משנה ביצה ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ג · משנה ו | >>
אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביום טוב, אבל נמנין יא עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהן.
רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ.
וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
משנה מנוקדת
אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב;
- אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר:
נוסח הרמב"ם
אין נמנין - על הבהמה,
- כתחילה - ביום טוב.
- אבל, נמנין עליה - מערב יום טוב,
- ושוחטים - ומחלקין ביניהם.
- רבי יהודה אומר:
- שוקל אדם - בשר,
- כנגד הכלי, או כנגד הקופיס.
- שוקל אדם - בשר,
- וחכמים אומרין:
- אין משגיחים בכף מאזנים - כל עיקר.
פירוש הרמב"ם
אין נמנין - פירוש שלא יפסוק דמים ביום טוב, ויאמר זאת הבהמה בעשרה פשיטים בדרך משל, ניקח אותה עשרה בני אדם פשוט לכל אחד.
ואמרם אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר - שאסור להשתמש בהם, ואפילו שלא לשקול כגון לתת שום חפץ בכף מאזנים או לכסות בהן כלי.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין נמנין - אין פוסקים דמים להיות שנים שלשה בני אדם אומרים בהמה זו בשלשה זוזים זוז לכל אחד י:
ושוחטים ומחלקים ביניהן - למחצה לשליש ולרביע, ואין מזכירין פיסוק דמים:
שוקל אדם בשר - אע"פ שאסור לשקול בליטרא דהוי מעשה חול, מותר לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ ולמחר יראו הקופיץ והכלי כמה משקלו:
וחכמים אומרים אין משגיחין - אין מעיינין. בכף מאזנים כל עיקר. ואפילו לשמור הבשר מן העכברין אסור לשום אותו בכף מאזנים יב. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
אין נמנין. פי' הר"ב אין פוסקים דמים. וכתב רש"י דמקח וממכר בשבת וביו"ט אסור. בספר עזרא [בסופו] (נחמיה י"ג) ע"כ. ובפ"ה דף ל"ז [*אמתניתין דלא מקדישין כו'] פירש"י מדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר [והוא בנביאים ישעיה ג"ח] א"נ מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולה חדא גזירה היא:
אבל נמנין עליה מערב יו"ט. כלומר ובהכי יכולין למחר לחלק ביניהן. ודפריך בגמרא היכי עביד אאם לא נמנו בעיו"ט פריך. [*וכן פירש"י היכי עביד דקתני שוחט הוא ומחלקין ביניהם היכי עביד שידעו למחר כו'. ומשנינן אמר רב מביא שתי בהמות כו'. עיין במשנה דלקמן]:
כל עיקר. פי' הר"ב אפילו לשמור כו' דמחזי כנותנו לשם משקל. רש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) וכתב רש"י דמקח וממכר בשבת ויר'ט אסור בספר עזרא ב' י'ג ובדף ל"ז פירש מדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר א"נ מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולה חדא גזירה הוא:
(יא) (על המשנה) נמנין. כלומר ובהכי יכולין למחר לחלק בינ, יהם:
(יב) (על הברטנורא) דמחזי כנותנו לשם משקל. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין נמנין וכו': אבל שוחט הוא הטבח בלא פסוק דמים ומחלקין אותה ביניהם ולמחר יפסוק להם דמיה ע"כ משמע דקאי אכשלא נמנו עליה ופסקו דמיה מעי"ט ואהא בעי בגמ' היכי עביד שידעו במוצאי י"ט כמה היתה שוה ומשני שמביא להם בי"ט שתי בהמות שוות ויאמר ראו שזו כזו ולמחר שמין את הנותרת. ואיתה בשבת ר"פ שואל וביד פ"ד דהלכות יו"ט סי' י"ט כ' ובטור א"ח סי' ת"ק ובירוש' הא להוסיף מוסיפין היו חמשה נעשין עשרה:
אבל נמנין עליה מעי"ט: ואח"כ שוחטין אותה בי"ט ומחלקין אותה ביניהם ולמחר שמין את הנותרת: אכן הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל מחק בתלמודו מלות אבל נמנין עליה מעי"ט והגיה אבל שוחטין ומחלקין ביניהם וכן מחק ג"כ מלות הללו מפסקי הרא"ש ז"ל: והכי משמע מפי' רש"י ז"ל גם מן התלמוד וכמו שרמזתי בסמוך:
ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר וכו': בפירקין דף כ"ט מייתי לה. ומצאתי מוגה קופיס בסמ"ך בכל מקום שהוא מוזכר וכך כתב ה"ר יהוסף ז"ל שמצא בכל הספרים. ור' יהושע סבר בברייתא שוקלין מנה כנגד מנה בי"ט ואפי' דהוי אורחיה בחול הכי כשחולקין. וכן ר' חייא ור"ש בן רבי כשהיו חולקים בשר ביניהן בי"ט היו שוקלין אותו מנה כנגד מנה ולא קיימא לן כותייהו אלא כחכמים שאומרים אין משגיחין וכו' ומש"ה לא תנא וחכמים אוסרין לאשמועי' דאפי' לשמור מן העכברים אסור א"ר אידי בר אבין והוא שתלויין המאזנים בטבעות שתולין אותה בה כששוקלין דמיחזי כנותנו לשם משקל. והביאוה תוס' ז"ל בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ה):
תפארת ישראל
יכין
אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב: נמנין הוא [אנשטעהן], שכבר יודעים שער בהמה זו, שהיא נמכרת בעד ד' או ה' סלעים, לא יאספו למנות עליהן חבירים ביו"ט, לומר ביום טוב, אני אקח ממנה בעד סלע ואתה בעד שתים. דכל פיסוק דמים אסור משום מקח וממכר. וה"ה בלא נמנין, כגון לומר תן לי בסלע בשר, אסור, דכל פיסוק דמים במין שאין דמיו ידועים, אי במין שדמיו ידועים אבל מצרף, שאומר, כבר אני חייב לך פרוטה, תן עוד בעד פרוטה ואהיה חייב לך ב' פרוטות, אסור [כרא"ש הכא וא"ח שכ"ג]. והרי הכא אין דמיו ידועין דמי יודע כמה ליטרות יגיע על חלקו, והרי זה לא אפשר רק ע"י משקל, והרי אסור לשקול. רק קמ"ל נמנין, דאף דפיסוק דמים אסור רק משום מקח וממכר. ומקח וממכר אסור משום שמא יכתוב [כרמב"ם פכ"ג משבת] א"כ סד"א דהכא בבני חבורה דרבים נינהו לא גזרינן, דמדכרי אהדדי, דהרי מה"ט משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ולא חיישינן שיחתו [כשבת ד"כ ע"א]. וה"נ מדכרי אהדדי שלא יכתבו, קא משמע לן דאפ"ה אסור הכא. משום דהני מילי בגזירה דרבנן, אבל מקח וממכר דאתיה מקרא, דכתיב ודבר דבר [כרש"י שבת קי"ג ב']. ואתי נמי מקרא דנחמיה [י"ג, כרש"י ביצה כ"ז ב'. ושם דל"ז א', כ' רש"י ב' המקראות יחד]. להכי דברי קבלה כדאורייתא דמי, ואפילו בבני חבורה גזרינן:
ושוחטין ומחלקין ביניהן: ביום טוב בלי גורל (שו"ע או"ח, תק). וקמ"ל דהיכא דכבר נמנו עליה מעיו"ט שיקח זה בסלע וזה בב', אז אפילו מזכירין בשעת החלוקה ביו"ט פיסוק דמים כגון לומר קח בסלע כמו שאמרת אתמול, אפ"ה שרי, דכל פיסוק דמים שאינו לצורך שרי, דהו"ל לחשבון של מה בכך (שבת קנ, א). [ונ"ל דאהא קאמר בש"ס היכא עביד, ר"ל היכא שלא נמנו עליהן מעיו"ט היכא עביד. ומשני, מעמיד בהמה אחרת אצל זו, ואומר זו כזו, ולמחר ישומו האחרת. וכבר כתבנו דנראה דלרש"י לא היה גרסת המשנה, אבל נמנין וכו', ואפשר עוד דלרש"י האי ושוחטין ומחלקין ר"ל או שוחטין ומחלקין]:
או כנגד הקופיץ: [פליישהאקקע]:
וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר: דהו"ל עובדין דחול ונקט "כל עיקר" דקא משמע לן דאפילו בהונח המשקול כנגדו, כדי שיתנשא הכף האחר שבו המאכל שבכף מאזנים כדי לשמרו מעכברים אינו רשאי להשגיח אגב שם כמה הוא שוקל גזירה שמא ישקול לכתחילה. וכל שכן בשוקל לידע כמה יבשל בביתו, ואפילו בפוחת או מוסיף מעט מהמשקל שצריך, דבכהאי גוונא במדידה שרי [כא"ח שכ"ג], התם נראה כשופך, אבל הכא אסור [ מג"א ת"ק סקי"ג ]. [ונ"ל דנקט לה הכא, ע"פ מ"ש רט"ז [ת"ק סק"א] דלרשב"א בשם הירושלמי מותר לשקול בביתו לצורך עצמו. לפ"ז י"ל דקאי הכא אהא דקאמר לעיל אבל שוחטין ומחלקין ביניהם. להכי קאמר הכא דחלוקה זו, לר"י אפילו ע"י משקל שרי, אף שהן בני חבורה, ודרכן להקפיד לשקול מכוון, לבלי להפחית או להותיר, עכ"פ לצורך עצמו הוא, דכל א' רוצה ליטל חלק הראוי לו בה. אבל ישנה קצת לישקל נגד הכלי או קופץ. ולרבנן אין בני חבורה משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, דדוקא בשוקל בביתו לצורך עצמו, וכולה שלו שרי לשקול, ולא בני חבורה המקפידין זע"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת