כף החיים על אורח חיים מא

סעיף אעריכה

(א) הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין וכו' — אבל של יד שהם מכוסים יכול להניחם לכתחילה, אף על פי שדעתו להוציא זבל. ואין צריך לומר אם כבר קשרן בידו, דמותר להוציא זבל בראשו, דאין בזה בזיון לתפילין שבידו כיון שהם מכוסים. ב"ח. שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ג'. אליהו רבא אות א'. פרי מגדים במשבצות זהב אות א'. שתילי זיתים אות ב'. אבל להוציא זבל על היד אפשר אף שהם מכוסים בבגדיו איכא בזיון תפילין, פרי מגדים שם:

(ב) שם: הנושא משאוי על ראשו וכו' — ודע, שמשאוי על ראשו הוא לאו דווקא, דארבעה קבין אף בשל יד נמי אסור, דרוצצת; אלא בפחות מד' קבין להמחבר, דטעם משום גנאי, בזה בשל יד מכוסים שרי. פרי מגדים שם. פתחי עולם אות א':

(ג) כתב בספר חסידים סימן תשע"ד: לא ישא דבר בין אצילי ידיו, שהרי מבדיל בין תפילין לליבו. ואף על פי שהבגדים מבדילים, אין זו הבדלה, שכן דרכו. והביאו אליהו רבא אות א'. פרי מגדים שם. פתחי עולם אות ה':

(ד) שם: הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין וכו' — מה שפסק המחבר כהרמב"ם נגד הרי"ף והרא"ש, יש לומר שאין ברור, כי הם העתיקו הכל וסמכו דהלכה כרבי שילא דאביי כווותיה, עיין בית יוסף. פרי מגדים אשל אברהם אות א'. מיהו צריך עיון, דהא כתב מרן ז"ל בבית יוסף וזה לשונו: ולי נראה שהם סוברים דלא פליג רבי שילא אדרבי ינאי ור' חייא, דאם לא כן לא הוה להו לכתוב דברי כולם סתם בלא שיפסקו הלכה כדברי מי, עכ"ל. אם כן נראה דלא סבירא ליה למרן ז"ל תירוץ זה של הפרי מגדים. על כן נראה מה שפסק מרן ז"ל כדברי הרמב"ם ז"ל נגד הרי"ף והרא"ש, מפני שפשט הגמרא מסייעת לדברי הרמב"ם ז"ל, וכמו שכתב רש"י ז"ל וזה לשונו: וכמה יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דרבי שילא, עכ"ל. משמע דרבי שילא פליג אדרבי ינאי, ואביי כוותיה, על כן פסק מרן ז"ל כדברי הרמב"ם ז"ל. וכתב מט"י אות א', דלהרמב"ם והשולחן ערוך אין לחלק בין אם קדם המשאוי לתפילין או קדם התפילין למשאוי, וברישא נקט רבותא דחולץ, וכל שכן שלא יניח בעוד שהמשאוי על ראשו, ובסיפא נקט איסור הנחת המטפחת, ולא דווקא להניחה בתחילה, דאפילו הונחה כבר צריך לסלקה, יעו"ש:

(ה) שם: ואפילו מטפחתו אסור להניח וכו' — כתב פתח הדביר אות ב': מדין זה למד מו"ה כמהריט"ד ז"ל בספר כבוד יו"ט דף ט' עמ' ד', למה שנשאל אם מותר להניח כיס התפילין עם התפילין לתוך דסקיא שקורין איב"י ולרכוב על הנושא אדם ולישב על איב"י שהתפילין בתוכה. והשיב דאסור, דהא מהכא שמעינן דאפילו משאוי קל כגון מטפחת הוי בזיון לתפילין, כל שכן לרכוב על החמור ותפילין תחתיו בתוך האיב"י, דהוי בזיון טפי. וגם הביא ראיה לאסור מההיא דפרק מי שמתו דף ח"י ע"א: המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון, וכן בספר תורה, ע"כ, ופסקוהו הפוסקים ז"ל. והוא הדין תפילין דאסור, ומקל וחומר דעצמות נפקא יעו"ש, עכ"ל. ועיין ביורה דעה סימן ת"ג סעיף יו"ד. ועיין יפה ללב אות א' שהקשה, דלמה לא הביאו ראיה מההיא דלעיל סימן מ' סעיף ג', אפילו להניח בכלי תוך בכלי אסור להניחם תחת מרגלותיו וכו'. ועוד הקשה, דלמה לא הביאו ראיה מאהל יעקב סימן א' והביאו שערי תשובה לעיל סימן מ' אות ה' יעו"ש. וסיים דהוא אסור מדינא וברור:

  • ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ג' לגבי ספר תורה, והוא הדין לתפילין. ועיין בש"ך שם ס"ק ה' ופתח הדביר בזה הסימן אות ג':

(ו) שם: אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר — משמע מזה דאפילו אם הוא כבד ויש בו ד' קבין מותר, כיון שהוא דרכו, דליכא גנאי. וכן כתב הב"ח. ועולת תמיד אות א'. אליהו רבה אות ב'. סולת בלולה במקור חכמה. שתילי זיתים אות ג'. ומה שכתב מור"ם בהגה הוא חולק על מרן ז"ל, כמבואר בדרכי משה. ומה שלא כתב "ויש אומרים", הואיל ואינו מפורש בדברי מרן ז"ל שחולק, כמו שכתב הפרי מגגדים במשבצות זהב אות א', וכן כתב מט"י אות א'. ומכל מקום אם הוא כבד, שהתפילין נדחקין ממנו, צריך להסירן. מקור חכמה. וכן כתב יפה ללב אות ב'. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ז אות מ"ה:

(ז) שם: אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר — והמצנפת מותר לצונפה אפילו אחר לבישת התפילין, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל: "אבל צונף הוא מצנפתו על תפילין", ע"כ. ולא בשכבר היתה צנופה ומונחת כבר בדווקא, דאפילו עכשיו מותר, כיון שכן דרכו ליתן בראשו, והוא פשוט. מט"י אות א'. אבל מי שהוא עלול לנזילות או יש לו כאב הראש, ופורש סודר על ראשו לכסותו, צריך לסלקו בשעת לבישת תפילין, דלא התירו אלא כובע ומצנפת על ראשו. מט"י שם. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ז אות כ"ג: