזכרים. והרי טינוף פוטר בבהמה דקה [כפ"ג מ"א]. ואי"ל משום דרוב בהמות ולד מעליא ילדן. וטינוף הוה מיעוטא ולא חיישינן לה. ליתא. דהרי חיישינן לטינוף [שם]. נ"ל דדוקא התם קודם שראויות ללידה וכבר ראויות להתעבר חיישינן לטינוף. משא"כ הכא שכבר ראויה ללידה. הוה טינוף מלתא דלא שכיחא [ועי' תוס' ד"כ ע"א ד"ה ר' יהושע]:
זכר ונקבה הזכר לכהן: קמ"ל דלא נימא דוקא ברישא שאין ודאי חלק לישראל בהן. משא"כ הכא דיש לישראל ודאי חלק בהן. דהרי א' ודאי פטור. אימא שמא הנקיבה נולדת קודם הזכר והאחרת טנפה. קמ"ל:
אחד לו ואחד לכהן: ופליגי ר"ט ור"ע איזה יתן לו:
או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום: דשמא אין לכהן כלום דכל א' בכרה הנקיבה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת