משנה אבות ה יט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה יט | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.

ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.

עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע.

תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה^סב ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח), להנחיל אוהבי יש, ואוצרתיהם אמלא.

אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם^סג ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה), ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ,

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;

וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים,

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה,

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;

עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה,

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?

תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ,

אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כא):

"לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".

אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע,

יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד):

"וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת;

אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם,

וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ":

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כל מי שיש בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של אברהם.

וכל מי שאין בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של בלעם.

תלמידיו של אברהם -

עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה.

אבל, תלמידיו של בלעם -

עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.

מה בין תלמידיו של אברהם, לתלמידיו של בלעם? -

תלמידיו של בלעם -

יורדין לגיהנם, ונוחלין באר שחת,

שנאמר: "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה" (תהלים נה כד) וכו'.

אבל, תלמידיו של אברהם -

יורשין גן עדן,

שנאמר: "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח כא).

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

עין טובה - כבר בארנו פעמים רבות שעניין עין טובה היא ההסתפקות.

ונפש שפלה - היא הזהירות.

ורוח נמוכה - היא הענווה יתירה, כמו שהתבאר בפרק שלפני זה.

והשלוש שכנגדן, הוא החריצות לקנות הממון, והוא עין רעה, ורוב התאוה והיא נפש רחבה, והגאוה והיא רוח גבוהה.

והשלוש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו, ומפני זה יקרא כל מי שימצאו בו אלו המעלות מתלמידיו של אברהם אבינו, מפני שהתנהג במידותיו.

וכל מי שימצאו בו אלו השלשה פחיתיות הוא מתלמידיו של בלעם הרשע, אחר שהתנהג במידותיו.

ואני אזכור המקומות שהתבארו בהן אלו המעלות לאברהם, והפחיתיות ההן כולם לבלעם, והן נמצאות כולן בתורה:

• אמנם ההסתפקות באברהם, הוא אמרו למלך סדום "אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך"(בראשית יד, כג) וגו', וזה תכלית ההסתפקות והוא שיניח אדם ממון גדול ולא יהנה ממנו אפילו בדבר מועט.
• אבל זהירתו, אמרו לשרה ביום בואו מצרימה "הנה נא ידעתי, כי אשה יפת מראה את"(בראשית יב, יא), ובא בפירוש שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא, וזה תכלית הזהירות. ועוד אמרו על הגר אחר שלקחה "הנה שפחתך בידך, עשי לה כטוב בעיניך"(בראשית טו, ו), מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה. וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל, העיד הכתוב שהרע בעיניו על ישמעאל לבד, והוא אמרו "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם, על אודות בנו"(בראשית כא, יא).אלו כולם מופתי הזהירות.
• ואמנם ענותנותו, הוא אמרו "ואנכי עפר ואפר"(בראשית יח, כז).

והתפרסם לבלעם הרשע:

• החריצות על הממון, והוא בואו מארם נהרים בעבור הממון אשר נשכר בו לקלל את ישראל, והוא אמרו יתברך "אשר שכר עליך את בלעם בן בעור"(דברים כג, ה) וגו'.
• ואמנם רוב תאוותו בעניין המשגל, היא סיבת עצתו לבלק שיפקיר הנשים לזנות עם ישראל וישימם זונות מפורסמות, כי לולי רוב התאווה אשר היתה לו והיות הזנות טוב בעיניו לא היה מצווה בו, שמצוות בני אדם אינם רק לפי דעתם, כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו. ולשון הכתוב "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם"(במדבר לא, טז) וגו', וחכמים אמרו "בלעם, בועל אתונו היה", ואין ספק בו שמי שזה דעתו בזה תהיה פעולתו.
• ואמנם גאותו, אמרו "נאם שומע אמרי אל"(במדבר כד, טז).

ואמנם הביאו ראיה על בלעם מאמרו "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים"(תהלים נה, כד) וגו', מפני שהיה איש הדמים שהוא היה סיבת מות ישראל במגפה, והוא גם כן איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולת הרע.

והביאו ראיה על תלמידי אברהם מאומרו "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא"(משלי ח, כא), כמו שקראו "זרע אברהם אוהבי"(ישעיה מא, ח):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מתלמידיו של אברהם אבינו - למד ממנו והולך בדרכיו:

עין טובה - מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים. שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך:

ורוח נמוכה - ענוה יתירה. וכן מצינו אברהם אומר (שם יח) ואנכי עפר ואפר:

ונפש שפלה - זהירות והפרישה מן התאוות. ומצינו זה באברהם, דכתיב (שם יב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות. ובבלעם אשכחן עין רעה, שהיה יודע שהיה רע בעיני המקום שילך אצל בלק והיה הולך כדי ליטול שכר, דכתיב (במדבר ככ) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב:

ורוח גבוהה - דאמר (שם כד) נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון:

ונפש רחבה - שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ להפקיר בנות מואב לזנות ^סא. ואמרו חכמים [סנהדרין ק"ה ע"א] בלעם בועל אתונו היה:

להנחיל אוהבי יש - אברהם אקרי אוהב, דכתיב (ישעיהו מא) זרע אברהם אוהבי. יש, בעוה"ב. ואוצרותיהם אמלא, בעוה"ז:

אנשי דמים - בלעם איקרי איש דמים, שהפיל בעצתו עשרים וארבעה אלפים מישראל ^סד:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ונפש רחבה. פירש הר"ב שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ וכו' שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו והכתוב אומר (במדבר ל"א) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. הרמב"ם:

אוכלין בעוה"ז. זה ע"ד יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז כדפירש רש"י ברפ"ד דאלת"ה הרי כמה מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה הרעבים וצמאים בעוה"ז. אלא לפי שהם מסתפקין ואינם נצרכים לבריות. נקראו אוכלי עוה"ז. ועי"ל ששורת הדין הוא אומר אבל אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות להנחילו יותר בעוה"ב:

להנהיל אוהבי יש. פירש הר"ב בעוה"ב. ועיין בסוף מסכת עוקצין.

יורשים גיהנם. בעוה"ז כדאמרי' (יומא דף ע"ב) לא תירתו תרתי גיהנם: מד"ש:

אנשי דמים. פירש הר"ב בלעם שהפיל בעצתו וכו' והוא ג"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולת הרע. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(סא) (על הברטנורא) שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם. כי הטובים לא יצוו ברע. אבל יזהירו ממנו. והכתוב אומר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. הר"מ:

(סב) (על המשנה) בעוה"ז. זה על דרך יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז, כפירש"י בריש פרק ד'. דאי לא תימא הכי, הרי כמה מתלמידיו של אאע"ה הרעבים וצמאים בעוה"ז אלא לפי שהם מסתפקין ואינם צריכים לבריות נקראו אוכלים בעוה"ז. ועוד יש לומר ששורת הדין הוא אומר, אבל אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות להנחילו יותר שכר בעוה"ב:

(סג) (על המשנה) יורשין גיהנם. בעוה"ז. כדאמר [יומא דף ע"ב]. לא תירתו תרתי גיהנם. מר"ש:

(סד) (על הברטנורא) והוא ג"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולות הרע. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

וזה:    נוסח משנה זו כפי מה שהגיהה הר"ר יהוסף ז"ל כל שיש בידו שלשה דברים תלמידו של אברהם. שלשה דברים תלמידו של בלעם עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה תלמידו של אברהם עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוה תלמידו של בלעם מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם תלמידיו של בלעם יורדין לגיהנם שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אבל תלמידיו של אברהם יורשין ג"ע שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אהלא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מתלמידיו של אברהם אבינו:    אפילו הוא עכו"ם, עכ"פ הוא מתלמידי אאע"ה שלימד לכל בני עולם דעת אלהים ומדות ישרות. ומה"ט לא נקט תנא תלמידי משרע"ה, דתלמידי משרע"ה צריכים לקיים כל התורה:

ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע:    שהיה חכם גדול כאחיתופל [במדבר רבה פכ"ב], שהרי יעץ לבלק להחטיא ישראל בתחבולה, וגם נביא גדול כמשרע"ה [ילקוט סוף וזאת הברכה], וכל זה לא הועיל לו מדהיו בו ג' מדות מושחתות, שא"א לשום חטא בעולם שלא יהיה א' מאלו הג', סיבה לו. והן, (א) ע"י טעות השכל הנכלל במלת עין, כמ"ש השוחד יעוור עיני חכמים, דהיינו חכמתם, (ב) ע"י גאות, הנכלל במלת רוח, כמ"ש ולפני כשלון גבה רוח, (ג) ע"י תאוות הארציות הנכלל במלת נפש, כמ"ש תאות נפש. וכולן היו בבלעם:

עין טובה:    בשכלו, שלא יתפקר בשכלו לבלי להאמין בדברים שאין השכל משיגן, וכן כתיב באאע"ה והאמין בה':

ורוח נמוכה:    בגאוה, וכ"כ באאע"ה ואנכי עפר ואפר:

ונפש שפלה:    בתאות הארציות, יסתפק במה שחננו ה' ברב או מעט, וכן באאע"ה, בממון, אמר אם מחוט ועד שרוך, ובעניני הגוף, אין לך ברור יותר משחיטת בנו:

עין רעה:    טועה ומטעה בשכלו מצינו בבלעם, כמ"ש לכה איעצך:

ורוח גבוה:    רוח גאוה מצינו בבלעם, כמ"ש כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, ר"ל עם אנשים פחותים כמוכם. ולמה לא אמר האמת, מאן ה' שאקלל העם:

ונפש רחבה:    תאות הארציות מצינו בבלעם, שאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, ובא בשכרו היה, כדי לקלל ישראל, כמ"ש ואשר שכר עליך, והיה חפץ שכר הרבה:

תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין:    בעוה"ב פשוט שיש חלוק גדול ביניהן. אבל קמ"ל דגם בעה"ז ייטב לכל הנשמר בכל ג' סבות אלה מאד:

להנחיל אוהבי יש:    מלת יש הוא דבר של קיום, דהיינו נחלת עוה"ב:

ואוצרותיהם:    שלהם, דהיינו בעה"ז שרגיל האדם לחשבו אוצרו:

יורשין גיהנם:    בעולם הבא:

ויורדין לבאר שחת:    שאם גם ישיגו כל תאות נפשם בעושר ועונג הגופני, מכל מקום תמיד יפג לבם בקרבם ליום המיתה, אשר נכון בידם יום חושך, באשר לא ידעו מתי יבוא עליהם, וזה ימרר כל מתיקות העולם שיטעמו:

שנאמר:    בעוה"ב פשוט דעולם חשוך בעדם, דהרי שם הוא מקום התשלומין למצות ולעבירות. רק מייתי ראיה שגם בעוה"ז שיתדמה שישיגו כל תאותם, גם שם אין בידם טובם:

ואתה אלהים תורידם לבאר שחת:    ר"ל כשישליכו רק השקפה א' עליך אלהים באמצע שמחתם, תגרום שירדו שחת בעצבות לבאר שלהן שיתדמה לעין הרואה שישאבו משם ששון ושמחה, דגם חצי ימיהם, ר"ל עולם הזה שהוא חצי הוייתם וזה החצי יתדמו שהיא שלהן גם אותה לא ישיגו:

אנשי דמים ומרמה:    היינו הג' מדות של בלעם הנ"ל. דדמים תרתי משמע, דהיינו אותן שיש בהם רוח גבוה, ושופכים בגאותם דמי אחרים. וגם משמע אותן השואפים למלאות גופם דם בהשביעם לבם בתאותם. ומרמה היינו אותן המתחכמים בעין רעה לכפור בעקרי האמונה:

לא יחצו ימיהם:    אפילו ימים המבריקים ומבהיקים בהצלחתם, לא ישיגו חצי העונג המתדמה:

ואני אבטח בך:    ר"ל אבל אני אפילו כשיתדמה שיחסרו לי כל הג' הנ"ל, שלא אשיג כבוד כאשר חפצתי, ולא אשיג התאות שיתענגו בה הרשעים, וגם לא אבין טעם כזה דברים שאסרת ושצוית לי בתורתיך, בכולם אני אבטח בך, שאתה מטיבי הגדול, וודאי לטובתי עשית הכל:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]

הפירוש לפי שבמשנה ראשונה לזו שנה לנו ההפרש שיש בין משה רבינו ע"ה לירבעם בן נבט סמך לזה מה בין אברהם אבינו ע"ה לבלעם הרשע ועוד לפי שהיה מסדר הדברים שהם תלוים במספר מעשרה לשבעה לארבעה סמך להם המשנ' הזו שהיא המספר שלשה וכל אלה הדברים הם מענין המסכתא שהיא משנת חסידים ושלשה דברים אלו נתחלפו בהם הפירושים בין רבינו שלמה ז"ל ורבינו משה ז"ל. ואני אכתוב פירוש רבינו שלמה ז"ל לפי שמצאתי בילמדנו פרשת בלק ושם פירשו ג' דברים אלו בבלעם ומהם נלמוד אותם שהיו באברהם שהם חילופיהן. ובאבות דר' נתן פירשום באברהם כמו בבלעם והנה בבלעם נאמר בו וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו והיה מיצר לטובתן ורבה לקללם ולא עלתה בידו וברכם ועל ברכה זו נאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כמו שנזכר בפרק חלק ובתענית וזו היא עין רעה שמיצר בטובתן של בריות כמו שאמרו בפרק שמנה שרצים שדור משדרנא לך דלא תימא צר עין אני וכמו עינו צרה בתלמידי חכמים שבפרק הספינה כמו שפירשנו בפ' שני. ובאבות דר' נתן סמכו זה אל הנה העם היוצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ נתקנא בהם שעד עכשיו היו הכל צריכין לו ועכשיו נתפרסמה חכמת ישראל ונגלה קלונו וכן נאמר בו מאן ה' לתתי להלוך עמכם שאין כבודי ללכת אלא עם אנשים גדולים ודבר זה נלמד ממה שכתוב ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה וזה הוא רוח גבוהה שהיתה בו גאוה וגסות הרוח. וכן נאמר בבלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וזו היא נפש רחבה שהיה מתאוה לאסוף הרבה ממון למלא נפשו הרחבה כי הנפש היא המתאוה כמו שנא' נפש רשע אותה רע ואפשר שיכנס בכלל זה תאוות הזמה כמו שפירש הר"מ במז"ל. וכבר אמרו בלעם בועל אתונו היה בראשון מברכות ובראשון מע"ז ושנתן עצה לזנות בנות מואב. ויש ספרים הרבה שכתוב בהם נפש קצרה ושמא תיקון סופרים הוא לכנותו לגנאי. ובאברהם היו כל המדות האלו בחילוף עין טובה שהיה שמח בטובתן של בריות ומהנה אותם מנכסיו כמו שנא' טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל וידוע הוא נדיבותו של אברהם שאמ' מעט ועשה הרבה שנאמר ואקחה פת לחם ועשה בן בקר רך וטוב וכן נזכר זה באבות דר' נתן ונתן מעשר למלכי צדק ולעפרון נתן ארבע מאות שקל כסף ולא הקפיד על ממונו וזו היא עין טובה הפך עינו של בלעם הרעה:

ורוח נמוכה. שהיה עניו מאד שנא' ואנכי עפר ואפר ואמר לשלשה אנשים אל נא תעבור מעל עבדך אע"פי שנראו לו בדמות ערביי' ולבני חת אמר גר ותושב אנכי עמכם וכן נזכר זה באבו' דר' נתן. וזה הפך רוח בלעם שהיתה רוחו גבוהה שהנמוך הפך הגבוה:

ונפש שפלה. באבות דרבי נתן למדו זה ממה שאמר ואנכי עפר ואפר וכבר כתבתי שזה הוא בכלל רוח נמוכה. ויש לפרש נפש שפלה כי מתוך שפלות נפשו לא היה רוצה ריבוי ממון כדי שיתנשא על הבריות ולזה אמר למלך סדום הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך כי נפשו המתאוה היתה שפלה ולא התאוה כלל לריבוי הון כמו שנא' נפש ברכה תדושן ונאמר צדיק אוכל לשובע נפשו. ואפשר שיכנס בזה מיעוט התאוה לתשמיש כמו שכתב רבינו משה ז"ל ועל זה אמר כי עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את כי מתוך צניעות שהיתה בו לא הכיר בה עד שראה בבואה שלה בנהר כמו שהזכירו חז"ל בבראשית רבה ובשלוחו הגר כתיב וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו ולא על הגר וזה הפך בלעם שהיתה נפשו רחבה לא ישביענה הים הגדול שהשפלות לנפש הוא מונע אותה מלהרבות ממון והוא הפך הנפש הרחבה שמבקש למלאת רחבה. כן נראה לי להשוות אלה המדות שאינן מפורשים בילמדנו באברהם לאותן שהם מפורשים שם בבלעם ולא ראיתי מי שפירש כן והאמת יורה דרכו. עוד נראה לי כי נאמר זה לפי מה שהסכימו בו חכמי הרפואה שיש באדם שלשה איברים ראשיים לכל הכוחות והם המוח והלב והכבד סימן להם מל"ך. והחושים הם מכוחות המוח גדול שבכולם חוש הראות והמדות הנפשיות הם מכחות הלב כמו הגאוה והענוה והתאוה לתענוגים הגופניים הוא מכחות הכבד ואברהם היה שלם בכולם ובלעם הרשע היה הפכו ושלמות מזג הגוף יורה על שלימות יסוד הנפש על כן זכה אברהם לגן עדן ובלעם הרשע היה הפכו נטרד לגיהנם וזה כפתור ופרח. תלמידיו של אברהם אבינו הם הצדיקים האוחזים דרכו אוכלין העה"ז. שאלו הם מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה ונוחלין העולם הבא שהקרן קיימת להם לעולם הבא שנא' להנחיל אוהבי יש פשטיה דקרא הוא להנחיל אוהבי הרבה יש בידי. ובסדר טהרות במשנה בסוף עוקצין ובפרק חלק דרשו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות ופירש רבינו משה ז"ל בפירוש המשנה שאפילו ישאר אדם בתענוג של שלש מאות ועשר עולמות יותר הוא תענוג העולם הבא שאלו התענוגים הם תענוגי הגוף ואותו התענוג הוא בנפש ואין זה דומה לזה והוכיחו זה ממלת יש שהוא הפך אין שהוא העדר ויש הוא מקיום המתמיד ולפי פירושו זה המנין אין לו בזה ענין. ואני אומר כי שבתות השנה הם מעין העולם הבא שהם ימי מנוחה ושאר ימי השבת הם ליגיעה ועמל וכשתסלק מהשנה שהם שס"ה יום השבתות והרגלים ישאר שלש מאות ועשר ואלו הן שלש מאות ועשר עולמות שהקב"ה עתיד להנחיל לכל צדיק לעולם הבא כמנין יש שיהיו כל ימות השנה מנוחה כיום השבת וזהו שאמרו במסכת תמיד מזמור שיר ליום השבת לעולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים וכן היא במסכת ראש השנה בפרק יום טוב של ראש השנה וכבר פירשתי זה בחלק שלישי מזה הספר. ואוצרותיהם אמלא בעה"ז שנא' וימלאו אסמיך שבע. להנחיל אוהבי יש הם אברהם ותלמידיו שנא' זרע אברהם אוהבי:

תלמידיו של בלעם הרשע. הם כל מי שלומד ממנו והולך בדרכו הרעה יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת. אע"פי שיש מהם אוכלין הע"הז כתלמידיו של אברהם אבל סופן לירש גיהנם נחלת עולמים שלא יהיו מצפצפין ועולין וגם יורדין למדריגה התחתונה של גיהנם שהיא באר שחת והוא הפך העולם הבא כמו שאמרו בפ' תפלת השחר אני רץ לחיי העולם הבא והם רצין לבאר שחת. ואפשר ג"כ שאף הע"הז אינן אוכלין אבל מתים בחצי ימיהם כמו שאירע בבלעם שלא הגיעו שנותיו לחצי ימי שנותינו בהם שבעים שנה שלא חיה אלא שלשים ושלש שנים כמו שהוא כתוב בספר המינים וכמו שנזכר בפרק חלק. וזהו שהביא ראיה מהפסוק אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. ובלעם היה איש דמים שבעצתו נפלו עשרים וארבעה אלף מישראל שנא' הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה'. והיה איש מרמה כי במרמה הכשיל ישראל בעצתו שנאמר לכה איעצך ותרגם אנקלוס אמלכינך מה דתעביד שאמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה אפקירו בנותיכם אליהם ועל ידי זנות יהיה בהם נגף כמו שנזכר בפרק חלק ובספרי. ואני אבטח בך הוא סוף הפסוק ועל ידי הבטחון בך תציליני מגיהנם:

דרך חיים (מהר"ל)

דרך חיים למהר"ל מפראג

כל מי שיש בו שלשה דברים וכו'. יש לשאול שאמר כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו מנינא למה לי לומר ג' דברים, ועוד וכי לא היה לאברהם יותר מן אלו ג' דברים שהרי היה לו כמה מעלות והיה גומל חסד וכיוצא בזה ואיך אמר כי בשביל שלשה דברים אלו הוא מתלמידי אברהם. וכן בבלעם וכי לא היו מדות רעות בבלעם יותר מאלו, ועוד שאמר מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ובין תלמידיו של בלעם הרשע, וכי לא יודעין אנו שתלמידיו של אברהם יורשין גן עדן ותלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם, ועוד וכי לא היו רשעים מבלעם ולמה תלה הקלקלה במקולקל הזה:

ותחלה יש לך לדעת ענין אברהם וענין בלעם, יש לך לדעת כי אברהם היה ראש לאומה הישראלית, וכשם שהיה אברהם ראש לאומה הישראלית כך היה בלעם ראש לאומות לפי שהיה נביא לאומות העולם. ומפני כי הראש והעליון יש לו התעלות ביותר שהראש הוא מתעלה על הכל, ולפיכך נמצא שני דברים אצל אברהם ואצל בלעם בשוה, אצל אברהם כתיב (בראשית, כב) ויחבוש את חמורו ובבלעם כתיב (במדבר, כב) ויחבוש את אתונו, באברהם כתיב ושני נעריו עמו ובבלעם כתיב שני נעריו אתו. וביאור דבר זה כי מחמת שאברהם ראוי לו להתעלות מצד שהוא ראש ואב המון גוים, כתיב אצלו והוא רוכב על החמור כלומר שהוא מתעלה על המדריגה החמרית, אבל הפרש יש בין אברהם ובין בלעם, כי אצל אברהם כתיב חמור שהוא זכר ודבר זה ראיה שאין לאברהם צירוף כלל אל המדריגה החמרית רק רוכב עליו ומתעלה עליו ביותר כאשר ראוי לפי מדריגתו, לכך היה החמור זכר כי אין לו שום חבור וצירוף אל זכר וכך היה אברהם נבדל מן המדריגה החמרית רק מתעלה עליו. אבל בלעם היה רוכב על אתונו שהיא נקיבה ואין ספק כי הזכר יש לו חבור אל הנקיבה וכך בלעם היה למדריגתו חבור אל החמרי, וזה אמרם (עבודה זרה דף ד:) בלעם בא על אתונו שנאמר ההסכן הסכנתי לעשות לך מלשון ותהי למלך סוכנת ורמזו ההבדל הגדול שהיה בין אברהם ובין בלעם, כי אברהם היה נבדל מן החמרי, אבל בלעם היה מתחבר אל החומר ולפיכך אמרו שבא על אתונו כאשר היה לבלעם חבור אל אתונו:

ויש לך להבין כי מצד זה היה אברהם וכן בלעם דומה אל האדם, כי האדם הזה השכל שיש לו הוא רוכב על החומר הגופני, ויש שתי כחות המשמשות אל השכל והם כחות גופניות וכבר התבאר זה למעלה, ואין ספק כי אברהם דומה אל השכל לפי שהיה אברהם מקיים כל התורה כולה משכלו, וזה שאמר ושני נעריו עמו ואמר לשני נעריו שבו עם החמור עם הדומה לחמור כי כחות האלו שהם כחות גופניות הם עם הדומה לחמור, וכאשר היה אברהם הולך לעבוד השם יתברך, להקריב את בנו להתגבר על יצרו שהוא בגוף ואז הוא מסלק מאתו החומר וכחות הגוף, ואמר להם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה, כי כל זמן שהכחות הגופניות הם עם השכל מעכבים ההשתחויה אל השם יתברך להיות נכנע לפני השם יתברך וכאשר מסלק מאתו החומר עם הכחות אז הולך לעבוד את השם יתברך. ומכל מקום אמר ונשובה אליכם כי לא נעשה האדם נבדל לגמרי, רק הוא עובד השם יתברך ואחר כך חוזר אל צרכו והוא שב אל גופו וכחותיו. ומפני זה נאמר אצל אברהם עמו, כי עמו הוא נאמר על שני דברים שאינם ביחד לגמרי רק שזה עם זה, אבל אתו הוא כמו אותו שלשון זה נאמר כאשר מתחברים שני דברים לגמרי. כמו שפירש רש"י מדברי רז"ל בפרשת וירא (בראשי' י"ט) גבי בכירה כתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו צעירה שלא פתחה בזנות ואחותה למדתה חיסך עליה הכתוב ולא פרסם גנותה אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב בפירוש עד כאן פירושו. כי מה שכתוב עמו אין לשון עמו רק שנים שישנים במטה ולא פירוש החיבור לגמרי, אבל בבכירה כתיב לשון את אביה שהלשון משמע חבור גמור. ומפני כי אברהם נבדל מן הכחות החמריות רק שהם עמו כתיב ושני נעריו עמו, אבל בלעם שיש לו חבור אליהם כתיב אתו שהוא לשון חבור לגמרי:

ומפני זה היה אצל אברהם ג' מדות שהם נוטים אל נפש נבדלת, וג' דברים היו בבלעם שהיו מורים על כי נפשו נמשך אחר החמרי כמו שאמרנו שהוא בא על האתון. ואמר עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע, ואלו שלשה מדות מצאנו באברהם לשבח, שהרי תמצא עין טובה באברהם במה שהיה מכניס אורחים וגומל חסד וזהו בודאי ממדת עין טובה, ותמצא בו מדת הענוה שהיא רוח נמוכה שאמר ואנכי עפר ואפר, ומדת נפש שפלה כלומר שהיה מסתפק בשלו ולא היה רודף אחר החמדה כלל וזהו ממדת נפש שפלה, שהרי אמר אם מחוט ועד שרוך וגו' הרי לא חפץ במה שראוי לו ומכ"ש שלא היה חפץ מה שאין ראוי לו. והפך זה בבלעם ומפרש במדרש (במ"ר פ"כ) עין רעה וישא את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו בקש להכניס בהם עין הרע, רוח גבוהה מאן ה' לתתי להלוך עמהם רק עם חשובים מכם ולכך בלק הוסיף לשלוח לו שרים נכבדים מאלה ונפש רחבה אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וכמו שפירש רש"י בפירוש התורה. וכל אלו שלשה מדות רעות נמשכות אחר נפש בלעם שהיה רוכב על האתון והיה בא על אתונו כמו שאמרנו, כי מאחר שהיה לנפשו חבור אל החמרית היה בו כל אלו מדות, ידוע כי החומר דבק בו ההעדר וכמו שהתבאר דבר זה כמה פעמים, ומפני כך היה בו עין הרע שעין הרע דבק בו ההעדר עד שמוציא את הכל מן העולם ולכך נקרא עין הרע, וכן רוח גבוהה מורה על החסרון שהוא שייך אל החמרי, וזה אמרם (בפרק רבי עקיבא) (מגילה דף כט.) האי מאן דיהיר בעל מום שנאמר למה תרצדון הרים גבנונים ואין גבנונים אלא בעל מום שנאמר או גבן או דק, ופירוש זה שכל ההרים הגבוהים כמו תבור וכרמל מפני גבהותם יותר מן הראוי, בעלי מומין הם אצל סיני שלא היה גבוה כל כך, ומפני כך לא נתן עליהם התורה כי הגבהות הגדול הוא מום וחסרון. וטעם דבר זה שכשם שהחסרון הוא מום כך כל יתור ותוספות כנטול דמי, ולכך התוספות מום וחסרון כמו מי שהוא בעל חסרון ממש והרי לך הן העין הרע בעצמו הן רוח גבוה חסרון, וכן מה שהיה נפש בלעם רחבה לקבל ממון אחר היה זה חסרון, כי מי שאינו חסר ומסתפק בעצמו אינו מקבל דבר מאחר שהוא שלם בעצמו, הרי לך ג' מדות אלו כולם מורים על החסרון וההעדר שהוא בחומר דוקא ומפני כי בלעם בא על אתונו מתחבר אל החמור שהוא החומר, היו כל מדותיו שהיה בעל חסרון והעדר, והפך זה מדת אברהם שהיה רוכב על החמור נבדל מן החומר היה שלם בעצמו ולא היה לו חסרון. כי מה שהיה עין טובה הנה היה מסולק ממנו הרע שהוא ההעדר והחסרון, והיה בעל ענוה שבעל הענוה אין בו גבהות שהוא מום וחסרון והיה לו נפש שפלה מסתפק בעצמו, שכל מי שמסתפק בעצמו אינו חסר שאם היה חסר היה חומד ממון אחר:

והיינו דקאמר מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ובין תלמידיו של בלעם הרשע, תלמידי אברהם מפני שאין בהם החסרון אבל יש להם השלימות, מצד השלימות שיש בהם ראוים לאכול בעולם הזה ונוחלין לעוה"ב שהרי אין בהם חסרון והעדר, וכאשר מסולקים מן ההעדר הם ראוים אל עוה"ז ועוה"ב, וזש"ה להנחיל אוהבי יש כי היש הוא הפך ההעדר והחסרון, ואוצרותיהם אמלא דבר זה נאמר על האוצר הסמוי מן העין והוא לעוה"ב ודבר זה ימלא להם והכל מפני שלימות ותמימות שיש בהם מבלי חסרון. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, ודבר זה נמשך אחר מדתם כי מפני שהם בעלי חסרון, כי כל המדות אשר אמר למעלה הכל הם חסרון ומפני כך ראוי להם הגיהנם שהוא העדר וחסרון, שהרי נקרא ציה וצלמות ואבדון ושם ציה נאמר על שהוא חסר והוא מסולק מן המציאות, ויורדים לבאר שחת היינו ליום הדין הגדול יורדין עוד לבאר שחת והוא יותר מן גיהנם. וכנגד זה שאמר תלמידי אברהם אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב, אמר שתלמידי בלעם הרשע הם הפך זה. ומביא ראיה מן הכתוב ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, פירוש כי כל ענין בלעם שדבק בו ההעדר כמו שפירשנו מענין בלעם. ולפיכך נקראו תלמידי בלעם אנשי דמים שרוצים לבלעות אחרים והכל מפני ההעדר והחסרון שדבק בהם, וקרא אותם ומרמה כלומר שיוצא מידתם מן היושר ולפיכך נקראו בעלי מרמה כי המרמה היא יציאה מן התמימות שהיא מדת היושר. ולפיכך אמר הכתוב לא יחצו ימיהם כפי מדתם שדבק בהם ההעדר לגמרי כמו שהתבאר, שאם היו באים אל החצי היו נכנסים במציאות שהוא יש שאינו ראוי להם, אבל כיון שהם בעלי העדר וחסרון אין ראוי שיבאו לחצי ימים:

ובפרק חלק (סנהדרין ק"ו) אמרו שם כי היה בלעם הרשע בר תלתין ותלת שנין כאשר נהרג לקיים לא יחצו ימיהם, ולפיכך אמר הכתוב תורידם לבאר שחת ששם נשחתו ונאבדו הכל כפי מדתם שכך ראוי להם. והכל נרמז בשם אברהם ובשם בלעם, כי נקרא אברהם שהוא אב המון גוים והאב הוא נותן המציאות שהיה אברהם נותן המציאות אף לאומות ולכך נקרא אב המון גוים, ובלעם הפך זה שהיה בולע עם, וכן אמרו בפרק חלק (שם ק"ה) בלעם בלע עם בנו בעור שבא על בעיר נרמז בשמו במה שנקרא בלעם בן בעור על שהיה רוצה לבלוע עם ודבק בו ההעדר לגמרי, וזה מפני שבא על אתונו וזה בנו בעור שבא על הבהמה החמרית ודבר זה עצמו היה גורם לו שדבק בו ההעדר, הרי לך כל מה שאמר למעלה נרמז בשם אברהם ובשם בלעם, כי היה מיוחד אברהם שלא היה דבק בו ההעדר שדבק בחומר ומפני כך היה נותן המציאות לעצמו ולאומות, ובלעם דבק בו ההעדר ולכך היה בולע עם, וכל זה מפני שהיה בנו בעור שבא על הבהמה החמרית ודבק בו ההעדר עד שהיה בולע עם. והבן הדברים האלו ותעמוד על מדריגת אברהם ומעלתו וענין בלעם ופחיתתו. ונקט התנא מנינא ג' דברים היו באברהם וג' היו בבלעם, ודבר זה כאשר תבין כי היה בבלעם ג' מיני חסרון עד שהיו אלו מיני חסרון כוללים כל מיני חסרון, וזה כי האחד הוא מצד שהיה עצם רע בעצמו ודבר שהוא רע בעצמו אין לך חסרון כמו זה מצד שהוא עצם רע, ומורה על זה מה שהיה בעל עין הרע נמשך מעצם רע, והשני מצד התוספות שבו שכל תוספות הוא חסרון כמו שאמרו האי מאן דיהיר בעל מום הוא, והשלישי מצד שהיה נפש חסר ולכך היה נפש רחבה לחמוד ממון אחר, והפך זה היה באברהם שהיה עצם טוב בעצמו, ולא היה לו נפש חסירה, ולא היה בו תוספות וזהו השלימות הגמור. ולכך אמר כי היה אברהם בעל עין טובה בעצמו וזה מורה על עצם טוב בעצמו, והיה בעל ענוה שאין בו תוספות, והיה לו נפש שפלה שלא היה חומד ממון אחרים שלא היה לו נפש חסירה ובזה היה שלם לגמרי, וזה שרמז במה שנקט התנא מנינא אצל כל אחד ואחד:

וכדי שתבין דברי חכמים וחדותיהם על עמקם, הנה יש לך להבין כי אלו ג' דברים אשר אמרו כאן דהיינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, אלו שלשה דברים הם בחלקי הנפש אשר הם שלשה, כמו שבארנו למעלה אצל ג' כתרים הם ואצל הקנאה והתאוה והכבוד, ואברהם שהיה רוכב על החמור כל חלקי הנפש שהם שלשה כמו שאמרנו הם שלימים, וכמו שאמר הכתוב ויקח את שני נעריו עמו, כי בשביל שהיה אל אברהם נפש נבדל רוכב על החמור היה לו שני נערים שהם שני כחות, שאלו ג' חלקי הנפש, האחד עולה למעלה ורוכב על החומר הוא כח השכלי הנבדל, והשנים האחרים הם קרובים אל הגוף וכך היה לאברהם שהוא היה רוכב על החמור נבדל מן החומר ושני נעריו עמו, ותראה כי היו הנערים עם אברהם עד שראה מרחוק המקום, ואז אמר להם שבו לכם פה עם החמור, אבל כ"ז שלא ראה המקום מרחוק היו הנערים עמו, ודבר זה מורה לך כי הכח הנבדל הוא מנהיג אלו שתי כחות והם עמו, עד שאלו שתי כחות מקבלים מקדושתו וממעלתו של הרוכב על החמור. רק כאשר בא הכח הנבדל להתדבק במעלתו הנבדלת מן הגשמיים במעלה העליונה, אז אינם יכולים והם נשארים עם הגוף. ולפיכך כאשר ראה אברהם המקום אשר שם היה מתדבק אברהם במעלתו העליונה אמר לנעריו שבו לכם פה עם החמור, אבל כל זמן שלא היה מתדבק במעלתו זאת אז נעריו עמו והם מתדבקים עמו. ולפיכך אלו שלשה דברים אשר נזכרו כאן שהם לחלקי הנפש, והם בעצמם כנגד הקנאה והתאוה והכבוד שבארנו למעלה שהם ג' חלקי הנפש כמו שהתבאר. והנה עין הרע הוא כח הקנאה בעצמו, והכבוד הוא רוח גבוהה ביותר והוא כנגד כח השכלי שהוא מבקש הכבוד כמו שהתבאר הכל למעלה אצל הקנאה והתאוה והכבוד, ונפש רחבה הוא אהבת ממון והוא גם כן תאוה לא תאות המשגל בפרט, שהרי כתיב (דברים, ה) ולא תתאוה בית רעיך. והנה אצל אברהם היו נעריו שנים עם הכח השכלי ומקבלים מאתו עד שכל אלו שלשה דברים היו בקדושה, ואצל בלעם דכתיב שני נעריו אתו היו מקבלים מאתו זוהמא עד שכל השלשה היו מתועבים הפך הקדושה. ולכך אמרו כל מי שיש בו ג' דברים מתלמידיו של אברהם, כי יש לאברהם תלמידים ותולדות ויש לבלעם שהוא נוטה אל הטומאה תלמידים ותולדות, לכך אמר מנינא כי המנין מורה שאלו דברים כוללים כל החלקים מפני שהם לג' כחות הנפש אשר בארנו למעלה. כלל הדבר מה שהיה אברהם מתעלה בכל כחות נפשו במעלה העליונה הנבדלת והם ג' כמו שהתבאר, ועל ידי זה קנה אברהם ג' מעלות קדושות, שכל מעלה ומעלה דהיינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מדריגה נבדלת מן החומר, וכל זה כאשר היה אברהם מתעלה על החומר. והפך זה התעבות בלעם בכחו הוא לפחיתות ולטומאה והיה דביקתו ברע, ויש לך להבין הדברים שרמזו חכמים כאן:

וכבר בארנו לך למעלה כי כל הדברים מן ראש הפרק שהתחיל בעשרה מאמרות נברא העולם תמיד מזכיר מדריגת העולם זה אחר זה, וכל המאמרים נזכרים בלי שום זכר אומר שתראה מזה כי הכל דבר אחד. ועתה מסיים דבריו לומר כל מי שיש בו ג' דברים הוא מתלמידיו של אברהם וג' דברים מתלמידיו של בלעם הרשע, כי אחר שזכר מדריגת הרבים כמו שאמר המזכה את הרבים והמחטיא את הרבים, זכר אחר זה מדריגת אברהם שהיא עליונה עד שהוא היה אב המון גוים והיה התחלה לכל העולם נחשב, וכבר בארנו עוד אצל העוסקין עם הצבור שיהא כונתם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם שהאבות הם התחלה אל הרבים עיין למעלה. ולפיכך זכר מדריגת אברהם אחר זה והוא היה רוכב על החמור עד שהיה מדריגת אברהם נבדלת, ומדריגה זאת באין ספק שייך אל העולם כאשר היה אברהם התחלת העולם כמו שבארנו במקומות הרבה מאוד, ולפיכך השלים התנא את סדר העולם במדריגת אברהם שהיא המדריגה העליונה שהיא בעולם, ושעם מדריגת אברהם נקשר גן עדן כל כך המדריגה העליונה הזאת אליו. וזכר גם כן ההפך, כי יש בעולם מדריגה הפך זה הוא ענין בלעם שהוא הפך אברהם כי הרע לעומת הטוב. ולהודיע כי מדריגת אברהם היא המדריגה העליונה והוא הטוב הגמור, עד שיש כנגד זה החסרון והרע הגמור שהוא נקשר עם הגיהנם לגמרי, ובדבר זה השלים ענין העולם בכללו וציור המציאות כאשר תבין דברים אלו על סדרם וקשורם. לכך לא בא איש זר ביניהם רק הכל נקשר בקשר אמיץ וחזק מאוד, כי הכל הוא סדר העולם וציור מציאתו אשר התחיל התנא בו ראש הפרק בעשרה מאמרות נברא העולם. ואין ספק כי אי אפשר לבאר הדברים האלו אשר זכר התנא על עמקם, כי מראש הפרק עד סוף הפרק הכל הוא סדר המציאות וקשור שלו, ומי שיש בו חכמה הלא הדבר הוא נגלה לפניו מאד ושים עיניך ולבך מאד אל הדברים אשר בארנו ועוד יתבאר:

מדרש שמואל (אוזידא)

פירוש מדרש שמואל

ראוי להבין אמאי תני והדר מפרש הכי הול"ל כל מי שיש בו שלשה דברים הללו עין טובה וכו' עוד מניינא למה לי, עוד להבין אמאי נקט התנא דבריו בלשון שאלה. ותו דקאמר מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע ואין מקום לשאלה זו כי הדברים פשוטים אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם ומהו ענין שאלתו. עוד התירוץ שאמר תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה נראה בלתי צודק כי רוב הפעמים תלמידי אברהם אבינו חייהם אינם חיים מרוב צערן כי הם מעונים ומדוכים ביסורין קשים מר ממות. עוד לידע איך הביא ראיה מפסוק להנחיל אוהבי וגו' לעולם הזה ולעולם הבא ואם נאמר כי להנחיל אוהבי יש הוא על העוה"ב כאמרם ז"ל כמנין י"ש עולמות ומה שאמר ואוצרותיהם אמלא הוא על העוה"ז קשה אמאי הפך הסדר והקדים העוה"ב לעוה"ז. עוד אומרו יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת נראה כפול ענין במלות שונות ולמה נכפל. ואפשר לומר דמאי דנקט מנינא הוא כי לכאורה נראה כי הג' הם שני דברים לבד כי רוח נמוכה ונפש שפלה כל אחד משמעותם ענין הענוה לכן הוצרך להשמיענו מנינא שהם שלשה ולא שנים. ומה שהקדים ואמר ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע השמיענו כי אף אם האדם יהיה משולל מהדברים שהם בתלמידיו של אברהם אבינו לא מפני זה יקרא מתלמידיו של בלעם הרשע ולכן לא אמר וכל מי שאין בו שלשה דברים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע להודיע כי דווקא מי שנטה עצמו אל צד אחר מן הקצה אל הקצה לקנות ג' דברים אחרים בתכלית הרע והפחיתות אז הוא נקרא מתלמידיו של בלעם הרשע. נמצא לפי זה ששלש חלוקות בדבר מי שיש בו ג' דברים הללו עין טובה וכו' הוא מתלמידיו של אברהם אבינו ואם הוא משולל מהם לא יקרא תלמיד לאברהם וגם לא מתלמידי בלעם כי הוא איש בינוני אמנם כאשר קנה בנפשו קנין של ג' דברים אחרים אז הוא מתלמידיו של בלעם. וביאר הדברים עין טובה הכוונה כי תשבע עינו במה שחננו ה' אם מעט ואם הרבה ישמח בחלקו כאברהם אבינו שהיתה עינו טובה עד שכאשר נלחם עם המלכים ויחלק עליהם לילה ויכם וירדפם עד חובה מן הדין כל השלל והרכוש היה שלו ומלך סדום בעצמו אמר תן לי הנפש והרכוש קח לך והוא השיב אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם והנה אין לך עין טובה גדול מזה עושה לפנים משורת הדין. וכן היה לו רוח נמוכה ומשפיל את עצמו שכן כתיב ואנכי עפר ואפר. ואמרו ונפש שפלה הכוונה על הנפש המתאוה כי מטבעה כל היום להתאוות תאות המשגל ונפשו המתאוה של אברהם אבינו הוא השפילה עד שאפי' ביפיה של שרה אשתו לא הסתכל מעולם עד שירד למצרים כמו שאז"ל בפסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ומי שיהיו לו אלו הג' מדות כמו שהיו באברהם הלא הוא מתלמידיו ודאי. ומי שיש בידו ג' דברים אחרים בקצה הפחיתות הפכיים לאלו עין רעה כבלעם שלא תשבע עינו כמ"ש הכתוב אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וכן כאשר הפיל כ"ד אלף מישראל בעצתו הלך למדין ליטול שכרו ושם נהרג וכל זה יורה על גודל עינו הרעה. ורוח גבוהה כד"א כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם וכן נאם שומע אמרי אל וגו'. ונפשו המתאוה תאות המשגל היתה נפש רחבה והנה היו בו אלו הג' מדות בתכלית הרשעות ומי שקנס מדות כאלו לעצמו הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. אמנם מי שיהיה בינוני בענינים אלו ואם באולי יארע לו כמו שאירע לאברהם עם מלך סדום ויקח חלקו מהממון לא מפני זה יקרא רע עין גם לא יקרא מתלמידיו של בלעם הרשע ולכוונה זאת דקדק התנא בלשונו שאמר וכל מי שיש בו ג' דברים אחרים לרמוז אל מה שאמרנו. עתה שאל כדרך מקשה ומתרץ מה בין תלמידיו וכו' לא מפני שנעלם ממנו שיש הפרש ביניהם כי מי לא ידע בכל אלה אמנם על דבר אשר נתחדש לו עתה כי שלש חלוקות בדבר שתי קצוות ואמצעי אחד על כן שאל דבשלמא אם היינו אומרים ששתי חלוקות בדבר ההפרש שביניהם היה פשוט שכר זה ועונש האחר אמנם עתה שהם שלש חלוקות שאל מה הוא ההפרש שבין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם כי צריך שיהיה הפרש גדול ביניהם כדי שתשאר חלוקה ממוצעת לפי שלא יהיה לא מתלמידיו של זה ולא מתלמידיו של זה. והשיב שהפרש גדול ביניהם כי מי שהוא מתלמידיו של אברהם אבינו שכרו כל כך גדול שזוכה לשתי שולחנות בעוה"ז ובעוה"ב ותלמידי בלעם הרשע עונשן גדול ויורשין תרתי גיהנם ועתה בזה נתברר תשובה גם לחלוקה האמצעית כי שכרה ג"כ יהיה ממוצע כפי מעשיו או יזכה בעוה"ז ולא בעוה"ב או בעוה"ב ולא בעוה"ז הכל בשיקול הדעת של אל דעות. ומה שאמר שמי שהוא מתלמידיו של אברהם אבינו אוכלים בעולם הזה ואנו רואים בהפך כי אשכלות מרורות למו אפשר לומר שהשלשה דברים אשר הם בתלמידיו של אברהם אבינו הם תכלית החסידות לפנים משורת הדין כמו שאמר ולכן אותם הצדיקים שאינם אוכלים בעולם הזה אפשר שעדיין לא קנו לעצמם השלשה דברים כאשר היו באברהם ולכן לא זכו לאכול גם העולם הזה ומזומן להם שכרם לעולם הבא:

ואפשר לומר עוד כי מי שיש בו עין טובה ושמח בחלקו בודאי שזה אוכל העוה"ז כי לעולם לא ידאב ולא ידאג ומי שעינו רעה לעולם לא ישבע כסף ומרבה נכסים מרבה דאגה ונמצא מי שעינו רעה דרך הטבע הוא שאינו אוכל העוה"ז ומי שאינו טובה בדרך הטבע הוא אוכלו וחייו הם חיים ולא דרך התנא בדרך השגחה:

וכן מי שיש בו רוח נמוכה מבלי גאוה וקפדנות כי הקפדנות תולדת הגאוה וזה אינו מקפיד כלל שומע חרפתו ואינו משיב והוא מן הנעלבים ולא מן העולבים איש כזה שאין בו קפדנות לעולם ישמח לבו ויגל כבודו לא ידאב ולא ידאג ונמצא שלעולם אוכל העוה"ז לא כן המתגאה ולו רוח גבוהה בראותו לאחרים מתגאים לבו חלל בקרבו וכל ימיו מכאובים כי בכל עת ובכל שעה מתדמה לו שנוגעים בכבודו ונמצא שבדרך הטבע אינו אוכל העוה"ז:

וכן מי שיש נו נפש שפלה ומכניע ומשפיל את עצמו ואת נפשו המתאוה תאות המשגל זה כל ימיו יהיה בריא אולם ועם אדם לא ינוגע לא כן המרבה בתאות המשגל גורם רעה לעצמו ומתילדים בגופו חלאים רעים ונאמנים כמו שאמר הרמב"ם ז"ל וכשהביא ראיה מן הפסוק אינו מביא רק לענין העוה"ב אמנם לענין העוה"ז א"צ ראיה כי המפורסמות אין צריכין ראיה ומה שאמר יורשין גיהנם הכוונה גיהנם מעוה"ז וכמ"ש בגמרא לא תירתו תרתי גיהנם ובמה שאינו אוכל העוה"ז הרי הוא יורש חד גיהנם ומביא ראיה לגיהנם הבא איך יורד לבאר שחת והוא הגיהנם של העוה"ב שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו' ואני אבטח בך:

והרי"א ז"ל כתב כי אלו הג' מדות הפחותות מסכימים לאותם שלש שזכר ר' אלעזר הקפר שהם הקנאה והתאוה והכבוד כי הנה עין רעה היא הקנאה כי עינו רעה בשל אחרים ומקנא בהם וזה נופל בקנין הממונות עד שמפני זה יבא האדם לידי חמדה וגזל וגנבה ואונאה וכל העבירות התלויות בקנין הממון. ונפש רחבה הוא רוב התאוה ושטיפתה ותפול בכל התאות הגשמיות מהמאכלים והעריות ותאר את הנפש בלשון רחבה לדמיון רוב תאותה ושטיפתה על דרך וגם הנפש לא תמלא (לישנא קטיעא הוא כדי לקצר והרוצה בתשלומו יעיין הלשון בנחלת אבות). והנה בלעם היה לו נפש רחבה רוצה לומר תאוה רחבה בלתי מספקת שלא היתה מתמלאת מדבר כי תמיד היתה נפשו ריקה ומוכנת ברחבה לקבל המותרות והתבאר זה ממה שיעץ למלך מדין להזנות את נשי עמו וכל יועץ בליעל יועץ כפי דרכו וכפי טבעו וכמאמר שהמע"ה מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו שפירושו שהדבר אשר בו יצורף האיש לדעת טבעו ותכונתו הוא כפי מה שהוא מהלל ומשבח כי בלי ספק הוא הישר בעיניו ורחמיו על כל מעשיו והתלמידים המתנהגים בדרכים האלו הם מתלמידי בלעם אבל יראי ה' וחושבי שמו הם מתלמידיו של אברהם אבינו וביארה המשנה מה ביניהם לענין השכר ואמר שתלמידי אברהם אבינו אוכלין העוה"ז ונוחלין העוה"ב ואמר אכילה בענין העוה"ז לפי שאוכלין פירות מעשיהם הטובים בעוה"ז והקרן קיימת להם לעוה"ב ששם המנוחה והנחלה באמת וזה אומרו ונוחלין והביא עליו ראיה ממאמר שלמה להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא כי הנה אמר יש על טובות העוה"ז שיתן השי"ת לאוהביו ולשומרי מצותיו דבר מה הכרחי שמורה עליו לשון י"ש שהם מסתפקים בהכרחי ואמנם בעוה"ב יש שכרם מרובה והוא אומרו ואוצרותיהם אמלא. ויש אומרים להנחיל אוהבי יש על העוה"ב כי היא המנוחה והנחלה והיש והמציאות האמיתי לא טובות העוה"ז שכלם באים אל ההעדר ועל העוה"ז אמר ואוצרותיהם אמלא. אמנם תלמידיו של בלעם הרשע יהיו בהפך כי הם בעוה"ב יורשין גיהנם ובעוה"ז ימותו בקצרות שנים והוא אמרו ויורדין לבאר שחת כלומר יורדין מהרה לקבר כי שחת פעם יאמר על גיהנם ופעם יאמר על הקבר. ואמנם בראיה שהביא יאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת על הגיהנם אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בעוה"ז לפי שבלעם היה איש הדמים לפי שהוא גרם המגפה בעון פעור והיה בעל מרמה מחשב להרע לו בעל מזמות יקרא וכבר בא בפרק חלק שאמר רבי חנינא דבר תלתין וארבע נהרג בלעם ולמדו מפסוק זה לא יחצו ימיהם ואמר זה מין אחד שמצא כתוב בפנקסו של בלעם. והחסיד ז"ל פירש עין טובה המעט שלו בעיניו הרבה ושל אחרים ימעט בעיניו ויחפוץ שיהיה להם יותר ממה שהיה חפץ לעצמו לא יקנא כלל וייטב בעיניו שיהיה לאחרים יותר ממנו וז"ש הכתוב ואהבת לרעך כמוך ולא אמר את רעך והפכו עין רעה שלו יראה מעט ושל חברו הרבה ויקנא בו וייטב בעיניו שיהיה לו מעט ובלבד שיהיה לחברו יותר מעט ומי שיש בו עין טובה יורה על שיש בו הנשמה העליונה וע"כ אבדה ממנו חכמת העוה"ז וחמדתו כי בנה בשמים מעליותיו. רוח נמוכה הענוה והוא שלמות הרוח והפכו בגאוה. נפש שפלה מסתפק בהכרחי כמשפט בעלי נפש שפלה כי יספיק להם מעט כי הנמלה חצי גרעין חטה יספיק לה בכל השנה. והפכו נפש רחבה והיא רחבה בתאותה. ואלו השלש מדות רעות הן שלשה פתחי גיהנם ועליהם אמר דהמע"ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים הן המשתדלים והרוצים לקנות ממון הרבה כי בדעתם כי אין עולם אלא זה ואם אינם אומרים כן מעשיהם מוכיחים עליהם וזו היא עין רעה החומד ממון אחרים ודרך חטאים הם בעלי נפש רחבה הממלאים אותה מכל מאכל ומכל עדוני עולם ובמושב לצים רוח גבוהה. וכנגדן שלשה פתחי ג"ע בתורת ה' חפצך הפך החפצים בממון ובתורתו יהגה יומם ולילה איך יקיים המצות ויזהר מן העבירות והיא נפש שפלה והיה כעץ שתול על פלגי מים דבר טבעי בו אינו מחזיק טובה לעצמו כי לכך נוצר ואלו הן נפש רוח ונשמה ואמר בספ"ה כי הנפש אינה מתפרדת אפי' אחר המות וע"כ היה יכולת בבעלת אוב להעלות את שמואל ועליה נאמר בהתהלכך תנחה אותך והיא התחלה לתחיית המתים ע"כ המעשה עיקר כי המעשיות כולם בנפש לא תשנא ואהבת לרעך לא תקום לא תטור וכל הלאוין שאין בהם מעשה ועסק התורה ברוח והדעות והאהבה והיראה בנשמה ושורש כל אלה המעשה כאשר יתאחז הרוח והנשמה בגוף היא הנפש. ודע את כל זה מאד ממשנת כל אהבה היא תכלית הנפש. כל מחלוקת תכלית הרוח. כל המזכה את הרבים תכלית הנשמה. ועמוד והתבונן נפלאות החבור הקדוש מאלו המשניות המתחילות כל וכמה נאה לפרשם. אמרם ע"ה וה' ברך את אברהם בכל בכל אלה המעלות המתחילות כל כל אהבה כל מחלוקת כל המזכה וג' מדות עין טובה וכו' ותשמור ההערה הגדולה הזאת. תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה אוכלין העוה"ז וכו' שנאמר להנחיל אוהבי יש ודקדק באומרו להנחיל אוהבי יש שכל עניני זה העולם הם כלים אבל טובות העוה"ב קיימות לעד ולכן נקראו יש וא"ת היה ראוי שיאמר אוצרות אוהבי אמלא ואנחילם יש כי טובות העוה"ז קודמים והתשובה כי השי"ת לא ישפיע לצדיקים טובה עד שידבקו עמו דבוק שלם ולזה אמר תחלה נחלת העוה"ב ואחריה מילוי האוצרות העוה"ז כי לא יבאו הפירות עד היות הקרן שלם. ואומרו ברשעים יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת קודם זמנם אפשר שרמז אל היות אחרית אכילתם העוה"ז מרה כלענה כי מתוך כך יורדים לתחתית שאול. ואפשר שכוון לומר שהם הפך תלמידיו של אברהם כי הם יאכלו העוה"ז וינחלו העוה"ב והפכם יירשו גיהנם ויכרתו בחצי ימיהם והוא מ"ש ויורדין לבאר שחת קודם זמנם ואמר והורידו עבדיך וגו' ולא תורד שיבתו בשלום שאול כי היורד מן ההר יורד במהרה על כרחו והם רואים השחת צא ולמד הראיה שהביא ואתה אלהים תורידם לבאר שחת לא ירדו הם כי היורדים מעצמם יהיה אחר חצי ימיהם וז"ש לא יחצו ימיהם ואני אע"פ שאני איש דמים אבטח בך כי דמי אויביך אני שופך. וכיון שאין סוף למתן שכרן של צדיקים ולענשן של רשעים ראוי שנשתדל בחריצות גדולה והשתדלות בשמחה ובטוב לבב ויזכור כי אפי' אם היה מושכב על מטתו בליל סגריר ואפל והיו אומרים לו שהיה ארנקי של זהובים מוטל בדרך ואין רואה כמה יהיה נבהל וחרד לקום ולא יהיה יכול לכוון מלבושיו איזה תחלה ויהיה פוסע פסיעות גסות ולא יהיה מרגיש באבני פוקה ובצורי מכשול אשר בדרך הכוהו בל חלה פצעוהו בל ידע וכל החרדה כדי ליקח הארנקי ואולי לא ימצאהו ולא יאסוף בחפניו כי אם עמל ורעות רוח ק"ו שאין עליו תשובה מה לטשות כדי להשלים רצון אבינו שבשמים לכך סמך יהודה בן תימא אומר וכו' עכ"ל:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב היה אפשר לתנא לקצר ושלא להאריך כלל ופרט והיה יכול לומר כל מי שיש בידו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה הוא מתלמידיו של אברהם אבינו וכל מי שיש בידו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע ולמה תנא דרך כלל והדר מפרש דרך פרט אלא ללמדנו שהג' דברים האלה אשר זכר ראשונה כוללים כל השלמות ואם רבו חלקיו וכן הג' דברים ההפכים להן כוללים כל הפחיתיות וזה כי אם היה מקצר ע"ד שאמרנו והיה נשמע שמי שיהיו לו הג' דברים הנזכרים הוא מתלמידיו של אברהם אבינו אך לתלמידיו של אברהם אבינו היו להם שלמיות רבות לאלפים ולרבבות זולת אלה אשר ע"כ אמר ראשונה שמי שיהיו לו הג' דברים האלה אשר יזכור הוא מתלמידיו של אברהם אבינו ואח"כ פירש שתלמידיו של אברהם אבינו הוה עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה כלומר כל שלמותם על שעליהם היו נקראים תלמידיו היו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה וע"כ לא אמר תלמידיו של אברהם אבינו היה להם עין טובה ורוח נמוכה כו' שהיה נשמע שהיה להם אלה הג' דברים עם שהיו להם עוד דברים אחרים כאלה אך באומרו תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה וכו' רמז שאלה הג' דברים היו הגורמים היותם תלמידיו של א"א וכו' וכן ההפך לזה בתלמידי בלעם כי לא אמר תלמידיו של בלעם היה להם עין רעה וכו' להורות שכל עצמות הלמוד שלמדו מבלעם הרשע היו הג' דברים הללו בלתי רעות אחרות רק הג' דברים האלה הם אשר עליהם היו תלמידי בלעם כי בהם היו נכללים כל הרעות ואם רבו חלקיהן עכ"ל:

והר"י בר שלמה ז"ל כתב להנחיל אוהבי יש וגו'. אומר אני כי מלת יש כוללת השני עולמות העוה"ז והעוה"ב וכך פי' הפסוק להנחיל אוהבי יש כל מה שהוצאתו מאין ליש ובזה נכללים שני עולמות ואוצרותיהם אמלא מטובם עכ"ל:

ולב אבות כתב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כלו' שמכל ימיהם אינם נותנים חלק מהם להשלים את עצמם וז"א לא יחצו ימיהם ירצה שכל ימיהם הוציאו לאבדון על דרך חז"ל חלקהו חציו לה' וחציו לכם ואני אבטח בך בתמידות מבלי הפסק כלל ואולי אומרו ואני אבטח בך ירצה ואני איני כמו הראשונים שאיני שם תכליתי לאכול העוה"ז ולנחול העוה"ב אלא אני בוטח בך בזולת שום תכלית אחר:

ואפשר לי עוד לומר שכוונת לא יחצו ימיהם כלו' לא מיבעיא שאין מוסיפין להם ימים על ימיהם אשר נגזרו להם בשעת לידתם אלא אפי' אותם הימים אשר היו ימיהם שניתנו להם לא יחצו אותם לא יגיעו לחצי ימיהם כי שנות רשעים תקצורנה ואני אבטח בך אמר דהמע"ה אפי' שידעתי נאמנה שלא נגזרו לי חיים רק להיות כעוללים לא ראו אור עם כל זה אני בטוח בך כי ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור וכן אמרו ז"ל כי דהמע"ה לא נגזרו לו רק חיי שעה ועם כל זה חי שבעים שנה:

ואפשר עוד לומר כי אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כלו' מעולם לא יחשבו שיוכל להיות שיחצו ימיהם ויכרתו ימיהם בחצי רק כל אחד ואחד אומר בלבו בל אמוט לדור ודור וזו היא עיקר סבת היותם אנשי דמים ומרמה אבל אני אבטח בך כלומר אני הפך סברתם כי אין אני בטוח בחיי שאאריך ימים ושנים רק בטחוני הוא בך שאתה תחייני:

גם אפשר לומר קרוב לזה כי הרשעים לעולם לא יחצו ימיהם כלומר כי לעולם חושבים שעדיין לא חיו חצי ימיהם ועדיין נשאר להם החצי האחר: