משנה ביצה ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ג · משנה ה | >>
בהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה.
ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאה.
ונכנס לבית המדרש ושאל, ואמרו לו: לא יזיזם ממקומם.
משנה מנוקדת
בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.
- וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ,
- וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה,
- וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל,
- וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם:
נוסח הרמב"ם
בהמה שמתה -
- לא יזיזנה - ממקומה.
- מעשה, כששאלו את רבי טרפון -
- עליה, ועל החלה שנטמאת,
- ונכנס לבית המדרש - ושאל,
- ואמרו לו: "לא יזיזם - ממקומן".
פירוש הרמב"ם
זה הדבר אינו אלא בבהמת קדשים שמתה, כי העיקר אצלינו אין מאכילין את הקדשים לכלבים, ולפיכך אין מזיזים אותה ממקומה. אבל בהמת חול שמתה, מחתכין אותה ומאכילין אותה לכלבים.
ובתנאי שתהיה מסוכנת מערב יום טוב, אבל אם אינה מסוכנת מוקצה היא, ואסור לטלטל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בהמה שמתה - בבהמת קדשים מיירי, כדקתני עליה ועל החלה שנטמאת. ובהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה, הלכך לא יזיזנה ממקומה. אבל בהמת חולין מחתכין אותה לפני הכלבים. והני מילי שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עילוה, אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה ט:
החלה שנטמאת - אינה ראויה לכהן ביום טוב, אף להסקה או לתתה לכלבו, דאין מבערין קדשים מן העולם ביום טוב ואפילו ע"י אכילת בהמה, דגזירת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים מן העולם ביו"ט:
פירוש תוספות יום טוב
הבהמה שמתה כו'. [*כתב הר"ב בבהמת קדשים מיירי כדקתני עליה ועל החלה מה חלה דקדישא. אף בהמה דקדישא. גמרא ומה ש]פי' הר"ב בהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה כדתנן במשנה ג' פרק ז' דתמורה. וע"ש. ומ"ש הר"ב דבהמת חולין מחתכין כו'. וה"מ כשהיתה מסוכנת כו' דאל"ה ביו"ט קיי"ל כר"י דמוקצה אסור כמ"ש במשנה ג' פרק דלקמן ובמסוכנת מיהא מודה ר"י דשרי. וכבר כתבתי בזה במשנה ד' פכ"ד ממסכת שבת:
החלה שנטמאת כו'. כתב הר"ב אינה ראויה אף להסקה או לתתה לכלבו. עיין מ"ש בזה במשנה ג' פ"ג דפסחים בס"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) דאל"ה ביו"ט קיי"ל כר"י דמוקצה אסור ובמסוכנת מיהא מודה ר'י דשרי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בהמה שמתה: ביד פ' שני דהלכות י"ט סי' ט"ז ובטור א"ח סי' תקי"ח ומייתי לה בס"פ מי שהחשיך ובבהמת קדשים מוקמינן לה אבל בהמת חולין מחתכין ואתיא מתני' אפי' כר"ש דאמר התם מחתכין. ופי' הר"ן ז"ל להשיב בעד רב אלפס ז"ל שפסק בסוף מכלתין בי"ט כר' יהודה דאית ליה מוקצה ומשמע דלדידיה אפי' בהמה מסוכנת של חולין שמתה לא יזיזנה ממקומה וכן פסק דבהמה מסוכנת של חולין שרי לטלטלה דלא קשי שאפשר שהוא היה גורס כמו שכתוב בגמ' במקצת נוסחאות הכא במאי עסקינן במסוכנת וד"ה כלומר דבמסוכנת אפי' ר' יהודה מודה דשריא ובבריאה אפי' ר"ש מודה דאסורה כי פליגי בחולה מאתמול ומתה בשבת או בי"ט אבל זו הגרסא אינה בעיקר הנוסחאות ע"כ ובגמ' בדפוס איתה להאי נוסחא:
ומעשה ושאלו: בפ' במה מדליקין (שבת דף כ"ד) בתוס'. ירוש' שמואל אמר טעו חמשה זקנים שהורו לר"ט בלוד אמר רב מתנא בבכור הוה עובדא א"ר אבין מתני' אמרה כן עליה ועל החלה שנטמאת מה זו קדש אף זו קדש ע"כ:
החלה שנטמאה: פי' רש"י ז"ל חלה שנטמאת אינה ראויה לכהנים דהא באכילה אסורה ובהסקה או לתתה לכלבים אסור דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם בי"ט ולא תימא דוקא שריפה משום דהבערה שלא לצורך היא דהא אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט דהבערה לצורך היא דהדלקת נר בי"ט צורך אכילה היא ומותר ואפ"ה בשמן שריפה לא והוא שמן תרומה שנטמאת אלא טעמא משום גזרת הכתוב הוא שאין קדשים טמאים מתבערין מן העולם בי"ט דרחמנא אחשבה להבערתם דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה היא ע"כ. והקשו עליו תוס' ז"ל אמאי אין נותן החלה לפני כלבו דהא דאין שורפין קדשים בי"ט היינו טעמא משום טורח מלאכה לעשות אש ולעסוק בשריפתו אבל כשנותן החלה לפני כלבו אין כאן משום טורח מלאכה לכך נ"ל דלכך אין נותנה לפני כלבו משום דמצותה בשריפה כדאמרינן בשבת כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאה אבל גבי תרומת חמץ דקאמר מריצה לפני כלבו לא מיירי כשנטמאה אלא משום ביעור חמץ ולכך אינה צריכה שריפה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לא יזיזנה ממקומה: בבהמת קדשים מיירי ומה"ט קתני סתמא שמתה, דמשמע אפילו היתה מסוכנת מעיו"ט, ואי בחולין כה"ג שרי' לטלטלה, דמוקצה ליכא דהרי מעיו"ט דעתיה עלויה לכלבים [כא"ח תקי"ח]. אבל הכא דבקדשים, אפילו במסוכנת בעיו"ט אסור לטלטלה. דאע"ג דלכשיפדנה בחייה חזיא לכלבים, עכ"פ בעי העמדה והערכה, וכשמתה אי אפשר. להכי צריכה קבורה ולא חזיא למידי. ואפילו בקדשי בדק הבית דלר"ש לא בעי העמדה והערכה [כשבועות י"א ב' ותמורה ל"ב ב']. עכ"פ לדידיה אין פודין שום קדשים להאכילן לכלבים:
ועל החלה שנטמאה: דג"כ לא חזיא, דלאכילה אסורה לעולם, ולהסיקה כהן תחת תבשילו היום אסור דאין מבערין קדשים טמאים ביום טוב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת