משנה אבות ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) בעשרה מאמרות - נברא העולם.

ומה תלמוד לומר - והלוא במאמר אחד יכול להבראות?

אלא, להיפרע מן הרשעים,

שהן מאבדין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות,

וליתן שכר טוב לצדיקים,

שהן מקיימין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות.

(ב) עשרה דורות - מאדם ועד נח,

להודיע, כמה ארך אפים לפניו -

שכל הדורות - היו מכעיסין לפניו,

עד שהביא עליהם את מי המבול.

עשרה דורות - מנח ועד אברהם,

להודיע, כמה ארך אפים לפניו -

שכל הדורות - היו מכעיסין ובאין,

עד שבא אברהם אבינו - וקיבל שכר כולם.

(ג) עשרה נסיונות - נתנסה אברהם אבינו,

ועמד בכולם -

להודיע, כמה חיבתו של אברהם אבינו.

(ד) עשרה ניסים - נעשו לאבותינו במצרים,

ועשרה - על הים.

עשר מכות - הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים,

ועשרה - על הים.

עשרה נסיונות - ניסו אבותינו את המקום במדבר,

שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים, ולא שמעו בקולי" (במדבר יד כב).

(ה) [ד] *הערה 1: עשרה ניסים - נעשו בבית המקדש.

לא הפילה אשה - מריח בשר הקודש.

ולא הסריח בשר הקודש - מעולם.

ולא אירע קרי לכוהן גדול - ביום הכיפורים.

ולא נראה זבוב - בבית המטבחים.

ולא נמצא פסול - בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים.

ולא כבו הגשמים - את עצי המערכה.

ולא נצחה הרוח - את עמוד העשן.

עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים.

ולא הזיק נחש, ועקרב בירושלים - מעולם.

ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים.

(ו) [ה] עשרה דברים - נבראו בין השמשות,

פי הארץ, פי הבאר, פי האתון,

והקשת, והמן, והמטה,

והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.

ויש אומרין -

אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם.

ויש אומרין -

אף צבת - בצבת עשויה.

(ז) [ו] שבעה דברים - בגולם,

ושבעה - בחכם.

חכם -

אינו מדבר - לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה,

ואינו נכנס - לתוך דברי חברו,

ואינו נבהל - להשיב,

שואל כהלכה - ומשיב כעניין,

ואומר על ראשון ראשון - ועל אחרון אחרון,

ועל מה שלא שמע, אומר: לא שמעתי,

ומודה - על האמת.

וחילופיהן - בגולם.

(ח) [ז] שבעה מיני פורעניות - באין על שבעה גופי עבירות.

מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין -

רעב של בצורת בא - מקצתן רעבים, ומקצתן שבעים.

גמרו שלא לעשר - רעב של מהומה, ושל בצורת בא.

שלא ליטול חלה - רעב של כליה בא.

דבר בא לעולם,

על מיתות האמורות בתורה - שלא נמסרו לבית דין,

ועל פירות שביעית.

חרב באה לעולם,

על עינוי הדין,

ועל עיוות הדין,

ועל המורים בתורה - שלא כהלכה.

(ט) חיה רעה באה לעולם,

על שבועת שוא,

ועל חילול השם.

גלות באה לעולם,

על עבודה זרה,

ועל גילוי עריות,

ועל שפיכות דמים,

ועל שמיטת הארץ.

[ח] בארבעה פרקים - הדבר מרובה,

ברביעית, ובשביעית,

ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה.

ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית.

בשביעית - מפני מעשר עני שבשישית.

במוצאי שביעית - מפני פירות שביעית.

במוצאי החג, שבכל שנה ושנה - מפני גזל מתנות עניים.

(י) [ט] ארבע מדות באדם -

האומר: "שלי שלי, ושלך שלך" - זו מידה בינונית.

ויש אומרין - זו מידת סדום.

"שלי שלך, ושלך שלי" - עם הארץ.

"שלי שלך, ושלך שלך" - חסיד.

"שלך שלי, ושלי שלי" - רשע.

(יא) [י] ארבע מדות בדעות -

נוח לכעוס, ונוח לרצות - יצא הפסדו בשכרו.

קשה לכעוס, וקשה לרצות - יצא שכרו בהפסדו.

קשה לכעוס, ונוח לרצות - חסיד.

נוח לכעוס, וקשה לרצות - רשע.

(יב) [יא] ארבע מדות בתלמידים -

ממהר לשמוע, וממהר לאבד - יצא שכרו בהפסדו.

קשה לשמוע, וקשה לאבד - יצא הפסדו בשכרו.

ממהר לשמוע, וקשה לאבד - חכם.

קשה לשמוע, וממהר לאבד - זה חלק רע.

(יג) [יב] ארבע מדות בנותני צדקה -

רוצה שיתן, ולא יתנו אחרים - עינו רעה בשל אחרים.

שיתנו אחרים, והוא לא יתן - עינו רעה בשלו.

שיתן, ויתנו אחרים - חסיד.

לא יתן, ולא יתנו אחרים - רשע.

(יד) [יג] ארבע מדות בהולכי לבית המדרש -

הולך, ואינו עושה - שכר הליכה בידו.

עושה, ואינו הולך - שכר מעשה בידו.

הולך, ועושה - חסיד.

לא הולך, ולא עושה - רשע.

(טו) [יד] ארבע מדות ביושבי לפני חכמים - ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה.

ספוג - שהוא סופג את הכל.

משפך - שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו.

משמרת - שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים.

ונפה - שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.

(טז) [טו] כל אהבה, שהיא תלויה בדבר -

בטל דבר - בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם.

איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר - זו אהבת אמנון ותמר.

ושאינה תלויה בדבר - זו אהבת דוד ויהונתן.

(יז) [טז] כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים.

ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים.

איזו היא מחלוקת, שהיא לשם שמים - זו מחלוקת הלל ושמאי.

ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קרח ועדתו.

(יח) כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו.

וכל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

משה זכה, וזיכה את הרבים - וזכות הרבים תלויה בו,

שנאמר: "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג כא).

ירבעם חטא, והחטיא את הרבים - וחטאת הרבים תלויה בו,

שנאמר: "על חטאת ירבעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו ל).

(יט) [יז] כל מי שיש בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של אברהם.

וכל מי שאין בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של בלעם.

תלמידיו של אברהם -

עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה.

אבל, תלמידיו של בלעם -

עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.

מה בין תלמידיו של אברהם, לתלמידיו של בלעם? -

תלמידיו של בלעם -

יורדין לגיהנם, ונוחלין באר שחת,

שנאמר: "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה" (תהלים נה כד) וכו'.

אבל, תלמידיו של אברהם -

יורשין גן עדן,

שנאמר: "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח כא).

(כ) [יח] יהודה בן תימא אומר:

הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמים.

הוא היה אומר:

עז פנים - לגיהנם,

ובוש פנים - לגן עדן.

כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו -

שתיבנה עירך - בימינו,

ותתן חלקנו - בתורתך, ועם עושי רצונך.

(כב) [יט] בן בג בג אומר:

הפוך בה, והפך בה, והגי בה - דכולא בה,

ובה תחזי - סיב ובלי בה,

ומינה - לא תזוז,

שאין לך מידה טובה יותר - ממנה.

בן הא הא אומר:

לפום צערא - אגרא.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה אבות ה

משנה אבות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב