פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תקנט ז

שולחן ערוך

אם יש תינוק למול, מלין אותו כהאחר שגומרים הקינות. ויש ממתינין למולו כועד אחר חצות. ומברכים ברכת המילה כזבלא בשמים. (כחוהמנהג כסברא ראשונה).

ואם היולדת מצויה במקום המילה, יברך על הכוס ותשתה ממנו כטהיולדת, והוא שתשמע הברכה, ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס. ואם אינה שם, יברך על הכוס ויטעים יאללתינוקות.

מפרשים

מגן אברהם

(ט) לתינוקות:    ולא חיישי' דלמא אתי למיסרך כמ"ש סי' תקנ"ו כיון דלא קביעי בכל שתא [טור] וב"ח כתב ליתן לתינוק הנימול כמ"ש סי' תרכ"א ס"ג לענין יוה"כ אבל דעת רמ"א כיון שט"ב הוא דרבנן לא מחמרי' כ"כ ומוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה כמ"ש סי' רס"ט:

באר היטב

(יא) לתינוקות:    ב"ח כת' דליתן לתינוק הנימול כמ"ש סי' תרכ"א סעיף ג' לענין יוה"כ אבל דעת רמ"א כיון שט"ב הוא דרבנן לא מחמרינן כ"כ ומוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה. מ"א.


משנה ברורה

(כה) אחר שגומרים הקינות – דמצווה זו, עושין אותה ישראל בשמחה, ולכן אין מלין בשעת קינות והספד.


(כו) עד אחר חצות – דמקודם חל עדיין אבילות, ואינו כדאי. וסברא ראשונה סבירא לה, דאף על פי כן מצווה להקדים, דזריזין מקדימין למצוות.


(כז) בלא בשמים – אף שתמיד גם כן אין מביאין בשמים למילה, מכל מקום צריך להשמיענו דכהיום גם כן אין מביאין, ולאפוקי מדעת הגאונים שסוברין דהיום אין מביאין כוס לברכה אפילו ליתן לתינוק, אלא מביאין בשמים במקום כוס לברכה, קא משמע לן דלא, דבתשעה באב צריך למעט תענוג בכל מה דאפשר.


(כח) והמנהג כסברא הראשונה – הג"ה זו צריכה להיות קודם תיבת ומברכין.


(כט) היולדת – עיין לעיל בסימן תקנ"ד סעיף ו' ובמ"ב שם.


(ל) לתינוקות – ולא חיישינן דלמא אתי להתרגל ולשתות אף בגדלותו, כיוון שאינו דבר קבוע. אף על גב דגבי הבדלה כשחל תשעה באב במוצאי שבת, חיישינן ואין נותנין לתינוקות, וכדלעיל בסימן תקנ"ו, היינו משום דלפי קביעות השנים שלנו על כרחין יבוא לפעמים לסוף שלוש או ארבע שנים פעם אחד במוצאי שבת, וחשוב כמו דבר קבוע. מה שאין כן במילה, שאין לה קביעות כלל, לא חיישינן לזה.

ביאור הלכה

▲ חזור לראש