ביאור:משלי כב ג
משלי כב ג: "עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר[וְנִסְתָּר],וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ."
תרגום מצודות: הערום רואה הרעה המעותדת לבא ונסתר ממנה, כלומר, שומר עצמו מן הרעה טרם בואה; אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו, והשיג אותם העונש וההפסד.
תרגום ויקיטקסט: אדם ערום (פיקח) ראה צרה רעה שקרתה למישהו אחר, נזהר והסתתר וכך ניצל מאותה צרה; אולם אנשים פתיים ראו צרות שקרו לאחרים ובכל-זאת עברו והלכו בעצמם באותה דרך, ונענשו בכך שהצרה קרתה גם להם.
/ הערום רואה כל תכונה רעה של עצמו, מתקן אותה ונסתר (בורח מן החטא); אולם הפתיים אינם מודעים לחסרונות של עצמם ולכן עוברים עוד עבירות עד שהם נענשים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כב ג.
דקויות
עריכה1. המסר של הפסוק דומה לפתגם עממי: "אתה צריך ללמוד מטעויות של אחרים, כי לא תספיק לעשות את כל הטעויות בעצמך" (מיוחס לעם האפגני).
ערמה היא היכולת להטעות ולפתות, וערום הוא אדם שיש לו היכולת הזאת, ולכן הוא יודע להיזהר מהטעיות ומפיתויים; הערום אינו צריך לעשות את כל הטעויות של עצמו - הוא ראה רעה שבאה על אחרים, ונסתר - הסתתר והגן על עצמו מפני הרעה.
פתי הוא אדם שמתפתה ומשתכנע בקלות; עבר - נע דרך מקום מסויים בלי לשים לב אליו; הפתיים אינם לומדים עד שהם עושים את כל הטעויות בעצמם, לכן קל לפתות אותם לעשות טעויות חדשות; הם עברו ליד צרות של אחרים ואמרו "לי זה לא יקרה"; הם עברו את גבולות הזהירות, ונענשו בכך שהרעה באה גם אליהם.
2. מסר נוסף הוא, שאדם ערום צריך לראות גם את הרע שיש במציאות, ולא רק את הטוב (ע"פ גליה). כדברי המשורר: "אל תרכיבו משקפיים, לא ורודות ולא כהות. הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות" (נתן אלתרמן).
3. המילה נענשו רומזת לכך שהפתיים הם לא רק חסרי-זהירות אלא גם חוטאים. לפי זה יש לפרש: הערום רואה כל תכונה רעה של עצמו, מתקן אותה ונסתר (בורח מן החטא); אולם הפתיים אינם מודעים לחסרונות של עצמם ולכן עוברים עוד עבירות ונענשים (ע"פ גליה).
מה זה נסתר?
עריכה1. הסתיר את עצמו, התחבא מפני הרעה, כמו ב(מלכים א יז ג): "לְּךָ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה, וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן" (רוב המפרשים);
2. או: ה' הסתיר אותו, כמו ב(תהלים צא א): "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן": "אם יהיה ערום ורואה את הנולד ברעה אשר תמצאנו בעולם הגמול אם יתגאה מפני עושרו, ייכנע ודאי וישביח מעשיו, כדי שיהיה ראוי להיסתר בסתר עליון" (רמ"ד ואלי).
הקבלות
עריכההאם צריך להיזהר רק מרעה שרואים בעיניים?
עריכה1. בפסוק שלנו נאמר, ערום ראה רעה ונסתר, והרמח"ל הסיק מכאן שיש להיזהר רק מפני רעה שרואים בעיניים: "יש יראה ראויה, ויש יראה שוטה:... השמירה... המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר: ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה... והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח): היכא דשכיח היזיקא - שאני. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר (חולין מו): ריעותא דלא חזינן - לא מחזקינן, ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות. הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה: ערום ראה רעה ונסתר, הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה, לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא, והוא ממש ענין הפסוק (משלי כו13): אמר עצל: שחל בדרך, ארי בין הרחובות" (מסילת ישרים ט).
2. מצד שני, נאמר ב(משלי יד טז): "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ"*: החכם, שדרגתו גבוהה מזו של הערום, אינו צריך ללמוד רק מצרות שהוא רואה; הוא ירא וסר מרע גם אם רק שמע על כך ממוריו.
וע"פ מלבי"ם, ההבדל בין הערום לחכם הוא, שהערום יודע מה כדאי לו לעשות, ולכן, כשראה רעה שעלולה להזיק לו, הוא נסתר; והחכם ירא את ה' ומתרחק מכל דבר שהוא רע בעיני ה'.
פסוקים זהים, משמעות שונה
עריכהפסוק זהה נמצא במשלי כז12. מדוע יש צורך בשני פסוקים? - כי יש סוגים שונים של רעות שהערום נסתר מהן והפתיים עוברים בהן. רמ"ד ואלי קישר כל אחד מהפסוקים הזהים לרעה שנרמזה בפסוק שאחריו; לפי זה, הפסוק שלנו מתייחס לרעת הגאוה, שנרמזה ב(משלי כב ג): "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים"*:
1. "ערום ראה רעה... כמו מגפה בר-מינן, נסתר בביתו ולא יצא לשוק... וכן כשרואה קטטות בין איש לרעהו, הרעה מצויה שם ודאי, והוא יערים להיסתר מפניה... ולא יסמוך על הנס... שהוא דרך ענוה והכנעה, שלא לבטוח בזכותו ולהביא את עצמו לידי סכנה, ולכן הזכיר בסמוך שבחה של הענוה" (רמ"ד וואלי).
2. ואפשר גם לפרש: הערום ראה שהגאוה היא רעה ומזיקה, ולכן הסתיר את עצמו וברח מפירסום; אולם הפתיים חשבו שכדאי להתפרסם, ולכן כשעברו על החוק הם נענשו בחומרה והשפלה רבה, כפי שהתקשורת יודעת להעניש אנשים מפורסמים הנתפסים בקלונם. אילו היו נוהגים במידת הענוה, היו מצליחים לשמור על עושרם, כבודם וחייהם.
פרשת גן עדן - אתגר לקוראים
עריכההמילים בפסוק, בפרט בחציו הראשון, מזכירות את פרשת גן עדן:
- ערום - (בראשית ב כה): "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ ; והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים"*.
- ראה - (בראשית ג ו): "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל; וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת"*
- רעה - (בראשית ג ה): "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"*
- ונסתר - (בראשית ג ח): "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן", (בראשית ג י): "וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא" (וגם קין בפרק הבא, (בראשית ד יד): "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי"*).
לא ברור לי מה משמעותה של הקבלה זאת; רעיונות יתקבלו בברכה!
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/22-03