אברבנאל על בראשית מט ו
<< · אברבנאל על בראשית · מט · ו · >>
מתוך: אברבנאל על בראשית מט (עריכה)
ואמר:
- אל תשבחו אותם בממתיקי "סוד", מפני שלא גילו לאדם המרמה שעשו לאנשי שכם, להביאם בברית מילה כדי להרגם;
- ואל תפארו אותם להיותם חסים על "כבודם" במה שאמרו (בראשית לד לא): "הכזונה ייעשה את אחותנו";
כי:
- (בראשית מט ו): "בסודם" שעשו בזה "אל תבוא נפשי",
- "ובקהלם", שנקהלו על אנשי שכם להרגם מפני כבוד, "אל תחד כבודי".
ואמר "אל תבוא" ו"אל תחד", כאילו דיבר נגד נפשו וכבודו: "אל תבוא, נפשי!", "אל תחד, כבודי!".
לפי ש"באפם הרגו איש", רוצה לומר, אם עשו אותו מעשה באף ובחמה על חילול כבוד, היה להם להרוג את שכם בלבד, והייתי אז מודה כי באפם הרגו האיש ההוא; אבל שאר העם אשר בעיר, בהיותם נכנסים בברית האלהים, למה הרגו אותם? - אין ספק שלא באפם עשו זה, כי אנשי העיר לא חטאו בדבר ההוא, אלא "עקרו שור", רוצה לומר, את העיר כולה, כדי לגזול קניינה, כי היו "כלי חמס מכרותיהם".
ו"שור" הוא לשון חומה, רוצה לומר, חומת העיר; ועניינו, שהשחיתו העיר ההיא מעיקרה, ערו ערו עד החומה ויסודותיה, לגזול כל אשר בה.
וחז"ל אמרו, שהוכיחם בזה על עניין יוסף, ששמעון ולוי הם היו אשר אמרו (בראשית לז כ): "ועתה לכו ונהרגהו", ושזהו אמרו "וברצונם עקרו שור", שזהו יוסף, שהיה רב תבואות, מלשון (משלי יד ד): "ורב תבואות בכוח שור". ומפני זה אמר משה רבנו עליו השלום עליו (דברים לג): "בכור שורו הדר לו".
ולכן קילל עברתם וכעסם, כי הנה לא קילל את בניו חלילה, אבל על כעסם אמר (בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".
גם אחשוב שהאשימם, לא לבד על מעשה שכם, כי אם גם כן על עניין שיטים, שהיו העוברים שמעונים, וכמו שכתב הראב"ע, מספרם לעד וגם נשיאם. וכן האשים את לוי בעניין קורח ועדתו, שהיו בני לוי הנקהלים על משה, אמר "ובקהלם אל תחד כבודי":
"כי באפם הרגו איש", וזהו בשכם, שהרגו כל אנשי העיר, ו"איש" שם המין, כמו "איש יהודה", שלא הבחינו בין צדיק לרשע, אלא להרוג כל איש.
"וברצונם עקרו שור", אמר על עניין השטים ועל מעשה קורח, ומילת "שור" הוא מלשון (במדבר כד יז): "אשורנו ולא קרוב", ולפי שבלעם צפה ברוח הקודש מעלת ישראל ובירכם, ואלה העוברים השמעונים עקרו הנבואה ההיא וברכתה, וכן קורח ועדתו היה ברצונם ודעתם לעקור נבואת משה, לכן אמר הזקן במליצתו "וברצונם עיקרו שור", רוצה לומר, ברצונם וכוונתם עקרו שור, שהוא כינוי לנביא הרואה, אם בלעם ואם משה, בנבואותיהם.
ולכן אמר "ארור אפם", שבו החריבו את שכם, "ועברתם", רוצה לומר, והעברתם על מצוות ה' על השטים, "כי קשתה", שכל-כך היתה אז קשה.