פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקנב

סעיף אעריכה


(א) ממעט בשתייתן:    שאם הי' רגיל לשתו' ד' כוסו' ישתה ג', אין לשתות שכר (מהרי"ל אגוד' רש"ל הגמ"נ) ואם הוא אדם חלש שרי מט"מ:

סעיף בעריכה


(ב) ודגים:    כ' בנ"ץ שט"ס הוא וצ"ל וגדיים ודוחק לומר שנפל טעות א' בכל ספרי הרב"י והש"ע והג"א ועוד דהא כתבו הג"א שמדינא שרי ואי ס"ד דמיירי בגדיים למה יהא מותר הא בשר הוא לכ"ע לכן נ"ל דגירסת דגים הוא עיקר משום דאיכא דוכתא דדגים בכלל בשר הוא כמ"ש ביורה דעה סימן רי"ז ס"ח ועוד דהוא עולה על שלחן מלכים ושמחה הוא לאיש ועמ"ש סי' תקצ"ז:

סעיף געריכה


(ג) בשתי קדירות:    פי' שא' בלילתו עבה וא' בלילתו רכה אבל אם שניהם בשוה אין קפידא לבשל בב' קדירות:


(ד) שדרכו בכך:    נ"ל שרוב הפעמים נותנים בצלים ובצים באפונים כמו שדרך לטגן עיסה בבצים אבל דגים אסור לטגנן בבצים כיון שרוב הפעמים מבשלין אותן בלא בצים כמ"ש בטור וכל כיוצא בזה וכ' ש"ל אסור לעשות לביבות ממולאים בגבינה:

סעיף העריכה


(ה) עדשים עם בצים:    צ"ל דוקא שדרכו בכך כל השנה כמ"ש ס"ג ובטור כ' עדשים או בצים וכ"כ הלבוש:


(ו) קשים:    וקרים (שם):

סעיף זעריכה


(ז) ע"ג קרקע:    דאונן אינו מיסב ואוכל ולדידן לא מנכר השפלות אלא ע"ג הקרקע (ת"ה):


(ח) וא"צ לחלוץ:    דאין אבילות נוהג עד הלילה ומה שיושבין בקרקע היינו כדי שתהא הסעוד' שפילה (ת"ה) ולכן נ"ל דמות' לישב אחר הסעודה על הספסל:

סעיף חעריכה


(ט) שלא ישבו שלשה:    אם אירע שאכלו ג' ביחד לא יזמנו (כ"כ במנהגים ומהרי"ל ועיין בטור וב"י) ונ"ל הטעם דלא חשיב קביעות אלא א"כ הסיבו או ישבו בשלחן א' כמ"ש סי' קס"ז ס"א והכא אין דעתן לקבוע עיין סי' קצ"ג סס"ג:

סעיף טעריכה


(י) סעודת קבע:    לא כאותם שבטנם בטן רשעים שאוכלים בשר ושותין יין ומשתכרין ואח"כ אוכלין עראי כדי להפסיק באכיל' שאין בה בשר ויין (טור רמב"ן) ואף שבמדינתינו אין אוכלין בשר מ"מ יש איסור שאוכלין ב' תבשילין והלבוש וב"ח ושל"ה קוראין תגר על מנהג זה ומאן דחש למנהגא שכת' רמ"א ירבה בסעודה קודם חצות:


(יא) שלא יזיק להם כו':    ול"נ טעם אחר מפני שבזמן בית שני היה יום טוב ת"ב והיה מרבין בסעוד' אף עכשיו לא זזו ממנה להיות לזכרון שיהפך ב"ב לששון ולשמחה עיין בב"י סוף סי' תקנ"ד:


(יב) ממדרש איכה:    דף כ"ג ע"א איתא שם אחר שאוכלין ושותין ומשתכרין בסעודת ט"ב יושבין וקורין קינין (ד"מ) ובדף ע"ה אי' רב מן דהוי אכל כל המאכלים נסיב חד פת פחם ויהיב עליה קיטמא ואמר זו היא סעודת ט"ב אבל בירושלמי הגי' רב מן דהוי אכיל כל צורכיה הוי נסיב כו' ואמר זו היא עיקר סעודת ט"ב א"כ י"ל שלא הי' אוכל יותר מתבשיל א' וגם המדרש יש לפ' כן ומ"ש משתכרין היינו ששותין כל צרכן לכן יש ליזהר שאף קודם מנחה לא יאכל רק תבשיל א' וכ"כ בד"מ שהמדקדקין פורשין עצמן ואף על גב שאחר מנחה אוכל בצים לא מיצטרפי השני תבשילין כיון שהפסיק בנתי' כנ"ל:

סעיף יעריכה


(יג) אוכל בשר:    ואסור למנוע ממנו אף על גב דאין חיוב לאכול בשר בשבת מ"מ כיון שנמנע משום אבל עבירה היא (טור) וקשה דביורה דעה סי' שמ"א ס"ה בהג"ה כ' דאונן בשבת אוכל בשר אם ירצה וי"ל דהטעם דאונן אינו אוכל בשר אינו משום אבילות אלא משום כבוד המת עיין בב"י סי' ע"א בשם הירושלמי:


(יד) כסעודת שלמה:    ומ"מ ישב בדאבת נפש שלא ינהוג בשמחה (רוקח וש"ל) ולכן לא ישב בסעודת חברים ואם חל מילה באותו שבת יעשה הסעודה קודם מנחה כנ"ל:

סעיף יאעריכה


(טו) ואירע עט"ב וכו':    וקשה עליו לישב בתענית ב' ימים ולילה א':


(טז) ילוה תעניתו:    ואף על גב דבסי' תקס"ח ס"ב כתב דאסור ללות בכה"ג הכא כיון דא"א בענין אחר שרי ומה"ט כתבו הגאונים דא"צ להשלים וכ"כ מהרמ"ט ומשמע מאן אפשר ליה יתענה ב' ימים ולילה א':


(יז) סעודה המפסקת:    אבל אסור לסעוד ב"פ מפני נדרו (ת"ה סי' ער"א) וא"כ צריך לנהוג בה כל חומר סעודה המפסקת וכ"כ מט"מ בשם הגאונים שלא התירו לאכול רק תבשיל של עדשים בלא שומן עכ"ל וחומרא בעלמא היא דתבשיל א' שרי לכ"ע ומיהו צריך שיאכלנה סמוך לביאת השמש עיין סי' תקס"ב ס"ב ולכן מוטב שישאל על נדרו: