מקרא מבואר


מִקְרָא מְבוֹאָר · מֵאֵת הָרַב דָּוִד כּוֹכָב
פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ · סִפְרֵי הַנְּבִיאִים · סִפְרֵי הַכְּתוּבִים
ספר בראשית ספר שמות ספר ויקרא ספר במדבר ספר דברים
בְּרֵאשִׁית שְׁמוֹת וַיִּקְרָא בְּמִדְבַּר דְּבָרִים
נֹֽחַ וָאֵרָא צַו נָשֹׂא וָאֶתְחַנַּן
לֶךְ־לְךָ בֹּא שְׁמִינִי בְּהַעֲלֹתְךָ עֵֽקֶב
וַיֵּרָא בְּשַׁלַּח תַּזְרִֽיעַ שְׁלַח רְאֵה
חַיֵּי שָׂרָה יִתְרוֹ מְצֹרָע קֹֽרַח שֹׁפְטִים
תּוֹלְדֹת מִשְׁפָּטִים אַחֲרֵי מוֹת חֻקַּת כִּי־תֵצֵא
וַיֵּצֵא תְּרוּמָה קְדֹשִׁים בָּלָק כִּי־תָבוֹא
וַיִּשְׁלַח תְּצַוֶּה אֱמֹר פִּינְחָס נִצָּבִים
וַיֵּֽשֶׁב כִּי תִשָּׂא בְּהַר מַטּוֹת וַיֵּֽלֶךְ
מִקֵּץ וַיַּקְהֵל בְּחֻקֹּתַי מַסְעֵי הַאֲזִֽינוּ
וַיִּגַּשׁ פְּקוּדֵי וְזֹאת הַבְּרָכָה
וַיְחִי
קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַהַפְטָרָה
תַּרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס לַתּוֹרָה · מִקְרָא וְתַרְגּוּם · שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם
רַשִׁ"י מְנֻקָּד עַל הַתּוֹרָה · מִקְרָא וְתַרְגּוּם וְרַשִׁ"י (שניהם בהכנה)
מידע על מהדורה זו[1] רשיון חופשי מקרא מבואר שייך לכולם.
נא להשתמש בעבודה זו בחופשיות,
ולתת לאחרים להשתמש כך בעבודתך.[2]


פתח דברעריכה

 
"פתח דבר" במִקְרָא מְבוֹאָר, מאת הרב דוד כוכב.
 
מִקְרָא מְבוֹאָר מאת הרב דוד כוכב, עמוד השער.

התרגומים לדורותםעריכה

מימות יהושע בן נון היתה תורה מתבארת באמצעות תרגום, כדברי המשנה: "וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בַּסִּיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כז, ח) בַּאֵר הֵיטֵב" (מסכת סוטה פרק ז משנה ה).

וכן בימי עזרא, כדברי רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: "מאי דכתיב: (נחמיה ח, ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא? ויקראו בספר תורת האלהים – זה מקרא, מפרש – זה תרגום" סכת מגילה דף ג ע"א).

וכך המשיכו ועשו: יונתן בן עוזיאל, אונקלוס, תרגום ירושלמי, ותרגומים נוספים כבר מזמן חז"ל.

בשעת קריאת התורה היו קוראים בציבור גם את תרגום הקריאה. והוסיפו במסכת סופרים (פרק יח הלכה ו): "ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ולתינוקות כל סדר וסדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה". ואמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום" (מסכת ברכות דף ח ע"א).

אולם רש"י אבן עזרא ושאר ראשונים כתבו את פירושיהם במתכונת שונה, והתמקדו בפירוש מילים ספורות בלבד, והאריכו בהסברים ובבירור מקור פירושם.

המעלות בתרגוםעריכה

שתי מעלות יש בתרגום על פני הפירושים:

  • א) הפירושים רגילים לבאר מילות אחדות וענינים מסוימים, ולהותיר מילים וענינים רבים בלא פירוש. לעומת התרגום שאינו מניח אף מילה בלא תרגום.
  • ב) בפירושים קיימת אריכות רבה, רק מעטים מספיקים ללמוד את המקרא כולו בפירושיו. ורק מעט מן המעט מצליחים גם להתמיד בשינון ובחזרות על מנת לזוכרו. והתרגום נקרא בשטף, ומתאים גם לתינוקות של בית רבן וגם לזקנים יושבי ישיבה. חובת האב ללמד את בנו מפורשת ברמב"ם (הלכות תלמוד תורה א הלכה ז) ובשו"ע (יו"ד רמה, ו): "וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה". ועוד כתבו: (רמב"ם שם הלכה ג; שו"ע שם סעיף א): "מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו".

מקורות הפירושים בתרגום זהעריכה

הפירושים שבתרגום זה נלקטו ממקורות רבים, מהתרגומים הקדומים כאונקלוס וירושלמי, ומפירושי הראשונים והאחרונים, רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, רבי יוסף בכור שור, רמב"ן, רבינו בחיי, חזקוני, ספורנו, הכתב והקבלה, העמק דבר, ועוד.

להלכה אין קפידה על פי איזה פירוש לפרש. השתדלנו לבחור פירוש הנראה כיותר מתאים לפשוטו של דקדוק לשון המקרא ומהלך הענין. מקור הפירוש נמצא לרוב באחד המפרשים על אתר. לפעמים המפרשים לא פירשו במקום, אלא במקום אחר. דוגמה: וְרֹאשׁ פְּתָנִים (דברים לב, לג), לשון זה נמצא גם באיוב (כ, טז) רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק, מכאן שרֹאשׁ ניתן ליניקה ושתיה. אך פירוש ברור נמצא רק ברש"י על המילים 'מי ראש' בירמיהו (ח, יד) – "ראש פתנים הוא ארס שבשיניו".

לפעמים נלקט הפירוש מצירוף של מספר מפרשים כדי שיהיה מלא ומתאים לפסוק כולו. למשל (שמות ד, כהכו) חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי, חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

לפעמים לא פירשו המפרשים ולא נמצא לתרגום מקור מפורש. פעמים ותורגם על פי ראיות.

תצוגת התרגוםעריכה

תרגום זה לא הושם מילה תחת מילה אלא פסוק שלם כנגד פסוק, היות ובמקומות רבים דוקא שינוי סדר המילים בפסוק מבהיר היטב את המשמעות. למשל: "וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (בראשית כב, יג), המילה 'אַחַר' משמעותה אחורי הסבך, והפירוש הוא: וְהִנֵּה אַיִל מֵאֲחוֹרֵי סְבַךְ הַשִּׂיחִים וְהוּא מִסְתַּבֵּךְ בָּהֶם בְּקַרְנָיו.

מדוע יש צורך בתרגום לתורה שכבר כתובה בלשון הקודש?עריכה

אמרו בגמרא: (עבודה זרה דף נח ע"ב; חולין דף קלז ע"ב) "לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן", והזהירו שלא להחליף ביניהם במקום העלול להביא לידי טעות. בהמשך הדורות הוסיפה הלשון להשתנות, ומילים רבות שבלשון המקרא משמעותן אחת – נשתנה שימושן למשמעות אחרת. לכן נצרך תרגום גם עבור מילים שמשמעותן אינה מוכרת, וגם עבור מילים הנמצאות בשימוש יום יומי העלול להטעות את הלומד במשמעותו. לדוגמה, גביר בלשון תורה משמעו אדון, ובלשון האחרונים משמעו עשיר.

האם יוצאים בפירוש זה ידי חובת שנים מקרא ואחד תרגום?עריכה

חלק מהתימנים נוהגים כרמב"ם וכתשובות הגאונים על פי מנהג בבל הקדמון, שיוצאים ידי חובה רק בתרגום 'אונקלוס'. ואם אינו מבינו יוסיף תרגום נוסף. אך השו"ע (סימן רפה, ב) והאחרונים פסקו שיוצאים גם בפירוש אחר כגון רש"י. וכן כתב בספר העיתים לר' יהודה הנשיא אלברצלוני (סימן קעה): "תרגום של ארץ ישראל... ואמרו שמותר לאומרו בבית הכנסת", כלומר שמתיר להדיא שאר תרגומים אפילו לתרגום שבציבור.

המשנה ברורה (סימן רפה ס"ק ה) כותב שראוי לקרוא בתרגום או פירוש שהוא מבין אותו, ובכלל זה גם התרגום ליידיש ספר צאינה וראינה. רק צריך שיהא בנוי על יסוד התלמוד. הביטוי 'בנוי על יסוד התלמוד' לקוח מהמגן אברהם שכתב כן על פירוש רש"י. רש"י כותב במקומות רבים פירוש השונה מהמפורש בגמרא. מכאן שהכוונה היא שהפירוש לא יהא נוגד את ההלכה. ותרגום 'מקרא מבואר' בכלל זה.

האם ראוי ללמד תינוקות של בית רבן בתרגום?עריכה

בספר בן איש חי (הלכות שנה שניה פרשת כי תצא סעיף כה) הזכיר שהיו בידם תרגומים בלשון ערבי ובלשון פרסי והיו משתמשים בהם מלמדי תינוקות.

ובמחזור ויטרי לתלמידו של רש"י (סימן תקכז ד"ה פרק יח; וכן הוא באגודה מסכת סופרים פרק טז) כתב: "יש שקורין ספר קינות בערב, יש שמאחרין עד הבקר לאחר קריאת ספר תורה, שאחר התורה [עומד אחד] וראשו מתפלש בעפר, ובגדיו מטולאין וקורא בבכייה וביללה, אם יודע הוא לתרגמו מוטב, ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגם בטוב, ומתרגם לפי שיבינו שאר העם והנשים ותינוקות, שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר תורה כאנשים וכל שכן זכרים: וכן אתה חייב בקריאת שמע ותפילה וברכת המזון ובמזוזה: ואם אינם יודעין לשון הקודש מלמדין אותם בכל לשון שיכולות לשמוע וללמוד".

לכן מגמת תרגום זה להשתמש בשפה פשוטה ככל הניתן שתהיה בהירה גם לילדים.

השיטות בניקוד טעמים ומידותעריכה

הקמץ הקטן סומן בגופן ארוך יותר. ההבחנה בין סוגי הקמצים היא כשיטת המנחת שי (שמות כט, לז) בשם האבן עזרא בספר צחות והלוית חן, וכך דעת המגיה לספר מכלול (דפוס תר"ב), ומדקדקי זמננו. הטעמים שמיקומם קבוע סומנו גם בהברה המוטעמת. נוסף סימן זה֯ לציון שוא נע שאינו בתחילת מילה או אחר שוא או באות דגושה, בהתאם לניקודי חטף בכתבי היד. סימון הגעיות כשיטת מקראות גדולות הכתר, לרוב. מידות הנפח המשקל והאורך תורגמו כדברי הגאונים והרמב"ם.‏[3]

פסוקי הקריאה הנהוגים בחול ובמנחה סומנו בכוכבית*, וכשמנהג התמנים שונה סומן בסוגרים [*].‏[4]

תודות ואחרית דברעריכה

יבורכו המשתתפים: הר' אלידע כוכב והר' אריאל שילה על הגהותיהם המרובות; הרב משה ארנרייך ורבים נוספים על הערותיהם.

אין די באלפי השעות שהושקעו בספר זה; לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. בעז"ה יתוספו שיפורים נוספים במהדורות הבאות.

הסכמת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל לקונטרס 'הצנע לכת' של המחברעריכה

 
הסכמת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל לקונטרס 'הצנע לכת' של המחבר


בס"ד י"ב סיון תשס"ה

הסכמה


ראה ראיתי מה שכתב איש רב פעלים לתורה ולתעודה הרב דוד כוכב הי"ו בקונטרס "הצנע לכת", והנה הדברים דברי אמת.

"ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" (שמואל א יח,יד) כמו שדרשו בסנהדרין צג: על דוד המלך עליו השלום (שמואל א' טז,יח) ידע נגן – שיודע לישאל, וגבור חיל – שיודע להשיב, ואיש מלחמה – שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר – שמבין דבר מתוך דבר, ואיש תאר – שמראה פנים בהלכה, וה' עמו – שהלכה כמותו בכל מקום.

וראויים הדברים לרב המחבר. ויה"ר שיזכו הוא ואחיו ה"ה דן כוכב הי"ו, המוציא לאור להמשיך הלאה להגדיל תורה ולהאדירה, ויפוצו מעינותיהם חוצה, ויהי ה' עמהם בכל אשר הם עושים, אכי"ר.

מרדכי אליהו
הראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר




הסכמת הרב זלמן נחמיה גולדברגעריכה

 
הסכמת הרב זלמן נחמיה גולדברג

ב"ה, יום ח' כסלו תשע"א

הראני ידידי הרב דוד כוכב שליט"א חיבור שבו תרגם תורתינו הקדושה לשפה המדוברת בידינו.

וכידוע שלשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד.
ומבואר בגמרא נדרים מ"ט א' שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון תורה.
ומצינו בגמרא שבת סוף פרק ב' שבזמן הגמרא השתנו לשון, ומה שבתורה כתוב שופר בלשון בני אדם חצוצרא, ונפקא מינה אם בא אדם לשאול במה לתקוע נאמר לו בחצוצרא ולא לומר לו שופר שאז יקח חצוצרא.

ומעתה לענין לצאת המצוה לומר שנים מקרא ואחד תרגום מבואר בשו"ע (או"ח רפ"ה במשנ"ב ס"ק ה') שיש גם לקרוא בלשון שהוא מבין, כמו "צאנה וראנה" באידיש ואם כן בודאי יש לו לקרוא מה שכתוב בלשון המובנת בלשון בני אדם.

הרב המחבר עיין בפירושי הראשונים ולפי פירושם כתב.
[אמר בפסוק ויבשלו הפסח (דברים טז, ז ובשלת) כתב גם כן ויבשלו, ולענ"ד יש לכתוב ויצלו הפסח שבלשון בני אדם צליה אינה בכלל בישול אכן גם בתרגום אונקלוס תרגם ויבשלו (ותבשיל) ואפשר שגם בלשון ארמית צליה בכלל בישול אבל בשפה שאחר הגמרא לא קראו לצלי בישול].‏[5]

והקב"ה יעזרהו להוציאו לאור עולם לתועלת כלל ישראל.

הכותב לכבוד התורה ולומדיה
זלמן נחמיה גולדברג


ספרי הכתוביםעריכה

המקורות של המהדורהעריכה

מקרא מבואר מבוסס על תורה על־פי המסורה (נוסח המקרא לפי כתר ארם צובה וכתבי־היד הקרובים אליו), ועל מקרא מבואר, תרגום לעברית בת-זמננו מאת הרב דוד כוכב (ירושלים, תש"פ). הראשון הוא מהדורה בתוך ויקיטקסט, והשני נלקח מתוך קבצים שהתקבלו מהמחבר. במהדורה המקורית (המודפסת) ערך המחבר גם את המקרא עצמו, וייתכן שיהיו שינויים קלים בין הפסוקים המופיעים בוויקיטקסט לפסוקים המופיעים במהדורה המודפסת.

קישורים חיצונייםעריכה

הערותעריכה

  1. ^ לפרקי הבסיס לתצוגת "מקרא מבואר ראו כאן (עדיין בשלבי הכנה). לטקסט הגולמי להכנת פרקי הבסיס ראו כאן. דפים נסיוניים להצגת ספר מלא נמצאים כאן: בראשית, ויקרא, דברים (יהיה צורך לחלק את רוב הספרים לשני דפים).
  2. ^ את ה"ייחוס" לפי הרשיון החופשי יש לבצע ע"י קישור ישיר לדף הנוכחי.
  3. ^ ב"מקרא מבואר" בוויקיטקסט, הפסוקים לפני התרגום מובאים מתוך מקרא על פי המסורה. יש בהם סימון של קמץ קטן לפי שיטה קרובה, וגם הטעמים שמיקומם קבוע סומנו בהברה המוטעמת. אך אין בהם ציון לשווא נע בהתאם לניקודי חטף בכתבי היד. הרוצה לראות את הפסוקים כפי שהובאו בהדפסת "מקרא מבואר" יעיין בקובץ במקורי שלו.
  4. ^ במקרא על פי המסורה סומנו פסוקי הקריאה הנהוגים בחול ובמנחה בשבת כך: "[לוי]", "[ישראל]"; וראו בהערה הקודמת.
  5. ^ הביאור בעניין צליית קרבן הפסח בדברים טז, ז תוקן על פי דברי הרב.
  6. ^ הטקסט הגולמי לספר דניאל עדיין לא הוגה ע"י המחבר.