כף החיים/אורח חיים/מג
(א) סעיף א: אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו וכו' — הוא הדין דבזרועו נמי אסור מהאי טעמא, וכן כתבו רי"ו והפוסקים. והא דנקט בראשו, בא למעוטי אם אוחזן בידו. מגן אברהם ס"ק א, וכן כתב נחלת צבי, הביאו יד אהרן בהגהת הטור, וכן הסכים יד אהרן. ותמה על הרב בית יעקב סימן ק"ע שכתב להתיר בשל יד מפני שהם מכוסים, יעו"ש. וכן משמע מדברי סולת בלולה במקור חכמה אות א', וכן כתב בני חייא הביאו באר היטב ס"ק א. פרי מגדים אשל אברהם אות ב'. ר' זלמן אות א'. וכן משמע מדברי חיי אדם כלל י"ד אות כ"ו. וכן כתב שתילי זיתים אות ב'. ובפרט לדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין, שגם הבתים יש בהם רמז לאורות ושמות עליונים כיעו"ש, על כן יש להחמיר. ולא כמו שכתבו אשל אברהם אות א' והערוך השולחן אות א'. ועיין עטרת זהב:
(ב) שם: ואם אוחזן בידו וכו' — רוצה לומר, בבגדו ובידו כנגד לבו, כמו שכתב סעיף ה'. וכן כתב בית יוסף בשם סה"ת. וכן כתב הט"ז ס"ק א. אליהו רבה אות ב'. עטרת זהב אות ב'. ר' זלמן אות ג'. שתילי זיתים אות ב':
(ג) שם בהגהה: והיינו דוקא כשמשתין מיושב וכו' — כן נראה מדברי הרא"ש והפוסקים שהביא מרן ז"ל בבית יוסף. מאמר מרדכי אות א'. וכן כתב הלבוש. וכן כתב מהר"י קשטרו בספרו ערך לחם. פרי מגדים במשבצות זהב אות ב' ובאשל אברהם אות ב'. ר' זלמן אות ג'. שתילי זיתים אות ד'. יפה ללב אות ג':
(ד) שם בהגהה: והוא הדין אם משתין מיושב וכו' — צ"ל: והוא הדין אם משתין מעומד במקום גבוה (שהוא במקום מדרון) או בעפר תחוח דליכא וכו'. עיין לעיל סימן ג' סעיף י"ג. יפה ללב אות ד':
(ה) שם בהגהה: אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב — פירוש, ולכן כשהן בראשו אסור אפילו להשתין, גזרה שמא יעשה צרכיו. מגן אברהם ס"ק ב. ואפילו מעומד בראשו אסור, והוא הדין בידו אסור. פרי מגדים אשל אברהם אות ב':
(ו) שם בהגהה: ובית הכסא עראי מסתמא עושה מעומד וכו' — ולכן בבית הכסא עראי מותר, דלא גזרינן שמא יפנה בהם. מגן אברהם ס"ק ג. פרי מגדים אשל אברהם אות ג'}}:
(ז) שם: ובית הכסא עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו — בין מעומד בין מיושב. ולא גזרינן שמא יפנה בהם, כיון שאינו קבוע; ולא שמא יקנח ניצוצות בהם, כיון שהם בראשו. לבוש. שתילי זיתים אות ו'. אבל בשל יד אסור להשתין מעומד, משום ניצוצות, דחיישינן שמא ישפשף בידו השמאלית ברצועות הכרוכים, דשפשוף אף ימין וכל שכן שמאל ואסור. פרי מגדים אשל אברהם אות ג':
(ח) שם: אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד וכו' — מיירי בין בעראי בין בקבוע, וכמו שכתב בהגהה. מגן אברהם ס"ק ד. שתילי זיתים אות ז':
(ט) שם: אלא חולצן ברחוק ד' אמות וכו' — היינו בבית הכסא קבוע, דאסור להשתין כשהם בראשו, אבל בבית הכסא עראי מותר להשתין כשהם בראשו. רק אם הם בידו, אפילו בבית הכסא עראי צריך שיתנם לחבירו, אבל אין צריך ברחוק ד' אמות. ט"ז ס"ק ג. מגן אברהם ס"ק ד. שתילי זיתים אות ט'. מיהו המאמר מרדכי אות ב' כתב דאם הם בידו, אפילו בבית הכסא עראי צריך שיתנם לחבירו בריחוק ד' אמות, יעו"ש. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב אות ג' ובדברינו לקמן אות ח"י:
(י) שם: ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו וכו' — דגזרינן שמא יפיח בהם, כדאיתא בגמרא. וכן כתב בש"ג ובכ"מ. מגן אברהם ס"ק ה ומחצית השקל. פרי מגדים אשל אברהם אות ה'. ר' זלמן אות א'. שתילי זיתים אות יו"ד:
(יא) שם: ויש לחוש לדבריו — וכן כתב הלבוש. ר' זלמן אות א'. וכן כתב בהגהות אלפסי פרק מי שמתו כדברי הרמב"ם ז"ל, דאסור להשתין בעוד התפילין בראשו גזירה שמא יפיח, כי כן דרך המשתינין, עכ"ל. והביא דבריו דרכי משה אות א'. וכן פסק הב"ח. סולת בלולה במקור חכמה. יפה ללב אות ה'. ובפרט לדברי האר"י ז"ל שהחמיר מאד בהסיח הדעת דתפילין, כמו שכתבתי סימן כ"ח אות ב', וחיישינן שמא גם כן יסיח דעתו בעת ההשתנה. ועוד יראה המעיין בדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין, כי כמה גדלה מעלת התפילין והרצועות והבתים, על כן יש ליזהר ולהחמיר שלא להשתין בעודו לובש תפילין, בין בבית הכסא קבוע ובין בבית הכסא עראי, בין בשל יד בין בשל ראש, דלעניין הפחה והסח הדעת אין חילוק, כמו שכתב סימן ל"ז סעיף ב'. והגם שכתב חיי אדם כלל יו"ד אות כ"ו: לעת הצורך מותר, כגון שיתבטל על ידי זה מתפילה בציבור וכו', עכ"ל, יש להחמיר, מפני כי גדלה מעלת התפילין. ועיין לקמן אות י"ד:
(יב) שם: ויש לחוש לדבריו — במה דברים אמורים? כשהן עליו, אבל כשהן בכיסן ואחז הכיס בידו – מותר להשתין בה לדברי הכל, שכשהן בכיסו אין איסור בהפחה לדברי הכל. ר' זלמן אות א'. בשם מגן אברהם ס"ק י"ד. מאמר מרדכי אות ח'. ומכל מקום עדיף טפי שלא להכניסן ושלא להשתין, מאחר שיכול ליתנם לחבירו. מאמר מרדכי שם:
(יג) סעיף ב: בית הכסא קבוע וכו' — בלא חפירה. ואם הוא בחפירה, עיין לקמן סימן פג סעיף ד. ובית הכסא שלנו, אף על פי שהם בחפירה, ריחו נודף יותר מבשדה. שולחן גבוה אות ז':
(יד) סעיף ג: בית הכסא עראי וכו' — פירוש, הא דאמרינן לעיל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו, היינו במקום שאין רגילות לפנות שם. מגן אברהם ס"ק ז. והיינו לסברא ראשונה; אבל לדברי הרמב"ם, אסור להשתין בתפילין שבראשו אפילו במקום שאין רגילות לפנות, כמו שכתבתי לעיל אות י"א, והוא פשוט:
(טו) שם: בית הכסא עראי היינו כגון להשתין מים וכו' — ואפילו מיוחד מכמה זמנים להשתין, עראי יחשב. פרי מגדים אשל אברהם אות ז'. פתחי עולם אות ח'. וכך הם דברי הלבוש סעיף ג'. שתילי זיתים אות י"ד:
(טז) סעיף ד: אם הם בחיקו וחגור חגורה או בבגדו בידו וכו' — עיין באחרונים שהקשו על מרן ז"ל, דזה היפך ממה שכתב סעיף א, דאפילו אם תופס אותם בבגדו אסור. ועיין עולת תמיד אות ד' וט"ז ס"ק ד' ומגן אברהם ס"ק ח', שכל אחד לדרכו פנה, זה אומר בכה וזה אומר בכה. ועיין מאמר מרדכי אות ד' מה שכתב על דבריהם, יעו"ש:
(טוב) שם: מותר בין להשתין בין לפנות — עיין סעיף ז ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא:
(חי) סעיף ה: אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו חולצן בריחוק ד' אמות — משמע הא אם רוצה ליכנס לבית הכסא עראי לעשות צרכיו, אין צריך לחלוץ בריחוק ד' אמות. וכן כתב עולת תמיד אות ה'. ט"ז ס"ק ה. אמנם המאמר מרדכי אות ה' כתב, דגם אם רוצה ליכנס לבית הכסא עראי, צריך לחולצן בריחוק ד' אמות, יעו"ש. וכן כתב ר' זלמן סוף אות ג' וזה לשונו: לעשות צרכיו צריך לחולצן ברחוק ד' אמות ממקום שרוצה לעשות צרכיו, אפילו נפנה במקום שאינו בית הכסא כלל אלא בחצירו או על פני השדה, עכ"ל. והביא דבריו פתחי עולם אות י"ב. ועיין יד אהרן בהגהות בית יוסף ומשבצות זהב אות ג' ואות ה':
(יט) שם הגהה: ויש אומרים אפילו בלא צרכיו וכו' — וכן כתב מרן ז"ל בבית יוסף, דנכון ליזהר כדעת רבינו האי. עיין מגן אברהם ס"ק ט מה שכתב על זה ומה שכתב עליו המאמר מרדכי אות ו', יעו"ש:
(ך) שם: ואוחזן בימינו וכו' אבל לא בשמאלו — מפני שצריך לקנח בה, כמו שכתוב סימן ג' סעיף יו"ד. ט"ז ס"ק ו ומגן אברהם ס"ק י. ואין לומר, היאך אפשר בבית הכסא בלא ניצוצות? והלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים? יש לומר, כיון שמיירי בבית הכסא קבוע ועשה צרכיו מיושב, וכלים מי רגלים מהגוף וליכא ניצוצות. כן כתב הרא"ש. ולמדנו דלהשתין מעומד חמיר טפי מעשיית צרכיו לגדולים. ט"ז שם. ורוצה לומר, דבסעיף א' אסר להשתין בהם מעומד כשאוחזן בידו, והכא התיר לעשות צרכיו, מפני שהוא מיושב וליכא למיחש לשמא ישפשף ניצוצות בימינו. ועיין לעיל אות ז':
(כא) שם: ויזהר שלא תהא רצועה יוצאת וכו' — דברצועה נמי איכא קדושה, שהרי בהם הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת, על שם אחד מאותיות שד"י, והשי"ן עשויה בכותלי הקציצה החיצונה ויו"ד עשויה בראש הרצועה תפילין של יד, כן כתב רש"י. והביאו דבריו הט"ז ס"ק ז. מגן אברהם ס"ק י"א. מאמר מרדכי אות ז'. ר' זלמן אות ג'. שתילי זיתים אות י"ט. פתחי עולם אות י"ד:
(כב) כתב מ"ע סימן נ"ט: מותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות אפילו יש מקום מטונף להדיא. וטוב לכסותן בכובע. ואם רוצה לחולצן ולחזור ולהניחן, שפיר דמי, עד כאן דבריו. והביאו דבריו מגן אברהם שם. סולת בלולה אות א'. ר' זלמן אות ז'. ועיין מחצית השקל שנסתפק ברצועות דאית בהן גם כן קדושה, וכל שכן ג' כריכות שעל האצבע, אם צריך לכסותן. ונכון להחמיר. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות כ"א:
(כג) סעיף ו: לא יכנס בהם גלולים בבגדו ואפילו להשתין וכו' — ואפילו להשתין מיושב. מגן אברהם ס"ק י"ב. ר' זלמן אות ד'. פתחי עולם אות ט"ו:
(כד) שם: ומניחם בכלי אם היה בו טפח וכו' — אבל אם אין בו טפח בטל לגבי תפילין, כיון שהוא כליין. מגן אברהם ס"ק י"ג. ר' זלמן שם. ועיין מה שכתב מגן אברהם שם בשם רש"י ומה שכתב מחצית השקל, והוא אינו לדעת מרן ז"ל, ופשוט:
(כה) שם:ואוחז הכלי בידו ונכנס — ויש אומרים, דווקא ביום שראוי ללובשן, אז התירו להיות בבגדו בידו ונכנס, מה שאין כן לעת ערב שאין ראוי לחזור ללובשן, וכל שכן בלילה, אין ליכנס בתפילין לבית הכסא אף שהוא עושה משום נטירותא. עטרת זהב בשם הראב"ד:
(כו) סעיף ז: אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסם כלל וכו' — ואפילו בכיס לא יכניסם. מגן אברהם ס"ק י"ד. ר' זלמן אות ה'. שתילי זיתים אות כ"ה:
(כז) שם: לא יכניסם כלל וכו' — וכן לא יעשה בהם צרכיו בחצרו אפילו שלא בבית הכסא, ואפילו הן בכיסן. ר' זלמן שם:
(כח) שם: כיון שיכול להניחם וכו' — ומשמע בגמרא, דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה, ואי אפשר להטריח בכל פעם להשיבן לביתו, וגם אי אפשר להניחם בחורים ובסדקים מפני מעשה שהיה, שנטלתו זונה ואמרה פלוני נתן לה באתננה. אבל שאר ספרים אסור להכניסם אפילו בבית הכסא שבשדה, דיכול להניח אותם בביתו. וכן הוא בגמרא (ברכות כג, א) דרבי יוחנן יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו. ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ח'. וכן משמע מלשון הרמב"ם פרק י מהלכות ספר תורה שכתב וזה לשונו: כל כתבי הקדש אסור לזרקן. הקמיעין שיש בהם עניינים של כתבי הקודש אין נכנסים בהם לבית הכסא, אלא אם כן היו מחופין עור (וכן הוא ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ו'). לא יאחוז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית הכסא, אף על פי שכרוך במטפחת וכו'. משמע דכתבי הקודש שרי במטפחת, כמו קמיע. מגן אברהם ס"ק י"ד. ר' זלמן אות ו'. שתילי זיתים אות כ"ו. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות י"ד: אבל תפילין חמירי יותר, ואסור אפילו בכיסן בבית הכסא בבית, עכ"ל. ור' זלמן שם כתב, דאפילו בשאר ספרים דשרי להכניסן בכיסן, היינו לבית הכסא קבוע שבשדה; אבל בבית הכסא שבבית, או לעשות בהן צרכיו בחצירו אפילו שלא בבית הכסא קבוע, דינם כתפילין שאסור אפילו בכיסן, עכ"ד והביאו פתחי עולם אות י"ח. ונכון להחמיר אפילו בשאר ספרים שלא להכניסם אפילו בכיסם ואפילו לבית הכסא שבשדה היכא שאפשר. ועיין לקמן אות ל':
(כט) ובעניין הקמיעין אי שרי ליכנס בהם לבית הכסא, עיין בפרק במה אשה דף ס"ב ע"א וביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ו', דאם הם מחופין עור שרי. ומשמע שם בפרק במה אשה דאפילו אם כתוב בהן שמות שרי אם הם מחופין עור, יעו"ש. ואם הם מחופין בבגד, יש לומר דצריך כלי בתוך כלי. עיין ברכי יוסף שם על סעיף ו', ועיין שערי תשובה בזה הסימן אות י"א:
(ל) שם: כיון שיכול להניחם במקום המשתמר — ולפי זה, אפילו עוברי דרכים, אם יש להם להניחם במקום משומר, כגון על העגלה או ליתן לחבירו, אזי לא יכניסם כלל לבית הכסא. אם לא שיש במקום סכנה מן המזיקים, אזי שייך לומר: הואיל והתירו חחכמים ננטרן. עטרת זהב, והביא דבריו מחצית השקל ס"ק י"ד. וכתב וזה לשונו: ולענ"ד דאם הם בכיסן, ונותנם בכיס התפור במלבוש, דאותו כיס אינו כליין והוי כלי בתוך כלי, לעניות דעתי מותר, עכ"ל, והביא דבריו פתחי עולם אות י"ח. ולא ידעתי למה עשו לו היתר זה, כיון שאפשר להניחם במקום המשתמר, על כן אין להקל בזה וכמו שכתב העטרת זהב, דאין להכניסן כלל לבית הכסא היכא דאפשר להניחם במקום המשתמר:
(לא) סעיף ח: מניח ידו עליהם עד שיגמור וכו' — דאם יפסיק מיד – יבא לידי חולי הדרוקן, דעמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן, וסילון החוזר מביא אדם לידי ירקון. ט"ז ס"ק ח ומגן אברהם ס"ק ט"ו. והוא הדין בשכח והשתין בבית הכסא קבוע ותפילין בראשו, גומר סילון ראשון, דסכנה היא. פרי מגדים במשבצות זהב אות ח'. פתחי עולם אות י"ט:
(לב) שם: מניח ידו עליהם וכו' — והוא שלא יהיה ידו מטונפת או מלוכלכת, אלא ירחץ ידו בכלי שיש שם ואחר כך יניח ידו עליהם, וכמו שכתב הרמב"ם פרק י מהלכות ספר תורה הלכה ח, יעו"ש. ואי משום שידיו טמאות מפני רוח רעה שבבית הכסא, יאחוז בגדו בידו ואחר כך יגע בהם, ועל כן צריך לומר מה שכתב כאן: ומניח ידו, רוצה לומר ידו ובגדו וכדרך שכתב הט"ז בס"ק א. יפה ללב אות ח':
(לג) סעיף ט: מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו וכו' — שהרי אינו נוגע אלא בכלי לראותו, ואין שייך בו משום בזיון תפילין, כיון שמלאכת רפואתו הוא בכך. לבוש. ר' זלמן אות ח'. שתילי זיתים אות כ"ח. פתחי עולם אות ך'. ועיין מה שכתב השולחן גבוה בזה אות ט"ז ומה שכתב עליו היפה ללב ז"ל אות ט', דאילו היה רואה השולחן גבוה דברי הלבוש הנזכר לא היה כותב כן, אלא מטעם שכתב הלבוש יעו"ש. ולעניין אם צריך נטילת ידיים עיין לעיל סימן ד' אות פ"ח: