ויקיטקסט

שבת סב א

תלמוד בבלי

<< · שבת · סב א · >>

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

והתניא רבי אושעיא אומר ובלבד שלא יאחזנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים [אלא] אהכא במאי עסקינן במחופה עור והרי תפילין דמחופה עור ותניא בהנכנס לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ארבע אמות ונכנס התם משום שי"ן דאמר אביי (ב)שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ואמר אביי ד' של תפילין הלכה למשה מסיני ואמר אביי יו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני:

ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים:

שריון זרדא קסדא אמר רב סנוארתא מגפיים אמר רב פזמקי:

מתניתין גלא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכוליאר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצתה חייבת חטאת דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון:

גמ' דאמר עולא וחילופיהן באיש אלמא קסבר עולא כל מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה לא חזי לאיש מתיב רב יוסף הרועים יוצאין בשקין ולא הרועים בלבד אמרו האלא כל אדם אלא שדרכן של הרועים לצאת בשקין [אלא] אמר רב יוסף קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן איתיביה אביי (ה)המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה ואי אמרת נשים עם בפני עצמן הן והא מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות התם קסבר ר"מ לילה זמן תפילין הוא ושבת זמן תפילין הוא הוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות והא הוצאה כלאחר יד היא אמר רבי ירמיה באשה גזברית עסקינן אמר רבה (בר בר חנה אמר רבי יוחנן) תרצת אשה איש מאי איכא למימר אלא אמר רבא ופעמים שאדם נותן לאשתו טבעת שיש עליה חותם להוליכה לקופסא ומניחתה בידה עד שמגעת לקופסא ופעמים שהאשה נותנת לבעלה טבעת שאין עליה חותם להוליכה אצל אומן לתקן ומניחה בידו עד שמגיע אצל אומן:

זולא בכוליאר ולא בכובלת:

מאי כוליאר א"ר מכבנתא כובלת אמר רב חומרתא דפילון וכן אמר רב אסי חומרתא דפילון ת"ר לא תצא בכובלת ואם יצתה חייבת חטאת דברי ר"מ וחכמים אומרים חלא תצא ואם יצתה פטורה רבי אליעזר אומר יוצאה אשה בכובלת לכתחלה במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר משאוי הוא ורבנן סברי תכשיט הוא ודילמא שלפא ומחויא ואתיא לאיתוייה ורבי אליעזר סבר מאן דרכה למירמיה אשה שריחה רע אשה שריחה רע לא שלפא ומחויא ולא אתיא לאתוייה ארבע אמות ברשות הרבים והתניא ר' אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון לא קשיא הא כי קאי אדרבי מאיר הא כי קאי אדרבנן כי קאי אדרבי מאיר דאמר חייב חטאת אמר ליה פטור כי קאי אדרבנן דאמרי פטור אבל אסור אמר איהו מותר לכתחלה

רש"י

עריכה


שלא יאחזנו - דלא הוי תכשיט שלו אלא דרך מלבוש:

במכוסה עור - דליכא גנותא אי מעייל לבית הכסא ולא בעי למישקליה:

חולץ תפילין - ואע"ג דמכוסה עור שהארבע אגרות שהפרשיות כתובות בהן תחובות בדפוסין של עור:

התם משום שי"ן - שעשויה מעור החיצון עצמו קומט בו ג' קמטין כעין שי"ן משדי והדלי"ת והיו"ד עשויין בקשר שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח כמין ד' ורצועה קטנה מאד תלויה בה ואין בה אלא כפיפה כמין יו"ד וכופאה בעוד העור לח והיא כפופה לעולם:

זרדא - ברוני"א (שריון (מין כותונת מכוסה בחתיכות מתכת)) :

סנוארתא - כובע עור תחת כובע המתכת:

פזמקי - אנפלייאות של ברזל במלחמה:

מתני' בכוליאר - מפרש בגמרא וכן כובלת:

פלייטון - בלסמ"א (בלשמ"א: משחה לרפואה (מלה במלה: שמן אפרסמון)) משחא דאפרסמא:

חייבת חטאת - קסבר לאו תכשיט נינהו:

גמ' אמר עולא וחילופיהן באיש - אטבעת קאי דטבעת שיש עליו חותם אם יצא פטור ואם אין עליו חותם ויצא חייב חטאת:

בשקין - שמתכסין בהן מפני הגשמים שקין מלבוש שק:

אלא כל אדם - אלמא אע"ג דלא רגילי ביה מגו דלגבי האי תכשיט לגבי האי נמי תכשיט הוא:

המוצא תפילין - בשבת בשוק או בדרך:

מכניסן - לעיר דרך מלבוש:

זוג זוג - כדרך שהוא לובש בחול אחד בראש ואחד בזרוע וחולצן וחוזר ומניח זוג אחר ומכניסן וכן כולן:

ואחד האשה - ואע"ג דלאו תכשיט דאשה נינהו מגו דהוו תכשיט לאיש שרי אף לאשה:

לילה זמן תפילין הוא וכן שבת - הלכך לעולם זמנם הוא ואין להם זמן קבוע שתהא מצותן מצות עשה שהזמן גרמא להפטר נשים מהן הלכך נקט לילה ושבת משום דפלוגתא בתרווייהו ואי הוי סבירא ליה לרבי מאיר בחד מינייהו דלאו זמן תפילין הוא נמצא זמן קבוע לתפילין והוו להו נשים פטורות:

נשים חייבות - הלכך תכשיטין הן לה:

והא הוצאה כלאחר יד הוא - אמתני' קאי והוצאת טבעת שמוציאתה דרך מלבוש באצבע וזה שאינו תכשיט לה אמאי חייבת חטאת הרי לא הוציאה כדרך כל המוציאין שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו מוציאין אותו בידים ולא דרך מלבוש:

גזברית - ששולחת חותמות תמיד לממונין תחתיה לאמר תנו כך וכך מעות לפלוני והרי חותמה בידה הלכך רגילה היא להניחה באצבעה ומיהו תכשיט לא הוי לדידה דאין דרך נשים בכך ומיהו דרך הוצאתה של זו בכך:

איש מאי איכא למימר - דקאמר עולא וחילופיהם באיש דמחייב אטבעת שאין עליה חותם והא הוצאה כלאחר יד הוא שאין דרכו להוציא בזו דרך מלבוש:

לקופסא - אישקריינ"ה (אישקרי"ן: קופסה (בעיקר לתכשיטים)) בלע"ז כדי להצניעה שם וי"מ שהקופסא חתומה בו וכשפותחה חוזרה וחותמת בה ולא נהירא דאם כן מנחתה באצבעה עד שמחזירתה לבעלה מיבעי ליה:

אצל אומן לתקנה ומניחה באצבעו - אלמא דרך הוצאה היא:

מכבנתא - נושקא"ה (נושק"א: סיכה, מכבנה (ראה לעיל נד.)) ע"ש שמכבנת וקושרת מפתחי החלוק:

חומרתא דפילון - קשר שקשור בו סם ששמו פילון וריחו ערב ובלע"ז בלסמ"ו (בלשמ"ו: שמן אפרסמון (זוהי הצורה האיטלקית של המילה לעיל. לפי בלונדהיים (ב' ע' 124), גם היא מרש"י)) ואשה שריחה רע טוענתו עליה:

ורבנן סברי תכשיט הוא - הלכך אם יצאת פטורה ומיהו לכתחלה לא תצא דילמא שלפא ומחויא:

למרמיה - להניח בצוארה כמו שקיל ורמי:

ה"ג ואשה שריחה רע לא שלפא ומחויא - שגנות הוא לה:

והתניא ר' אליעזר פוטר - והכא שרי לכתחלה:

הא - דקתני פוטר:

כי קאי אר' מאיר - בההיא מתנית' לא איירו רבנן אלא ר"מ לחודיה וגבי חיוב דר"מ שייך למיתני רבי אליעזר פוטר ואע"פ שהוא מתיר לכתחלה:

הא כי קאי ארבנן - במתנית' דלעיל דאיירו רבנן בה ואמרו פטור פריש ר' אליעזר בהדיא למילתיה לאיפלוגי עלייהו ואמר יוצאה לכתחלה:

תוספות

עריכה


והתניא ר' אושעיא אומר ובלבד כו'. תימה לר"י דילמא משום מראית העין דוקא הוא אסור מדרבנן כמו קושר בשיר ובטבעת דהשתא ליכא למיגזר דאפילו מייתי לה ליכא איסורא מדאורייתא ואומר ר"י דשלא יאחזנו בידו משמע אפילו בקומצו דליכא מראית העין אלא איסורא דאורייתא איכא ואפילו למ"ד. כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור הכא לא שייך למיגזר דאפילו עומד בשוק ונושאן בקומצו אין כאן מראית העין:

שי"ן של תפילין. ול"ג דלי"ת ויו"ד של תפילין כו' כדמוכח בפ' במה מדליקין (לעיל כח:) גבי הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים כו' ומוקי לה לרצועותיהן ולא פריך דלי"ת של תפילין הלכה למשה מסיני כדפריך גבי שי"ן:

וחילופיהן באיש. אור"ת דאחיוב חטאת קאי:

וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. פירוש דהוי משוי וליתסר וא"ת והא הוצאה כלאחר יד היא ושריא משום בזיון תפילין וי"ל כיון דמשוי הוא ויכול לבא לידי חיוב חטאת היכא דמוציא בלא שינוי משום בזיון לא שרינן ליה:

עין משפט ונר מצוה

עריכה

מ א מיי' פ"י מהל' ס"ת הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רפ"ב סעיף ו':

מא ב מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י"ז, סמג עשין כב, טור ושו"ע או"ח סי' מ"ג סעיף ה':

(מא) (ב) [ מיי' פ"ג מהל' תפילין הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף מ"ב וסעיף נב ]:

מב ג ד מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה ד' והלכה ה, סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ג סעיף ט' וסעיף י, וטור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף ח' וסעיף ט:

מג ה מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף כ"א:

(מג) (ה) [ מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה כ"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף מ"ב ]:

מד ו מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה ג':

מה ז ח מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה ז', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ג סעיף י"א:

ראשונים נוספים

 

רבינו חננאל

רבינו חננאל


ופשטינא אם מחופין עור (כיון) שפיר דמי והא דתניא לא יכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבע אפי' להשתין מים התם משום שי"ן דאמר אביי שי"ן של תפילין הל"מ. ת"ר איזהו קמיע מומחה כל שריפה ושנה ושלש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה [ולא] שנכפה אלא שלא יכפה וקושר ומתיר. ואפילו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויוצא בו לרה"ר מפני מראית העין:

שירין זרדא:

לא תצא אשה במחט נקובה. ולא בטבעת שיש עליה חותם.

אמר עולא חילופיהן באיש כלומר האיש אסור בטבעת שאין עליה חותם ופטור בטבעת שיש עליה חותם. וכי קאמר עולא וחילופיהן באיש בטבעת בלבד קאמר מותבינן אמאי חייב חטאת והא הוצאה כלאחר יד היא כלומר באצבעה היא מוציאה ואין דרך המוציאין דבר להוציאה דרך מלבוש. ומוקים לה ר' ירמיה באשה גזברית עסקינן שכן דרכה להיות הטבעת באצבעה כדי שתהא חותמת בו כיסים ובתים. הוצאה בכוונה היא לחתום בו ולאו משום תכשיט הוא ודחינן תרצת אשה איש בטבעת שאין עליה חותם אמאי חייב חטאת. ואוקמה רבא לעולם באשה שאינה גזברית ומשום הכי חייבת חטאת דפעמים אדם [נותן] טבעת שיש עליה חותם לאשתו להוליכה לקופסא ומנחתה באצבעה עד שמגעת לקופסא שנמצאת הוצאה בכוונה כדרכה. והאשה נמי פעמים שנותנת כו' וקיי"ל טבעת שיש עליה חותם תכשיט לאיש ולא לאשה ושאין עליה חותם תכשיט לאשה ולא לאיש. ובדין הוא להיות כל אחד ואחד מותר במה שהוא תכשיט לו אלא גזרו משום דרבא שכבר פרשנוהו למעלה (סה.):

בכולייר. תכשיט שמסבב הראש כולה כדגרסינן ביומא (כה.) הכהנים היו מוקפין ועומדין ככולייר. כובלת חומרתא דפילון. פי' בשמים בלולין כדמתרגם בלולה דפילא.

 

חידושי הרמב"ן

חידושי הרמב"ן


גמרא. אמר עולא וחלופיהן באיש. כתב רבינו הגדול ז"ל דאטבעת ואמחט קאי ולא ידעתי למה פי' כן ואפ מפני שאמרו וחלופיהן באיש אין בזה נתינת טעם מפני שהטבעות שתים כמ"ש למעלה ורבינו שרירא ורבינו האי גאונים ז"ל פרשוה אטבעת בלחוד וכן פיר"ח ורש"י ז"ל וכל סוגיא דשמעתא אטבעת איתמר ויכולין אנו לפרש פי' רבינו הגדול ז"ל דמחט נקובה לאשה משוי וחייבת חטאת משום דרך הוצאה לאשה במחט שבראשה ואיש פטור אבל אסור עליה שאין דרך הוצאה לאיש במחט תחובה בבגדו ובראשו וכך אמרו בירושלמי ושאינה נקובה אשה פטורה אבל אסורה דתכשיט הוא ואיש חייב עליו חטאת שכל המוציא מחט שאינה נקובה לשום דבר כגון ליטול בה את הקוץ תחובה בבגדו הוא מוציאה ודרכו בכך שתהא מצויה לו תמיד משא"כ בנקובה שדרך הוצאתה בבד של מחטין וצינוריות הוא ואין דרך להוציא אחת דלמאי צריך לה ואם צריך לה בידו הוא מוציא כשאר כל הדברים ומיהו הא דהוו בה בגמ' והא הוצאה כלאחר יד הוא אטבעת קאי בלחוד וכ"ז אינו נכון:
והא דאמרינן תרצת אשה איש מאי איכא למימר. ק"ל לפי פי' הנגיד שהזכרנו [בר"פ דוחלופיהן אינו שיהא שוין, ותכשיט באיש מותר. הערת הגרש"ז] לימא דעולא הק חילופיהן באיש לתכשיט ומשוי דשאין עליה חותם תכשיט לאשה ומשוי לאיש ויש עליו חותם משוי לאשה ותכשיט לאיש ולא שיהא זה חייב עליו חטאת אלא זה פטור אבל אסור וזה מותר לכתחלה, אלא משמע דחלופיהן באיש אדינין דמתני' דחייב עליה ופטור קאי או משום שחוששין בתכשיטי האיש למשליף ולאחויי או משום דגזרינן איש אטו אשה כדפרישית בדבר השוין בשניהם כגון טבעות קרוב לטעמו של ר"ח ז"ל ובפ' הנוטל תניא המוציא כליו מקופלין ומונחין לו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה מלובש בהן פטור וקי"ל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור דתרגומא אטבעות ומדלא קתני מותר ובאיש ש"מ אפילו איש אסור:

 

חידושי הרשב"א

חידושי הרשב"א


ואמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני:    לא גרסי ליה בתוס' כלל, דדלי"ת ויו"ד לאו הלכה נינהו. ותדע לך מדאמרינן בפרק במה מדליקין (לעיל כח, ב) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין, ואקשינן תפילין בהדיא כתיב בהו (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך ופרקינן לעורן, ואקשינן והא אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ופרקינן לרצועותיהן, ואי איתא לפרוך נמי רצועות והא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני כדאקשינן גבי לעורן משי"ן.

אמר עולא וחילופיהן באיש:    פירש רש"י ז"ל: דאטבעת בלחוד קאי, אבל במחט איש ואשה כי הדדי נינהו. וכן פירש רב האי גאון ז"ל. וכן מוכחת כל הסוגיא. ורב אלפסי פירש בין בטבעת בין במחט, [ו]לא נראו דבריו.

מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה:    ואם תאמר דילמא משום דהוצאה כלאחר יד הוא באשה התירו. יש לומר אי משום הא מאי איריא זוג זוג אפילו טובא נמי.

קישורים חיצוניים

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/שבת_סב_א"