משנה ביצה ג
ביצה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת ביצה • פרק שלישי ("אין צדין") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין, ונותנין לפניהם מזונות.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שווין.
זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.
מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב.
ומעשה בנכרי אחד, שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.
בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי.
רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה.
שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה.
אבל מביא בידו אברים אברים.
בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר: ירד מומחה ויראה, אם יש בו מום, יעלה וישחוט, ואם לאו, לא ישחוט.
רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום, אין זה מן המוכן.
בהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה.
ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאה.
ונכנס לבית המדרש ושאל, ואמרו לו: לא יזיזם ממקומם.
אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביום טוב, אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהן.
רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ.
וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
אין משחיזין את הסכין ביום טוב, אבל משיאה על גבי חברתה.
לא יאמר אדם לטבח: שקול לי בדינר בשר, אבל שוחט ומחלקים ביניהן.
אומר אדם לחברו, מלא לי כלי זה, אבל לא במידה.
רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו.
מעשה באבא שאול בן בטנית, שהיה ממלא מידותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב.
אבא שאול אומר: אף במועד עושה כן (מפני בירורי המידות).
וחכמים אומרים: אף בחול עושה כן, מפני מיצוי המידות.
הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו, ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.
אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב,
- וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת;
- אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין,
- וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַמְּחֻסָּר צֵידָה, אָסוּר;
- וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה, מֻתָּר:
מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב,
- אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
- וּמַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל,
- וְאָמַר: מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ:
בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת,
- לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כַּזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ.
- שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְּמוֹט וּבְמוֹטָה.
- אֲבָל מֵבִיא בְּיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:
בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט; וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:
בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.
- וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ,
- וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה,
- וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל,
- וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם:
אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב;
- אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר:
אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב,
- אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ.
לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: שְׁקוֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר;
- אֲבָל שׁוֹחֵט, וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן:
אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה;
- אֲבָל לֹא בְּמִדָּה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הָיָה כְּלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ.
- מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית,
- שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- אַף בְּמוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן,
- מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵּן,
- מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת.
הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ:
- תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן;
- שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) אין צדין דגים מן הביברין - ביום טוב,
- ואין נותנין לפניהם - מזונות,
- אבל - צדין חיה ועוף מן הביברין,
- ונותנין לפניהם - מזונות.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לא כל הביברין - שווין.
- זה הכלל -
- כל המחוסר צידה - אסור.
- ושאינו מחוסר צידה - מותר.
(ב) מצודות חיה, עופות, ודגים -
- שעשאם - מערב יום טוב,
- לא יטול מהן - ביום טוב,
- אלא אם כן יודע - שניצודו מבעוד יום.
- שעשאם - מערב יום טוב,
- מעשה בגוי אחד,
- שהביא דגים - לרבן גמליאל,
- ואמר: "מותרין הן,
- אלא - שאין רצוני לקבל ממנו".
(ג) בהמה מסוכנת -
- לא ישחוט,
- אלא אם כן - ידוע,
- שהוא יכול לאכל ממנה כזית צלי - מבעוד יום.
- רבי עקיבה אומר:
- אפילו כזית חי - מבית טביחתה.
- שחטה בשדה -
- לא יביאנה - במוט, ובמטה,
- אבל מביאה בידו - איברים, איברים.
(ד) בכור - שנפל לבור,
- רבי יהודה אומר:
- ירד המומחה - ויראה,
- אם יש בו מום - יעלה, וישחוט.
- ואם לאו - לא ישחוט.
- ירד המומחה - ויראה,
- רבי שמעון אומר:
- כל שאין מומו ניכר - מערב יום טוב,
- אין זה - מן המוכן.
- כל שאין מומו ניכר - מערב יום טוב,
(ה) בהמה שמתה -
- לא יזיזנה - ממקומה.
- מעשה, כששאלו את רבי טרפון -
- עליה, ועל החלה שנטמאת,
- ונכנס לבית המדרש - ושאל,
- ואמרו לו: "לא יזיזם - ממקומן".
(ו) אין נמנין - על הבהמה,
- כתחילה - ביום טוב.
- אבל, נמנין עליה - מערב יום טוב,
- ושוחטים - ומחלקין ביניהם.
- רבי יהודה אומר:
- שוקל אדם - בשר,
- כנגד הכלי, או כנגד הקופיס.
- שוקל אדם - בשר,
- וחכמים אומרין:
- אין משגיחים בכף מאזנים - כל עיקר.
(ז) אין משחיזים - את הסכין,
- אבל, משיאה - על גבי חברתה.
- לא יאמר אדם - לטבח:
- "מכור לי בדינר - בשר".
- אבל - שוחט הוא,
- והן מחלקין - ביניהם.
(ח) אומר אדם - לחנווני:
- "מלא לי - כלי זה",
- אבל - לא במידה.
- רבי יהודה אומר:
- אם היה כלי של מידה - לא ימלאנו.
- "מלא לי - כלי זה",
- מעשה, בשאול בן בוטנית,
- שהיה ממלא את מדותיו - מערב יום טוב,
- ונותנן ללקוחות - ביום טוב.
- אבא שאול אומר:
- אף במועד - עושה כן.
- וחכמים אומרין:
- אף בחול - היה עושה כן,
- מפני - מיצוי המדות.
- אומר אדם לחברו:
- "תן לי ביצים ואגוזים - במנין",
- שכן דרך בעל הבית,
- להיות מונה - בתוך ביתו.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ביצה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב