שולחן ערוך אורח חיים מג א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו גזירה שמא יעשה בהם צרכיו ואם אוחזן בידו מותר להשתין בהם בבית הכסא קבוע.

הגה: והיינו דוקא כשמשתין מיושב דליכא למיחש לנצוצות אבל משתין מעומד פשיטא דאסור דלא עדיף מבית הכסא עראי והוא הדין אם משתין מיושב או בעפר תחוח דליכא נצוצות בבית הכסא עראי נמי שרי ואין חילוק בין קבע לעראי לענין זה אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב ובית הכסא עראי מסתמא עושה מעומד הואיל ואינו נפנה לגדולים (בית יוסף בשם נימוקי יוסף ומגדל עוז).

ובבית הכסא עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד אפילו אם תופס אותם בבגדו מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונותנם לחבירו ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו בין בבית הכסא קבוע בין בבית הכסא עראי ויש לחוש לדבריו:

מפרשים

ט"ז

(א) ואם אוחזן — משמע מלשונו דבידו לחוד סגי. ולא עמדתי על דעתו, דאמאי לא חייש גם בזה שמא יפנה? וכבר קיימא לן דאין היתר לפנות אלא כשהן כרוכין בימינו ובבגדו, כמו שכתוב בסעיף ה. וגם בבית יוסף כתב וזה לשונו: ואהא דאמרינן דתפילין בידו שרי בבית הכסא קבוע כתב הרא"ש: ואם תאמר, היאך אפשר בלא ניצוצות כו'? עכ"ל; גם זה תמוה הוא, דהא בפרק מי שמתו ובהלכות קטנות הזכיר הרא"ש דווקא בבגדו וידו, וזה לשונו: ואף על גב דשרי בבית הכסא קבוע, כדאמרינן לעיל: אוחזן בבגדו בידו ונכנס כו'; ועל זה כתב שם מה שהעתיק בית יוסף בשמו. שוב ראיתי בדרכי משה וזה לשונו: כתב ר"י פרק מי שמתו, דאם התפילין בידו מותר ליכנס בהם לבית הכסא קבוע ולא חוששין שמא יפנה בהן בעודן בידו, עכ"ל. גם זה תמוה, דהא בית יוסף כתב בפירוש: כיון שאוחז אותם בבגדו ובידו, עכ"ל; ורוצה לומר, אפילו יפנה בהן אין איסור בזה. אבל אם הם בידו לחוד, נהי דאין חוששין שמא יקנח הניצוצות שעל רגליו משום שמשתין מיושב, מכל מקום חיישינן שמא יפנה בהם. וכן יש הג"ה בדברי ר"י נדפסת על פי מהר"מ טיקטין, וזה לשונו: ולא איכפת לן אפילו ודאי יפנה, כיון שהם מכונסים בבגדו ואחוזין בידו, כן משמע מתוס' האשר"י. והכי משמע בהדיא בספר התרומה, עכ"ל. ועל כרחך לומר מה שכתב כאן אוחזן בידו רוצה לומר בבגדו ובידו כנגד לבו, ואם הכוונה כן, הרי מכשול לפני המעיינים, כי לעניין דינא אין לנו אלא בבגדו ובידו וכנגד לבו:

(ב) אלא דבית הכסא קבוע — פירוש, דבמה שכתוב להתיר להשתין בבית הכסא קבוע, רצו בזה כאלו אמרו מיושב, אבל אין הכי נמי דלהשתין מעומד ודאי אסור אפילו בקבוע, שמא יקנח הניצוצות:

(ג) אלא חולצן כו' — כן כתב הטור. וקאי ארישא, דהיינו בבית הכסא קבוע דאסור להשתין כשהם בראשו אלא חולצן וכו', וממילא שמעינן בבית הכסא עראי דאסור כשהם בידו, אין תקנה, רק שיתנם לחבירו. אבל מכל מקום אין צריך להסירם מידו ברחוק ד' אמות, וכדאיתא בהדיא בגמ' שמביא בסעיף זה. ובבית יוסף כתוב על דברי הטור בזה, שלא חילק בין קבוע לאינו קבוע, וכן כתב הרמב"ם כו'. ותמוהין דבריו, דשאני להרמב"ם דמחמיר באינו קבוע כמו בקבוע, כמו שכתב השולחן ערוך בסמוך. אבל להטור, דמותר להשתין בעראי כשהם בראשו, למה יחלוץ ברחוק ד' אמות? אלא כדפירשתי:

מגן אברהם

(א) בתפילין שבראשו:    ה"ה בזרועו נמי אסור מה"ט וכ"כ רי"ו והפוסקים והא דנקט בראשו בא למעוטי אם אוחזן בידו:

(ב) מסתמא עושה צרכיו:    פי' ולכן כשהם בראשו אסור אפי' להשתין גזירה שמא יעשה צרכיו:

(ג) הואיל ואינו כו':    ולכן בב"ה עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם:

(ד) חולצן ברחוק ד' אמות:    לכאור' משמע דגם כשרוצה להשתין בב"ה עראי נמי צריך לחולצן ברחוק ד' אמות, וצ"ע דהא אפי' כשהן בראשו שרי להשתין וגם בידו אין האיסור אלא מפני השפשוף וא"כ למה יחלוץ ברחוק ד"א וגם ברי"ו וברמזים משמע דחולץ ומשתין לאלתר לכן נ"ל דה"פ אסור להשתין בהן מעומד כו' מיירי בין בעראי בין בקבוע וכמ"ש בהג"ה ומ"ש אלא חולצן ברחוק ד"א מיירי בקבוע ועמ"ש ס"ה וכ"מ מדקתני חולצן א"כ ע"כ מיירי בקבוע דבעראי מותר להשתין כשהם בראשו כנ"ל:

(ה) בין בב"ה עראי:    דגזרי' שמא יפיח בהם כדאי' בגמרא וכ"כ בש"ג וכ"מ:

באר היטב

(א) שבראשו:    ה"ה דבזרועו נמי אסור מה"ט והא דנקט בראשו בא למעט אם אוחזן בידו רי"ו מ"א ועיין נ"ץ ובתשובת בית יעקב סי' ק"ע כתב דוקא בראשו מפני שהם בגלוי אבל בשל יד שהם מכוסים שרי דלא גרע מאוחזן בבגדו ובידו ע"ש והמחבר יד אהרן חולק עליו והעלה להלכה בין בשל יד או של ראש אסור לכנס לב"ה והסכים עם המ"א ונ"צ וכ"כ בספר בני חייא ועיין תוס' דמנחות דף ל"ה ע"ב בד"ה אלו תפילין שבראש וכו' שהר"י דאורלינ"ש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לב"ה ע"ש (ועי' בספר אליהו רבה פילפול ארוך מזה).

(ב) בידו:    רצה לומר בבגדו ובידו כנגד לבו כמ"ש בסעיף ה'. ט"ז.

(ג) מיושב:    לכן כשהם בראשו אסור אפילו להשתין גזירה שמא יעשה צרכיו.

(ד) לגדולים:    לכן בבה"כ עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם.

(ה) ד"א:    וכ"כ הטור וקאי ארישא דהיינו בבה"כ קבוע דאסור להשתין כשהם בראשו אלא חולצן ברחוק ד"א וממילא שמעינן בבה"כ ארעי דאסור כשהם בידו אין תקנה רק שיתנם לחבירו אבל מ"מ א"צ להסיר מידו ברחוק ד"א ט"ז מ"א ובתשובת מטה יוסף ח"ב סימן ה' הבין שמ"ש הטור אלא חולצן ברחוק ד"א קאי נמי לבה"כ עראי ומש"ה הרבה להקשות ע"ש ולא דק ועי' ב"ח.


משנה ברורה

(א) להשתין — המג"א בסק"ט כתב דמה שכתב המחבר להשתין לרבותא נקט דאפילו להשתין אע"פ שהוא חייו של אדם אסור לכנס וכ"ש שלא לצורך:

(ב) בתפילין שבראשו — ה"ה דבזרוע נמי אסור מה"ט והא דנקט בראשו בא למעוטי אם אוחזן בידו:

(ג) בידו — ר"ל בבגדו וביד ימינו כנגד לבו כמש"כ בס"ה:

(ד) פשיטא דאסור — באוחזן בידו שמא יקנח הניצוצות וה"ה כשהם בראשו דאסור דחיישינן שמא ישב ויעשה בהם צרכיו [פמ"ג]:

(ה) תיחוח — או במקום מדרון:

(ו) נמי שרי ואין חילוק וכו' — ומ"מ יש חילוק קצת דבקבע דיש חשש שמא יעשה צרכיו צריך שיהיה בבגדו ובידו כמ"ש בסק"ג ובעראי אפילו בידו לבד נמי מותר בזה דליכא חשש ניצוצות:

(ז) ובבה"כ עראי וכו' — דלא גזרינן ביה שמא יפנה בהם ורק שיזהר שלא יפיח בהם:

(ח) מפני שצריך וכו' — וחיישינן שמא ישפשף הניצוצות שנופלין על רגליו ביד שאוחז בה התפילין:

(ט) חולצן ברחוק וכו' — עיין מ"א שכתב דמש"כ המחבר מתחלה אסור להשתין בהן מעומד מיירי בין בעראי ובין בקבוע וכמו שכ' בהג"ה ומש"כ אלא חולצן ברחוק ד"א מיירי בקבוע דאי בבה"כ עראי חולץ ומשתין לאלתר וכ"כ הט"ז:

(י) לחבירו — דהוא בעצמו אסור לאחוז בהן אז אף דמיירי בקבוע ומבואר לקמן בס"ה דיאחוז בבגדו ובידו כיון דמיירי כשמשתין מעומד וחיישינן משום ניצוצות:

(יא) כשהן בראשו — וה"ה בזרועו דס"ל דגזרינן שמא יפיח בהם אבל כשהן בכיסן ואוחז הכיס בידו מותר להשתין בהן לד"ה שכשהן בכיסן אין איסור בהפחה כמו שיתבאר בסימן מ"ד:

(יב) לדבריו — ולעת הצורך כגון שיתבטל עי"ז מתפלה בצבור יכול לסמוך אדיעה ראשונה אך שיזהר הרבה שלא יבוא לידי הפחה כ"כ הח"א ומ"מ נוהגין לחלוץ הש"ר. וגם הש"י נכון להסיר הרצועות מכף היד שלא יבוא לשפשף הניצוצות בהם:

ביאור הלכה

(*) ובבה"כ עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו:    פשוט דה"ה לענין תפילין של זרועו וכן איתא להדיא בספר התרומה ודלא כהפמ"ג ונראה שיסיר הכריכות מעל כף ידו שלא יבוא לשפשף בם:.


כף החיים

(א) סעיף א: אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו וכו' — הוא הדין דבזרועו נמי אסור מהאי טעמא, וכן כתבו רי"ו והפוסקים. והא דנקט בראשו, בא למעוטי אם אוחזן בידו. מגן אברהם ס"ק א, וכן כתב נחלת צבי, הביאו יד אהרן בהגהת הטור, וכן הסכים יד אהרן. ותמה על הרב בית יעקב סימן ק"ע שכתב להתיר בשל יד מפני שהם מכוסים, יעו"ש. וכן משמע מדברי סולת בלולה במקור חכמה אות א', וכן כתב בני חייא הביאו באר היטב ס"ק א. פרי מגדים אשל אברהם אות ב'. ר' זלמן אות א'. וכן משמע מדברי חיי אדם כלל י"ד אות כ"ו. וכן כתב שתילי זיתים אות ב'. ובפרט לדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין, שגם הבתים יש בהם רמז לאורות ושמות עליונים כיעו"ש, על כן יש להחמיר. ולא כמו שכתבו אשל אברהם אות א' והערוך השולחן אות א'. ועיין עטרת זהב:

(ב) שם: ואם אוחזן בידו וכו' — רוצה לומר, בבגדו ובידו כנגד לבו, כמו שכתב סעיף ה'. וכן כתב בית יוסף בשם סה"ת. וכן כתב הט"ז ס"ק א. אליהו רבה אות ב'. עטרת זהב אות ב'. ר' זלמן אות ג'. שתילי זיתים אות ב':

(ג) שם בהגהה: והיינו דוקא כשמשתין מיושב וכו' — כן נראה מדברי הרא"ש והפוסקים שהביא מרן ז"ל בבית יוסף. מאמר מרדכי אות א'. וכן כתב הלבוש. וכן כתב מהר"י קשטרו בספרו ערך לחם. פרי מגדים במשבצות זהב אות ב' ובאשל אברהם אות ב'. ר' זלמן אות ג'. שתילי זיתים אות ד'. יפה ללב אות ג':

(ד) שם בהגהה: והוא הדין אם משתין מיושב וכו' — צ"ל: והוא הדין אם משתין מעומד במקום גבוה (שהוא במקום מדרון) או בעפר תחוח דליכא וכו'. עיין לעיל סימן ג' סעיף י"ג. יפה ללב אות ד':

(ה) שם בהגהה: אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב — פירוש, ולכן כשהן בראשו אסור אפילו להשתין, גזרה שמא יעשה צרכיו. מגן אברהם ס"ק ב. ואפילו מעומד בראשו אסור, והוא הדין בידו אסור. פרי מגדים אשל אברהם אות ב':

(ו) שם בהגהה: ובית הכסא עראי מסתמא עושה מעומד וכו' — ולכן בבית הכסא עראי מותר, דלא גזרינן שמא יפנה בהם. מגן אברהם ס"ק ג. פרי מגדים אשל אברהם אות ג'}}:

(ז) שם: ובית הכסא עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו — בין מעומד בין מיושב. ולא גזרינן שמא יפנה בהם, כיון שאינו קבוע; ולא שמא יקנח ניצוצות בהם, כיון שהם בראשו. לבוש. שתילי זיתים אות ו'. אבל בשל יד אסור להשתין מעומד, משום ניצוצות, דחיישינן שמא ישפשף בידו השמאלית ברצועות הכרוכים, דשפשוף אף ימין וכל שכן שמאל ואסור. פרי מגדים אשל אברהם אות ג':

(ח) שם: אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד וכו' — מיירי בין בעראי בין בקבוע, וכמו שכתב בהגהה. מגן אברהם ס"ק ד. שתילי זיתים אות ז':

(ט) שם: אלא חולצן ברחוק ד' אמות וכו' — היינו בבית הכסא קבוע, דאסור להשתין כשהם בראשו, אבל בבית הכסא עראי מותר להשתין כשהם בראשו. רק אם הם בידו, אפילו בבית הכסא עראי צריך שיתנם לחבירו, אבל אין צריך ברחוק ד' אמות. ט"ז ס"ק ג. מגן אברהם ס"ק ד. שתילי זיתים אות ט'. מיהו המאמר מרדכי אות ב' כתב דאם הם בידו, אפילו בבית הכסא עראי צריך שיתנם לחבירו בריחוק ד' אמות, יעו"ש. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב אות ג' ובדברינו לקמן אות ח"י:

(י) שם: ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו וכו' — דגזרינן שמא יפיח בהם, כדאיתא בגמרא. וכן כתב בש"ג ובכ"מ. מגן אברהם ס"ק ה ומחצית השקל. פרי מגדים אשל אברהם אות ה'. ר' זלמן אות א'. שתילי זיתים אות יו"ד:

(יא) שם: ויש לחוש לדבריו — וכן כתב הלבוש. ר' זלמן אות א'. וכן כתב בהגהות אלפסי פרק מי שמתו כדברי הרמב"ם ז"ל, דאסור להשתין בעוד התפילין בראשו גזירה שמא יפיח, כי כן דרך המשתינין, עכ"ל. והביא דבריו דרכי משה אות א'. וכן פסק הב"ח. סולת בלולה במקור חכמה. יפה ללב אות ה'. ובפרט לדברי האר"י ז"ל שהחמיר מאד בהסיח הדעת דתפילין, כמו שכתבתי סימן כ"ח אות ב', וחיישינן שמא גם כן יסיח דעתו בעת ההשתנה. ועוד יראה המעיין בדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין, כי כמה גדלה מעלת התפילין והרצועות והבתים, על כן יש ליזהר ולהחמיר שלא להשתין בעודו לובש תפילין, בין בבית הכסא קבוע ובין בבית הכסא עראי, בין בשל יד בין בשל ראש, דלעניין הפחה והסח הדעת אין חילוק, כמו שכתב סימן ל"ז סעיף ב'. והגם שכתב חיי אדם כלל יו"ד אות כ"ו: לעת הצורך מותר, כגון שיתבטל על ידי זה מתפילה בציבור וכו', עכ"ל, יש להחמיר, מפני כי גדלה מעלת התפילין. ועיין לקמן אות י"ד:

(יב) שם: ויש לחוש לדבריו — במה דברים אמורים? כשהן עליו, אבל כשהן בכיסן ואחז הכיס בידו – מותר להשתין בה לדברי הכל, שכשהן בכיסו אין איסור בהפחה לדברי הכל. ר' זלמן אות א'. בשם מגן אברהם ס"ק י"ד. מאמר מרדכי אות ח'. ומכל מקום עדיף טפי שלא להכניסן ושלא להשתין, מאחר שיכול ליתנם לחבירו. מאמר מרדכי שם:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש