פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תמד

סעיף אעריכה

  • ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלושה עשר, ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת. דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה, ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ, אלא במצה עשירה. וצריך לעשותה קודם שעה עשירית.
הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד בהג"ה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות, או בבשר ודגים, כדלעיל סימן רצ"א סעיף ה' בהג"ה.

סעיף בעריכה

  • טוב לבער בערב שבת קודם חצות, כדי שלא יבוא לידי טעות בשאר שנים לבער אחר חצות. (וביום השבת יבטלנו (טור)).

סעיף געריכה

  • אין מבשלין לשבת זה דייסא וכיוצא בזה, ואין עושין בו פת הצנומה בקערה.
הגה: ואם עבר ובישל המאכל דבוק בקדירה ואי אפשר לקנחו, יש להדיחו מעט להעביר החמץ (מהרי"ו).

סעיף דעריכה

  • אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה ויקנח הקערות באצבעו, ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ.
ואם נשאר פת יכול ליתנו לנכרי על מנת שלא לצאת בו לרשות הרבים דרך הערמה ודבר מועט.

סעיף העריכה

  • אם נשאר חמץ אחר שאכלו - מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב, ומבערו.

סעיף ועריכה

  • אף על פי שלא ישאר החמץ בבית אחר סעודת שחרית - צריך לבטל החמץ כדרך שהוא מבטל בשאר שנים.


סעיף זעריכה

  • ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה, כגון: למול את בנו או לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בביתו:
אם יכול לחזור ולביתו ולבער, ולחזור למצותו - יחזור ויבער.
ואם לאו - יבטלנו בלבו.
ואם היה הולך להציל מן הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד העכו"ם - יבטלו בלבו ולא יחזור, אפילו אם יש שהות.
ואם יצא לצורך עצמו - יחזור מיד.
עד כמה הוא חוזר? עד כביצה, פחות מכאן מבטלו בלבו ודיו.

סעיף חעריכה

  • היתה לו עיסה בביתו והוא טרוד במקום אחר, וירא שמא תחמיץ - מבטלה בלבו קודם שתחמיץ.
אבל אם החמיצה - אין הביטול מועיל אם הוא אחר זמן איסורו.