משנה בבא קמא ז א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ז · משנה א | >>

מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמישה.

שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמישה אינה נוהגת אלא בשור ושה ^ב בלבד, שנאמר (שמות כא לז): כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו'.

אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל, ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה,

שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל נוֹהֶגֶת

בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים,

וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים;

וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת

אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבַד,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, לז):

"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ" וְגוֹמֵר.

אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל,

וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מרובה מידת תשלומי כפל - ממידת תשלומי ארבעה וחמישה,

שמידת תשלומי כפל -

נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים, ובדבר שאין בו רוח חיים,

ומידת תשלומי ארבעה וחמישה -

אינה נוהגת אלא - בשור ובשה בלבד,

שנאמר: "כי יגנוב איש שור או שה, וטבחו או מכרו, חמישה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה" (שמות כא לז).

אין הגונב מאחר הגנב, משלם תשלומי כפל.

לא הטובח, ולא המוכר מאחר הגנב, משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

אמרו בספרא: "על כל דבר פשע – כלל, על שור על חמור על שה על שלמה – פרט, על כל אבדה – חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שהן מטלטלין אין גופן ממון". ומזה הדין יתבאר לך כי תשלומי כפל נוהג בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מרובה - בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים. דכתיב (שמות כב) על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים ^א:

אין הגונב אחר הגנב וכו' - דכתיב (שם) וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ובין בדבר שאין בו רוח חיים. כתב הר"ב דכתיב על שה על שלמה על כל אבדה וכו' מסקינן בגמרא דכל רבויא [הוא] ולא מדרש בכלל ובפרט שכ' הר"ב במשנה ט' פ"ד דב"מ. ובמשנה ה' פ"ג דשבועות פירש הר"ב נמי דהלכה כר"ע דלא דרש בכל התורה כולה בכלל ופרט וכלל אלא ברבוי ומיעוט. [ועיון פ"ו דסנהדרין משנה ד']. ואע"ג דהכי מתני בברייתא כתבו התוספות דדרשא השגורה בגמרא נקטה. ותו בגמרא דאע"ג דכל דגבי מעשר לאו רבויא [וכמ"ש ספ"ה] הכא כתיב מעיקרא כלל ופרט וכלל שכתב הר"ב (בב"מ) [בשבועות פ"ו מ"ה]. ועיין מ"ש שם. ועיין מ"ש ברפ"ו דבכורות ועוד שם בפ"ח משנה ח':

אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. בגמרא ונילף שור שור משבת כדילפינן [בספ"ה ועיין מ"ש שם בס"ד] מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן ואע"פ שכתבתי בספ"ה דליכא למילף אלא תלת מ"מ פריך שפיר דמאי חזית דילפת להנהו ולא תילף להך. ומסקינן דשור דסיפא ושה דרישא מיותר. דנכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת שה. שור דסיפא ושה דרישא למה לי. ש"מ שור ושה אין. מידי אחרינא לא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) מסקינן בגמרא דכל, ריבויא הוא. ודלא כמ"ש הר"ב במ"ט פ"ד דב"מ. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) בשור ושה. בגמרא פריך ונילף שור שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כו' ומסיק דנכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה. שור דסיפא ושה דרישא למ"ל. ש"מ שור ושה אין מידי אחרינא לא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מרובה מדת תשלומי כָפֵל וכו': וראיתי שנקד הר"ר יהוסף ז"ל הכ"ף בקמץ והפ"א בצירי ולפי זה משמע דהוה כמו גָזֵל במוכרת וְגֶזֶל בסמוך. וקרא דכתיב באיוב סי' מ"א בְכֶפֶל רסנו שהוא נקוד בשש נקודות הטעם הוא זה משום דהוי כמוך ודוק. ונלע"ד דבתר דסיים תנא דיני ד' אבות נזיקין שהאחרון שבהן ההבער דסליק מיניה בפירקי' דלעיל תנא השתא דיני תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' הכתובים בתורה בין דיני דאבות דשור ובור כתיבי ברישא ומבעה והבער כתיבי בסיפא ותשלומי כפל שכתוב גביהן תשלומי ד' וה' באמצע כתיבי ואתיא כשמואל דאמר תנא שור לרגלו ומבעה לשינו ותנא וכשהזיק חב המזיק יתירא לאתויי קרן. א"נ אגב דתני בס"פ דלעיל הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב ואפילו בנר חנוכה אליבא דת"ק דהלכתא כותיה תנא השתא דיני תשלומי ד' וה' דבעי למיתני בהו דאפי' גנב ומכר בשבת גנב ומכר לע"ז גנב וטבח ביוה"כ דאפ"ה משלם תשלומי ד' וה' ואע"פ שאין הטעמים שוין דהתם ראוי לפוטרו משום דברשות עבד והכא ראוי לפוטרו משום שחייב כרת כנלע"ד. ובגמרא בלשון אחרון ואילו מדת תשלומי כפל נוהגת בין בגנב בין בטוען טענת גנב דחייבו רחמנא כפילא אם נשבע ונמצא שקרן ומדת תשלומי ד' וה' אינה נוהגת אלא בגנב בלבד ולא קתני אלמא נהגי ד' וה' בטוען טענת גנב אם טבח והכר ודחי לה מי קתני אין בין דהוי דוקא ולא שייר מידי מרובה קתני תנא ושייר והקשו תוס' ז"ל מאי שייר דהאי שייר וי"ל דשייר טענת גנב באבידה דדריש לקמן ר' יוחנן דמשלם כפל וכי היכי דאי טעין טענת גנב בפקדון לא משלם ד' וה' בטבח ומכר ה"נ טוען טענת גנב באבידה ועוד שמשייר שותף שגנב מתברו ושותפין שגנבו לא משלם ד' וה' כדאמרי' לקמן בפירקי' ועוד יש מתרצין דאין לחוש הכא אם אינו משייר כי אם דבר אחד כיון דלא נחית למנינא אלא דגלי לן שיש רבוי בכפל מד' וה' ע"כ:

ובדבר שאין בו רוח חיים: דכתיב על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבידה וכו' כל רבויא הוא דמרבינן כל דבר ומשור וחמור ושה ממעטינן שטרות וקרקעות ועבדים ומשלמה ממעטינן דבר שאינו מסוים כשלמה מכפל ושבועה. פי' הרא"ש ז"ל כגון ההיא דתנן בה' שבועת הדיינין ואין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין לאפוקי בית מלא מסרתי לך ע"כ וכן פירשו תוס' ז"ל בלשון ראשון בשם ריב"א ז"ל ודחו פי' רש"י ז"ל. על כל אבידה לטוען טענת גנב באבידה שמצא והוא שקר דמשלם תשלומי כפל תניא בתוספתא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' הגזלנים בין כך ובין כך אין משלמין אלא קרן מפני שהשוו כבוד עבד לקונו אבל הגנב חלק כבוד לעבד יותר על כבוד קונו א"ר עקיבא מפני מה אמרו טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' מפני שנשתרש בחטא:

אין הגוגב אחר הגנב משלם תשלומי כפל: גמ' אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם כפל לגנב ראשון ורב ששת אקשי עליה ואמר דכד ניים ושכיב אמרה רב להאי שמעתתא עיין עליו. ואמוראי טובא פליגי בהא וכתב הרא"ש ז"ל וקיי"ל כרבה דרבה סבר דכל הפחות קני מדרבנן. אבל מדאורייתא קיימא לן דיאוש לא קני כעולא ורב נחמן וכרב ששת וכר' יוחנן: תו גרסי' בגמ' א"ר יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינה ברשותו ודייק לה ממתני' דקתני אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל אמאי בשלמא לגנב ראשון לא משלם וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב אלא לבעלים משלם אלא לאו ש"מ לזה אינו משלם לפי שאינו שלו ולבעלים אינו משלם כפל הואיל ואינו ברשותו להקדישו ואע"ג דסתמא אחרינא איכא ברפ"ה דמסכת מעשר שני דצנועין יכולין לחלל אע"ג דליתיה ברשותייהו כדכתבינן התם סמך ר' יוחנן טפי אהאי סתמא משום דקרא מסייע ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. ועיין בתוס' דבפירקי' דף ע' דישבו דסתמא דמתני' דהכא דאין הגונב סתמא דרבים הוא אע"ג דהוה משמע דכסתם יחידאה היא דהיינו ר' יהודה ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה: לאחר שפירש התנא דיני ד' אבות נזיקין, שחייב עליהן אף שלא התכוון להזיקו' נקט השתא דיני גנב שהתכוון להפסיד ממון חבירו כדי להרוויח ע"י זה, והדר נקט החובל [פ"ח] שהתכוון להזיק גם כן להנאת עצמו, והדר נקט הגוזל [פ"ט] שמתכוון להפסיד ממון חבירו כדי להרוויח עי"ז, ודמי לחובל שידע הניזק מי הוא המזיקו, ולא נקט גנב וגזלן בהדי הדדי, מדבעי למנקט היותר חמור תחלה תחלה, דגנב משלם ד' וה' וחובל חייב בה' דברים, אבל גזלן אינו משלם רק הקרן, והדר נקט הגוזל ומאכיל [פ"י] דכולהו רק אביזר' דגזל:

כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו': ולא ילפינן שור שור משבת [כפ"ה מ"ז]. היינו משום דכפל בו קרא, דכתי' כי יגנוב איש שור או שה וגו' ישלם תחת השור וגו' תחת השה, והרי סגי למכתב כי יגנוב איש שור וטבחו, ה' בקר ישלם תחתיו, וד' צאן תחת השה. ש"מ שור ושה דוקא:

בועז

[עריכה]