קטגוריה:יהושע י כז

• לדף התרגום על כל הפרק •

1. יהושע פקד: "פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה" (ביאור:יהושע י כב), ואנשיו "וַיַּעֲשׂוּ כֵן" (ביאור:יהושע י כג).
2. יהושע פקד על בכירי קציניו: "קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה", והקצינים עשו כדבריו (ביאור:יהושע י כד).
3. יהושע מסביר לקצינים וקובע: "אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ, חִזְקוּ וְאִמְצוּ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם."
4. יהושע פוקד לתלותם: "וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים" (ביאור:יהושע י כו).
5. יהושע פוקד להשליכם מתחת האדמה: "וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים, וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם, וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה".

"לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ" - למעשה זה 'לעת לכת השמש', כאשר השמש שוקעת.

יהושע הוריד את גוויות המלכים מהעץ לפנות הערב, כי אלוהים פקד על בני ישראל: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת, וְהוּמָת: וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים, תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (דברים כא כב-כג). החוק מוגבל לאדם שנמצא אשם במשפט ונתלה על עץ. על המלכים נאמר: "וַיָּנֻסוּ, חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה, בְּמַקֵּדָה" (ביאור:יהושע י טז), והשימוש בשורש 'נוס' מראה שהם לא חטאו, כי פושע 'בורח', וחף מפשע 'נס' (דברים ד מב), ובנוסף יהושע לא עשה למלכים משפט. אולם סביר שאלוהים לא התכוון שחף מפשע ללא משפט ישאר במשך הלילה, ופושע ישאר רק עד הערב.

יהושע היה חייב למלא את החוק, ולא רצה שיבואו בלילה לגנוב את הגוויות, או שיתעללו בהם יותר מהמכובד. מה שהוא עשה למלכים הספיק כדי להראות לבני ישראל את צדקתם, ואת עזרת אלוהים.

"וַיַּשְׁלִכֻם" - שורש 'שלכ' - זרק, הטיל, הֵעִיף, יִדָּה (מילוג). יש כאן מעט חוסר כבוד לגופה שהושמטה מהעץ, נגררה, הונפה, ונזרקה למערה למרחק מה, ונפלה על הקרקע ברעש עמום. הגופה אולי קפצה מעט והתגלגלה למקום יציב, אולם זה לא היה סימן של חיים.

גם את מלך העי יהושע "תָּלָה עַל הָעֵץ, עַד עֵת הָעָרֶב, וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ, וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ח כט). עכשו יהושע עושה דבר דומה לחמשת המלכים - הוא משליך אותם למקום בריחתם במערה, וסוגר את פי המערה באבנים גדולות כדי לחתום אותם שם.

המלכים בחרו לנוס למערה הזאת (בתקווה להנצל), ושם תהיה קבורתם.

למעשה יהושע נותן להם כבוד מסוים:

• הוא לא הפשיט אותם מבגדי המלכות ואותות הכבוד שלהם.
• הוא תלה אותם עד הערב, ולכן כלבים לא אכלו אותם, וציפורים לא באו כי העץ לא היה גבוה ואנשים היו סביבם. להבדיל מהמן שרצה לתלות את מרדכי, על עץ גבוה 50 אמה, כדי שציפורים יאכלו אותו בחייו.
• הוא קובר אותם במערה, כמו שאברהם קנה מערה לקבורת שרה ומשפחתו, מערת המכפלה.
• הוא סוגר את המערה באבנים גדולות כדי להגן על הגופות מחיות ואנשים שאינם מסוגלים להזיז אבנים כאלה גדולות.
• הוא מסמן את מקום קבורתם באבנים, ככתוב: "עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", ומי שרוצה יכול לתת להם כבוד, או להפך.