משנה אבות ה יט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה יט | >>

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.

ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.

עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע.

תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזהסב ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח), להנחיל אוהבי יש, ואוצרתיהם אמלא.

אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנםסג ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה), ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך.

משנה מנוקדת

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ,

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;
וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ,
אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כא):
"לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".
אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע,
יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד):
"וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת;
אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם,
וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ":

נוסח הרמב"ם

כל מי שיש בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של אברהם.

וכל מי שאין בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של בלעם.
תלמידיו של אברהם -
עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה.
אבל, תלמידיו של בלעם -
עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.
מה בין תלמידיו של אברהם, לתלמידיו של בלעם? -
תלמידיו של בלעם -
יורדין לגיהנם, ונוחלין באר שחת,
שנאמר: "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה" (תהלים נה כד) וכו'.
אבל, תלמידיו של אברהם -
יורשין גן עדן,
שנאמר: "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח כא).

פירוש הרמב"ם

עין טובה - כבר בארנו פעמים רבות שעניין עין טובה היא ההסתפקות.

ונפש שפלה - היא הזהירות.

ורוח נמוכה - היא הענווה יתירה, כמו שהתבאר בפרק שלפני זה.

והשלוש שכנגדן, הוא החריצות לקנות הממון, והוא עין רעה, ורוב התאוה והיא נפש רחבה, והגאוה והיא רוח גבוהה.

והשלוש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו, ומפני זה יקרא כל מי שימצאו בו אלו המעלות מתלמידיו של אברהם אבינו, מפני שהתנהג במידותיו.

וכל מי שימצאו בו אלו השלשה פחיתיות הוא מתלמידיו של בלעם הרשע, אחר שהתנהג במידותיו.

ואני אזכור המקומות שהתבארו בהן אלו המעלות לאברהם, והפחיתיות ההן כולם לבלעם, והן נמצאות כולן בתורה:

  • אמנם ההסתפקות באברהם, הוא אמרו למלך סדום "אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך"(בראשית יד, כג) וגו', וזה תכלית ההסתפקות והוא שיניח אדם ממון גדול ולא יהנה ממנו אפילו בדבר מועט.
  • אבל זהירתו, אמרו לשרה ביום בואו מצרימה "הנה נא ידעתי, כי אשה יפת מראה את"(בראשית יב, יא), ובא בפירוש שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא, וזה תכלית הזהירות. ועוד אמרו על הגר אחר שלקחה "הנה שפחתך בידך, עשי לה כטוב בעיניך"(בראשית טו, ו), מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה. וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל, העיד הכתוב שהרע בעיניו על ישמעאל לבד, והוא אמרו "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם, על אודות בנו"(בראשית כא, יא).אלו כולם מופתי הזהירות.
  • ואמנם ענותנותו, הוא אמרו "ואנכי עפר ואפר"(בראשית יח, כז).

והתפרסם לבלעם הרשע:

  • החריצות על הממון, והוא בואו מארם נהרים בעבור הממון אשר נשכר בו לקלל את ישראל, והוא אמרו יתברך "אשר שכר עליך את בלעם בן בעור"(דברים כג, ה) וגו'.
  • ואמנם רוב תאוותו בעניין המשגל, היא סיבת עצתו לבלק שיפקיר הנשים לזנות עם ישראל וישימם זונות מפורסמות, כי לולי רוב התאווה אשר היתה לו והיות הזנות טוב בעיניו לא היה מצווה בו, שמצוות בני אדם אינם רק לפי דעתם, כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו. ולשון הכתוב "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם"(במדבר לא, טז) וגו', וחכמים אמרו "בלעם, בועל אתונו היה", ואין ספק בו שמי שזה דעתו בזה תהיה פעולתו.
  • ואמנם גאותו, אמרו "נאם שומע אמרי אל"(במדבר כד, טז).

ואמנם הביאו ראיה על בלעם מאמרו "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים"(תהלים נה, כד) וגו', מפני שהיה איש הדמים שהוא היה סיבת מות ישראל במגפה, והוא גם כן איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולת הרע.

והביאו ראיה על תלמידי אברהם מאומרו "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא"(משלי ח, כא), כמו שקראו "זרע אברהם אוהבי"(ישעיה מא, ח):


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מתלמידיו של אברהם אבינו - למד ממנו והולך בדרכיו:

עין טובה - מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים. שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך:

ורוח נמוכה - ענוה יתירה. וכן מצינו אברהם אומר (שם יח) ואנכי עפר ואפר:

ונפש שפלה - זהירות והפרישה מן התאוות. ומצינו זה באברהם, דכתיב (שם יב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות. ובבלעם אשכחן עין רעה, שהיה יודע שהיה רע בעיני המקום שילך אצל בלק והיה הולך כדי ליטול שכר, דכתיב (במדבר ככ) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב:

ורוח גבוהה - דאמר (שם כד) נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון:

ונפש רחבה - שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ להפקיר בנות מואב לזנות סא. ואמרו חכמים [סנהדרין ק"ה ע"א] בלעם בועל אתונו היה:

להנחיל אוהבי יש - אברהם אקרי אוהב, דכתיב (ישעיהו מא) זרע אברהם אוהבי. יש, בעוה"ב. ואוצרותיהם אמלא, בעוה"ז:

אנשי דמים - בלעם איקרי איש דמים, שהפיל בעצתו עשרים וארבעה אלפים מישראל סד:

פירוש תוספות יום טוב

ונפש רחבה. פירש הר"ב שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ וכו' שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו והכתוב אומר (במדבר ל"א) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. הרמב"ם:

אוכלין בעוה"ז. זה ע"ד יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז כדפירש רש"י ברפ"ד דאלת"ה הרי כמה מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה הרעבים וצמאים בעוה"ז. אלא לפי שהם מסתפקין ואינם נצרכים לבריות. נקראו אוכלי עוה"ז. ועי"ל ששורת הדין הוא אומר אבל אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות להנחילו יותר בעוה"ב:

להנהיל אוהבי יש. פירש הר"ב בעוה"ב. ועיין בסוף מסכת עוקצין.

יורשים גיהנם. בעוה"ז כדאמרי' (יומא דף ע"ב) לא תירתו תרתי גיהנם: מד"ש:

אנשי דמים. פירש הר"ב בלעם שהפיל בעצתו וכו' והוא ג"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולת הרע. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(סא) (על הברטנורא) שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם. כי הטובים לא יצוו ברע. אבל יזהירו ממנו. והכתוב אומר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. הר"מ:

(סב) (על המשנה) בעוה"ז. זה על דרך יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז, כפירש"י בריש פרק ד'. דאי לא תימא הכי, הרי כמה מתלמידיו של אאע"ה הרעבים וצמאים בעוה"ז אלא לפי שהם מסתפקין ואינם צריכים לבריות נקראו אוכלים בעוה"ז. ועוד יש לומר ששורת הדין הוא אומר, אבל אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות להנחילו יותר שכר בעוה"ב:

(סג) (על המשנה) יורשין גיהנם. בעוה"ז. כדאמר [יומא דף ע"ב]. לא תירתו תרתי גיהנם. מר"ש:

(סד) (על הברטנורא) והוא ג"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולות הרע. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

וזה:    נוסח משנה זו כפי מה שהגיהה הר"ר יהוסף ז"ל כל שיש בידו שלשה דברים תלמידו של אברהם. שלשה דברים תלמידו של בלעם עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה תלמידו של אברהם עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוה תלמידו של בלעם מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם תלמידיו של בלעם יורדין לגיהנם שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אבל תלמידיו של אברהם יורשין ג"ע שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אהלא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

מתלמידיו של אברהם אבינו:    אפילו הוא עכו"ם, עכ"פ הוא מתלמידי אאע"ה שלימד לכל בני עולם דעת אלהים ומדות ישרות. ומה"ט לא נקט תנא תלמידי משרע"ה, דתלמידי משרע"ה צריכים לקיים כל התורה:

ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע:    שהיה חכם גדול כאחיתופל [במדבר רבה פכ"ב], שהרי יעץ לבלק להחטיא ישראל בתחבולה, וגם נביא גדול כמשרע"ה [ילקוט סוף וזאת הברכה], וכל זה לא הועיל לו מדהיו בו ג' מדות מושחתות, שא"א לשום חטא בעולם שלא יהיה א' מאלו הג', סיבה לו. והן, (א) ע"י טעות השכל הנכלל במלת עין, כמ"ש השוחד יעוור עיני חכמים, דהיינו חכמתם, (ב) ע"י גאות, הנכלל במלת רוח, כמ"ש ולפני כשלון גבה רוח, (ג) ע"י תאוות הארציות הנכלל במלת נפש, כמ"ש תאות נפש. וכולן היו בבלעם:

עין טובה:    בשכלו, שלא יתפקר בשכלו לבלי להאמין בדברים שאין השכל משיגן, וכן כתיב באאע"ה והאמין בה':

ורוח נמוכה:    בגאוה, וכ"כ באאע"ה ואנכי עפר ואפר:

ונפש שפלה:    בתאות הארציות, יסתפק במה שחננו ה' ברב או מעט, וכן באאע"ה, בממון, אמר אם מחוט ועד שרוך, ובעניני הגוף, אין לך ברור יותר משחיטת בנו:

עין רעה:    טועה ומטעה בשכלו מצינו בבלעם, כמ"ש לכה איעצך:

ורוח גבוה:    רוח גאוה מצינו בבלעם, כמ"ש כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, ר"ל עם אנשים פחותים כמוכם. ולמה לא אמר האמת, מאן ה' שאקלל העם:

ונפש רחבה:    תאות הארציות מצינו בבלעם, שאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, ובא בשכרו היה, כדי לקלל ישראל, כמ"ש ואשר שכר עליך, והיה חפץ שכר הרבה:

תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין:    בעוה"ב פשוט שיש חלוק גדול ביניהן. אבל קמ"ל דגם בעה"ז ייטב לכל הנשמר בכל ג' סבות אלה מאד:

להנחיל אוהבי יש:    מלת יש הוא דבר של קיום, דהיינו נחלת עוה"ב:

ואוצרותיהם:    שלהם, דהיינו בעה"ז שרגיל האדם לחשבו אוצרו:

יורשין גיהנם:    בעולם הבא:

ויורדין לבאר שחת:    שאם גם ישיגו כל תאות נפשם בעושר ועונג הגופני, מכל מקום תמיד יפג לבם בקרבם ליום המיתה, אשר נכון בידם יום חושך, באשר לא ידעו מתי יבוא עליהם, וזה ימרר כל מתיקות העולם שיטעמו:

שנאמר:    בעוה"ב פשוט דעולם חשוך בעדם, דהרי שם הוא מקום התשלומין למצות ולעבירות. רק מייתי ראיה שגם בעוה"ז שיתדמה שישיגו כל תאותם, גם שם אין בידם טובם:

ואתה אלהים תורידם לבאר שחת:    ר"ל כשישליכו רק השקפה א' עליך אלהים באמצע שמחתם, תגרום שירדו שחת בעצבות לבאר שלהן שיתדמה לעין הרואה שישאבו משם ששון ושמחה, דגם חצי ימיהם, ר"ל עולם הזה שהוא חצי הוייתם וזה החצי יתדמו שהיא שלהן גם אותה לא ישיגו:

אנשי דמים ומרמה:    היינו הג' מדות של בלעם הנ"ל. דדמים תרתי משמע, דהיינו אותן שיש בהם רוח גבוה, ושופכים בגאותם דמי אחרים. וגם משמע אותן השואפים למלאות גופם דם בהשביעם לבם בתאותם. ומרמה היינו אותן המתחכמים בעין רעה לכפור בעקרי האמונה:

לא יחצו ימיהם:    אפילו ימים המבריקים ומבהיקים בהצלחתם, לא ישיגו חצי העונג המתדמה:

ואני אבטח בך:    ר"ל אבל אני אפילו כשיתדמה שיחסרו לי כל הג' הנ"ל, שלא אשיג כבוד כאשר חפצתי, ולא אשיג התאות שיתענגו בה הרשעים, וגם לא אבין טעם כזה דברים שאסרת ושצוית לי בתורתיך, בכולם אני אבטח בך, שאתה מטיבי הגדול, וודאי לטובתי עשית הכל:

בועז

פירושים נוספים


מגן אבות (רשב"ץ)

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)