רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק ז

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף כו:)

(דף סב:) מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים בין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנאמר (שמות כא לז) כי יגנוב איש שור או שה וגו':

אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח והמוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה:

גמ' אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד וה' (דף סג.) והוא דנשבע ואחר כך באו עדים אבל בלא שבועה אינו משלם אלא קרן. וגנב עצמו משלם תשלומי כפל אפילו בלא שבועה טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה':

(דף סה.) אמר רב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' בשעת העמדה בדין ולא שגנב כחושה והשמינה דהא תניא כחושה והשמינה משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב משום דאמר ליה אנא מפטימנא ואת שקלת ואי גנב שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין (דף רי"ף כז.) שגנב משום דאמר מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא אלא כי קאמר רב ביוקרא וזולא ולאו כגון דהוה שויא מעיקרא זוזא והשתא ארבע דהא אמר (בגמ' איתא רבה)רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה תבריה או שתיה משלם ארבעה איתבר ממילא משלם זוזא אלא כי קאמר רב כגון דמעיקרא שויא ארבעה והשתא זוזא שמשלם קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין וה"מ לענין יוקרא וזולא אבל (דף סה:) גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור משלם תשלומי כפל כעין שגנב והיינו דקאמר (דף סו.) רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו.

אבל תשלומי ארבעה וחמשה אינו משלם כרבי אלעאי דאמר רבי אלעאי גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר והלכתא כותיה דאמרי' לקמן (דף צג:) כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה ואמרינן (דף צו:) כל לאיתויי מאי לאיתויי הא דר' אלעאי:

(דף סח:) איתמר המוכר לפני יאוש רב נחמן אמר חייב בתשלומי ד' וה' ורב ששת אמר פטור ר"נ אמר חייב טבחו או מכרו אמר רחמנא לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש ורב ששת אמר פטור חיובו לאחר יאוש הוא דאהנו מעשיו דקנייה לוקח אבל לפני יאוש דלא אהנו מעשיו דלא קנייה לוקח פטור (דף סח:) וכן אמר רבי יוחנן חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש וקי"ל כרב נחמן חדא דהלכתא כוותיה בדיני ועוד דהא ר' יוחנן קאי כוותיה א"ר יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו דאמר קרא (ויקרא כז) ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו שהוא ברשותו אף כל שהוא ברשותו:

(דף ע.) אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפריה טעמא דכפריה דמיחזי כשיקרא אבל לא כפריה כתבינא הלכך מאן דמייתי אורכתא (דף רי"ף כז:) אמטלטלי דכפריה לא מהניא ליה ולא מידי ולית ליה רשותא לאשבועיה ולא לאשתעויי דינא בהדיה כלל דלא כתבינן אורכתא אלא אמאן דלא כפר בההוא מידי דמורכין ביה אבל אמאן דכפר לא כתבינן דקי"ל כנהרדעי:

ואמרי נהרדעי כל אורכתא דלא כתיב ביה זיל דון וזכה והנפיק לנפשך לית ביה מששא מ"ט דא"ל האיך לאו בעל דברים דידי את:

אמר אביי ואי כתיב בה למחצה לשליש ולרביע מיגו דמשתעי אפלגא משתעי אכול':

ואמר אמימר ואי תפס לא מפקינן מיניה רב אשי אמר מדכתב ליה כל דמתעני מן דינא עלי הדר שליח שריה ואיכא מאן דאמר שותפא שריה למאי נפקא מיניה למתפס פלגא איתמר משמיה דרב יהודאי גאון זצ"ל דקי"ל דשליחא שויא הלכך אי בעי לבטולי שליחותיה ואורוכי איניש אחרינא אית ליה רשותא למעבד הכי:

מתני' גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ד' וה' גנב ומכר בשבת גנב ומכר לעכו"ם גנב וטבח ומכר ביום הכפורים גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו גנב וטבח ואח"כ הקדיש משלם תשלומי ד' וה':

גנב וטבח לרפואה או לכלבים השוחט ונמצאת טרפה השוחט חולין בעזרה משלם תשלומי ד' וה' ר"ש פוטר בשני אלו:

גמ'(דף עא.) גנב וטבח ומכר ביוה"כ (דף רי"ף כח.) משלם תשלומי ד' וה' אמאי נהי דקטלא ליכא מלקות איכא הא קי"ל דאין לוקה ומת אין לוקה ומשלם אמרי משמיה דר' יוחנן בטובח על ידי אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא שאני הכא דאמר קרא (שמות כב)וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה על ידי אחר רבי רבי ישמעאל תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח:

(דף עא:) בעא מיניה רבא מרב נחמן גנב שור של שותפין וטבחו והודה לאחד מהן מהו חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר או דלמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר פשט ליה חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר:

מתני' (דף עב:) גנב על פי שנים וטבח או מכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים אלו ואלו נמצאו זוממין הראשונים משלמין תשלומי כפל ואחרונים משלמין תשלומי שלשה נמצאו האחרונים זוממין הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי ג' אחד מן האחרונים זומם בטלה עדות שניה א' מן הראשונים זומם בטלה כל העדות שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה:

גמ' איתמר עד זומם (דף רי"ף כח:) אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל אביי אמר למפרע הוא נפסל מעידנא דאסהיד הוה ליה רשע והתורה אמרה (שמות כג) אל תשת רשע עד פירוש למפרע מעידנא דאסהיד בבית דין ואיכא מאן דפריש מזמן שטרא וליתיה להאי פירושא משום דלא הוי זומם אלא עד שיוזם בעצמו כדתנן ((מכות ה.) ושם איתא במשנה עד שיזמו את עצמן) אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו בעצמן כגון דאשתכחא חתימות ידייהו בשטרא דזמניה כתוב בעשרה בניסן שנת כך וכך במקום פלוני ואתו סהדי ואסהידו דההוא יומא הוו סהדי באתרא רחיקא דלא אפשר לממטי מיניה להך אתרא דאיכתיב ביה ההוא שטרא בחד יומא כגון האי הוא דהוי זומם ואי לא כי האי גוונא לא הוי זומם וכיון דהכין היא מילתא ליכא למימר מזמניה דשטרא דהא ההיא סהדותא לא הות בההוא יומא כלל ואפשר דההוא יומא דאסהידו בבי דינא ביה ביומא קא חתמי בההוא שטרא וא"כ היכי מפסדינן להני שטרי דאינשי דאיכתיבו מקמי הכי מספיקא הילכך ליכא למימר דמיפסלא סהדותייהו אלא עידנא דקא מסהדי ביה בבי דינא כגון דאסהידו בבי דינא בעשרה באייר ואיתזימו בעשר' בסיון אביי אמר למפרע הוא נפסל ומעידנא דאסהידו בבי דינא דהוא בעשרה באייר הוה ליה רשע וכל סהדותא דאסהידו בבי דינא מעשרה באייר ואילך לא הויא עדות ורבא סבר מכאן ולהבא הוא נפסל דהוא עידנא דאיתברר לן דזומם הוא והלכתא כאביי והכי אשכחן בירושלמי (פרק זה הל"ג ע"ש) כגון האי פירוש דפרשינן דגרסינן התם היו עומדין ומעידין עליו בעשרה בניסן שגנב שור באחד בניסן וטבח ומכר בעשרה בניסן והוזמו בט"ו בניסן כל עדות שהעידו מעשרה בניסן עד חמשה עשר בניסן למפרע הרי אלו פסולות. אבל ודאי איכא סהדי דידעי הי ניהו יומא דקא חתמי ביה בההוא שטרא פסלינן להו מההוא יומא א"נ לא ידעי הי ניהו יומא דקא חתמי ביה אבל חזיוה לההוא שטרא דמיחתים קמי דאסהידו עליה בב"ד בכמה יומי פסלינן להו מההוא יומא דקא אמרי סהדי חזינוהו להאי שטרא בידא דמריה ביום פלוני דמיחתים וקאי דקי"ל (כתובות יח:) עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין הלכך מעידנא דקא חתמי בשטרא הוו להו רשעים והתורה אמרה (שמות כב) אל תשת רשע עד ודמיא לעדי רבית דמעידנא דקא חתמי בשטרא דרבית קא עבדי על לא תשימון נשך ברם צריך את למידע דלא קיימי הזמה אסהדי דשטרא אלא עד דאמרי בב"ד בעידן סהדותיהו שטרא דנא בזמניה כתבנוהו ולא איחרנוהו וכתבנוהו ואי לא קא מסהדי הכי לא קמה עלייהו הזמה והוו אינהו כשרין ושטרא כשר דת"ר (דף לב.) שטר שזמנו כתוב בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על השטר הזה והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני השטר כשר והעדים כשרין חיישינן שמא איחרו וכתבוהו וכל הני מילי לתרוצי פירוש דרבותא קא כתבי להו אבל מתני' ומתניתא לא איירו בעדים זוממין אלא בעדות על פה אבל בעדות בשטר לא אשכחי' להו ראיה דאיירו ביה כלל דמילתא דחיקא היא כדפרשינן הלא תראה שלא פירשוה בירושלמי אלא בעדות על פה:

מתני' (דף עד:) גנב על פי שנים וטבח ומכר ע"פ עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה:

גנב וטבח בשבת גנב וטבח לעכו"ם גנב משל אביו ומת אביו ואח"כ טבח ומכר גנב והקדיש ואח"כ טבח משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ר' שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן חייב ושאינו חייב באחריותן פטור:

גמ' (דף עה.) איתמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים רב אמר פטור ושמואל אמר חייב אמר רב המנונא מסתברא מלתיה דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום (דף רי"ף כט.) איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן וכן הלכתא:

(דף עח:) מתני' מכרו חוץ מאחד ממאה שבו או שהיתה לו בו שותפות השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה:

(דף עט.) גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותן או שגנב חוץ מרשותן וטבח ומכר ברשותן או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן משלם תשלומי ארבעה וחמשה א אבל אם גנב וטבח ומכר ברשותן פטור:

גמ' (דף עח:) מכרו חוץ מאחד ממאה וכו' ת"ר הגונב את הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא וכן הגונב בהמת שותפין חייב ושותפין שגנבו פטורין והא תניא שותפין שגנבו חייבין אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשותף שטבח לדעת חבירו כאן בשותף שטבח שלא לדעת חבירו:

תנו רבנן גנב ונתן לאחר וטבח גנב ונתן לאחר ומכר גנב (דף עט.) והקדיש גנב והקיף גנב והחליף גנב ונתן לאחר במתנה גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו גנב ושלח סבלונות לבית חמיו חייב מאי קמ"ל אשמעינן רישא גנב ונתן לאחר וטבח דיש שליח לדבר עבירה ואע"ג דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה הכא יש שליח לדבר עבירה מ"ט וטבחו או מכרו מה מכירה לא אפשר דלאו ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר נמי מיחייב אשמעינן סיפא גנב והקדיש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים (ולאו הכי הלכתא דקי"ל במתני' דתנן (דף עט.) גנב והקדיש ואחר כך טבח משלם תשלומי כפל ואין משלם תשלומי ד' וה' ואי קשיא לך מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים התם מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון הכא מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן):

מתני' (דף עט.) היה מושכו ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאוהו מרשות הבעלים ומת חייב נתנו לבכורות בנו לבעל חובו לשומר חנם לשואל לשוכר ולנושא שכר והיה מושכו ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאוהו מרשות הבעלים ומת חייב:

גמ'בעי אמימר תקנו משיכה (דף רי"ף כט:) בשומרין או לא תקנו משיכה בשומרין אמר רב יימר תא שמע נתנו לבכורות בנו לבעל חובו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר היה מושכו ברשות הבעלים ומת פטור מאן פטור שומר שמע מינה תיקנו משיכה בשומרין ש"מ איתמר נמי אר"א כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין ותניא נמי הכי כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין וכשם שהקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה:

מתני' א (דף עט:) אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל ואין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בא"י מפני הטהרות לא יגדל אדם חזירין בכל מקום ולא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת אין פורשין נשבים ליונים אא"כ היה רחוק מן הישוב ל' ריס:

גמ' (דף פ.) ת"ר רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד וכן מי שנפלו לו כלבים וחזירין בירושתו אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד וכן מי שנדר נדר ליקח בית ולישא אשה בא"י אין מחייבין אותו ליקח מיד אלא עד שימצא את ההגון לו ומעשה באשה אחת שהיה בנה מצר לה וקפצה ונשבעה כל מי שיבא עלי איני מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה וכשבא דבר זה אצל חכמים אמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה ת"ר י' תנאין התנה יהושע (האלפ"א בית"א הוא ע"פ בעל חו"י) (דף פא.) שמרעין בחורשין ומלקטין עצים משדותיהם ומלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן וקוטמין נטיעה מכל מקום חוץ מגרופיות של זית. ומעין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין ממנו ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוש קלע ויעמיד את הספינה. ונפנין לאחורי גדר ואפילו בשדה מלאה כרכום. ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה. ומסתלקין לצדדי הדרכים מפני יתדות הדרכים. והתועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד. ומת מצוה קונה מקומו. (מן אתמר אמר רב אדא אר"נ עד אפי' בחו"ל אינו בגמ' שלנו והכי איתא בגמ' בדף פא שמואל ורב יהודה הוו שקלי ואזלי באורחא היה מסתלק שמואל לצידי הדרכים א"ל רב יהודה תנאי משהתנה יהושע אפילו בבבל א"ל שאני אומר אפילו בחו"ל) איתמר אמר רב אדא אמר רב נחמן תנאין שהתנה יהושע אפילו בבבל ושמואל אמר אפי' בחוצה לארץ:

ומת מצוה קונה מקומו והוא שאינו מוטל על המצר אבל אם היה מוטל על המצר מתוך שניתן רשות לפנותו מפנין לכל מקום שירצה הני חד סרי הויאן אמרי מהלכין בשבילי הרשות שלמה אמרה:

(דף פב.) עשרה תקנות תקן עזרא. שיהו (האלפ"א בית"א הוא ע"פ בעל חו"י) קוראין במנחה בשבת וקוראין בב' ובה'. ושיהו בתי דינין קבועין בב' ובה' ומכבסין בה' בשבת. ואוכלין שום בערב שבת. ושתהא אשה משכמת ואופה. ושתהא אשה חוגרת בסינר. ושתהא (דף רי"ף ל.) אשה חופפת וטובלת. ושיהו רוכלין מחזרין בעיירות. ותיקן טבילה לבעלי קריין:

שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי קרנות:

ושיהו קוראין בתורה בשני ובחמישי דמעיקרא הוה מתקנא תלתא גברי תלתא תלתא פסוקי דתנן (שמות טו כב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו ג' ימים בלא תורה עמדו ותקנו להם נביאים שביניהן שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בב' ומפסיקין ג' וד' וקורין בחמישי ומפסיקין בע"ש כדי שלא ילכו שלשה ימים בלא תורה ועזרא תקן תלתא גברי עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנין. ודנין בשני ובחמישי דשכיחי דאתו למיקרי בסיפר':

ושיהו מכבסין בחמישי משום כבוד שבת. ושיהו אוכלין שום בע"ש משום עונה דכתיב (תהלים א ג) אשר פריו יתן בעתו ואמר רב יהודה זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת:

ושתהא אשה משכמת ואופה כדי שתהא פת מצויה לעניים:

ושתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעותא:

(דף פב.) ושיהו רוכלין מחזרין בעיירות משום תכשיטי נשים שלא יתגנו על בעליהן:

לא (דף פג.) יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר ביום קושרו ובלילה מתירו:

סליקו להו פרק מרובה