שולחן ערוך חושן משפט שמח א


שולחן ערוך

אסור לגנוב אפילו כל שהוא דין תורה ואסור לגנוב אפילו דרך שחוק ואפילו ע"מ להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אסור לגנוב אפי' כל שהוא:    דכמו שחצי שעורין לענין איסור חלב ודם אסור מן התור' אע"ג דאין לוקין עליו כמבואר במקומו בי"ד ובא"ח מהלכות יוכ"פ כן חצי שיעור לענין ממון ג"כ אסור מן התורה אע"ג דאין לוקין עליו:

ואפי' ע"מ להחזיר:    פי' ולא גנבו אלא למיקט ולצערו כן פי' ב"י דברי הטור אבל המחבר דכ' אחר זה כדי לצערו צ"ל דמ"ש ע"מ להחזיר ר"ל שלקחו לצורכו ולהחזיר' בעינו אח"כ.

לשלם תשלומי כפל:    פירש"י שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבלנו ממנו:

ש"ך - שפתי כהן

(א) אסור לגנוב כו'. בש"ס ריש ב"ק משמע דגנב חייב לשלם מעידית כמזיק וכ"כ הרי"ף והרא"ש והנמוקי יוסף וכן מהרש"ל שם סי' ו' וע"ש וכן הוא לקמן סי' שפ"ה ושפ"ח סעיף ב' ועמ"ש לקמן סי' ת"ך ס"ג:


ט"ז

באר היטב

(א) לגנוב:    בש"ס ריש ב"ק משמע דגנב חייב לשלם מעידית כמזיק וכ"פ הרי"ף והרא"ש והנ"י שם ומהרש"ל שם סי' ו' וע"ש (א"ה לקמן ס"ה מבואר דין זה בפירוש) וכן הוי הדין בסי' שפ"ה ושפ"ח ס"ב ועמ"ש בסי' ת"כ ס"ג. ש"ך.


(ב) להחזיר:    פי' שלקחו לצורכו ולהחזירו בעינו אח"כ. סמ"ע.



קצות החושן

(א) או כדי לצערו. ריש פרק איזהו נשך לא תגנובו דכ' רחמנא למה לי כו' אפילו ע"מ למיקט וכת'. בשטה מקובצת שם ז"ל ע"מ למיקט יש מפרשים דאיירי שהוא אינו רוצה לעכב הגניבה בידו אלא גונב כדי לצערו ולא נראה דהא מעשים בכל יום שעושים כך ולכך יש מפרשים דודאי בדעתו לעכב הגניבה בידו אבל אינו גונב בשביל שום הנאה אלא כדי לצערו עכ"ל. ומלשון הרמב"ם בס' המצות נראה דאפינו רצונו להשיב הגניבה נמי הוי ע"מ למיקט ע"ש מצוה רס"ד וז"ל ובספרי לפי שנא' בגניבה שנים ישלם שמענו עונש אזהרה מנין ת"ל לא תגנובו ע"מ למיקט פי' לצער הבעלים ולהדאיבן ואח"כ ישיבהו לו וע"ש וא"כ מ"ש דמעשים בכל יום ראוי ליזהר בזה. ונסתפקתי בגונב ע"מ למיקט אם הו"ל דין גנב ממש להתחייב באונסין או נימא כיון דבדעתו להשיבו ואינו עושה אלא ע"מ לצערו לשעה נהי דאיסורא עביד אבל אין בו דין גנב להתחייב באונסין. והנה מדברי שטה מקובצת ס"פ המפקיד נראה דגוזל ע"מ לשלם אינו חייב באונסין ע"ש בסוגיא דשליחות יד ז"ל וגזלן ושואל שלא מדעת שייכי בכל אדם בין שומר בין אינש דעלמא אבל שולח יד ליתיה אלא בפקדון ושמו מוכיח עליו וכדאמר קרא גבי שומרין אם לא שלח ידו והנוטל לגזול ע"ד ליטלה כולה או ליטול מקצתה או שיחסרנה ולא ישלם לבעליו והוא חייב באונסין מכיון שמשך לדעת כן אע"פ שלא חסר והשולח יד בפקדון דעתו ליטול ולחסר הכל או מקצת ע"ד לשלם עכ"ל. ומשמע דבאונס דעלמא אינו חייב באונסין אם הגביה ע"מ לשלם ומכ"ש גונב ע"מ למיקט ולהשיבו בעינא אח"כ ואכתי צ"ע):




▲ חזור לראש