שולחן ערוך אורח חיים תקנט י


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

לטנוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צורכי סעודה מעד אחר טזחצות.

הגה: והולכים מאעל יזהקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת (ב"י בשם תוס').
ואם אירע מת בתשעה באב, מבאין אומרים צידוק הדין (תשב"ץ).

מפרשים

 

(ח) נוהגים שלא לשחוט וכו'. - נרא' דלצדדים קאמר דהיינו לאותם שאינם חשים למנהג הכשר דסי' תקנ"ח ואוכלים בשר בלילה לא ישחטו עד אחר חצות ואותן שנוהגים מנהג כשר ודאי לא ישחטו דלא עדיף ט"ב עצמו מן אחר ר"ח אב דמצניעים סכין של שחיטה אלא דמ"מ לא יכינו שאר צרכי סעודה שלהם עד חצות גם מו"ח ז"ל כתב דלמנהג כשר אין לשחוט עד אחר התענית. וכ"ה בהג"מ עד אחר התענית אבל ראיתי בכל המקומות ששוחטים לצורך אכילה שאחר ט"ב ואין מוחין בידם:
 

(יד) שלא לשחוט:    היינו לאותן האוכלים בשר בלילה אבל לצורך סעודת מצוה שרי קודם חצות עיין סי' תקנ"א ס"ט בהג"ה מ"ש לענין שחיט':

(טו) על הקברות:    דאף המתים מצטערים ולכן לא מהני אם הולך על קברי עכו"ם (של"ה) מיהו אם אין קברי ישראל הולכין על קברי עכו"ם כמ"ש ססי' תקע"ט וכ' בכתבי האר"י דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי מתדבקים בו החיצונים עכ"ל:
 

(טז) חצות:    ולצורך סעודת מצוה מותר לשחוט קודם חצות עיין סי' תקנ"א ס"ט בהג"ה.

(יז) הקברות:    ואם אין קברי ישראל הולכים על קברי עכו"ם ואין לילך על קברי עכו"ם אם יש שם כו"ם. וכ' בכתבי האר"י ז"ל דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי כי מתדבקים בו החיצונים.
 

(לט) נוהגים שלא לשחוט וכו' – היינו לאותן הנוהגים לאכול בשר בלילה; דאילו הנוהגים מנהג כשר שלא לאכול גם בליל עשירי, כדלעיל בסימן תקנ"ח, אסור לשחוט בתשעה באב אף אחר חצות, [ורק להכין שאר צרכי סעודה מותר אחר חצות], כן כתב הט"ז. ובספר אליה רבה מקיל בזה. ובמקום הדחק יש להקל.

(מ) עד אחר חצות – ואסור להקל במקום שנהגו איסור. אכן לצורך סעודת מצווה שיהיה בלילה, מותר לשחוט אפילו קודם חצות.

(מא) על הקברות – של ישראל, כדי שיבקשו עלינו רחמים.

ואם אין של ישראל, הולכים אפילו על קברי עכו"ם, לומר שאנו חשובין כמתים.
וכל זה היינו לילך לבית הקברות בריחוק ארבע אמות, אבל לא על הקברות ממש, אפילו קברי ישראל, כי יש לחוש שיתדבקו בו החיצונים.
כתב בשל"ה, שנכון שלא לילך בכנופיא גדולה, כי אין זה אלא טיול, וגם מביא לידי שיחת חולין ומסיחין דעתן מאבילות, רק ילך יחידי, או עם עוד אחד, שלא יפסקו מלדבר בענין החורבן ולהתעורר באבילות.
ונראה עוד, דאם על ידי ההליכה לבית הקברות יהיה מוכרח לילך במנעלים, טוב יותר שלא ילך כלל.

(מב) אין אומרים צידוק הדין – דאקרי מועד, וכנזכר לעיל בריש הסימן:
 

(*) עד אחר חצות:    כדי שיהא יושב ושומם באבילות של ירושלים להתעסק ולהתאונן בנהי וקינות ולא בדברים אחרים המשמחים ומסיחים מן האבילות [לבוש]:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש