מצודות על משלי כב
<< · מצודות על משלי · כב · >>
פסוק א
מצודת דוד
פסוק ב
מצודת ציון
"נפגשו" - ענין פגיעה, (משלי כט): "כמו רש ואיש תככים נפגשו".
מצודת דוד
פסוק ג
מצודת ציון
"נענשו" - גם הפסד הממון קרוי בלשון עונש, כמו (דברים כב): "וענשו אותו מאה כסף".
מצודת דוד
פסוק ד
מצודת ציון
"עקב" - ענינו סוף ואחרית, ע"ש שהעקב הוא סוף הרגל.
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת ציון
"צנים" - קוצים, כמו (במדבר לג): "ולצנינים בצדיכם".
מצודת דוד
פסוק ו
מצודת ציון
"חנוך" - הוא ענין התחלה לדבר שעתיד לעמוד בו, כמו (דברים כ): "ולא חנכו".
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת ציון
"ושבט עברתו" - הושאל לשון שבט על העברה והזעם, וכן (ישעיהו י): "אשור שבט אפי".
מצודת דוד
"זורע" - כמו הזורע דבר מה הנה יקצור המין שזרע, כן הגמול לפי המעשה.
"ושבט עברתו" - שבט חמתו, שהיה מכה ורודה בה, הנה יכלה, ר"ל יפסיד היכולת.פסוק ט
מצודת דוד
פסוק י
מצודת ציון
"וישבות" - ענין הביטול, כמו (ישעיהו יד): "שבת נוגש".
מצודת דוד
"גרש לץ" - גרש ממך את הלץ ויצא המריבה, כי דרך הלץ לחרחר ריב.
"וישבות" - אז יבוטל דין וקלון, כי כשיהיה ריב יגשו למשפט וירבו לבזות זה את זה, וכשאין מחרחר ישבות הכל.פסוק יא
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת ציון
"ויסלף" - ויעקם.
מצודת דוד
פסוק יג
מצודת דוד
פסוק יד
מצודת ציון
"שוחה" - בור, כמו (תהלים ט): "בשחת עשו".
"זרות" - מלשון זר.
"זעום" - ענין כעס.
מצודת דוד
"שוחה" - כחפירה עמוקה, אשר הנופל בה קשה לו לעלות, כן הוא הנלכד בפתוי פי זרות, היא המינות אשר יקשה מאוד לפרוש ממנה.
"זעום ה'" - מי שה' זעם עליו וחפץ במיתתו הוא נכשל בה, כי לא יאיר עיניו בתחילת הפתוי להבין סכלות הדבר וכזביו.פסוק טו
מצודת דוד
פסוק טז
מצודת דוד
"עושק דל" - דבר בהווה, על כי אין העשיר מניח לגזול הימנו כי חזקה ידו.
"להרבות לו" - בחושבו שבזה יתרבה הונו.
"נותן לעשיר" - וכן הנותן מתן לעשיר.
"אך למחסור" - בשתי אלה לא יבוא יתרון, כי אם חסרון בעשרו: כי הגזל יאבד עוד את שלו, ובתת מתן לעשיר בעצמו מחסר עשרו והמקום לא ימלא החסרון כי לא עשה מצות ה' במתן ההוא.פסוק יז
מצודת ציון
"תשית" - תשים, כמו (בראשית ד): "שת לי אלהים זרע".
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת ציון
"נעים" - ענין מתיקות וערבות.
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת דוד
"הודעתיך היום" - בהדברים האלה הודעתיך עתה להיות מבטחך בה', ופנה מכל עסקך להעמיק בדברי חכמים בכל לב.
"אף אתה" - ר"ל עם שאתה רק לומד לעצמך ואינך גדול כהמלמד לאחרים, מ"מ אף אתה בטח בה' כי יש תקוה גם לך.פסוק כ
מצודת ציון
"שלישים" - שרים ונכבדים, כמו (שמות טו): "ומבחר שלישיו", ור"ל דברים חשובים ונכבדים. וכן (משלי ח): "שמעו כי נגידים אדבר".
"במועצות" - מלשון עצה.
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת ציון
"קשט" - ענין אמת, כמו (תהלים ס): "מפני קושט סלה".
"לשולחיך" - ענין טרוד וגרושין, כמו (ירמיהו ג): "הן ישלח איש".
מצודת דוד
פסוק כב
מצודת דוד
"כי דל הוא" - ר"ל בחשבך כי דל הוא ואין לאל ידו לעמוד למולך,
"ואל תדכא" - אל תכתת העני בשער המשפט כאשר ישפוט עמך.פסוק כג
מצודת ציון
"וקבע" - ענין גזל, כמו (מלאכי ג): "היקבע אדם אלהים".
מצודת דוד
פסוק כד
מצודת ציון
"תתרע" - מלשון ריע וחבר.
מצודת דוד
פסוק כה
מצודת ציון
"תאלף" - תלמד, כמו (איוב טו): "כי יאלף עונך פיך".
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת ציון
"משאות" - ענין הלואה, כמו (דברים כד): "משאת מאומה".
מצודת דוד
"בתוקעי כף" - בחברת אנשים התוקעים כף זה בעבור זה, להיות ערב בחובו בשעבוד מקויים.
"בעורבים" - בחברת אנשים הנעשים ערבים על ההלואות; וכפל הדבר במ"ש.פסוק כז
מצודת דוד
פסוק כח
מצודת ציון
"תסג" - ענין ההחזרה לאחור, כמו (דברים כז): "ארור מסיג גבול".
מצודת דוד
פסוק כט
מצודת ציון
"חזית" - ענין ראיה, כמו (משלי כד): "ואחזה אנכי".
"חשכים" - שפלים ופחותים, כי כמו שנקראים השרים חורים מלשון חיור ולובן, כן יקראו הפחותים חשוכים מלשון חושך ושחרות.
מצודת דוד
"חזית" - כאשר תראה איש מהיר וזריז במלאכתו, דע כי סופו יעמוד לפני מלכים לשמשם, ולא יבא למדה זו לעמוד ולשמש לפני שפלים ופחותים.
<< · מצודות על משלי · כב · >>