שולחן ערוך אורח חיים תקנד ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקנד · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
(ב) ופ' אלו מגלחין. - בגמ' פליגי ר"מ ס"ל דקורא ושונה בכ"מ במקום שאינו רגיל מפני שצער הוא לו ור"י אוסר אף בזה והלכתא כוותיה וצריך לתת טעם באמת למה אוסר ר"י שהרי יש לו צער ונראה טעמו מפני סוף הלימוד דאחר שיטריח עצמו ויבין הפשט יהיה לו שמחה ואזלינן בתר סופה דמילתא וסברא זו אשכחן בהדיא דר"י ס"ל כן לענין אחר דהיינו בפ"ק דמ"ק ד"ט רי"א לא תסוד אשה פניה במועד ומודה ר"י בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"ג דעכשיו היא מצירה היא שמחה לאחר זמן והובא לעיל בדברינו סי' תקמ"ו ה"נ אזלינן בתר הסוף דיש שמחה ואסור ומטעם זה נ"ל דאפילו במקום דמותר ללמוד היינו שילמוד בפשוטן של דברים אבל לא דרך פלפול ואפילו בהרהור לפרש דבר חמור אסור מטעם שיהיה לו שמחה אחר שיתיישב לו כנלע"ד:
מגן אברהם
(ד) ופ' אלו מגלחין: אף על גב שיש בו כמה דיני מנודה ומוחרם מות' ללמוד דלא עדיף מאבל דדוקא באבילות המפורסם חמור ט"ב מאבל אבל באבילות שאינו מפורסם כגון לשנות בינו לבין עצמו ט"ב קיל טפי כמ"ש התו' בהחולץ אבל לישא וליתן בהל' ודאי אסור (תשובת מהרי"ל סימן רכ"ט):
ביאור הגר"א
ומותר כו'. ר"ל דל"ת דלא תימא דוקא קורא בלא פי' וז"ש וכן ללמוד כו' וכמ"ש ב"י בשם תשובת מהרי"ל ע"ש וראיה לדבריו בירוש' פט"ז דשבת רבי ור' חייא רבא ור"י בר' יוסי היו יושבין ופושטין במגילות קינות עט"ב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה ושיירו בה א"ב אחד אמרו למחר אנו באין וגומרין אותה כו' ע"ש:
ופרק כו'. כמו באבל וכמ"ש הרא"ש בפ"ג דמ"ק דמ"ש במ"ש פ"י ת"ח שמת לו מת באין ויושבין לפניו ונושאין ונותנין לפניו בהל' אבילות כו' מ' משמע דהוא אסור היינו לישא וליתן עמהם מכל מקום למדין משם מדקא' בהל' אבילות מ' משמע דזה מותר והתיר אף לישא וליתן לפניו וכן שאר דברים דאי' בפ' ההוא כולם דברי תוכחות וצער ומותר כמו איוב ועמ"א:
משנה ברורה
(ג) איכה – וכן אגדת החורבן בפרק הניזקין ובפרק חלק. ולקרות בחורבן הנזכר ביוסיפון מותר [לבוש]:
(ד) ואלו מגלחין – אף על גב דיש בו גם כמה דיני מנודה ומוחרם, מכל מקום מותר ללמוד. אבל לישא וליתן בהלכה בודאי אסור [מ"א בשם מהרי"ל]. וכעין זה כתב גם כן הט"ז, דאפילו במקום דמותר ללמוד, היינו שילמוד בפשוטן של דברים, אבל לא דרך פלפול. ואפילו בהרהור לפרש דבר חמור אסור, מטעם שיהיה לו שמחה אחר שיתיישב לו: